סיפור על יוסף ואחיו כהסבר למאורעות חיינו - נר תמיד על פרשת השבוע – הרה"ג ישראל יעקב לוגסי שליט"א – פרשת ויגש

פרשת ההתגלות של יוסף הצדיק, הבן ה"אובד", אל משפחתו ממנה גורש, לפני 22 שנה, בעודו נער בן 17 שנה. תקופה של 22 שנה שהתחלנו ללמוד אותה לפני שני פרשיות, פרשת וישב ופרשת מקץ, תקופה זו מסתיימת בפרשת השבוע, פרשה שלישית, פרשת ויגש. 22 שנה קשות וכואבות ליעקב אבינו, תפארת ישראל - אובדן בנו האהוב, בנו היקיר, הבן שהתורה הקדושה מעידה שהוא אהב אותו אהבה יתירה. הבן הראשון של האם רחל, עקרת הבית שכבר לא היתה בין החיים, שבשבילה יעקב אבינו עבד הרבה, עד שזכתה לראות את הבן הזה...

על זה חז"ל מוּציאים לקחים שנוגעים לכל אחד מאיתנו, לעם ישראל בכלל ולכל אחד מאיתנו בפרט, ובעיקר בימים שאנו חיים בהם, עם הצרות שלנו. אפשר להעביר את זה גם לאחינו החילונים שכל היום שואלים שאלות וקושיות וכל היום הם שואלים למה ולמה ולמה.

על הפסוק "אֲנִי יוֹסֵף. וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו", אומר ה"חפץ חיים" שמביא כאן את הלקח שלו כך: "במשך כל הזמן מאז באו בפעם הראשונה למצרים לשבור בר ויוסף התנכר אליהם וידבר איתם קשות וחשד אותם כמרגלים, ודאי שאלו איש לאחיו קושיות רבות" - הם חיו בתקופה של קושיות, של תמיהות, של אי הבנות – "החיים היו מוזרים, המאורעות לא הובנו" - הם לא הבינו מה קורה איתם כפי שדברנו – "הם שאלו איש לרעהו קושיות, ומה הם שאלו? מה זה? מה קרה? למה זה? הם חיפשו עצות והשיבו זה את זה" – הם התחילו כבר לריב אחד עם השני: אתה אשם, אני אשם, הוא אשם – "הם חיו בבלבול ובחרדות עד ששמעו מפי אחיהם שתי מילים: אֲנִי יוֹסֵף, זה הכל, ומיד סרו כל הקושיות, כל התמיהות וכל הספיקות, כל מסכת היחסים בינם לבין יוסף אחיהם מצאה את פתרונה" - כל החלומות קיבלו פשר, הם הבינו עכשיו למה התנכל להם, הם הבינו שזה היה תיקון, הם הבינו למה הם השתחוו, הם הבינו למה הם מכרו אותו, הם הבינו לאן הוא התגלגל, הם הבינו שהם היו גלגל במרכבה של הקב"ה שמנהל את העולם.

אומר ה"חפץ חיים": "כל האירועים התמוהים הושחלו בחוט אחד של מחרוזת אמונתית, הבנתית" - הכל פתאום נכנס למחרוזת, הכל קיבל פשר שזה לא צירוף מקרים, שזה לא התנכלות, או אנטישמיות, אלא זה תיקון כללי כזה, זה מחרוזת של שרשרת...

אומר ה"חפץ חיים": "עכשיו הם הבינו שבמשך כל מה שקרה איתם במשך 22 שנה, ובמיוחד בשנתיים האחרונות זה קיום גזירת ברית בין הבתרים" - שהקב"ה אמר לאברהם אבינו: "יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (טו, יג), עם ישראל צריך לרדת למצרים.

אומרים חז"ל (שבת פט): "ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל" - עם ישראל ירד לגלות הראשונה בשלשלאות של ברזל, עם ישראל ירד לגלות של רומי בשלשלאות של ברזל, הם הורדו מהאוניות ברומי והוכנסו לקרקסאות, לגוב אריות, אומרת הגמרא: גלות מצרים לא היתה צריכה להיות יותר טובה בירידתה, כי ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל לקיים את הגזירה, אלא שזכותו גרמה לו" – היה לו זכות – "ירד דרך כבוד, אחרי 22 שנה של צער, ולא בדרך של בזיון".

אומר מדרש תנחומא: "היו חייבים לרדת למצרים" - על פי הגזירה – "מכופתים בקולרים" – בשלשלאות – "ולא עשה איתם הקב"ה כך, אלא חשב הקב"ה להוריד אותם בדרך כבוד וכיצד? הביא עלילה שיאהב יעקב ליוסף וישנאוהו האחים וימכרוהו לישמעאלים ויורידוהו למצרים, ויֵרֵד יעקב ובניו בשבילו" - מדוע? הקב"ה הביא רעב על הארץ ובמצרים היה אוכל, כי יוסף פתר את החלום, וכך יעקב אבינו יורד למצרים בכרכרות ששלח לו בנו יוסף והוא מתקבל כאביו של המלך בדרך כבוד, וכל העינוי לא התחיל כל עוד היה אחד מהשבטים חי. אומרים חז"ל: "זה חסד אלוקי, אבל הגזירה היתה צריכה להתקיים".

אומר ה"חפץ חיים": "כשהוא אמר "אֲנִי יוֹסֵף" נפתרו כל הבעיות, הם קבלו תשובה על כל ה-22 שנה, הם הבינו את כל השנתיים שהוא התנכר להם, הם הבינו הכל".

אומר החפץ חיים: "שתי מילים פותרות אלף קושיות" – עכשיו הם חיו כבר בבהירות, בהבנה.

שואל ה"חפץ חיים": "מה הלקח מפה?" - ועונה: "כאשר ישמע העולם בבוא היום הקרב ובא שתי מילים אני ה'" – כשיבוא המשיח והקב"ה יתגלה לכל העולם ויאמר: אני ה', - "יתורצו כל הקושיות, כל התמיהות על הנהגת העולם, על סיבלו הרב של העם היהודי, ועל הצרות הקשות הפוקדות את ארצנו הקדושה" - שאף אחד לא מבין למה ומדוע, עוד התראות ועוד התראות ופיגוע ומה קורה בארה"ב ומה קורה בעיראק ומה קורה באיראן ומה רוצה קאדפי... – מלא קושיות.

עם ישראל חי עם קושיות כבר 2000 שנה ויותר, ובעיקר בדורות האחרונים: שואה, אינקיווציות, פוגרומים, באנו כבר ארצה וטרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. איפה שאנחנו שמים את הראש, כואב לנו. איך אומרים: איך שהחולה שוכב כואב לו... ויש הרבה קושיות ותמיהות: למה היתה שואה, למה הטובים נופלים – מלא שאלות!

אומר ה"חפץ חיים": "כמו שכאשר שמעו "אֲנִי יוֹסֵף" נבהלו מהבלתי יאומן שנתגלה לפניהם, מהבלתי יאומן שלפתע פתאום התחוור והובן" – תפסו בהלה, רטט, שתי מילים והכל הובן: אלומותיכם שהשתחוויתם לו, השמש והירח והכוכבים השתחוו לו, הכל בא על פתרונו, אין כבר קושיות.

אומר ה"חפץ חיים": "עוד מעט יתגלה כבוד ה', הקב"ה יתגלה ויאמר: אני ה'" - אין חילונים, אין קושיות, אין למה ומדוע, ומה יקרה שהקב"ה יגיד אני ה'? – "אז נבין את כל ההיסטוריה, הכל יתחרז כמחרוזת, כל דבר יקבל את הפשר, כל החלומות שלנו יקבלו תשובה" - אומר החפץ חיים: "וראו כל בשר יחדיו כי יד ה' עשתה הכל לטובתנו – כל מה דעביד רחמנא לטב עביד".