הקדמה

ליבי מלא עד מעל לגדותיו בשבח והודיה רבה ועצומה לבורא עולם על החסד המיוחד שעשה עמי בהוציאו אותי, ממוות לחיים, מחושך לאור, משעבוד לגאולה,  מתחושה של אבל לחוויה של יום טוב.

ולכן החלטתי לכתוב ספר ולהביא מקורות מהתורה הקדושה ומצדיקי הדורות, שמהם יוכל כל מי שקורא ומתעמק בספר להתחזק באמונה ואהבה לבורא עולם הטוב והמיטיב לכל תמיד. יהי רצון שעל ידי קריאה בספר זה נתחזק כולנו באמונה שלימה בטובו הגדול של הקב"ה ובאהבתו האינסופית לכל אחד ואחד מאיתנו ושנזכה להחזיק באמונה זו גם כאשר אנו עוברים ניסיונות קשים וייסורים לא מעטים, כל שכן בזמן הקשה של 'חבלי משיח' בו אנו מצויים. כל יהודי שימצא בספר זה רעיונות שיחזקו אותו בעבודת ה' וישתמש בהם בחייו יביא הדבר בודאי לקירוב הגאולה הפרטית שלו ולגאולה הכללית והנצחית של עם ישראל העולם וההוויה כולה.

מקורות רבים בתורה הקדושה מראים לנו שאחד התיקונים המרכזיים של כל יהודי בכל דור ובמיוחד בדורות הקודמים לביאת המשיח, (שאז הקליפה מתחזקת מאד) הוא החיזוק באמונה תמימה בטובו השלם ובהשגחתו התמידית של הבורא יתברך שמו.

ולדוגמא בזוהר הקדוש (שמות דף ז ע"ב) נאמר (בתרגום לעברית):

"רבי שמעון זקף את ידיו ובכה, ואמר, אוי למי שיהיה באותו הזמן, ואשרי חלקו של מי שיהיה באותו הזמן. אוי למי שיהיה באותו זמן, הוא, משום שכאשר יבא הקב"ה לפקוד את האיילה (שהיא השכינה הקדושה), יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, ויסתכל במעשים של כל אחד ואחד... וכמה צרות על צרות יהיו לישראל. אשרי מי שימצא באותו הזמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך. ועל הזמן ההוא כתוב, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו'. אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל. וכל העמים ומלכיהם יתיעצו יחד עליהם ומעוררים כמה גזירות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה... ואחר יתגלה המשיח, ויקבצו עליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם. ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד לעשות עמו מלחמה. וכמה מפריצי ישראל יתהפכו לחזור אל הגויים ויבואו עמהם לעשות מלחמה על מלך המשיח^[1]".

ובכן אנו רואים שהזוהר הקדוש כותב שלפני הגאולה השלימה עם ישראל יעבור "צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה", והדברים מבוארים גם בגמרא (סוטה מט, סנהדרין צז-צח ועוד) ובמקורות חז"ל רבים מספור,ואין שום עיצה לעבור את הניסיונות בשלום אלא ע"י חיזוק האמונה הקדושה^[2], וכמובן להרבות בתפילות ותחנונים בכל נושא ונושא לפני בורא עולם, לעבוד על תיקון המידות, להתמסר לפעילות במגוון הרחב של הנושאים הקשורים בגאולת ישראל והעולם, הכנת הקרקע והחשת ביאת משיח צדקנו (כל אחד לפי הנושא הנוגע לליבו: הפצת תורה, החזרה בתשובה, עיסוק בנושאי המקדש, חיזוק אהבת ואחדות ישראל באופן אמיתי, פעילות לשינוי ההנהגה במדינת ישראל^[3] וכדומה), וכן נתנה כבר העיצה בגמרא (סנהדרין צ"ח:): "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אֶת רַבָּם, מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ? עָנָה לָהֶם יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים".

ומכל מקום ברצוני להבהיר שכל המקורות שאביא על התועלת והחשיבות של עבודת ה' מתוך הייסורים, אין מדובר כאן כלל על דרגות נעלות כמו של רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי זיע"א שהיה מזמין על עצמו ייסורים על מנת לתקן את העולם, והיה אומר לייסורים "בואו חביבי"' שהיה מתקן עי"כ את העולם, אלא מדובר על כך שאנו מבקשים תמיד מהקב"ה שהגאולה תבוא ברחמים רבים וללא ייסורים עד כמה שניתן. מכל מקום, יחד עם הבקשה והפעילות לקרב את הגאולה ברחמים, יש לזכור תמיד שהקב"ה הוא היודע בסופו של דבר מהי הדרך הנכונה והמושלמת ביותר בתהליך הגאולה, ומהם הבירורים הנדרשים לתיקון הבריאה, ומכיוון שאנו עדיין עוברים ייסורים רבים, חובה גדולה עלינו ללמוד כיצד להתעלות על ידיהם ולא להיפך ח"ו.

ישנן דרגות שונות של אמונה (או חוסר אמונה) בהתייחסות של כל אחד מאיתנו למאורעות החיים. כותב על כך הרה"ג יעקב ישראל לוגסי שליט"א (שהבאתי ציטוטים רבים מספריו החשובים, מכיוון שהוא מרבה לעסוק בנושא של בירור וחיזוק האמונה) בספרו:

 'נפשי בשאלתי' - חלק א - שו''ת-אמונה ובטחון:

"מהו החלק הקשה באמונה שעליו יש להשקיע ביותר?

החלק הקשה ביותר באמונה היא נקודת ''התמימות''.

רוב חיי האדם אכזבות, כמעט שלא יבצר במשך כל יום בממוצע - שלא יתאכזב האדם ממקרי החיים לפחות פעם אחת, אם זה בגלל שמאכלו לא הוכן כראוי או בזמן, או מפאת מלבושיו שלא הוכנו לו, או שאבד לו חפץ, או שנתקלקל חפץ, או שלא נעשה רצונו בדבר מסוים שביקש שיעשה, המעוררו לכעוס וכיוצא.

ואז עיקר המבחן, היאך מביע הוא את תגובתו, החל מקבלת האכזבה בסבר פנים יפות ובשמחה שזו המדרגה העליונה, ועד המדריגה התחתונה לקבל ארוע מאכזב בזעף ובזעם בטרוניא ובהטחת דברים שאינם תואמים את האמונה.

ו''בין לבין'' מדריגות רבות ישנם,

כל אחד תהא תגובתו כפי עמלו ויגיעו בקנית האמונה, הטהור באמונתו יתקרב ככל האפשר למדריגה העליונה - לקבל בסבר פנים יפות, וכן הלאה איש איש כפי מדרגת אמונתו.

וככל שיתחזק במידת התמימות, שביאורה הוא סילוק השכל שמעורר קושיות ותמיהות על הנהגת ה', וישים עצמו כבער לפני ה', זהו האדם השלם שיזכה לישועת ה'. וכנאמר בגמרא (חולין ה' ע''ב) אדם ובהמה תושיע ה', אמר רבי יהודה אמר רב: אלו בני אדם שהמה ערומים בדעת, ומשימין עצמן כבהמה - תושיע ה' ".

העבודה על האמונה התמימה היא עבודה לכל החיים אך היא העבודה החשובה ביותר

וכן כותב על כך רבי נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי מוהר"ן ר"נ):

"דַּע שֶׁכָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַייִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵין לוֹ שׁוּם יִיסּוּרִין, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם צַעַר, כִּי ''ה נָתַן וַה לָקַח'' (אִיּוֹב א) וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יִיסּוּרִין שֶׁבְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישִׁים אוֹתָם כְּגוֹן הַיִּיסּוּרִים שֶׁבָּאִים מֵחֲמַת הַהַרְכָּבָה כְּמוֹ יִיסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ מִיצִיאַת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף וְהֵם יִיסּוּרֵי הַחוֹלֶה שֶׁבָּאִים מֵחֲמַת שֶׁמַּתְחֶלֶת הַנְּשָׁמָה לְהִתְפַּשֵּׁט מִן הַגּוּף וּמֵחֲמַת שֶׁנִּקְשְׁרָה הַנְּשָׁמָה בְּהַגּוּף בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישׁ הַיִּיסּוּרִים בְּעֵת הַפֵּרוּד אַף עַל פִּי כֵן הַיִּיסּוּרִים קַלִּים מְאד וְנוֹחִים לְהִתְקַבֵּל בְּעֵת שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדַעַת בָּרוּר שֶׁהַכּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּמִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִין שֶׁאֵין מַרְגִּישִׁין כְּלָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת כַּנַּ''ל ועִקַּר הַצַּעַר מֵהַיִּסּוּרִין הוּא מֵחֲמַת שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ הַיִּיסּוּרִין... וְדַע שֶׁזּאת הַהַשְׁגָּחָה הוּא (הקב"ה) מַמְשִׁיך מִסּוֹף הָעוֹלָם כִּי לֶעָתִיד בְּעֵת הַקֵּץ יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וְלא יִהְיֶה רַק הַשְׁגָּחָה לְבַד... כִּי עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה נִצּוֹלִים מִכָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִין כַּנַּ''ל".

ומכאן מובן מדוע על הגאולה השלימה נאמר (ישעיהו יא, ט):

"... כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים...".

מכיוון שכאשר נזכה לדעת האמיתית אזי נוכל לומר לקב"ה בלב שלם את שנאמר בנביא ישעיהו (יב, א):

"וְאָמַרְתָּ, בַּיּוֹם הַהוּא, אוֹדְךָ ה', כִּי אָנַפְתָּ בִּי; יָשֹׁב אַפְּךָ, וּתְנַחֲמֵנִי".

ובנביא ירמיהו (לא, יב):

"אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים, וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם".

ובתהילים (ל, יב-יג):

" הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי: פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי; וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. לְמַעַן, יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם: ה' אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ".

ונזכה לנחמה האמיתית שיתגלה לנו איך כל מה שהיה נדמה לנו כרע וגרם לנו צער גדול, שבאמת היה טוב אמיתי גדול ונפלא אלא שטוב הזה היה נסתר מאיתנו, ואז הצער יתהפך לשמחה:

"וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים, וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם".

" הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי: פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי; וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה".