תפילה להעלאת הייסורים לתיקון

כהמשך לדברי הרמח"ל אני מביא כאן תפילה להעלאת הייסורים לתיקון. כמובן שאפשר לשנות ולקצר. כדאי מאד לומר אותה מידי פעם לפי ההרגשה שלך מתי שהיא מתאימה (הנוסח של התפילה מבוסס על תפילה שכתב רבי אהרון ראטה זצוק"ל ואני הוספתי את הנהגת הייחוד שבאר הרמח"ל הקדוש בספרו 'דעת תבונות' ושיניתי במקצת את הנוסח המקורי).

הנוסח כתוב בלשון זכר לשם הנוחות, אשה תגיד את הנוסח בלשון נקבה:

"ריבונו של עולם, אני מקבל שכל הטוב והשפע שאתה נותן לי וכן הצער והייסורים שאתה מזמן לי, הרי הם כולם בהשגחה פרטית ממך, ואני משתדל לקבל אותם עלי באהבה כי כל מה שאתה עושה הוא לטובה.  וכל זה בא עלי כתוצאה של הנהגת השכר ועונש או הנהגת הייחוד [או שניהם ביחד במינון שרק אתה יודע אותו] , וצדיק אתה ה' על כל הבא עלי, כי אמת אתה עושה עמי תמיד ואני אוהב אותך אהבה ללא גבול. יהי רצון מלפניך ה' א-לוהי וא-לוהי אבותי שאקבל את כל הטוב שאתה נותן לי בענווה  בהודיה ובשמחה אמיתיים, אשתמש בו לטובה לשם שמים ואעשה נחת רוח לפניך, וכל הצער והייסורים שאני עובר יהיו כפרה על עוונותי ועוונות עמך בית ישראל, להקל על צער השכינה הקדושה ולהקל על צערו של המשיח ולקרב ברחמים רבים את גאולת כל נשמות ישראל ונפשות חסידי אומות העולם וכל ניצוצות הקדושה וכל ההויה כולה לנצח נצחים. ויודע אני שבמידה שכל הייסורים או חלקם הם של הנהגת השכר ועונש אזי צריך אני לפרט את החטא אך אין איתנו יודע עד מה. יהי רצון מלפניך ה' אלוה-י ואלוה-י אבותי שבמידה והחטא הוא הגורם, אזי תעקור אותו מהשורש ויתהפכו כל הצירופים לטובה ולברכה וימשך שפע של קדושה ורחמים עלי ועל כל עם ישראל ועל כל ההוויה כולה וימותקו הדינים מעלי ומעל כל עמך בית ישראל, אמן כן יהי רצון".

התפילה אמנם ארוכה אך אם מתרגלים אליה היא זורמת במהירות ואין שום בעיה לאומרה. ואם בכל זאת היא ארוכה מידי אפשר לקצר ולסגנן תפילה המתאימה עבורכם.

בספר 'שומר אמונים' של רבי אהרון ראטה זצוק"ל בהמשך לתפילה להמתקת הדינים שהנוסח שכתבתי מבוסס על תפילה זו נאמר:

"וטוב שידע נוסח זה בע"פ… בפרט אם ירגיל עצמו לומר זאת גם על כל דבר קטן, אז אין שיעור לגודל נחת רוח שיגרום לקב"ה בזה, ושמחה בכל העולמות, כי דרכו של אלוקינו לנסות את האדם באמונתו, ואם מתחזק באמונת ה' אז גם אם נגזרה גזירה חס וחלילה נמתק הדין מעליו".

פשוט לי שזה נכון גם לגבי התפילה שהבאתי כאן. רק שקשה מאד לומר אותה על כל דבר קטן. לכן במשך רוב היום אם עוברים ייסורים למינהם מספיק לומר או לחשוב "הכל בהשגחה והכל לטובה", ואת התפילה היותר ארוכה רצוי לומר פעם ביום פעמיים או יותר,  כפי שמתאים לך. ולכוון על מה שעבר עליך במשך היום או השבוע או יותר לפי מה שנכון עבורך.

בפרק הקודם הבאתי קטע שמסביר את ההנהגות השונות (הנהגת השכר ועונש והנהגת הייחוד) והקשר בינהם.

כאן אביא קטע נוסף מהספר דעת תבונות שמסביר את הנושא ביתר אריכות (ההערות הם של הרה"ג מרדכי שריקי שליט"א):

"...ועד כה עזרני ה' לבאר לך מה שאת צריכה לו בענין הנהגת השכר ועונש, עתה נבוא לבאר ההנהגה השנית שזכרנו, שהיא ההנהגה המסותרת ההולכת אל התכלית של השלמות הכללי, ופה יתבאר ענין, "הכל תלוי במזל", שהזכירו רז"ל (זהר נשא קלד ע"א).

קסא) אמרה הנשמה - הזכרת לי דבר שאני תאבה להבנתו הרבה, כי הוא מן הענינים המתקשים עלי יותר, על כן מתאוה אני מאוד לדעת ישובו.

(קסב) .אמר השכל - אבל כאן נמצא ענין, "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו", שאינו ניתן להיודע.

(הערה: באמת מה הדבר שלא ניתן להיודע, והדבר הניתן להיודע?

בעניין של צדיק ורע לו, ישנם דברים שניתנים להבין, והם: למה יש תגבורת הרע בעולם? למה מגיע רע לצדיקים? ועוד, למה הרע צריך להתגבר כל כך בלי להשקיף על זכויותהם של הצדיקים? ועוד, למה צריך לתת מקום לניסיון כל כך גדול, עד שאי אפשר להבחין בין צדיק לרשע לגבי הצרות המגיעות לשניהם?

התשובה לכל זה: הנהגת המזל - התיקון הכללי, שמטרתה לתקן כל הנבראים כולם.

מה שלא ניתן להיודע הוא: למה דווקא נשמות מסוימות צריכות לסבול, ואחרות צריכות להינות, דהיינו איך מתחלקות הנשמות לפי תיקון העולם. למה נשמה פלונית צריכה לתקן ע"י ייסורים, ואחרות ע"י הטבה וכו'. החלוקה הזאת נעשית ע"פ גזירת החכמה. זאת ועוד: אי אפשר לדעת בעת תגבורת הרע האםזה נובע מצד עונש כל שהוא או מצד התיקון הכללי, רק זאת ידענו, שמקור כל ההנהגה היא במזלא הזאת, שהיא בעצמה בלתי מושגת. זאת ועוד, היחס בינה לבין הנהגת השכר ועונש ג"כ בלתי נודע (ראה סי' קע)

זאת ועוד, הדבר היחיד שבני אדם יכולים לתת לבורא עולם, זה האמונה - הנאמנות לה' בכל מצב, זהו מה שאמרו לעשות נחת רוח ליוצרו. ועל ידי זה הרע (ההעלם, החיסרון וגם הבושה) מתהפך לטוב, והוא הנותן מקום לגילוי ייחודו. ומטעם זה, יש צורך ל"מה שלא ניתן להיוודע").

(קסג) אמרה הנשמה - ואם כן, למה העירותני עליו, הואיל ואינך יכול לפרשו?.

(קסד) .אמר השכל - תחום יש לדבר עד היכן נבין, אחר כן נחדל לחקור. והנה אודיעך מה שדי לנו להתישב בדבר בראותנו יושר ענינו, ומה שלא ניתן להיודע - לא נבקש. אבל תראי, כי מה שאינו ניתן להשיג אינו מבלבל כלל האמונה, ולא מערבב הדעות. כי הנה בעיניך תראי שאינו אלא תוספת ידיעה בלתי מוכרחת לנו. אך הבירור המצטרך לישוב הלב ולבירור האמונה - יש ויש לנו. ולא עשה ה' אלקים דבר שישתבשו בו בני האדם באמונה, שלא ימצאו ישובו, ועל כן נאמר (דברים ד, לט), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וגו'.

(קסה) אמרה הנשמה - אם כן, אמור מה שתדע היות לי צורך בו.

(קסו) .אמר השכל - הנה כיון ששם האדון ב"ה הנהגת השכר ועונש, מעתה יגיע לכל אדם כפי מעשיו - טוב לטובים ורע לרעים. אמנם העצה העמוקה של האדון ב"ה הוא לגלגל הדברים באופן שלא תהיה ההנהגה אלא לטוב (הערה: הגם שמעומק העצה להשתמש ברע בהנהגת העולם כדי לגלות ייחודו, אבל המטרה העיקרת היא להגיע לטוב ולשלמות האחרונה, שהיא החזרת הרע לטוב), ולא יהיה מציאות רע כלל בעולם, וזה נקרא תיקון ההנהגה עצמה וזיכוכה. ואמנם כדי לעשות התיקון הכללי הזה, יצטרך להתנהג על פי שורש הענין של מציאות הטוב ורע, כי הרוצה לרפאות חולי רפואה שלמה צריך שישרש אחר הסיבה, ואז יסור המסובב. כן הדבר הזה, כדי לעשות שההנהגה לא תהיה אלא לטובה, ולא שיהיה בה מציאות רע, צריך לדעת הסיבה הגורמת הימצא עתה הרע בהנהגה, ועל פי הסיבה ההיא יצטרך לגלגל הדברים באופן שיצא הפרי הזה - שלא יהיה עוד בהנהגה הרע. וזה פשוט, כי אין הקב"ה רוצה להנחם, כאדם המתחרט ממעשיו הראשונים, ולעזוב דרך אחד בעבור דרך אחר, אלא על פי המונח הראשון עצמו יגלגל הדברים לבוא אל השלמות שהוא רוצה.

ואמנם שורש הימצא הרע בהנהגה - כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו ית', שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחוקו, להראות אחר כך יחוד שליטתו ית' בהחזירו אותו לטוב. ומטעם הזה, כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ב"ה, ויניח לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, דהיינו עד חורבן העולם, ולא עד בכלל (כמו שראינו בשואה הנוראה), הנה זה יהיה טעם יותר להיגלות ולהיראות אחר כך אמיתת יחודו ית', בתקנו את הקלקולים ההמה בכח שליטתו, והאור ניכר מתוך החושך, וכמו שביארנו לעיל כבר. על כן ברצות האדון ב"ה לקבוע תנהגת העולם לטובה, צריך שיסדר הנהגתו על פי הענין הזה השרשי של גילוי היחוד שזכרנו, שממנו נולד הימצא עתה הטוב ורע.

ואמנם השכר ועונש אינו תגבורת הרע (הערה: צריך להבין, למה הנהגת השכר ועונש בלבד לא יכולה לתקן את העולם מן הרע, ורק הנהגת התיקון הכללי יכולה לתקן. הנה רבינו כותב בהמשך דבריו (בסימן שלנו): "אך אם הוא מנהג לפי השכר ועונש, אז לא יהיה טוב אלא לטובים ורע לרעים, אמנם אין כאן מה שיגרום תיקון גמור להנהגה שיבטל מציאות הרע". נמצאנו למדים, שהנהגת השכר ועונש הרי היא מקיימת את הרע אצל הרשעים. אמנם הקב"ה רוצה את התיקון של כל הנבראים (תיקון הכללי) בבחינת: "לא ידח ממנו נדח", ואז הרע שלא יכול להיתקן ע"י העונשים הגדולים שאין האומה יכולה לסבול, אז הצדיקים הגדולים צריכים לסבול את הרע הכללי כדי לעשות את התיקון הכללי), כי על כל פנים אין רע אלא לרעים, ועוזבי ה' יכלו, אבל אשר ידרשוהו - ידרש להם. אך תגבורת הרע הוא היות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו, שנאמר בו (משלי א, כח), "אז יקראונני ולא אענה"; (ישעיהו כט, טו), "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל", זה יקרא הסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אחר כך תיקון שלם, וכמו שאמר הכתוב (ישעיהו נט, טז), "ותושע לו זרועו וצדקתו היא סטכתהו". והיינו, כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו, להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב. וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך. כי על כל פנים, אחר כך יקבלו שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה וישלוט, כפי הרעה שסבלו מתחילה, כמו שכתוב (תהלים צ, טו), "שמחנו כימות עניתנו" וגו'. אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו, וכענין הכתוב (עמוס ה, יג), "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא". ולא עוד, אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל הזכות לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא, אנשי רע יצליחו, והשעה תשחק להם, והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שאמרו (סוטה מט ע"א), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי וכו' חכמת סופרים תסרח" וכו'. והכתוב עצמו (ישעיהו נט, טו), "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל" וגו'.

נמצא, שאם האדון ב"ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת היחוד - להכיר האור מתוך החושך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה יצטרך לתת תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים; אדרבא, אז נבנו עושי רשעה, והצדיקים - נשפל ראשם לעפר. ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם, ולא קודם לכן. אך אם הוא מנהג לפי השכר ועונש, אז לא יהיה אלא טוב לטובים ורע לרעים, אמנם אין כאן מה שיגרום תיקון גמור להנהגה שיבטל מציאות הרע, כי למה יבטל וכבר איננו אלא לרעים, והרי הוא מוגבל בתחומו שלא לעשות כטבעו הרע אלא כמשפט הראוי. ולפי שהקב"ה רוצה באמת תיקון הגמור של העולם וביטול הרע לגמרי, על כן הוא רוצה ללכת עם הצדיקים בדרך הנהגת היחוד שזכרנו, שלא יועיל להם צדקתם להצילם מיסורי העוה"ז. וזה לא מטעם השכר ועונש ודאי, אלא כדי שיתוקן על ידם התיקון השלם. וזה טוב להם ודאי, שאז יקבלו שכר יותר גדול ממה שהיה להם לקבל לפי זכותם גרידא. אמנם טוב גם לעולם, כי אם לפי השכר ועונש היה מתנהג עמהם, לא היה יוצא פרי ממעשיהם הטובים אלא שכר מעשיהם, אך לא העברת הרע מן העולם. אך כיון שמה שהם סובלים אינו מטעם מעשיהם אלא מטעם סדר ההנהגה, על כן גם התועלת לא יהיה פרטי להם לתת להם שכר, אלא כללי להנהגה, לגלות בזכותם היחוד העליון, ויבטל הרע מן ההנהגה עצמה…

(הערה: באמת נשאלת השאלה: איך הצדיקים יכולים לתקן את ענין הרע ולהועיל לגילוי יחודו על ידי שהם סובלים הרע הקשה - ולא מטעם מעשיהם אלא מטעם הנהגת המזלא.

התשובה היא: סוד האמונה. על ידי אמונתם באל אחד יחיד ומיוחד נתקן העולם ומתבטל הרע לגמרי. ראה מאמרינו על צדיק ורע לו.

ראה קל"ח, פתח מב, עמ' קנח: "ועל כן בסוף שליטת הרשימו, שאז נעשו אלה הענינים, יהיה סוף בירור הכלים, שזהו מה שכופה הרע, ומחזירו סוף סוף לטובה, והוא בגודל אמונתם של ישראל בגודל הגלות".

ראה גם כן אדיר במרום, עמ' פו: " ואף על פי שנראים הדברים קשים וזרים להבין דרכם, כי דרך רשעים צלחה והצדיקים בשפל ישבו – אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב דבר על בוריו, וכל טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובת של רע, ואין שום דבר נעשה לרע לבריות, רק הכל לטובתם מאת המאציל היחיד ברוך הוא אשר אין זולתו.

וידיעת האמונה הזאת תלוי בידיעת החוק אשר הכין המאציל יתברך שמו לסדר בו את הנהגתו, והוא ידיעת סיבת המציאות הראשונה אשר המציא את הנמצאים, ואיך המציא את ספירותיו הקדושות, ואיך המציא ונתן מקום לרע"

ראה שם, עמ' תקע: "והנה בכוח זה הוא מברר בירורים גדולים, אך אינם מתדבקים בו. ותבין שזה האור - סודו אמונה. וזה עניין היחוד של עילת העילות ב"ה, שהוא צריך להחזיר הכל לתיקון שלם. ובשעה שהוא מתדבק בתיקון גמור, מחזיר כל רע לטוב בפועל. אך כל זמן שלא נשלם התיקון, האמונה אינה מתגלית למתקן תיקונים, ואינם נדבקים בו במלך המשיח".

(ומעין דברים אלו ראינו בדעת תבונות סי' מ')

ואמנם כל תיקון הבריאה חילק אותו האדון ב"ה בין כל הנשמות אשר עשה לעבדו, לפי מה שידע היות הגון לכל אחד מהן לפי הענין שברא אותו, שהוא דבר נעלם מאוד מאוד, ולא הושג משום נביא וחוזה, כי כל זה נכלל בטעמי הגזירות שזכרנו, שהם נעלמים מן הנבראים, ולא יוודעו לנו אלא התולדות. ונמצא, שיש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע בריבוי ההשפעה, שהוא אחד מן הדרכים שבהם נשלמת הבריאה כמו שביארנו, ויש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע במיעוט ההשפעה, שהוא הדרך השני המצטרך להשלמת הבריאה. ואין כאן מצד מעשי בני האדם ההם, אלא מצד מה שמגיע להם לפי מה שחילק האדון ב"ה תיקון הבריאה בין הנבראים, כי זה תיקון לה וזה תיקון לה, כל אחד לפי דרכו.

ואמנם המשפט לאלקים הוא, לתת אחר כך שכר טוב לצדיקים, שהיו צדיקים והגיע להם מצד דרכי ההנהגה העליונה להיות מעונים ומיוסרים מצד העינוי שהיה להם בעולם הזה, וכנגד כל מעשיהם הטובים. ואמנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה החכמים ז"ל, "מזל", יען אין ענינה אלא גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו. אמנם כבר אמרתי, אין דבר זה נוהג אלא בעולם הזה, אך בעולם הבא אין שם אלא שכר המעשים, מידה כנגד מידה, אפילו שכר דיבור נאה…

כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בורים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא ית' מתנהג פעם בדרך השכר ועונש ופעם בדרך המזל, כמו שביארנו. וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט אם מן השכר ועונש הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו; ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו. אבל מי שהוא נאמן לה', צריך שיתקע יתד אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה', יהיה באיזה דרך שיהיה, ישר ונאמן הוא ודאי, ואין עולה ח"ו, ולא כרשעים שהיו אומרים, לא יתכן דרך ה'; אלא על משמרתו יעמוד לעבוד את בוראו בעבודה תמה, בהשואה אחת בכל מידה ומידה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש.

כללו של דבר - שני דרכים הם, דרך השכר ועונש ודרך המזל; והאדון ב"ה משתמש מהם לפי מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו…

ובמדרשו של רשב"י נמצא מאמר אחד, שאף על פי שענינו עמוק בסתרי המידות, אבל שטחיותו נראה זר מאוד למי שלא ידע הקדמות אלה שהודעתיך. וז"ל המאמר (תיקוני זוהר, תיקון ע), "ובזמנא דאסתלק הוי"ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי, לית תמן לא אגרא ולא עונשא", כי נראה כאילו ח"ו אין שכר ועונש. אמנם הכוונה האמיתית היא להודיענו שיש זמן שאין האדון ב"ה מנהג העולם בהנהגת השכר ועונש, אלא בהנהגת המזל, וכמו שביארנו, שהטוב והרע נמשך ובא לפי עניני ההנהגה לצורך התיקון הכללי. אך ודאי שהשכר ועונש יהיה לעולם הבא, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא, לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל שאר הדברים הרעים שאמרו רז"ל (סוטה מט ע"ב), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי", כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו ית', וכמו שביארנו.

כללו של דבר שורש ההנהגה באמת הוא ענין התיקון הכללי של כל הנמצאות, הסובב על קוטבי תכונת הנמצאות עצמם, לפי מה שעשאם הבורא ית"ש; וכל גלגולי ההנהגה הזאת אינם אלא סיבובי דברים ההולכים אל תכלית התיקון הכללי הזה שזכרנו, בהסיר מהם כל החסרונות המצויים בהם. ויש לדבר הזה חוקים וסדרים עמוקים בלתי מושגים כלל. ובעוד שגלגולים אלה מתגלגלים והולכים, יש הנהגת השכר ועונש, שהיא ההנהגה המתגלית, שכל חוקות שמים וארץ תלויים בה. אמנם תוכיות כל הסדרים והחוקים נקשר בענין התיקון הכללי שזכרנו, כי אינם שתי הנהגות הפכיות ומתנגדות, אלא אדרבא, העיקר היא הנהגת התיקון הכללי; אלא שידע האדון ב"ה בחכמתו הנשגבה, לסדר חוקי שכר ועונש ראויים לשמש כל זמן סיבוב ההנהגה הזאת, ויהיו חוקים מתיחסים ונאותים ומשתווים בתוכיותם אל גלגולי ההנהגה של התיקון. ועל כן לא תצא ההנהגה של השכר ועונש חוץ ממרכז הנהגת התיקון הכללי, אדרבא, הנה היא משתווה אליה ומתחברת עמה, ודברי ההנהגה של התיקון עצמה ימשכו ויבואו בדרכי השכר ועונש, וכמו שביארנו.

אפס, כי העלים האדון ב"ה מנבראיו השגת ההנהגה העליונה הזאת, ולא היא ועניניה, ולא היחס שבינה ובין הנהגת השכר ועונש מתגלים ונודעים. ולא עמד על בירור הדבר הזה כל נביא וחוזה, אלא ראו מה שראו, ולא עמדו על בוריו, כי אם נשארו תמיד מסופקים בספיקות רבות, וכמו שאמרו ז"ל על הפסוק (שמות לג, יט), "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (עי' ברכות ז ע"א).

וצריך שתדעי כי פרי המעשים הטובים שהצדיקים עושים, הוא מה שיהנו מהם לעתיד לבא בעולם הגמול, דהיינו הנצחיות. ואמנם יש במעשים טובים עצמם התיקון שהם מתקנים עתה בבריאה לפי הסדר שהיא מסודרת, ויש השכר מה שראוי להם לקבל לפי התיקון הזה שתיקנו. על כן הנה האדון ב"ה צריך לקחת מעשי בני האדם לפי מה שהם, ולשפוט אותם לפי התולדה הנולדת מהם באמת - לפי מה שהניח הקב"ה לבני האדם לתקן בבריאה כולה. ודבר זה צריך לגזור אותו לפי ענין מהות הבריאה כמו שעשאה האדון ב"ה, ולפי כל ההבחנות הנבחנות בתכונתה.

ותדעי שאין שום דבר נשכח לפני כסא כבודו, ואין נעלם מעינו ית' בשפטו המשפט הזה; פירוש, שלא תאמר כיון שנתקלקל דבר, ואחר כך נתקן, לא יזכר לפניו אלא התיקון, והקלקול שהיה כבר נשכח; או להפך, בדבר שהיה מתוקן ונתקלקל לא יזכר תיקונו שהיה; אינו כן אלא אין שכחה לפני כסא כבודו. שאינו דומה התולדה היוצאה מן התיקון הבא אחר הקלקול, או התיקון הבא אחר תיקון אחר, או תיקון שבא אחר שני קלקולים, ועל דרך זה עד אין תכלית, מה שאין הפה יכול לדבר. כי לפי הגלגול של כלל הנמצאות צריך לשפוט כל מעשה על פי העבר ההוה והעתיד

(הערה: מטרת המשפט על פי כל העבר וכו' הוא כדי לקבוע השכר הנצחי לנשמות, ראה אדיר במרום, עמ' קפז: "ועוד יש דבר גדול, כי הלא כל המעשים הנעשים בכל אחד מן הרגעים האלה, הנה הוא גורם פעולה בפני עצמו… והוא סוד חיבור הנצחיות בהנהגת הזמן. כי כבר שמעת, איך הנהגת הזמן נמשכת מהנהגת הנצחיות, שהיא עיקר הבריאה. אך הנהגת הנצחיות עומדת להיתקן מכח הנהגת הזמן, בקבלה מן הזמנים המעשים הנעשים בהם לקבוע אותם בנצחיות כמ"ש. והנה בהיות הנהגת הזמן מתחלפת בסוד זמן, שאור אחד מעכב על חברו, הנה לא תמצא בזמן אחד אלא הארה אחת. אבל כבר שמעת איך אין שום פעולה נאבדת, בין התיקון שקודם הקלקול, ובין התיקון שלאחר הקלקול, ובין הקלקול שלאחר התיקון, ובין הקלקול שקודם התיקון. כי לכולם יש פעולה מיוחדת שונה מחברתה. על כן כל הזמנים בכל פעולותיהם נקבעים כולם בנצחיות. והוא סוד, כי אין שכחה לפני כסא כבודך, כמפורש במקום אחר, וגם הזמן הבא אחר הזמן הא', הוא מקבל התפעלות מכח כל הקודם אליו, ואפילו מכח מה שעתיד להיות, שהוא סוד, אתה זוכר מעשה עולם וכו', כמפורש במקומו…").

שהרי אין תיקון כלל הבריאה נתקן אלא מכל מה שיתגלגל בכל השיתא אלפי שנין, זמן העולם הזה.

והנה האדון ב"ה בידיעתו ידון כל דבר על פי שלושת הזמנים שזכרנו, כי אין תולדת כל מעשה אלא לפי מה שקדם לו, ולפי ההווה עמו, ולפי כל הבא אחריו. ואחר כל המשפט הזה נקבע לו שכר לעתיד  לבא, שכר ההגון לו לפי מעשיו, וזה פשוט. והנה ביום הדין הגדול

(הערה: ראה קל"ח, פתח עט: "יום הדין הגדול - בו יהיו נסדרים, כל מעשה העולם ועד סופו, ועל פי כל זה, יהיה השלמות בהוודע יחודו יתברך שמו. ולפי השלמות הזה שיהיה אז, יהיה נקבע הנצחיות לנצח נצחים, ועולמי עולמים, עד אין קץ ותכלית").

יפרוש האדון ב"ה את השמלה לעיני כל היצור, מכל מה שנעשה מיום ברוא אלקים אדם על הארץ עד היום ההוא, ויראה יושר משפטו בכל מעשה ומעשה, קטון וגדול, ומה נגזר עליו לפי משפטו האמיתי לזמן קיבול, שכר לעתיד לבא. ואחר כך יצאו צדיקים לקבל שכרם, איש איש כפי מעשיו.

(הערה: הבנת עומק יושר הנהגותיו יתברך - הדרך בה מביא את הכל לתיקון הבריאה אשר בזה יתגלה ייחודו - זה גופא יהיה שכר הצדיקים לעתיד לבוא).