קטעים יפים על אמונה (המשך)

מתפילתו של רבי אלימלך מליזנסק זצוק"ל:

"וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה".

כל זה שייך לגבי יהודי אמיתי להבדיל מהמסיתים והמדיחים בבחינת 'ערב רב' ראה התשובה של המוהרא"ש (פרק   ) ובאריכות בספרי 'יתבררו ויתצלבנו ויצרפו רבים'.

וכן כתב הרב אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד במאמרו - אומר אני מעשי למלך' ואלו דבריו:

"

"

דבר תורה יפה ששמעתי בחג הסוכות:

בראש השנה אנו עושים תשובה מיראה, ואנו רוצים להתנקות מהעוונות ולכן אנו עושים תשליך וזורקים את כל העוונות מעלינו לים או לנהר:

"ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאותם"

בסוכות אנו עושים תשובה מאהבה ואז הזדונות וק"ו השגגות הופכים לזכויות,

ואז אנו מתגעגעים לעוונות שהשלכנו לים כי נהפכו לזכויות, ולכן אנו שואבים אותם חזרה ומוציאים אותם מהים:   "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה".

וכן כותב רבי נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, תורה כב, סעיף יא) ואלה דבריו:

יא. אַךְ כְּשֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִמַּדְרֵגַת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' זֶה לְמַדְרֵגַת 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לא הָיָה דָוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וכוּ' לא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אֶלָּא שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם מִכְשׁוֹל לְטוֹבַת הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה וְזֶה: וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזּאת תַּחַת יָדֶךָ אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם… וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל וְזֶה: בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וְעַל כֵּן יְבֻקְּשׁוּ אָז הָעֲוֹנוֹת כִּי יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אָז אַחַר עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל אֵיךְ לוֹקְחִין עוֹד אֵיזֶה עָוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וְאֵינֶנּוּ כִּי יִהְיוּ כָּל הָעֲוֹנוֹת נִכְלָלִין בְּאַיִן הַיְנוּ בְּאֵין סוֹף שֶׁשָּׁם הָעֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת 'יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה' הַנַּ"ל…"

תפילתו של רבי ישמעאל כהן גדול שהיא תמצית כל מה שאנו מבקשים בכל הבקשות שלנו שהגאולה הפרטית והכללית תגיע ברחמים רבים ולא בדינים.

לפי התלמוד (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו עמ' א) רבי ישמעאל היה כהן גדול בסוף ימי בית המקדש השני, ומובאים שם דבריו, שבהם הוא מספר בתיאור ציורי על כניסתו לקודש הקודשים ("לפני ולפנים"), שנכנס אליו רק הכהן הגדול, ביום הכיפורים:

"תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי! אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו... ".

— תלמוד בבלי, מסכת

למעשה זוהי תמצית כל הבקשות שלנו מהקב"ה שימתיק את מידת הדין במידת הרחמים ואם אפשר שיבטל את הדין הקשה לגמרי.

יש גבורות ממותקות שהם חיוניות לקיום העולם לשים גבולות בריאים שהעולם לא יכול להתקיים ללא גבולות, וזה מה שיהיה לעתיד לבוא.

וכותב על כך הרמח"ל זיע"א במאמר הגאולה:

"והנה צריך שתדע שכל הדברים בגבול הם עומדים ואינם יוצאים מתחומם, והשפע כמו כן במידה הוא יורד שיקבלוהו התחתונים… והאמת כי מפעולות השלום היא זאת . כי הנה הגבול מכוח הגבורה הוא יוצא, ובהיות השלום מתחזק מאד, יגביר החסד על הגבורה, ואז יהיו נקרבים כל המאורות אחד אל אחד בקירבה גדולה, כי יגבר במאורות כח הקרבה והיחוד [החסד ימתיק את הדין אבל לא יבטל אותו]... ואמר (ישעיהו סא): "כי הלבישני בגדי ישע". והסוד הלבושים המכסים על הגוף, וכל לבוש הוא חיצון והוא מצד הגבורה, כי החסד נגנז לפנים. והנה בגלות הלבושים היו לבושי קדרות ואפלה, בסוד הקליפה הסובבת על המוח, ועל כן למענם ימנע האור ולא יאיר. אבל בזמן הגאולה הנה יהיו הלבושים "בגדי ישע", והגבורה נקראת כך, וגם הבינה להיותה לשמאל, והאמת שממנה יוצאים הבגדים האלה… וכל זה נמשך מהפרד הקליפה והכרתה לעולם, והוא סוד שהזכרתי למעלה בפסוק (ויקרא כו, ו): "והשבתי חיה רעה מהארץ").

"הרבה צריך האדם לעמול עד שיצוייר לו כראוי שיש במציאות עולם זולת מציאותו הפרטית של עצמו. וכשידע זה כראוי, רק אז יוכל להשיג את בוראו…" (פנקסי הראי"ה).

"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהוא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובד האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות" (בעל הסולם).

בספר של המקובל הגדול הרב יהודה פתיה זצוק"ל יש תיאור ציורי של השפעת החטאים ולעומת זאת התשובה כפי שהרוחות סיפרו לרב פתיה כיצד הן רואות את הפגמים והתיקון בעולמות העליוניפ:

"תדע כי כל עוון ועוון הוא עושה פגם בנשמתו ומעלה עליה חלודה וכתמים או עושה בה נקבים נקבים כבגד שאכלו עש, ורק עם זכו לחזור בתשובה ולעשות תיקון על חטאם אז מתחילים הנקבים להיסתם והכתמים להיטהר. ועל

ידי עסק התורה והתפילה תחזור נשמתם להתרפא מהחולי שבה ותבריא לגמרי ותהיה בריה חדשה כילד קטן "

הערה: כאשר נאמר שהעוונות עושים פגם בנשמה אין זה כפשוטו כי הנשמה טהורה ולא יכולה להפגם, כמו שאנו אומרים כל בוקר "נשמה שנתת בי טהורה היא".  הנשמה עצמה לא נפגמת ע"י החטא אבל אורה לא מגיע במלואו לאדם, כי החטא יוצר מסך בין הנפש והנשמה.

וכמו שכותב אור החיים הקדוש בפירושו לפרשת אמור שאין החטא גורם פגם בנשמה, אולם הוא ממעט את יכולתה להאיר ויש לה צער גדול בהרבה מצער הנפש שנפגמה.