פרק א - חשיבות לימוד נושא הערב-רב

כפי שכבר ציינתי בסעיפים הקודמים, הסכם אוסלו והגירוש האכזרי מגוש קטיף וצפון השומרון העלה למודעות של הציבור האמוני את נושא הערב-רב, אך מבלי שיש לציבור זה הבנה אמיתית במה מדובר ומה החשיבות של העמקה בנושא. בסעיף זה אנסה להסביר בקיצור את חשיבות הנושא לזמננו, מדוע אסור להתעלם ממנו ומצד שני את הזהירות הרבה שאנו צריכים לנקוט כאשר אנו עוסקים בו. כאשר ניסיתי להגדיר לעצמי מהן הסיבות העיקריות לחשיבות לימוד נושא הערב-רב הצלחתי להגדיר כ - 6 סיבות עיקריות שמטבע הדברים קשורות אחת בשניה ואפשר לאחד חלק מהן ובכל אופן החלטתי לפרט אותן מכיוון שכל זווית של הסתכלות תורמת להבנת הנושא:

1. הגישה הממלכתית התגלתה בעת הגירוש כבעייתית מאד וכמכשול ליכולת ההתנגדות כנגד כוחות הגירוש. הרצי"ה זצ"ל ניסה להעניק גושפנקה תורנית לשלטון ממשלות ישראל שבימיו, אבל כעבור תקופה מסויימת גם הוא הבחין שניסיון זה לא הניב פרי כראוי. מאז ימי סבסטיה נקט בקו נוקשה יותר, להתנגד לפעמים להחלטות השלטון, וכמו שמבואר בכמה וכמה כרוזים ואגרות בספר "להלכות ציבור". וכן הדברים מבוארים בספרו של הרב יוסף בדיחי (ששימש את הרצי"ה יום ולילה) "גאולת אור הצב"י". מאז תהליך אוסלו ועד ימינו חלה ירידה משמעותית בכושר התיפקוד של כל מערכות השלטון. וכדברי הרה"ג משה צוריאל שליט"א:

"להעניק סמכות "ממלכתיות" לתעתועי השלטון הנוכחי, העוקר אוכלוסיות מבתיהם ונחלתם, כדי למסור חלקי א"י לאויבינו הנוראים, אין זאת אלא לעג וקלס לאמת".

חשוב מאד לראות שמערכות השלטון פועלות במודע לנתק את עם ישראל מתורת ישראל ומארץ ישראל ושיש כאן מרד מכוון כנגד הקב"ה ותורתו. לימוד נושא הערב-רב עוזר לכך מאד וכפי שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת פנחס רלז: ):

"בזמן שהערב רב ראשים על ישראל, כביכול, העבירו הממשלה של הקב"ה, ובאו במשפטי הכוכבים ומזלות".

והראי"ה קוק זצוק"ל כותב ("אורות", עמ' קסט, פסקא ו'):

 "התורה כולה וכו' היא התריס בפני הפירודים, מכל שינויי הדעות והטפוסים וכו'. מופיע על ידה הטוב הכללי, שמאחד את כולם בכללות קיומה של תורה, מלבד הרשעים המוחלטים העוקרים את בית ישראל, ופורקים עולה העליון [של תורה] ביד רמה".

בחוברת הסיכום והערכת מצב של "חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד" שנת התשס"ה נאמר בין השאר:

"עדות

אחד הפרקליטים במשפטי העצורים הרבים זיהה במסדרון בית המשפט, בין העצורים הרבים, את חברו משכבר הימים... התפתח ויכוח אינטליגנטי, שבמהלכו אמר הפרקליט (שהתברר שהוא גם התובע באותו משפט): "אנחנו נדחק אתכם לפינה שבה תצטרכו לבחור בין א-להים למדינה".

זה כל הסיפור! האם מדינת ישראל היא נגד א-להי ישראל או שמדינת ישראל היא כלי לשליחותו".

הבנה זו גם פותחת פתח לאחד כוחות עם העולם החרדי, מבלי לוותר כל זרם על השקפתו, שהרי הערב-רב נלחמים כנגד עולם התורה בדרך של הפרד ומשול. כל פעם הם תוקפים זרם אחר וכאשר אותו הזרם בודד במערכה קשה לו להתנגד לבדו והוא ניזוק קשה מאד.

2. כהמשך לסיבה הראשונה נתינת כבוד לשלטון של רשע גורמת לכך, שבמקום שנהיה משועבדים אך ורק לקב"ה ולתורתו, יש סכנה להגרר לשעבוד לכוחות אחרים כמו חוקי המדינה ומוסדות השלטון ומתוך כך לעוות של חוקי התורה, כפי שראינו ב"פסקים" כנגד הסירוב לפקודת הגירוש. וכן יש סכנה שכבוד לשלטון נהפך לחנופה כלפי רשעים ויש להזהר שלא נגיע למצב שעליו אומרים חז"ל "כל המחניף לרשע, סוף שנופל בידיו" (סוטה מא ע"ב, לפי גירסת "עין יעקב"), ובמידה שח"ו כבר הגענו לכך בודאי שהנושא דורש תיקון.

כל שלטון, אפילו המרושע ביותר, איננו יכול להתקיים אם אין לו לגיטימציה מהעם. השלטון במדינת ישראל הוא שלטון דיקטטורי אכזרי המנוהל בידי הבג"ץ, התקשורת, וכל האליטה השמאלנית, וכל זה במסווה של דמוקרטיה. שלטון זה מעמיד פנים של שלטון מוסרי כדי שהעם ייתן לו כוח, בעוד שמתחת למסכה מסתתרים אכזריות רשעות ושנאה קשה כנגד התורה ומייצגיה ובזמן האחרון במיוחד כנגד הציבור הדתי לאומי שמהווה אלטרנטיבה לשלטונם (כמובן שגם כלפי העולם החרדי מופעלת שיטה של הכפשה ודיכוי, כפי שהיה לכל אורך הדרך של הממסד הציוני). הסרת "המסכה המוסרית" מעל פניו של השלטון המושחת היא הדרך לכך שהוא יאבד את הלגיטימציה בעיני העם ומכאן נפתחת הדרך להחלפתו. הניסיון ללמד עליו זכות מאריך את שלטונו וגורם נזקים קשים לעם ישראל.

3. כפי שאדם שאיננו מודע לתחבולות שהיצר הרע הפרטי מתכנן כנגדו סופו שהוא נופל במלכודת. כך עם ישראל במידה שהוא לא מודע לתחבולות שבהם פועל כנגדו היצר הרע הכללי סופו שהוא נופל במלכודת. הערב-רב מהווים שליחים סמויים של היצר הרע הכללי בתוך עם ישראל, ומתוך שהם מסתתרים היטב ומדברים כביכול בשם טובת האומה, קל להם יותר לפגוע בעולם הקדושה מבלי שאנו מתקוממים כנגדם באופן יעיל. חשיפתם של שליחים אלו מאפשר לנו להלחם ביצר הרע הכללי ביתר יעילות וב"ה גם לנצח. במידה שמתגלית עזות פנים ואכזריות קשה כנגד יהודים, כבר הזכרתי את הנאמר בשולחן ערוך, ש"חוששין להם" שאינם מזרע אברהם יצחק ויעקב ויש להתרחק מהם ולהשמר מאד מערמומיותם ואכזריותם.

4. בהמשך לסיבה הקודמת מובא בשם הגר"א בספר 'קול התור' שמי שאיננו נלחם בערב רב נתפס בהכרח בקליפת הערב-רב והופך להיות שותף שלו בתהליכי ההרס. יש הרבה לדון מה הכוונה "נלחם בערב-רב", אבל בודאי מי שלא מכיר את הנושא (או מי שמפרש את הנושא באופן לא מדוייק) יכול לטעות ולהתפס בקליפת הערב-רב ביתר קלות והדבר נראה בבירור בתהליך הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון. כן כותב רבי הלל בשם הגר"א, שהערב-רב פועלים בדרך של "אחיזת עיניים ובעקיפין". מי שמתבונן באיזה "אומנות של רשע" פועלת התקשורת להכפיש את המתנחלים ואנשי התורה בכלל וכנ"ל לגבי הבג"ץ ויתר מוסדות ההנהגה של המדינה, וכל זאת תוך העמדת פנים של מוסריות, מבין היטב את דברי הגר"א. חלק גדול מהעם מקבל את הרעל הזה מבלי להבין, תפקידנו לחשוף את הערמומיות והרשעות שמסתתרת מאחורי העמדת הפנים ולא להפנות את התמימות שלנו, שהיא באופן בסיסי כוח חשוב מאד בעבודת ד', כלפי רשעים.

5. ללא לימוד נושא הערב-רב מגיעים לעיוותים בהבנת מושגי האהבה והאחדות ולחוסר יכולת לשים קווים אדומים כנגד כוחות הרשע. נכון בהחלט שיש פעילי ציבור שיודעים לשים את הקווים האדומים ולהלחם בכוחות הרשע מתוך חושים בריאים ומבלי שלמדו את נושא הערב-רב, ובכל אופן לימוד הנושא עוזר למי שחושיו הבריאים התבלבלו כתוצאה משימוש מופרז ולא מדויק במושגים של "אחדות", "אהבת חינם" ו"באהבה ננצח" (היצר הרע יודע להשתמש גם במושגים הכי נעלים כדי להוציא את מטרותיו אל הפועל).

כאשר אנו כציבור לא יודעים לשים קווים אדומים להתעללות שלטון הרשע בנו, אנו הופכים להיות למרמס ומדרבנים את השלטון להמשיך ולהתעלל בנו.

6. לימוד נושא הערב-רב הוא הדרך הטובה ביותר כדי ללמד זכות וסנגוריה אמיתית על עם ישראל. עצם ההבנה שעם ישראל נעשק ע"י "גרעין שלילי" שהשתלט עליו ו"תובע אותו לעגל", עוזר לנו ללמד זכות על עם ישראל שנעשק ללא הבנתו, וכן עוזר לנו למקד את המאמצים לנתק את עם ישראל מאותו "גרעין שלילי" ולגרום לכך ש"נתבע אותו למשכן", וידוע שעם ישראל הוא עם קדוש וכאשר הוא נתבע למשכן הוא נותן בשפע ובנפש חפצה.

דברים אלו מתאימים לדברי הגר"א (ליקוטים מהגאון רבי אליהו זי"ע):

"נאמר: וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה". הם הערב רב שהם ראשי העם. "ואת לאה וילדיה אחרונים", הם עם הארץ הטובים שהם כפופים תחת הערב רב, "ואת רחל ואת יוסף אחרונים", הם התלמידי חכמים, שהם שפלים מכולם".

דברים אלו של הגר"א מובאים מתוך ביאורו לתיקוני זוהר חדש (דף כז ע"א) שם כתוב:

"ויעקב שראה ברוח קודשו את דוחק הגלות האחרונה בסוף הימים נאמר עליו ויירא יעקב מאד ויצר לו, [ולכן] חלק את העם הקדוש לשלשה חלקים ועל כך כתוב: וישם את השפחות וילדיהן בראש ואת לאה וילדיה אחריהם ואת רחל ואת יוסף אחרונים".

בקובץ "מוסדי ארץ" בסוף הספר "חזון ציון" מובא מאמר חשוב של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל המקיף בתמצית את שיטת הגר"א בעניין הגאולה. בין היתר כותב הרב חרל"פ:

"ויד ה' היתה אל אליהו להכין את עם הקודש לשיבתם לארצם ונחלתם ארץ הקודש והמקדש לחונן עפרה ולשוב ולבנותה... ועל כן לא נח ולא שקט רבינו הגר"א זי"ע לעורר את תלמידיו וכל מכיריו לשוב לארץ ישראל ודוקא לירושלים... [ו]מה שלא עלה ביד הרב עלה ביד תלמידיו, עלו לארץ התאמצו לבנותה, הפיחו רוח חיים בכל ישראל כי מקומם וחדר הורתם הוא אך הארץ אשר נחלה להם מאבותיהם... וחזה עוד מרן הגר"א שמדינת ישראל תהיה עוד לפני ביאת המשיח וכמו שהיה בבית שני בימי כורש כמבואר בדברי קדשו תקוני זוהר חדש דף כ"ז".

לפי דברים אלו (כפי שמתאר אותם הגרי"מ חרל"פ זצ"ל), חזה הגר"א שמדינת ישראל שתקום לפני ביאת המשיח תהיה באופן כזה שהערב-רב ישלטו בה, היהודים הפשוטים יהיו כפופים להם ובשליטתם ותלמידי החכמים יהיו נרדפים, כפי שאנו רואים במו עינינו.

ניתן להבין את דברי הגר"א גם על פי הנאמר בתיקוני זוהר (תיקון שתיתאה תניינא דף קמד ע"א):

"'כי הנה הסתו עבר' שולטנו דשאר ממנן דאומין השלטון של שאר אומות העולם, 'הגשם חלף הלך לו' שלטנותא דערב רב השלטון של הערב רב".

ובפירוש הגר"א: "שהם קשים יותר מהגויים שהם כגשם טורד לישראל ומגרים מדון תמיד בין ישראל לאביהם שבשמים".

כלומר ששלטון הערב-רב יופיע לאחר הגלות הארוכה שבה שלטו בנו אומות העולם. קביעה זו תובן טוב יותר בהמשך הספר כאשר אביא ציטוטים מגדולי התורה בדורות האחרונים וכן מספרי הקודש המתארים את תכונותיהם של אנשי הערב-רב ואת שליטתם בעם ישראל קודם ביאת המשיח.

חשוב לי להדגיש שכאשר אני כותב שהערב רב שולטים בעם ישראל אין הכוונה שכל אנשי השלטון הם ערב-רב ח"ו אלא שיש 'גרעין קשה' של אנשי הערב-רב שתפסו עמדות מפתח במוקדי השלטון וההשפעה על עם ישראל והם מובילים את תהליכי ההרס הרוחני והפיסי. הערבוב הזה של ה'ערב-רב', ה'ערב זעיר' ו'אחינו שהחמיצו' הוא קשה מאד ולכן הבירור הוא כל כך קשה, שהרי "האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב" (שמואל א' טז).

וכפי שכותב הזוהר הקדוש (פרשת פנחס רלב ע"ב):

"הערב רב הם כמו שאור שבעיסה, ואילו אומות העולם דומים למוץ. יותר מעכבים בגלות הערב רב את ישראל מאומות עובדי כוכבים ומזלות, כמו שאמרו רבותינו מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, שהם דבקים בישראל כשאור שבעיסה, אבל אומות העולם עובדי כוכבים ומזלות הם כמוץ אשר תדפנו רוח".

בספר "תיק גרמניא" על מלחמת ה' (וישראל) בעמלק כותב המחבר דויד שלם הי"ו (עמ' 65):

"מלאכת הבירור עליה עומדים כל חכמינו אינה מקרה מקומי אלא מערכת שלמה שראשיתה עוד קודם שנברא העולם ובכל דור שעובר נשלם שלב נוסף. תכלית הבירור – הפרדת הרע מהטוב. מטרתה הסופית של מערכת הבירור היא להעמיד דור נקי וזך מבחינה אנושית ורוחנית שיהיה זכאי לשאת את תואר העם הנבחר באחרית הימים. ועד לשלב זה, בכל דור מתחוללים תמורות ותהפוכות בחיי היהודים בפרט ובגויים בכלל בדרך להגשמת המטרה. עם ישראל סבל תמיד מקבוצת אוכלוסיה שנטמעה בתוכו ומכונה בשם "ערב-רב". מהות הכינוי הוא מלשון עירבוב – הכלאת מין בשאינו מינו (בזוהר יש פירוש נוסף). תכלית מעשי הערב-רב לגרום לפירוד בין עם ישראל ל-ה' ולכן מעשיהם מאופיינים בפעילות של מעיין גייס חמישי שהפרדתו מתוככי העם כמעט בלתי אפשרית במהלכים אנושיים. הם דוברי עברית, נימולים, מחותנים, מנהיגים פוליטיים ורוחניים, בעלי עמדה וממון ומעורים בחברה ובהויה היהודית בכל תחומי החיים, ומהם אף מפרשי התורה בדרך מחקרית. זהותם אינה תחומה רק לאנשים חופשים או מסורתיים אלא מושרשת בכל רובדי החברה הכוללת גם את שומרי המצוות" (ראה דבריו של האדמו"ר מקמארנא זצוק"ל וכן זוהר בראשית כה ע"ב סוג – גיבורים, בנספח מס' 2).

בספר "אחרית כראשית" מאת הרב אריה שפירא שליט"א בתחילת פרק טו העוסק בבירור סוגיית הערב-רב כותב הרב:

"עוד ראינו לבא עם הספר בבירור קלקולי זמן עקבתא דמשיחא שבו יתרבו הרשע והעזות כמבואר במשנה סוף סוטה, מה תפקיד ישראל בידיעה זו. וקודם שנבוא להכנס בגוף המאמר, יש להקדים בגודל חובת הזהירות שבבירור סוגיא זו, שמלבד הרשעים המפורסמים ומחטיאי הרבים, לא יבא אדם בראותו את קילקולי הערב רב לדון את חבירו מכללם, כי באמת עקוב הלב מכל מי ידענו, ויכולים לשמש באדם אחד אור וחושך בערבוביה. אלא עיקר התכלית לדעת הגדרת הדברים לאמיתם, כדי שיוכל אדם להבחין בין טוב לרע ולטהר עצמו מאותם הקלקולים, וממילא יועיל הבירור לכלל האומה".

בחוברת "עולים על דרך המלך" ביחס לשאלה: מה יצא לנו מזה? והכוונה לבירור נושא הערב-רב כותבים בין השאר תלמידי הרב שמואל טל שליט"א בשם הרב:

"אמנם אעפ"כ ברור שלא כל אחד ראוי לקבוע בזה (מי שייך לערב-רב) כמו שלא כל אחד יכול לפסוק הלכה, אלא רק מי שהוכשר לכך. ובאמת עיקר הבירור אינו אישי-פרטי, אלא כללי: שנדע מול איזה כוח נורא אנו עומדים, על מנת שנתגבר כנגדו ונלחם בו כראוי, ועל מנת שנדע לנתק את עם ישראל מהגרעין הרקוב הזה, ולעורר בו את ההתמרדות הפנימית המבורכת כנגד הרשעה. ההתייחסות הנכונה היא העיקר. באופן כללי ביהדות הכוונה הרוחנית היא העיקר, ולא המעשה היבש ללא רוח חיים. לכן אם אוהבים ומחזיקים מאויבי ה' - נותנים להם בכך כוח רוחני. ואם מתנתקים מהם - נוטלים מהם את כוחם".

ובחוברת "ארץ חמדה" שהוציא הרה"ג משה צוריאל שליט"א עוד בזמן הסכמי אוסלו כותב הרב:

"מדובר על כמה מאות אנשים בלבד שתפסו עמדות מפתח בשלטון, במערכת המשפטית, בתקשורת, בכנסת, (במשטרה) וכו'. מאות אלפי היהודים הנגררים אחרי השפעתם אינם בכלל ערב-רב, כי לא קבעו דיעה עקרונית בנושאים הללו, אלא הם כמו שאמרו חז"ל: "אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו. נתבעין לעגל ונותנין" (ירושלמי, שקלים א,א). מתוך נינוחות וצייתנות. כי אילו ישתנה השלטון בעז"ה יהיו "נתבעין למשכן ונותנין" (שם), ולכן הם לא נכללים בשם ערב-רב (ועיין זוהר ג' רעו:)".

האריז"ל מלמד אותנו (שער הגלגולים - הקדמה כ'), שאותו הדור שהיה ביציאת מצרים, כלומר משה רבינו בני ישראל והערב-רב, כולם יתגלגלו בדור האחרון לשם הבירור הסופי. על פי דברים אלו ודברי צדיקים נוספים (ראה נספח מס' 4), טוען הרדב"ה סטבסקי שליט"א שאותם הערב-רב ששולטים בנו היום מספרם כ-3,000 איש, והם אותן הנפשות מעולם התהו של ה'ערב-רב' שהחטיאו בזדון את עם ישראל בחטא העגל במדבר, והם מתגלגלים בכל דור ודור ובדור האחרון הם מתקבצים כולם לשם הבירור הסופי. ה'ערב זעיר' מוערכים ע"י הרה"ג סטבסקי שליט"א בעשרות אלפים (אולי מאות אלפים) והם עושי דברם של הערב-רב, כאשר לפי האריז"ל רוב העם הם בגדר 'אחינו שהחמיצו' ואותם עלינו לאהוב ולקרב לתורה. בסוף הפרק אביא את 'דו"ח גוטמן' העוסק ביחסם של היהודים בישראל לדת ולמסורת, והממצאים שלו יכולים "לשפוך אור" על היחסים המספריים של הקבוצות השונות.

מה שכתבתי כאן לגבי היחס המספרי בין הקבוצות השונות נכון לגבי היהודים הנמצאים במדינת ישראל. בחו"ל המצב שונה ושם מספר הערב-זעיר גדול מאד (כנראה יותר מ-50%), שכן ביציאת מצרים הם היו הרוב (כ-80% מכלל היוצאים). אלא שבמשך הדורות חלקם עוברים תיקון ומצטרפים לעם ישראל וחלקם עוזבים את עם ישראל ומתבוללים בין אומות העולם. וכפי שכותב הראי"ה קוק ("עין איה – שבת" - עמ' 106):

"והנה מכלל הדברים הטובים שנכללו בענינים שבאו ע"י מכאובים וצרות רבות ורעות, נכלל גם כן מה שמצד החסרון שגרמו הערב רב בעירובם בישראל, מזה יצאו ג"כ אח"כ בהמשך הגלות כוחות פועלים רבים ממחננו להיות לעם אחר. ובאמת אין כאן הפסד עיקרי, כי היוצא איננו יוצא כ"א מפני הנטיה הזרה הגנוזה בנפשו מקדמת דנא, מסטרא דערב-רב, שמזה באו תכונות זרות שנקבעו אח"כ בנפשות ומתערבות במזגים באופן שאינו מתאים ומתקיים בכנסת ישראל, ע"כ הוא מתפרד ע"י מכאוב הגלות וצרתה, ואין לו העוז לעצור כוח לעמוד בניסיון. והנה רק המראה החיצוני יעורר בנו תוגה שחשבנו שזה היוצא היה משלנו, אבל באמת אינו כ"א המוכן להתפרד ולצאת מני אז..." (וכן כתב רבי אהרון ראטה זיע"א [שומר אמונים, מאמר השגחה פרטית, פרק ב] ראה דבריו בנספח מס' 2, עמ' **).

זוהי גם הסיבה לכך שאנו רואים היום התבוללות עצומה בארה"ב ובאירופה. אותם שאינם שייכים לעם היהודי נטמעים בתוך אומות העולם, ואלו השייכים לעם היהודי חוזרים בתשובה ומצטרפים לכור מחצבתם (ולפחות שומרים על יהדותם ולא מתבוללים). הערב-רב הקשים יותר, אינם עוזבים את העם היהודי, אלא כל שאיפתם להמליך את עצמם על העם הקדוש ונראה שאליהם מתכוון הזוהר הקדוש (שמות ז ע"ב) שהם עתידים להלחם כנגד מלך המשיח.

בזוהר הקדוש (פרשת כי תצא עמ' רעו') נאמר כי משה רבנו נענש על כך שהוא הוציא שם רע על "בתולת ישראל" (הכוונה לעם ישראל). לאחר חטא העגל משה רבנו אמר לקב"ה: "למה ה' יחרה אפך בעמך" והקב"ה ענה לו: "אתה אומר שאני כועס על עם ישראל שהוא חטא בחטא העגל? עם ישראל לא מסוגל לבצע חטא חמור כזה!" ואז הקב"ה אומר למשה: "לך רד כי שחת עמך" (כביכול העם של משה שהם הערב–רב שמשה הוציא ממצרים בניגוד ל"המלצתו" של הקב"ה), כי הם אלו שחטאו ואחר כך עם ישראל נגרר אחריהם.

המצב בימינו דומה למה שקרה בחטא העגל. עם ישראל מתדרדר לחטאים קשים ואינני מעוניין לפרט, הדברים ידועים. איך עם ישראל התדרדר למצב כל-כך קשה? אלא כאן מגיעה התשובה. הערב-רב השתלטו על עם ישראל ומחטיאים אותו בשיטות מתוחכמות בערמומיות ובזדון. לכן אפשר ללמד זכות על עם ישראל שנעשק ע"י הערב-רב.

הרה"ג מרדכי שיינברגר שליט"א כותב במאמר על פרשת ניצבים את הדברים החשובים הבאים:

"כתוב בפרשה: "פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹקֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה. וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי-כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ:  לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה,  אֶת-הַצְּמֵאָה." תמיד היו בעם ישראל כאלה שניסו להסית מהדרך, אלה הם זרע עמלק והערב רב. הם קיימים גם מבחוץ וקליפתם אוחזת גם בתוך כל אחד מאתנו... עם ישראל למרות כל הצרות, ההסתרות והייסורים שהוא עובר אינו רוצה לעזוב את הקב"ה. אלא שתמיד יש בכלל ישראל איזה 'שורש פורה ראש ולענה' והוא מגדל פירות באושים, קוצים ודרדרים ומזה יוצא ציבור גדול של חוטאים. הציבור הגדול לא רוצה לחטוא, רוצה להיות דבוק במסורת. אלא שהשורש הרע הזה מדביק את כולם. כשלא מכירים את שורש הרע, זאת צרה גדולה. לכן כשהקב"ה מצוה להפריד את השורש הזה, יש אפשרות לכלל ישראל לחזור להיות נאמנים לקב"ה.

חשוב להבין שגם היום יש בינינו ערב רב, גם במנהיגות של עם ישראל יש ערב רב... 'שורש פורה ראש ולענה'... [הם] יצטרכו לגלות עכשיו את הפרצוף האמיתי שלהם. התבנית השורשית שלהם זה שלא איכפת להם משום דבר מלבד עצמם. זה בעצם הערב רב, דואגים רק לעצמם, לכסא שלהם, לכבוד שלהם ולא איכפת להם מהציבור כלל. זאת המנהיגות שיש לנו עכשיו וזה לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן. מפני שעם ישראל הוא עם חכם ולא רוצה ולא יכול לסבול יותר... ערב רב זה בגימטרייה דעת. הערב רב מבלבלים את הדעת. ערב זה מצד ישמעאל, ערבים, ורב זה מצד עשו, שכתוב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ" (בראשית ל"ג ט'). מצד אחד, רוצים לחקות את התרבות של המערב, ומצד שני גם רוצים להתחבר לישמעאלים, בדיוק המצב שלנו היום. כתוב בזוהר יש ערב רב וערב זעיר... אלה הם השורשים שגורמים לנו את כל הצרות".

הבעל שם טוב זצוק"ל למד אותנו שבכל דבר במציאות יש רמז לעבודת ה'. מה הקב"ה רמז לנו בשם התנתקות. לפי דברי הרב שמואל טל שליט"א כנראה שהכוונה של הקב"ה היא התנתקות מרשעי הערב-רב. מאז חטא האדם הראשון (חטא עץ הדעת טוב ורע), התערבב הטוב עם הרע, וכל תהליך התיקון מאז הוא בירור הטוב מתוך הרע, עד שישאר הטוב לבדו לנצח נצחים והרע יתבטל מהעולם (או יתהפך לטוב) בגאולה השלמה. תהליך הבירור נעשה ע"י קיום של תורה ומצוות ותיקון המידות וכן ע"י ייסורים. הייסורים שאנו עוברים עכשיו ינקו את עם ישראל מהפסולת של הערב-רב, ואותם שלא יתוקנו, יתנתקו מעם ישראל ויחזרו לאומות העולם משם באו וזוהי ההתנתקות האמיתית! ויתקיים מה שמתקיים תמיד בכל מצב ובכל מקום "אתם חשבתם עלי רעה והאלקים חשבה לטובה". והקב"ה משתמש במעשיהם של הרשעים לתקן את עם ישראל, שיהיה כולו סולת נקיה בלי פסולת לקראת הגאולה השלמה.

וכמו שאנו יודעים שגם דברים שבחיצוניותם נראים לנו רעים, בפנימיות הכל לטובה. ולדוגמא מעשהו של "אותו האיש" הנוצרי שיצא ממנו קלקול גדול בחיצוניות, מגלה לנו הרמ"ד וואלי זצ"ל, מבית מדרשו של הרמח"ל זיע"א, מעט ממחשבותיו של הבורא כיצד בפנימיות זה לטובה וז"ל:

"עניין מה שהנוצרי הנתעב נקרא שמו ישוע שהוא לשון ישועה, הטעם הוא שגרם ישועה לישראל, במה שהוציא מתוכם כמה וכמה ניצוצי הפסולת של ערב רב שהיו מעורבים עמהם. ואותו הרשע היה ראש לכולם, לפי שהיה ממזר ובן הנידה. וכל שאר המומים הזרים שהיו בישראל באותו הזמן נתפתו בנקל ודבקו בו" עכ"ל (כתבי רמד"ו ליקוטים ב' עמ' צ"א).

וכמובן שגם התהליך הקשה שאנו עוברים כיום שבחיצוניות הוא נראה לא טוב, בפנימיות הקב"ה עורך את הבירור הנדרש על מנת לבער את הרע מעם ישראל ומהעולמות כולם ולהשאיר את הטוב לבדו לנצח נצחים.

בספר "התקופה בסערת אליהו" – ביאור רחב ועמוק בתקופת עקבתא דמשיחא לאור דברי הגר"א זצוק"ל, מביא הרב ישראל אליהו וויינטרוב שליט"א הסבר יפה לנאמר כאן על פי תהליך הגאולה בעתה הנקרא על פי חז"ל – "עני ורוכב על חמור" ואלו דבריו:

"אופן הגאולה ד"עני ורוכב על חמור" – עומק מצוות פטר חמור קשורה לדרך הגאולה

בצורה זו הנקראת חמור, גילו חז"ל במדרשם, בדברם על פנימיות המצות, כי שייכים בו ב' עניינים, ניגוד גמור לכבוד שמים כי יש בחמור קשיות עורף במיוחד, וגם התכללות בקדושת רצונו ית"ש. במצות עריפת פטר חמור קבעו ענינים אלו. דהעריפה היא מצד קשיות הערף שאין יכול להתכלל בקדושת רצונו ית'. ובפדיון פטר חמור יש אפשרות להתכללות ב"שה פזורה ישראל" ויכלל בקדושת רצונו ית' תוך כלליות כנסת ישראל לצאת מהגלות עמהם. עד כאן דבריהם ז"ל עם פי' של הגר"א ז"ל.

ועל כן בדור העקב שכללות צורתו ב"לא זכו", בחמור זה נמצאות ב' צורות של אישי הדור. החוצפא ישגא שבהם הוא קשיות הערף להיות נוגד גמור לכבוד שמים... דהם המנהיגים של רשעה זו, פני הדור כפני הכלב... ובעמלק נמצאת המידה של קשיות ערף בניגודו לכבוד שמים... זהו סוג נפשות שנכללו במהלך החמור הזה. ואידך, הוא אותם שאין תכונת נפשם כך בעצם, רק בהיותם נגררים אחרי הצלחת השעה של הרשע הזה, הרי ממילא התכללו בצורה זו. אמנם בהיותם רק גרורים אחריהם שייך עדיין שיצאו מזה להכלל בכללות כנסת ישראל בגאולתם וכמש"נ בה"שה פזורה ישראל", כי רק במדת העריפה לבד הם מופקעים מלהתכלל [בכנ"י], אבל במהלך הפדיון יכולים להתכלל הגם דהם במהלך צורת חמור. ובב' דרכים הללו יהיה רוכב אורו של משיח על החמור...

אמנם עדיין לא נתבאר עניין פדיון זה מהו שאז יכלל החמור בה"שה פזורה ישראל", היינו שיקבל צורה של שה במקום צורת חמור. אמנם הגר"א ז"ל בכתביו על דבריהם ז"ל הנ"ל כתב וז"ל:

"אם אינו עושה תשובה אז נשאר חמור בסטרא דיצר הרע ואז וערפתו עם החמורים שהם הערב-רב. ואם זכה בתשובה ולעשות החמור, יצר הרע, לשה... ופודה אותו בשה יצר הטוב, כן אפדה את החמור עם הארץ, בכלל השה ישראל" עכ"ל.

מבואר דפדיון זה להכליל החמור בהשה הוא בכוח התשובה. ומעתה יבוארו הדברים בענינינו היטב. דיעויין ברמב"ם (פ"ז מתשובה ה"ה) שכתב וז"ל:

"כל הנביאים כולן ציוו על התשובה. ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הם נגאלין, שנאמר: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים וכו' ושבת עד ה' אלהיך כו'" ", עכ"ל.

זהו מהלך הפדיון בכללות קומת כנסת ישראל להפוך דור שצורתו חמור להכלל בשה פזורה ישראל. ונמצא דהרכיבה על החמור היא במהלך של להחזירם בתשובה".

ורואים אנו בדבריו את הסוגים השונים שציינו: את ה'ערב-רב' בבחינת מצות 'עריפת פטר חמור', ואת 'אחינו שהחמיצו' בבחינת מצות 'פדיון פטר חמור', ואילו ל'ערב-זעיר' יש את הבחירה להכלל ב"שה פזורה ישראל" עי"כ שיחזרו בתשובה ויכללו בקדושה או ח"ו שיבחרו ברע ואז בלשון הגר"א: "וערפתו עם החמורים שהם הערב-רב".

לעומת גישה זו שהיא הגישה המרכזית בספר לאור המסורת הנתונה לנו מחז"ל על פי רוב גדולי ישראל, ישנה גם גישה אחרת אותה פגשתי בעיקר בכתבי חב"ד ובכתבי חלק מממשיכי דרכו של הראי"ה קוק (לפי הבנה מסויימת של כתביו) ואזכיר גם אותה כחלק מבירור נושא חשוב ומורכב זה. הרב יצחק גינזבורג שליט"א מביא גישה זו במאמר שפורסם בט"ו באב שנת התשס"ו. הרב טוען (כנראה בהתאם לגישתו של הרבי מלובאוויטש) שישנו פירוש לפסוק "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" (ישעיהו מט יז), שלפיו הכוונה איננה כפי הפירוש המקובל, שהמהרסים והמחריבים יצאו החוצה מעם ישראל, אלא שהם יצטרכו להכנע אבל בסופו של דבר הם יזכו לתיקון יחד עם כלל ישראל. הפסוק השלם הוא: "מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך". כלומר אחרי שעם ישראל יחזור בתשובה והמהרסים והמחריבים יצאו, כלומר יכנעו ויתבדלו מעם ישראל בבחינת הכנעה והבדלה, אז תבוא ההמתקה בבחינת "שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך", כולם זה כולל את המהרסים והמחריבים, עד שאנשים אלו שהיו בבחינת פושעים לחלוטין, שבים בתשובה שלמה. המחלוקת קשורה להבנת הפסוק: "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב' יד, יד), וכן כיצד מתבררים ניצוצות הקדושה וננסה להתבונן בנושא זה בפרק כב'. מכל מקום גם לפי הרב גינזבורג שליט"א, עלינו ליצור קודם כל הכנעה והבדלה ולא לאפשר ל"מהרסים" ול"מחריבים" לבצע את זממם (עד כמה שהדבר בידנו), ובכל זאת ההבדל בין הגישות גדול, שכן הגישה הראשונה רואה בערב-רב, הרשעים הגמורים, נטע זר שצריך להפריד אותו מעם ישראל, ואילו הרב גינזבורג שליט"א (כנראה בהתאם לשיטתו של הרבי) רואה בהם 'איבר חולה' שצריך לשמור שלא יפגע באיברים האחרים אבל בסופו של דבר ניתן וצריך לרפא גם אותו. הרוב הגדול של המקורות מצביע על כך שהערב-רב הרשעים הגמורים יפרדו מעם ישראל, אך כפי שציינתי קודם לכן שמכיוון שיש גם גישה אחרת החלטתי להביא גם אותה בספר. בפרק מס' 10 אביא את דבריו החריפים והקשים של הריי"צ (הרב יוסף יצחק שניאורסון) זצוק"ל כנגד "יהודים" מהיבסקציה, שרדפו את היהודים והיהדות ברוסיה הסובייטית באכזריות וברשעות. דבריו הקשים מראים שגם בחב"ד לא בהכרח רואים את הערב-רב מהסוג הקשה כחלק מעם ישראל והנושא דורש בירור נוסף.

הרדב"ה סטבסקי שליט"א טוען שבודאי למדנו מהבעש"ט זיע"א שבכל תהליך של תיקון יש 3 שלבים: הכנעה, הבדלה והמתקה.

בסופו של התהליך אנו חייבים להגיע למצב שבתחילתו הטוב מכניע את הרע, הפנימיות מכניעה את החיצוניות והניצוצות מכניעים את הקליפות. אחר כך חייבת להיות הבדלה. הטוב נבדל מהרע, הפנימיות מהחיצוניות והניצוץ נבדל מהקליפה. ולבסוף מגיעים להמתקה, שאז הטוב ממתיק את הרע, הפנימיות תמתיק את החיצוניות והניצוץ ימתיק את הקליפה.

אלא שאנו כרגע בשלב ההבדלה. עלינו לחשוף את הערב-רב, כי אנו חייבים להציל את עם ישראל שמושפע מהם לרעה. לכן להערכתו חובה עלינו ללכת בשיטת הקדמונים, כלומר: הזוהר הקדוש, הרמ"ק, האריז"ל, הרמח"ל, הבעש"ט והגר"א.

כל עוד שיש ערבוב בין טוב לרע אי אפשר להגיע להמתקה. וכן ההמתקה לגבי הרשעים המוחלטים בבחינת 'עמלקים' לא תהיה באופן שהם יחזרו בתשובה  (אולי מלבד מקרים חריגים כמו שנאמר בגמרא (גיטין נז ע"ב) על נבוזראדן שהרג יהודים רבים ובכל זאת התגייר והיה גר צדק), אלא הקב"ה יתקן אותם, אבל זה לא בידנו ולא בידם. בסופו של דבר כולם יתוקנו, גם ערב-רב וגם עמלק. לא ישאר אטום אחד בלי תיקון ושיווי צורה לבורא יתברך שזוהי כמובן תכלית הבריאה. אבל זה יהיה בשלב מאוחר יותר ורק ע"י הבורא יתברך שמו. כמו שנאמר בתורה (דברים כה יט): "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" וכן כתוב (שמות יז יד): "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". אומר הזוהר ש"מתחת לשמים" אין להם תיקון ויש למחות אותם, אבל "מעל לשמים" יש לעמלק תיקון וכנ"ל לערב-רב מהסוג ה'עמלקי' (ראה את ההסבר היותר נרחב בנספח מס' 4 שיחה שניה עם הרדב"ה סטבסקי שליט"א בנושא "לבלתי ידח ממנו נדח").

    בכל מקרה מתאימה למצבנו תפילתו של משה רבנו המתוארת בספר הקדוש 'תנא דבי אליהו' אשר למד אליהו הנביא זכור לטוב לרב ענן (פרק ד סעיף א), שם נאמר שמשה רבינו ע"ה התפלל לקב"ה לאחר חטא העגל ואמר:

"ריבונו של עולם, צדיק וחסיד אתה וכל מעשיך באמונה, וכי בשביל שלשת אלפים שעבדו את העגל בלבב שלם, ימותו שש מאות אלף מבני עשרים שנה ומעלה, מלבד בני תשעה עשר וחמש עשרה ועשר ושתים ואחת, וכמה גרים ועבדים שנתוספו עליהם, עד אין לדבר סוף, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא ונתרצה עמהם".

ואף אנחנו נתפלל לקב"ה:

"ריבונו של עולם, האם בשל אותם ערב-רב שמחטיאים את עם ישראל ומסכנים את חיי כולנו גשמית ורוחנית, לא תחוס על מיליוני יהודים יקרים שבתוכיות נשמתם הם כל-כך משתוקקים לעבוד אותך ולהתקרב אליך" ויהי רצון שמיד יתגלגלו רחמיו של הקב"ה יתרצה עמנו ויצילנו מידם.

דו"ח גוטמן

על מנת לקבל מושג כללי על יחסם של היהודים בישראל לדת ולמסורת כדאי לעיין בדו"ח שפרסם מרכז גוטמן, מרכז למחקרים חברתיים, הפועל כיום כחלק מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. דו"ח גוטמן הינו דו"ח העוסק, כפי שציינתי, בנושא יחסם של היהודים בישראל לדת ולמסורת וממצאיו נותנים לנו תמונה המאפשרת לנו לבחון את מצב היהודים במדינה ביחסם למסורת היהודית. אמנם כבר הבאתי בסעיף זה שזהותם של הערב-רב אינה תחומה רק לאנשים חופשים או מסורתיים אלא מושרשת בכל רובדי החברה הכוללת גם את שומרי המצוות, ובכל זאת נתוני הדו"ח חשובים מאד על מנת לתת לנו מושג כללי על הקשר של היהודים במדינה אל הנקודה היהודית שבתוכם, שזהו נתון חשוב מאד ביחס להערכה שהם באים משורש רוחני חיובי (יש אפשרות שחלקם שייכים לאותה קבוצה שיש באפשרותה להתחבר לעם היהודי בבחינת גרים גרורים בשפתו של הרמח"ל וערב-זעיר בשפת הזוהר הקדוש והגר"א). דו"ח זה נחשב למחקר המקיף והחשוב ביותר בתחום זה. זאת בשל ההיקף העצום של השאלות ושל המידגם עליו נשען המחקר. בשנת התש"ס פורסם דו"ח שאת ממצאיו אביא כאן וכן מספר התייחסויות אליו. הדו"ח מראה שרובו של העם היושב בציון קשור למסורת היהודית במידות משתנות מתוך בחירה ואילו הקבוצה האנטי דתית ששולטת בכל מרכזי הכוח וההשפעה במדינה מהווה מיעוט קטן הכופה על הרוב היהודי תרבות מנוכרת ליהדות בניגוד לרצונו.

המצווה שעליה מקפיד רוב הציבור היהודי בישראל, לפי הדו"ח, היא קביעת מזוזה בפתח הבית - 98% מהנשאלים השיבו כי הם מקפידים על מצווה זו. לאחר המזוזה באים השתתפות בסדר פסח (85%), הדלקת נרות חנוכה (71%), הימנעות מאכילת חמץ בפסח (68%), צום ביום כיפור (67%),המנעות מאכילת טרף (64%), והדלקת נירות שבת (56%). המצוות ששיעור המקפידים עליהן הוא הנמוך ביותר הן הליכה בכיסוי ראש לגברים (16%), ותפילה יומית בבית כנסת (15%).

המצווה החשובה של ברית-המילה לא מופיעה בדו"ח זה, אך ידוע שבישראל אין כמעט זוג שלא מקיימים ברית מילה לבניהם אפילו אם הם מנותקים מהדת במידה רבה מאד (לעומת הגולה שם האחוזים נמוכים באופן משמעותי). מבחינת החלוקה ל"קבוצות" לגבי אופי ההגדרה העצמית של היהודים החיים במדינת ישראל, כ- 17% הגדירו את עצמם כ"דתיים" ו"חרדיים", 35% הגדירו את עצמם כ"מסורתיים", 43% הגדירו עצמם כ-"לא דתיים" ו-5% הגדירו עצמם כ-"אנטי דתיים".

ביחס לסקר דומה שנערך כ-7 שנים קודם לכן, בשנת התשנ"ג (1993), חלו שינויים מסויימים כאשר הבולט שבהם הוא שבדו"ח המוקדם 42% הגדירו את עצמם כמסורתיים וכ-38% הגדירו את עצמם כ"לא דתיים".

ההסבר הטבעי למגמת הירידה בשמירת המצוות הוא אוכלוסיית העולים מחבר המדינות שהגיעה לישראל במהלך שנות התשעים. אוכלוסייה זו מזוהה בדרך כלל כחילונית מובהקת.

עוד נתון מעניין ביותר בהקשר זה הוא ש-29% מהיהודים בישראל המגדירים את עצמם כ"לא דתיים", אך באותה עת אומרים שהם "שומרים במקצת" על המסורת. פער מעניין אחר קיים בין שיעור האנשים שמעוניינים עקרונית בחופש בתחום הדת לשיעורם של אלה המתכוונים לנצל אותו בפועל. כך למשל, 49% תומכים בהנהגת נישואים אזרחיים, אך רק 26% ציינו שהיו נישאים בעצמם בנישואים כאלה. 70% תומכים בפתיחת מרכזי קניות בשבת, אך רק 36% מעידים על עצמם שהם מבקרים במרכזים אלה בפועל.

פרופ' ישעיהו (צ'רלס) ליבמן, מהפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר אילן, כותב במאמר בשם "מלחמת התרבות בישראל - מיפוי מחדש" את הדברים החשובים הבאים:

"סקר עכשווי, מדווח כי 77 אחוזים מהישראלים מאמינים באלוהים ו-73 אחוזים צמים ביום כיפור. ל-96 אחוזים יש מזוזות בדלתותיהם (השינוי באחוזים לגבי הסקר שציינתי קודם נובע כנראה מכך שמדובר על הסקר הקודם משנת התשנ"ג)... חשוב, כמובן, להבחין בין הניסיון המודע מצידן של האליטות התרבותיות והפוליטיות לנתק את עצמן, את התרבות הישראלית ואת המדיניות הציבורית הישראלית מכל קשר מיוחד ליהדות, להיסטוריה היהודית או לעם היהודי מחד, לבין הציבור הישראלי הרחב יותר, המתעניין בסיפוק צרכיו הפרטיים, וההולך ונעשה אדיש ליהדות או להיסטוריה היהודית מתוך חוסר מודעות. לגבי הקבוצה הראשונה, הליברליזם הדמוקרטי הינו דגל, שתחתיו הם מבקשים לשחרר את החברה הישראלית מכבליה של המסורת היהודית. סיסמתם הפוליטית היא להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". זוהי קריאת קרב שבאמצעותה הם מקווים לשנות את המדיניות הציבורית על ידי ניתוק המדינה מתוכן יהודי. תוכנית זו קוסמת למספר מצומצם בלבד של ישראלים, אבל רבים מאמצים את הרעיונות הללו באופן בלתי מודע... על-פי אליהוא כ"ץ, אחד ממחברי דו"ח גוטמן, רובם המכריע של הישראלים אינו "דתי" במובן המקובל של המונח. אבל הם כן שומרים מצוות מסורתיות רבות, ובזמן ששמירת המצוות שלהם הינה חלקית ובררנית, היא אינה נדירה, פרטית או חסרת שיטה, ואינה חסרת כוונה. ייתכן שחסרה לה כוונה ראויה מנקודת מבט דתית, אבל אלו המקיימים את הטקסים הללו מונעים על ידי מחויבות מודעת להמשכיותו של העם היהודי. כמו כן, אלו השומרים את המצוות הללו אינם מחוסרי אמונה... והם מהווים את חלק הארי של יהודי ישראל".

משה פייגלין הי"ו, יו"ר חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, כתב בספרו "במקום שאין אנשים" דברים דומים בהתבססו על דו"ח גוטמן שנתפרסם בשנת התשנ"ג, ואלו דבריו:

"ממבט חטוף בתקשורת וברשות הרבים הישראלית, היה נדמה כאילו רובו המוחלט של הציבור היהודי בארץ אימץ את תפיסת עולמו של השמאל הקיצוני. אולם מחקר מקיף ויסודי שנערך במכון גוטמן בשנת התשנ"ג (1993), הראה תוצאות שהדהימו את החוקרים (המחקר הוזמן ע"י קרן אביחי והוצג ביום עיון במכון ואן ליר). התברר כי האוכלוסיה היהודית בישראל מודעת ומחוברת לשורשיה היהודיים, הרבה יותר ממה שנדמה היה לצופה מהצד. המחקר שנערך חודשים רבים, וכלל מדגם מייצג של אלפי מרואיינים (וזאת אחרי גל העלייה הגדול מבריה"מ לשעבר – גל שאמור היה להפחית את אחוז המאמינים) העלה ממצאים מפתיעים דוגמת אלה (הכוונה במילה 'ישראלים' היא יהודים החיים המדינת ישראל):

55 עד 60 אחוזים מהישראלים מאמינים שיש כח עליון המכוון את העולם, ושהתורה ניתנה למשה בסיני (!).

למעלה משליש הישראלים בארץ מאמינים בעולם הבא ובביאת המשיח.

למעלה מ-80% מהישראלים מעונינים שטכסי מחזור החיים – המילה, בר המצוה, הנישואים והקבורה – ישאו אופי יהודי-דתי.

ל-79% מהגברים הישראלים יש תפילין, וכמחציתם מניחים אותם בתדירות זו או אחרת.

56% מהישראלים מדליקים תמיד נרות שבת, וכמחציתם מקדשים תמיד על היין. 77% מהם רואים בשבת עיקרון מנחה חשוב בחייהם, וסבורים שליל שבת צריך להשאר ערב שקט וביתי.

65% אוכלים בביתם אוכל כשר, ו-80% מצהירים כי הם עושים זאת "בדרך כלל".

כמעט 80% מהישראלים משתתפים תמיד בליל הסדר, ו-65% נמנעים מלאכול חמץ בחג. 71% צמים תמיד ביום הכיפורים. ורובם לוקחים חלק בתפילה...

מסקנתו הסופית של המחקר הינה, כי 21% בלבד מכלל האוכלוסיה בארץ מוגדרים כמי שאינם שומרים כלל על המסורת היהודית (דתית). שאר 79 האחוזים נכללים בהגדרות: מקפידים לשמור, שומרים במידה רבה, או שומרים במקצת. מחברי הדו"ח אף מוסיפים, כי "שליש השיבו שהיו רוצים לשמור קצת יותר, או הרבה יותר, על המסורת הדתית"... מסתבר ש"ההשתלבות במרחב" והפיכתנו ל"מדינת כל אזרחיה", מדינה מערבית מודרנית קטנה ומצליחנית המנותקת מיהדותה המעיקה, כל אלה השפיעו על היהודים ברובד החיצוני בלבד. בעומק הלבבות נותרו 80% מהישראלים מחוברים לזהותם היהודית, ומחויבים לה ברמה זו או אחרת. אלא שמעצבי דעת הקהל, ובעלי עמדות המפתח באליטות השולטות במדינה – חוגי המשפט והאקדמיה, התרבות והחינוך, הכלכלה התעשיה, בטחון הפנים והחוץ, וכמובן התקשורת – מאוישים ונשלטים באופן מוחלט על הגישה ה'פוסט ציונית'. משאל מהיר שנערך בין כתבים, עורכים ומקבלי החלטות ברשות השידור הראה, כי למעלה מ-90% מהם אינם צמים ביום כיפור. השוואה בין נתון זה לנתוני כלל האוכלוסיה אומרת בעצם הכל על הפער בין העם היושב בציון למעצבי הציבוריות הישראלית".

במחקר שנעשה במכון גוטמן בשנת התשס"ז (2007), נתקבלו נתונים דומים, וכך נכתב בסיכום:

"החברה הישראלית היא חברה מסורתית, ומסורתיות זו יציבה במשך שלושת העשורים האחרונים. מאז שנות התשעים חלה עליה מתונה בשיעור הדתיים והמסורתיים. נכון לשנת התשס"ז (2007) חמישית מן הציבור חילוני, שליש ממנו דתי ומחציתו מסורתי".

לגבי שורש המאבק שהתרחש בזמן הסכמי אוסלו כותב משה:

"ההמונים יצאו לרחובות, כי ה'פוסט ציונות' הפכה לדת הרשמית של מדינת היהודים, ישראל הפכה מכשיר בהגשמתה של דת זו... [מה] שדחק בהמונים לצאת מבתיהם [היה]: האיום על זהותם היהודית. האנשים חשו כי מדינת היהודים נלחמת במהותם הבסיסית ביותר".

 אם כן מלחמה זו כנגד המהות היהודית הבסיסית היא מהתכונות המאפיינות ביותר את אנשי הערב-רב וזאת מכיוון ששורשם הרוחני מנוגד לשורש הרוחני של העם היהודי (הכוונה בעיקר לערב-רב מהסוג הקשה יותר).

התיאור המתואר בדו"ח גוטמן אכן מתאים לדברי הגר"א שצטטתי בתחילת סעיף זה (ליקוטים מהגאון רבי אליהו זי"ע):

"נאמר: וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה". הם הערב רב שהם ראשי העם. "ואת לאה וילדיה אחרונים", הם עם הארץ הטובים שהם כפופים תחת הערב רב, "ואת רחל ואת יוסף אחרונים", הם התלמידי חכמים, שהם שפלים מכולם".

חשוב לציין שגם אותם יהודים שעל פי הסקרים נאמר שאינם מאמינים ב'תורה מן השמים', 'ביאת המשיח' או 'עולם הבא', אין זאת אומרת ח"ו שהם נכנסים לגדר של 'אפיקורסים'. זאת מכיוון שסביר שהניח שחלקם הגדול הם מסופקים בעניין ולא כופרים בכך בודאות, והראיה לכך שרובם מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים אומרים קדיש על הוריהם לפחות בשנה הראשונה ובשיחות עמם הם מודים שהם מסתפקים בכך אך לא אומרים שדעתם היא ודאית. וכתב על כל הראי"ה קוק (אגרות ח"א עמ' כ-כא):

"מכל מקום לא מצינו שדנו חז"ל דין 'אפיקורס' כי אם על הכופר, דהיינו המחליט ההיפך. והחלטה של ההיפך אי אפשר שתמצא כלל בישראל  בין שום אדם שלא יהי' רע גמור ומשקר במזיד. כי הרשעה היותר גדולה לא תוכל כי אם להטיל דופי של ספק לחלושי הדעות. וכיוון שכן, מי שמעיז פנים לאמר שהוא כופר בבירור, הרי הוא רשע מוחלט, שבצדק ראוי לדונו בכל הדינים המפורשים [בחז"ל], ואין כאן טענת לבו אונסו כלל. ואם היתה הכפירה שבדורנו בעלת אמת, היתה תמיד טוענת טענת ספק, והיו מבררים לה בנקל ספקותיה. אבל היא משקרת בזדון, וטוענת טענת ודאי, בשעה שאפילו ליותר חלושים בדעת אי אפשר כלל שתבא כי אם למידת ספק, והרי היא עסוקה ברשע של רדיפה בעזות מצח, על כן היא חייבת [ב]כל הדינים, שבידי אדם ובידי שמים, לפי הערך של המכשלה שהיא עושה".

כלומר , הרב מסביר שדין 'אפיקורס' שייך בכופר בודאות ביסודות התורה, ובודאי שרוב העם היושב בציון איננו נכלל בגדר זה.

אם כן, עד כאן נתתי מספר סיבות מדוע חשוב להעמיק בהבנת נושא הערב-רב וכן הבאתי את המחקר הבודק את הקשר של העם היושב בציון לזהותו היהודית. בפרקים הבאים ננסה להבין את נושא הערב-רב יותר לעומק, וכן אתן מספר סיבות אפשריות מדוע הקב"ה נותן להם שליטה על עם ישראל לפני הגאולה (מכיוון שהספר ארוך, ואינני יודע אם הקורא יגיע לסופו, לכן אני מציע כבר במקום זה, לכל הפחות, לא לוותר על פרקים כג' ו-כד', שם הבאתי את דברי הרמח"ל זיע"א על הנהגת הייחוד, וכן מקורות חשובים לחיזוק האמונה בזמן הקשה של חבלי משיח, ויש שם דברים מעודדים וחשובים מאד, וכן הוספתי תפילה (בפרק כג') שיכולה לעזור מאד להתמודדות עם הייסורים הרבים שאנו עוברים בתקופת 'חבלי משיח' ולהעלותם לתיקון השכינה הקדושה וקירוב הגאולה ברחמים, אך כמובן שכל מי שרוצה להבין את הנושא באופן אמיתי חשוב מאד שימשיך לקרוא את הספר על הסדר שכן כל הפרקים חשובים להבנת הנושא וכן תוך כדי בירור הנושא אנו זוכים ל"יהלומים" רבים מדברי גדולי הצדיקים הנצרכים לנו מאד בעבודת ה' ובהבנה כיצד אנו יכולים לסייע להחשת הגאולה).