ביאור הסתירה בין ירידה רוחני לאתחלתא דגאולה - הרב יצחק בראנד שליט"א
צריך להתבונן על המצב הנוכחי של ממשלת ישראל שהיא מתנגדת לתורה בהרבה ענינים, והתוצאות הם באופן מבהיל. וחלק של החינוך יורד עד התהום, בגילוי עריות. שבירת משפחות עישון סמין לכל מיניהם, ועוד כל מיני שגעונות אשר מעבירים מבני אדם צלם א-לקים. צלם אנושות.
וכן בגידה בשטחי ארץ ושיתוף פעולה עם אויבי ה' ורוצחים וכו'.
מה עשה א-לקים לנו.
ומאידך הגדלת התורה באופן מפליא בכל השטחים. וכל מצוה ומצוה יש לה ספר או הרבה ספרים. שמירת שביעית בדוגמה שלא היה הרבה זמן כך. לימוד התורה בכל הגילים ובכל הכיוונים ומוסדות התורה בכל החוגים, החזרה בתשובה המונית, בניין בתי ישראל בנין עיירות ומושבות על דרך התורה בכל רחבי הארץ.
וכן בעניין קיבוץ גלויות בזמנינו. כבר כח' מליון יהודים מכל מעולם. ועיקרם של אלו שאינן שומרי תורה ובינהם ג"כ הרבה שומרי תורה ומצות.
וצריך לעיין איפה מצאנו בתנ"ך וחז"ל קיבוץ גלויות בצורה מוזרה כזו.
ויש אומרים שאין זה עסק כלל לפרש הנהגת ה' ואין אנו מחויבים לבדוק בתנ"ך וחז"ל בענין זה.
ויש אומרים שהכל מעשה שטן, הכל בא מן הס"א, הס"ם, והכל פסול וצריך להתרחק מהכל כמטחוי קשת, וכלול בזה שמי שאומר שמה שקורה עכשיו יש לו שייכות עם קיבוץ גלויות ועם אתחלתא דגאולה הוא אפיקורוס ומין, ויינו יין נסך, וח"ו להעלות על הדעת דברים אלו.
אולם כמדומני שהתורה שכלול בה הכל מחויב שכלול ג"כ מצב זה. וגם קשה לומר שהכל מעשה שטן. רק שצריך למצא אותו. בתנ"ך וחז"ל.
ומקודם נבאר שאלה אחד שמטריד הרבה אנשים.
ב) דברי האור החיים הקדוש מישבים הסתירה
אם אנו רואים סימנים חזקים לאתחלתא דגאולה ומאידך רואים בחלק של כלל ישראל ירידה רוחנית. האם סתירה זו מחייבת לומר שע"כ אין אנו באתחלתא דגאולה. או שאפשר לישב שניהם שלא יהא סתירה ביניהם.
ויש מדברי האור החיים הקדוש שמות ג' ח', ראייה חזקה, שתהליכי הגאולה אינו מחויב שהולך יחד עם עליה רוחנית בכל הציבור ואדרבה לפעמים אחר תהליכי גאולה בא ירידה רוחנית לחלק הציבור, ירידה כזו שלא היה מעולם.
וז"ל האור החיים הקדוש:
ולהעלותו מן הארץ: פירוש כשיגיע זמן הגאולה מכאן עד י"ב חודש אעלה אותו מן הארץ וגו', לבל יתעכב שם עוד אפילו בלא עינוי. וטעם שלא העלה אותם תיכף ומיד, הוא לצד שעדיין לא הגיע זמן הגאולה אשר קצב ה':
ובזה נחה דעתי בחקירה אחת למה האריך ה' י"ב חודש במכות המצריים. ורז"ל (שמו"ר ט' יב') מהם אמרו שהמכה היתה משמשת ג' שבועות והתראה שבוע א', ומהם אמרו ליהפך, ולמה יאחר ה' הגאולה והיה לו להביא המכות זו אחר זו ויגאלם מיד, ותספיק ההתראה ביום אחד או בשעה אחת כדין התראת ישראל שאין צריך בה זמן ומכל שכן אומות העולם שאינן צריכין התראה. גם למה לא הספיק התראה אחת על כל המכות. אלא לצד שעדיין לא הגיע הזמן היה ה' מלביש הזמן ההוא להשביעם מרורות ביני ביני עד שהגיע הזמן וגאלם מיד בלא שום עיכוב:
ואם תאמר ומה בכך אם היה ה' גואל אותם קודם זמן זה, עוד למה ה' הוציאם בזבולא בתרייתא בזמן שאם היו מתעכבים קצת היו נלכדים עד שהוצרך למהר ולא יכלו להמתמהמה, והיה לו להוציאם בזמן מרווח:
הנה למה שקדם לנו כי עיקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמעו מנ' שערי טומאה, וכמו שציינתי דבר זה כמה פעמים, בזה יניח דעת בב' השאלות, כי אם היה מוציאם קודם זה היו מפסידים בירור החלק ההוא, ותדע שעם ה' השיגו בבבחינת כללותם הכלול במשה שנתיחס בשם עמו השגת מ"ט שערי בינה, וטעם שלא השיג שער החמשים, הוא לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג, ולצד שישראל לא נכנסו בנ' שערי טומאה לברר אותו לא השיגו בחינת הקודש שכנגדו, והבטיחנו כי לעתיד לבא ישפיע בנו א-ל עליון תורת חיים שבשער החמשים, והשגתה היא באמצעות הגליות, ובפרט בגלות האחרון אנו משיגים הדבר:
וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בבירור שער הנ', לצד שלא היו בני תורה, מה שאין כן דורות האחרונים באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער הנ' ולהוציא בלעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטומאה. ומעתה כל שהיה ה' מוציא ישראל קודם זמן כל שהוא היו ממעטים הבירור, והיו מתמעטים במושג, ולזה הוציאם בנקודה האחרונה של מ"ט וקודם שנכנסו לשער הנ', והוא אומרם ז"ל (מכילתא בא) וגאלם מיד:
הנה דבר ברור שמעת מכת דם שהפסיק השיעבוד כבר היה תהליכי הגאולה. וראייה לזה, שהרי האור החיים ו' ו' מפרש הפסוקים והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, שהכונה על מכת דם שאז הפסיק עיקר השיעבוד, ואנו שותים כוס אחד מד' כוסות בגלל הפסוק של והוצאתי. שהוא אחד מד' לשונות הגאולה וע"כ שזה כבר חלק של הגאולה. על אף שאחר מכת דם היה עוד ירידה רוחני לתוך מ"ט שערי טומאה שלא היה לעולמים.
וכן בהגדה אומרים על הפסוק ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, ד"א ביד חזקה שתיים ובזריע נטויה שתים ובמורא גדול שתיים ובאותות שתיים ובמופתים שתיים אלו עשר מכות וכו' דם צפרדע וכו' אלמא שמכת דם הוא כבר שלב מיציאת מצרים, שלב מן הגאולה.
ויותר מזה מבואר בסוף דברי האו"ח שהירידה הגדולה שנפלו לתוך סוף של מ"ט שערי טומאה היה אחר מכת בכורות תיכף לפני שיצאו בבוקר.
שכתב מאמרם וגאלם מיד. שהוא גרסת הרמב"ם על ההגדה מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בציקם להחמיץ על שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם מיד.
והרי מה שלא הספיק בצקם להחמיץ היה אחרי מכת בכורות בבוקר אחרי י"ז דקות שלשו הבצק ולא הספיק להחמיץ. שאז היה הנפילה לחלק האחרון של מ"ט שערי טומאה ואילו היה ממתין עוד רגע שהחמיץ הבצק. היה נופלין לנ' שערי טומאה.
וא"כ רואים שאף שמכת בכורות הוא בודאי חלק חשוב מאוד של שלבי הגאולה והרבה מצוות מקיימים זכר ליציאת מצרים שהוא מכת בכורות כגון פדיון הבן וכו' ואחר זה היה הירידה הרוחנית הכי גדולה שלא היה לעולמים. וא"כ היה כאן מצב של תערובת גלות וגאולה. דהיינו ממכת דם שנתקיים והוצאתי עד שיצאו ממצרים. היה מצב אחד גאולה חלקית ומצד שני גלות רוחני ונפילה עצומה.
וא"כ אפשר ללמוד מזה, שמה שכתב האור החיים הקדוש, שגלות האחרון יפלו לתוך נ' שערי טומאה ובאמצעות התורה אפשר להוציא זה משם אין זה מחייב לומר ששלבי הגאולה מתחילין רק אחר שנפלו לנ' שערי טומאה, אדרבה, שלבי הגאולה מתחילין קצת מקודם. ויש בין זמן זה לגאולה השלמה זמן של תערובת גלות וגאולה.
(נראה כונתו בענין להוציא בלעו מפיו שמי שלומד תורה יכול להחזיר בתשובה זה שנפל לנ' שערי טומאה. אולם אין הכוונה שכולם צריכים להתעסק בזה בפועל, אלא שבתוך הציבור יש אנשים שמטפלים בפועל, והאחרים יש להם אפשרות להיות להם חלק במצוה זו ע"י קיום מצות ואהבת לריעך כמוך, שאוהבים כל יהודי ע"י שחושב שהשני משלים חלק התורה שהוא אינו יכול לקיים כמו שכתב האור החיים הקדוש פ' פקודי על הפסוק (ל"ט ל"ב) ותכל כל עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו, ומדייק מיתור הלשון כן עשו, שהכוונה, שע"י מצות ואהבת לרעך כמוך, נחשב שכל אחד עשה הכל, אף שבפועל עשה רק קצת).