חד גדיא - מהספר "דורש לציון" - דרשות מייסדי הישוב בארץ הקודש מבית מדרשו של הגר"א
פזמון זה שאנו שרים אותו בליל פסח בסוף ההגדה, תוכנו נשגב ומשמעותו עמוקה מאד. בתוכו צפונות מצד אחד סבלותיו של ישראל, ומצד שני תשועותיו, וקץ הגאולה השלמה בסוף.
עפ"י ביאורי הגר"א וביאור בעל "קול התור" תלמידו, מוצגת לפנינו בפזמון זה מערכה גדולה ומקיפה, של עם ישראל בכל הדורות עד ביאת הגואל ועד בכלל.
במערכה זו עומדים החוגים האלה:
א. כנסת ישראל בכללה.
ב. לעומתה מדת הקנאה והשנאה השוררת בתוך ישראל.
ג. חוג המחבלים בישראל, והם:
ישמעאל, עשו וארמילוס הרשע שר הערב- רב.
ולעומתם:
ד. חוג המושיעים והם:
מטה האלוקים ע"י מלאך מטט שר הפנים, ומשיח בן יוסף
ה. המושיע והמכריע, הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו (בעזרת משיח בן דוד).
בביאור הדברים:
א. כנסת ישראל מכונה כאן בשם חד גדיא - כי היא כגדיה יחידה בין שאר אומות העולם העומדות עליה בכל דור ודור לטורפה. וע"פ רבנו הגר"א רמוזה בכינוי חד גדיא, הברכה שיעקב אבינו קנה מאביו בשני גדיי העיזים ומסרה ליוסף. וזוהי המשמעות של "דזבין אבא בתרי זוזי".
ב. מדת הקנאה והשנאה מכונה בפזמון זה בשם "שונרא" כפי שהגר"א מבאר, כי החתול דרכו לקנא ולשנוא, ומדה זו היא הגורמת בעיקר לכל צרות ישראל ולשליטת הכוחות המשחיתים האמורים שהם ישמעאל, עשו וארמילוס הרשע (שר הערב-רב).
ג. חוג המחבלים בישראל:
הראשון - ישמעאל, מכונה בפזמון זה בשם "כלבא", שמקורו היה במצרים, הדא דכתיב "ולבני ישראל לא יחרץ כלב את לשונו".
השני הוא עשו, הוא אדום והוא עמלק, ומכונה בפזמון זה בשם "נורא", כמבואר בתורת הקבלה.
השלישי - ארמילוס שר הערב רב המכונה בפזמון זה בשם "תורא", ומלאך המות הוא השטן הוא היצר הרע.
ד. חוג המושיעים:
הראשון - מטה אלוקים, מכונה בפזמון זה בשם "חוטרא", והוא מטה כלפי חסד, אשר בו נעשו ונעשים כל הניסים והנפלאות שה' עשה ועושה לישראל בימים ההם ובזמן הזה.
השני הוא זכות התורה, המכונה בפזמון זה בשם "מיא", כמו דאמרו חז"ל "אין מים אלא תורה" וגם כנסת ישראל נמשלה למים, לפי ביאור הגר"א, שהמים הם בחינת חסד ומכבים את אש הצרות ואת המידות הרעות.
השלישי הוא משיח בן יוסף, המכונה בפזמון זה בשם "שוחט", שהוא שר המלחמה נגד כל המחבלים והמשחיתים בישראל. והוא המשיח הראשון של כל אתחלתא דגאולה ועקבתא דמשיחא.
ה. המושיע והמכריע הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא משלים את הגאולה השלמה ע"י משיח בן דוד שיבא יחד עם משה רבנו בקץ הגאולה האחרון, במהרה בימינו.
הפזמון הזה מראה לנו מה גדול וחזק הוא הכוח של חד גדיא זו, אשר במשך אלפי שנים היא מתאבקת בין כוחות משחיתים עצומים ולא יכלו לכלותה. השונרא אוכלת אותה, אבל היא לא אכלה אותה. הנורא שורף את החוטרא, אבל לא שרף אותו. ארמילוס שוחט את משיח בן יוסף אבל לא שחט אותו. על ידו קיבוץ גלויות, "עוד יוסך חי ויחיה", ועליו נאמר ג"כ "צדיק באמונתו יחיה".
הרבה תכונות ובחינות, פרטים ופרטי פרטים, מובאים ומבוארים בתורת הקבלה ע"ד המערכה הקשה והמקיפה הזאת, שבה כלולות מצד אחד התלאות של ישראל בכל הדורות, ומצד שני הישועות, ולפנינו דבר ברור, שהמקור העיקרי, סיבת הסיבות של כל המערכה הזאת היא הקנאה והשנאה השוררות בישראל אשר לולא הן, לא היו לנו כל הצרות וכל יסורי הגלות. וכל שונאי ישראל, לא עשו ולא ישמעאל ולא ארמילוס, לא היתה להם שום שליטה ואחיזה לפגוע בישראל במשהו.
ואם היינו מאמצים את כל כוחותינו וצבאותינו הרוחניים לעקור מתוך ישראל את מדת הקנאה והשנאה ויתר המידות הרעות, ואת גורמיהם השורשיים הידועים שהם ההבדלים הגדולים בין חיי עושר לבין חיי עוני (לפי שיטת תלמידי הגר"א מייסדי הישוב) - היינו זוכים כבר לקיבוץ גלויות בשלמות. וגם לבניין בית מקדשנו בכל הדרו. הבה ונעשה חיל בכוון - ונגיע לישועה ולגאולה השלמה בענני שמיא, אמן.