פתח דבר

אודה לה' בכל לבב על שזיכני להוציא לאור את ספרי הראשון, העוסק בבירור נושא המעסיק רבים מבין הציבור האמוני לאור האכזריות הרבה שהתגלתה במדינה בימי הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון בקיץ התשס"ה ובפוגרום בעמונה מספר חודשים לאחר מכן (לאחרונה חווינו לצערנו גם את הפוגרום הערבי בעכו, כאשר התקשורת והמשטרה התייצבו לצד האויב הערבי וכן את עיוות הדין הקשה והגירוש האכזרי מ"בית השלום" בחברון וכן פעולות אכזריות נוספות כנגד היהודים הצדיקים בעיר האבות והרשימה ארוכה).

מי שעוקב אחרי התהליך של שיבת ציון בימינו (ולאורך כל ההיסטוריה היהודית) רואה שאכזריות זו איננה חדשה. אך גם מי שלא התעורר קודם לכן, אזי המאורעות האחרונים היוו עבורו "פעמון אזעקה מחריש אוזניים", שגרמו לרבים לתהות מאיפה "נולדו" כל אותן כמויות אדירות של שנאה ואכזריות כלפי הציבור האמוני (במושג 'אמוני' הכוונה לכל יהודי המאמין בבורא עולם ובשליחותו המיוחדת של העם היהודי ומגשים אמונה זו בחייו גם אם עדיין איננו מקבל עליו בשלמות עול תורה ומצוות על פי שולחן ערוך).

הצורך להבין את המציאות במדינת ישראל ובעם ישראל לאור התורה הקדושה הוא צורך קיומי לכל מי שמבין שהתורה היא המפה האמיתית של העולם, כמו שכתוב במדרש רבה (בראשית א,א):

 "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פישפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם".

ובספר הזוהר הקדוש (תרומה קס"א א' – מובא בספר "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל שער ד' פרק יב -בתרגום לעברית):

"כיון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברוא אדם שיהיה עוסק בתורה ובשבילו יתקיים העולם, עתה כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה כביכול הוא מקיים את העולם, הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים את העולם, נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם היא התורה, משום זה אשרי האדם העוסק בתורה כי הוא מקיים את העולם".

נושא הערב-רב הוא נושא מורכב שגרם למחלוקות בין גדולי ישראל. למרות המקורות הרבים בתורה על נושא זה, קשה לדעת כיצד להתאים אותו למציאות. אולם למרות הקושי הגדול, ראינו בשנים האחרונות שאי אפשר להתעלם מנושא חשוב זה ובהמשך אביא מספר סיבות לחשיבות הבירור של הנושא.

 בציבור הדתי-לאומי היתה עד לפני מספר שנים התעלמות מסוגיית הערב-רב, כאילו היא איננה שייכת לימינו. לאחר הסכמי אוסלו כתב הרה"ג משה צוריאל שליט"א חוברת בשם "ארץ חמדה" ובה העלה את נושא הערב-רב והביא מקורות מהזוהר מהגר"א ומהראי"ה קוק זכר צדיקים וקדושים לברכה, אך ההתנגדות לדבריו היתה חזקה. לאחר הגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון וכן הפוגרום האכזרי בעמונה, רבנים נוספים הבינו שהנושא הוא מאד רלוונטי לימינו, אך המחלוקת עדיין ממשיכה. לענ"ד אי אפשר כלל להבין את המאורעות של שיבת ציון, הקמת המדינה והתפתחותה עד ימינו, מבלי ללמוד לעומק גם את נושא הערב-רב. ספר היסוד, שסביר מאד שהנחה את הראי"ה קוק זצוק"ל בהבנת התהליך של שיבת ציון הוא 'קול התור' שנכתב ע"י תלמידו של הגאון מוילנא זצוק"ל, רבי הלל משקלוב זצ"ל, ובו מביא רבי הלל תמצית מתורת הגאולה של רבו. הספר עוסק רבות בנושא הערב-רב ומתאר את הערב-רב כמעכבים המרכזיים ביותר של תהליך הגאולה.

ד"ר ברוך כהנא הי"ו כתב בזמן הגירוש מאמר שפורסם בעיתון הצופה בשם "שורשי הבניין שבתוך החורבן", בפתיחת המאמר כותב המחבר בין השאר את הדברים הבאים:

"כששורות אלה נכתבות, הרדיו מדבר ברקע על המשך ה'פינוי', מעריך את הקושי הצפוי בנצרים, משווה למאבק המתוכנן, כנראה, בשא-נור, עוד כמה רגעים והאוזניים יתמלאו שוב בקולות הזוועה, בנערים מוכים, בילדים בוכים ובמבוגרים נגררים באלימות, ולא פחות כואב, כאשר כל זה מתנהל תחת מטר קולות מבזים מן התקשורת המוצאת מקום, למשל, לבקר את 'ההורים המשתמשים בילדיהם', כאילו הייתה זו אשמת ההורים שבניהם מגורשים מביתם. מעולם, נדמה לי, לא הייתה עוד דוגמא בוטה כל כך בהאשמת הקורבן... אבל מעבר לכאב המיידי, ברור לכולנו שמתרחש כאן משהו בקנה מידה היסטורי. עם ישראל איננו מתנתק מגוש קטיף, אלא מתחושותיו הלאומיות הטבעיות והבסיסיות ביותר... מכל מקום מבחינתנו (הכוונה לציבור הדתי-לאומי) מדובר בטראומה של ממש.

מהי טראומה? הפסיכולוגיה מלמדת שכל אדם או קבוצה זקוקים לסיפור (בלשוננו: השקפת עולם), שמסוגל לארגן את המציאות באופן משמעותי. סיפור שיש לו עבר והווה, ובעיקר עתיד הנובע מהם. סיפור שבו יכול אדם לחוש שיש משמעות לחייו ולמעשיו. טראומה היא קודם כל אירוע שאיננו יכול להשתלב בסיפור כזה, ולכן הוא קוטע אותו ומשרה תחושת ייאוש ואובדן דרך. האדם הפוסט טראומתי נוטה לעתים להטיל ספק בכל עברו, בחינת 'אם הגענו למצב כזה – סימן ששום דבר לא היה אמיתי גם קודם'. כציבור, אנחנו מצויים בטראומה כזו. סימנים לה ניתן לראות בשלל אופנים (יש הנוטים לכוון החרדי וזונחים את המשנה הדתית-לאומית, יש שאינם יודעים כיצד להתמודד ואמונתם נפגעת ויש המתעלמים מהטראומה וממשיכים באותה השקפה כאילו שום דבר משמעותי לא השתנה)".

במצב טראומתי כזה, הדרך הנכונה לענ"ד היא לחזור למקורות ולנסות לברר את הדרך מיסודה. כאשר השתדלתי לנהוג כך, הקב"ה הראה לי שחלק מהותי בהשקפה הדתית-לאומית היה חסר. אותו חלק הוא ההתמודדות עם נושא הערב-רב. הוא לא היה חסר מלכתחילה, שהרי בספר היסוד 'קול התור', שנכתב ע"י רבי הלל בשם הגר"א כפי שציינתי, ישנה התייחסות רבה לערב-רב וגם הראי"ה קוק מתייחס לנושא במפורש במספר מקומות וברמז במקומות נוספים אחרים (אם כי אצל הרא"יה הנושא איננו בולט כפי שהוא בולט בכתבי הגאון מוילנא), אלא שבהמשך הדרך של הציונות הדתית הנושא הפך לטאבו שאסור לדבר עליו עד שכל מי שהזכיר אותו נחשב כמעורר מחלוקת ושנאה. אך את האמת אי אפשר לשנות ע"י שמתעלמים ממנה ומגיע הזמן שהיא מתגלה ואם לא מוכנים לכך היא כואבת במיוחד.

ובאמת, אין מטרת העיסוק בנושא הערב- רב לעורר שנאה ומחלוקת. רגשות אלו כבר קיימים לאור האכזריות הרבה המתגלה בתקופה האחרונה. המטרה היא לתקן את ההשקפה כדי שנוכל להתמודד טוב יותר עם האתגרים שעוד נכונו לנו וכדי שיתמלא הלב ברצון עז לקרב את עם ישראל לדרך הטובה והישרה, ולהציל אותו מההנהגה העריצה אשר עושה הכל כדי להסית ולהסיט אותו מדרך האמת.

נושא הערב-רב מסביר רבות ממה שמתרחש במדינתנו המיוסרת, עוזר לנו להתמודד עם המציאות הקשה, עוזר לנו במקרים מסויימים לפעול נכון יותר ולהמנע מלתת כוח וחיזוק ל"כוחות הרשע" (כפי שקרה לצערנו בגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון) ומונע מאיתנו ומהנוער היקר אובדן דרך וספקות באמונה כאשר המציאות סותרת את התמונה שהוא קיבל ביחס למתרחש במדינה וביחס להתנהגותם של יהודים "טועים" (רובם אכן טועים בדרך, מכל מקום כוונתם טובה, אולם לא כולם, כפי שנראה בהמשך). ]

מצד שני כמובן שצריך הרבה זהירות בעיסוק בנושא רגיש זה שהרי אנו יודעים שהיצר הרע משתמש בכל דבר, גם בדברים שבקדושה, ומטה אותו לכיוון שלו. לכן על הקורא להיות זהיר ביותר בקשר לסוגיה זו, לקרוא את הספר במתינות ובעיון ולשים לב לפעמים הרבות שבהם סייגתי את דברי, כדי שלא ישתמש במושג זה במקום הלא נכון ואז הנזק יגדל על התועלת ח"ו. ובכל זאת לא נמנעתי מלפרסם את הספר מכיוון שהבירור הנ"ל הכרחי לשם החשת הגאולה והצלת עם ישראל מהמהרסים והמחריבים שבתוכנו.

ספר זה מהווה, אם כן, מחקר תורני מקיף לסוגיה מורכבת זו, ולשם כך השתדלתי להביא ציטוטים מכל פרד"ס התורה וכן מגוון רחב מדבריהם של צדיקי הדורות המתייחסים לסוגיה זו. הניסיון להתעלם  מבירור הנושא מתוך טענה שהוא איננו רלוונטי לימינו (או הפירוש המוטעה של מושג הערב-רב כמידות מקולקלות בלבד ולא כנושא הקשור לשורש הנשמה), יוצר טשטוש ואי בהירות לגבי תהליך הגאולה ומעכב את הבירור והתיקון בעולמו של הקב"ה, שהרי, כפי שלימד אותנו הבעש"ט זיע"א, בירור הדעת מזרז את הבירור במציאות, וכפי שכתב הרדב"ה סטאבסקי שליט"א בהסכמתו לספר:

"כי כעת הגיע הזמן לעסוק בזה ביתר שאת למען הבירור הגדול והנורא להציל עם קודש מהמהרסים והמחריבים אשר מישראל חוצה יצאו, וטהר ישראל. כי כל עוד אין אנו נוקטים בבירור זה, נותן להם ה' ית' רשות לגלות אכזריותם ועזותם ושנאתם ביתר שאת כלפי עם ישראל קדושים ח"ו... והרי הם מבקשים כעת לבולל את כלל ישראל בין האומות בתוך ארץ הקודש ולא יזכר שם ישראל עוד ח"ו... כי שעת בירור היא מאת ה' אדון כל, והוא נותן להם רשות להתאכזר ר"ל על מנת לחשוף כל נפש ונפש... מי לה' אלי ומי לבעל... וטהר כרם ישראל מקוצים זרים ע"י ה' אדון הנשמות ותורתו... והנה אנו בעד הבירור ונגד הטשטוש, רוצים וחפצים בבירור ושונאים את הטשטוש המהרס. כי מי שנגד הבירור מסייע לשלטון אנשי התוהו הבלבול והטשטוש. וכפי שיש הפרש בין עולם התוהו לבין עולם התיקון – כך יש הפרש בין זרע הנחש לבין זרע האדם, בין זרע קין לזרע הבל ושת, בין זרע עשו וישמעאל ועמלק וע"ר לזרע יעקב, בין קליפה לפרי, בין נפשות הערב רב לבין נשמות ישראל".

דברים דומים נכתבו בחוברת החשובה שהופקה ע"י תלמידי ישיבת "תורת החיים" כסיכום לשעורים שנמסרו ע"י ראש הישיבה הרב שמואל טל שליט"א, הנקראת בשם "עולים על דרך המלך"  (להשיג בטלפון 08-8681200, מומלץ מאד):

"כל הנושא של ה"ערב רב" הוא נושא שבמהותו שייך לחכמת הנסתר (אע"פ שהוא מופיע גם בגמרא. עיין ביצה לב ע"ב על יהודים שלא הכניסו אורחים: "הני מערב רב קאתו"). אבל חלקים רבים מאוד מההשקפות שלנו - ובפרט בדור הזה - נלמדים מתורת הנסתר.

אי אפשר להביא את הזוהר על דורו של משיח שיהיה "ביש מלבר וטב מלגו" ואת דברי הגר"א בספרא דצניעותא על כך שבגלות אנחנו אפילו לא עצמות יבשות, ומצד שני לטעון שאסור להביא את דברי הזוהר והגר"א המרובים על הערב רב שישלטו בעם ישראל בימי עקבתא דמשיחא.

אי אפשר להביא את דברי הרב קוק על אהבת ישראל, ולהתעלם מדבריו במקומות שבהם הוא כותב על הערב רב ומגדיר אותו בצורה ברורה.

לא  ניתן  להביא את דברי הרב קוק במאמרי הראי"ה (עמ' 59-60), ולא לצטט את דבריו באותו דף ממש על ההגדרה הברורה של הערב רב ומתי היא שייכת (ראה ציטוט בפרק ב').

אי אפשר להפנות לדברי הרמח"ל במידת החסידות (פי"ט) על הצדיקים המתפללים על דורם ומלמדים עליהם זכות, ולא להפנות לדבריו באותו פרק ממש על שנאת הרשעים (ראה דיון נרחב בנושא בפרק טו').

אי אפשר לצטט כל הזמן את הגר"א מספר קול התור על אתחלתא דגאולה בדרך של קמעא קמעא או בדרך של אתערותא דלתתא, ולהתעלם מדבריו המפורשים שאינם משתמעים לשני פנים על תפקידנו להלחם בערב רב.

אי אפשר בשום אופן להציג מקורות באופן סלקטיבי, או לחילופין - לצטט מבלי להכיר כלל את המקורות ההפוכים. התורה היא אמת, ויש להכיר את כל צדדיה המורכבים. במיוחד בדור של גאולה, כשם שחשוב להכיר את הכוחות הנסתרים המניעים ומקדמים את הגאולה, כך חשוב להכיר את הכוחות המנסים לעכב ולהפריע את המהלך. מבלי להכירם - אי אפשר להבין באמת את כל המשברים שאנו עוברים, וממילא אי אפשר לפתור אותם".

אם כי הספר מכוון בעיקר לציבור הדתי-לאומי, הוא יכול לעניין גם יהודים מהציבור החרדי, שגם הם צריכים לברר את השקפת עולמם ביחס למתרחש במציאות, וכן כל יהודי שהמציאות במדינה ובעולם בכלל מטרידה את מנוחתו. אני מקווה שספר צנוע זה יפתח צוהר להבנת הנושא, אם כי זוהי, כמובן, רק הצצה לעולם גדול ומורכב שיש בו רבדים רבים של עומק והבנה.

כן חשוב לציין שמטבע הדברים העיסוק בנושא הכולל בתוכו רוע ושחיתות עלול לגרום לרגשות של כעס ודיכדוך. אנו חייבים בזמנים כאלו, למרות כל הלחץ, הרוע והשחיתות שמסביב, להתחזק בביטחון ואמונה בקב"ה, ולשמוח בתפקיד החשוב שיש לכל אחד מאיתנו 'לפעול עם אל' בדרך לגאולה השלמה. עלינו לזכור תמיד שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה ולחיות את דבריו של רב יוסף (סנהדרין צח ע"א): "רב יוסף אמר: יתיי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"– יבוא המשיח ואזכה שאשב בצל גללי חמורו – שמקבל אני עלי את כל הייסורים ובלבד שאהיה באותו הזמן היקר והחשוב של ההכנה לביאת המשיח.

מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל כותב בספרו "מעיני הישועה" (חלק ו' פרק ח"י) שהמלחמה בכוח הרע חייבת להיות מתוך שמחה:

"אכן המלחמה הכבדה הזאת אין אנחנו עורכים אותה ביאוש ועצבון שהם רק תכסיסי הסט"א (כוח הרע)ולא שלנו, אנו חמושים גבורה בזרוע נטויה וה' הולך לפנינו, אנו מתמלאים גילה ושמחה מהעתיד המזהיר והמאיר כצאת השמש בגבורתו, אנו חולמים עליו כאילו הופיע ובא, נכנסים אנו אל בתי מדרשנו הפנימיים ושוקדים אנו על התורה ושוגים באהבתה וכשאנו מתמלאים עוז וגבורה בשמחת אמת של תורה ויראת ה' כל היום וחדות ה' היא מעוזנו, אנו ממתיקים בזה את כל היגונות והצרות".

כן אנו חייבים להתחזק בדברים החשובים שכתב רבי הלל בשמו של הגר"א בספר 'קול התור' (פרק ראשון סעיף יג):

"חבלים ונעימים. לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים כמרומז בפסוק "חבלים ליוסף". היא באה במדת הדין באתערותא דלתתא. עקבות משיחא באים בחבלים ולפעמים גם בעקיפין, אך מצד שני באה לעומתה מדת החסד, בחינת "וישת יד ימינו על ראש אפרים", לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרהעפ"י הכתוב: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", אשר על זה אומר רבנו הגר"א בחבקוק בביאורו על הפסוק אנוח ביום צרה שזה נאמר על משיח בן יוסף, לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית בייסורים אבל בזה היא נקנית ממש. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם ע"י ארמילוס שר הערב-רב אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף כדאיתא במדרש תנחומא (כי תצא), בעזרתו של משיח בן דוד בחינת יהודה מציל את יוסף, אף מעז יצא מתוק ופועל ידינו ירצה ה'. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהי' ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, להיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחבי-ה".

ובפרק שני:

"עקבות משיחך(תהילים פ"ט)– בפסוק "אשר חרפו עקבות משיחך". כל עקבות משיחא ביעודו של משיח בן יוסף. וכנודע אויבי ה' ואויבי ישראל צוררים את כל הפעולות של אתחלתא דגאולה שבעקבות משיחא. וע"ז נאמר שם: "אשר חרפו עקבות משיחך".וכבר מנו חז"ל את כל התלאות הבאות בעקבות משיחא. ואנחנו אין לנו אלא להשען על אבינו שבשמים ועל רצונו שאנו נעסוק באתערותא דלתתא ונעמוד איתן נגד כל ההפרעות והחירופים, לעשות ברוחו של איתן האזרחי שהוא אברהם אבינו, עפ"י דרשת רז"ל כמבואר לעיל פרק א' שהוא היה משיח בן יוסף הראשון. ורבנו הוסיף את הרמז בפסוק: במה אדע כי אירשנה. "אירשנה" בחושבנא "משיח בן יוסף" ".

וכן בפרק החמישי (חלק א'):

"עקבות האתחלתא שבכל שלשת היסודות "יעודים מועדים ומיועדים" צריכים ללכת ולהעשות עד הדרגה הכי האחרונה של איתערותא דלתתא... ולא לסגת חלילה מפני איזה קושי ומכשול ח"ו, ומכש"כ בדרגות האחרונות שבהן מתגבר הסטרא אחרא(כוח הטומאה) יותר, כי לעומת התגברות הסט"א מתגבר יותר כח הקדושה הנסי והשפע העליון וישועה והצלחה".

גם דברי רבי שמעון בר-יוחאי בתיקוני הזוהר (תיקון תריסר דף כז ע"א)מעודדים מאד:

"ומדוע התגלה לו (למשה) בסנה להראות לו בדוחק בין הקוצים ועם כל זאת הסנה איננו אוכל, משום ששושנים שהם ישראל שהם עתידים להיות בגלות בין הערב רב שהם קוצים... והם דוחקין את השכינה ואת ישראל... ובזכות זאת יצאו מן הגלות, ודוחק הגלות של הערב רב ממהר את הגאולה לישראל, ורפיון שלהם מעכב לישראל את הגאולה".

איננו מבקשים את "דוחק הגלות" אבל הקב"ה דואג לכך וחשוב לדעת שהצרות שאנו עוברים מהערב-רב משמשים למהר לנו את הקץ.

הנביא מיכה אומר בנבואתו (מיכה ז טו):

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

וכן כותב הרמח"ל זיע"א (מאמר הגאולה – הוצאת מאור ישראל, עמוד ג):

"וצריך שתדע כי גאולת מצרים והגאולה העתידה שוות הן בדברים הרבה, רק שהעתידה עוד תגדיל יותר, כי אז תמצא הבריאה מנוח אשר לא מצאה למיום היותה ועד עתה".

גם בנושא זה ש"דוחק הגלות של הערב רב ממהר את הגאולה לישראל", אנו עוברים תהליך דומה לאשר התרחש בגלות ובגאולת מצרים. בברית בין הבתרים הקב"ה הודיע לאברהם אבינו על הגלות הקשה שבניו עתידים לעבור ב"ארץ לא להם" כפי שנאמר בתורה (בראשית טו יג):

"ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".

אולם בפועל אנו יודעים שבני ישראל היו בגלות מצרים "רק" 210 שנים כמנין "רדו" (ראה פירוש רש"י לבראשית מב ב). כתוצאה מכך שפרעה הרשע שיעבד את עם ישראל באופן אכזרי במיוחד וגזר גזירות רעות ובלתי נסבלות ("ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה... ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל בן הילוד היאורה תשליכוהו",שמות א יג-כב), אזי הקב"ה קיצר את זמן השעבוד הקשה וחישב את 400 השנים מזמן לידת יצחק ובפועל השעבוד ארך 210 שנים, וכפי שאמרו חז"ל (פסיקתא דרב כהנא, דף מז, וכן מדרש תהילים יח: ):

"'שלח נא ביד תשלח' (שמות ד יג) – והיה [משה] מסרב ואמר לקב"ה: רבון העולם! כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם... ועדיין לא נשלמו ולא עשו שם אלא מאתים ועשר. א"ל הקב"ה: לא כמו שאתה מחשב לעצמך, מיום שנולד יצחק הקדמתי להם הקץ... וכבר נשלם".

וכפי שציינתי שהגאולה העתידה דומה בהרבה דברים לגאולת מצרים, כך גם בנוסף לקושי הגלות הנוראה שעם ישראל עבר בין אומות העולם גם "דוחק הגלות של הערב רב ממהר את הגאולה לישראל"כפי שקרה בגלות מצרים שדוחק השיעבוד קרב את הקץ. כפי שנראה בהמשך הספר, הערב-רב היו גם הם בגלות מצרים והם היו אלו ששכנעו את פרעה הרשע להכביד את השעבוד על בני ישראל (ראה הפרק בנושא ה"הפלות" וכן הפרק העוסק בסיבה לכך שהקב"ה נותן שליטה לערב-רב לפני הגאולה השלמה מצד הנהגת המשפט). גם ה"תופעה" של חטא העגל חוזרת בימינו וגם בכך אעסוק בהמשך הספר.

 (בנספח מס' 2, עמ' **, הבאתי הסבר על פי פנימיות התורה מדוע "דוחק הגלות של הערב רב ממהר את הגאולה לישראל, ורפיון שלהם מעכב לישראל את הגאולה" וכן מצאתי הקבלה מעניינת בין "תרבות" הערב-רב של ימינו לבין "תרבות" טומאת מצרים בחוברת שהפיץ הרב אלכסנדר אריה מנדלבויים הי"ו והבאתי חלק מדבריו בסוף נספח מס' 5 - ישמעאל עשו והערב רב באחרית הימים, עמ' **).

רעיון דומה כותב הגר"א (ספר 'אורות הגר"א' ערך גאולה - עקבתא דמשיחא, קטע בו הגר"א מפרש את הנאמר בזוהר פרשת אחרי מות ס"ז ע"ב):

"...השכינה צועקת בשבעים שנין בתראין על לומדי תורה על דוחק גדול שיהיה להם, כמ"ש (חגיגה ט"ו ע"ב): "בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת..." וכו'... רומז על מה שאמרו (ב"ב טז ע"ב) דאילה בשעה שכורעת לילד, מכנסת ראשה בין ברכיה וצועקת, עד שבה נחש ונושך לה ברחמה ואתפתחת ומולדת, ו"האילה" היא השכינה ו"צועקת בעת לידתה" הן השבעים שנין הנ"ל, וע"י נשיכת החיויא לתלמידי חכמים בעניות, היא יולדת משיח, דדוחקא דתלמידי חכמים ממהר הגאולה, כמ"ש (ברכות ו ע"ב): "אגרא דכלה דחקא"...".

עוד נקודת דמיון בין גאולת מצרים לגאולה הנוכחית מובאת במאמר הגאולה לרמח"ל זיע"א בהקשר לכך שכמו שבגאולת מצרים הקב"ה הקשה את ליבו של פרעה בכך שגאוותו לא אפשרה לו להכיר בכוחו של הקב"ה ולשחרר את עם ישראל, וכפי שכתוב בתורה (שמות י א-ב):

 "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה' ".

באופן דומה מחזק הקב"ה את גאוותם של שלשת ראשי הקליפות - עשו ישמעאל והערב-רב, לחשוב שהם יכולים לנצח את כוחות הקדושה - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, אך ככל שהם יתאמצו לעלות בסופו של דבר, הקב"ה יתן כוח לשני המשיחין להפיל את כוחות הטומאה, אלא שהפעם, בניגוד לגאולת מצרים, המפלה של כוחות הטומאה תהיה סופית ותתקיים מלכותו של הקב"ה באופן גלוי לנצח נצחים.

ואלו דברי הרמח"ל הנאמרים בהקשר לגאולה הנוכחית (מאמר הגאולה – הוצאת מאור ישראל, עמודים נה- נח):

"ועתה אפרש לך את הענין היטב, והוא מה שאמר כאן הנביא:חרב לה' מלאה דם(ישעיהו לד,ו) והבן היטב, כי תוקף הדין הקשה הוא דם, והנה זה זמן המלחמה הגדולה הוא שתלחם הקדושה עם הטומאה, ובהתעורר אלה כנגד אלה, יעפילו שרי הטומאה להתחזק, ובהתחזקם נמצאת הטומאה קשה מאד, והיא דם טמא, ועל כן הכינה הקדושה לזאת בראשונה, ועל כן נמלאת החרב דם – והוא דם טהור נגד הדם הטמא להכניעו מאד. ותדע מי הוא זה החרב – כי הוא משיח בן יוסף, ושורשו עליו, שעליו כתוב: מי זה בא מאדום(שם סג,א)כמו שזכרתי למעלה, והשכינה ממקומה רואה בנקמה אשר ינקם המלך מאויביה... והנה אמר: כי רותה בשמים חרבי(שם לד,ה)כי היא תעשה הנקמה למעלה בראשונה ואחר כך למטה, ובחרב ההיא יפלו גם שרי האומות העובדי אלילים, גם סמאל ולילית – מוסר כלימתם(ע"פ איוב כ,ג)... ואחריהם שני השרים הגדולים בשרי המשחית: שר עשיו(זו רומי) ושר ישמעאל, כי כבר ברדת אלה ירדו אחריהם מעצמם כל שאר השרים אשר תחתיהם לימין ולשמאל... וצריך שתדע כי על זה הענין כתוב: "ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה"(תהילים קי,ו)– והוא סוד הפורפירא, ששם נרשמים הרוגי מלכות, כי חילם יתעורר בזמן ההוא לעשות המעשה הזה עם משיח בן יוסף, וגם להעלות הטוב הזה שאמרתי לך, ואז ימחץ ראש שהוא סמאל, ועל זה הענין נאמר: ה' יחתו מריבו [שמואל א' ב,י] והם שנים – סמאל למעלה, וגוג תחתיו למטה. ובתחילה יקשה לבם ויניחם להתחזק בנפשם ולחשוב כוח לעצמם כאשר עשה לפרעה במצרים, אבל אחר כך ברוב גבורותיו יחיתם ויפילם... והאמת כי הנה הם יתאמצו לעלות כאשר אמרתי, אך בכח הגבורה החזקה יכנעו ויפלו למטה... ואז יתן עז למלכו(תהלים ב,ד) – הוא משיח בן יוסף, יתן עוז כי לא יחלש תחת ארמילוס הרשע (שר הערב-רב),וירם קרן משיחו (שם)– הוא משיח בן דוד, בהיות התיקון בשלימותו".

הרמח"ל משתמש כהרגלו במושגים מתורת הסוד, והם יוסברו בהמשך הספר. באופן כללי אנו רואים שבתהליך הגאולה כוחות הטומאה מתחזקים להלחם כנגד כוחות הקדושה אך לבסוף נופלים בפניהם. בכוחות הקדושה אנו מזהים את משיח בן יוסף ומשיח בן דוד (שהם כמובן שליחיו של הקב"ה, שהוא הפועל את הגאולה באמצעות  שליחיו), ואילו בכוחות הטומאה אנו מזהים את שרו של עשיו ושרו של ישמעאל ואת ארמילוס הרשע - שר הערב-רב  (וכן את סמא"ל ולילי"ת). ברור שהרמח"ל מתכוון בדבריו על התקופה של מלחמת גוג ומגוג  (ראה דבריו החשובים של הרה"ג מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד בפרק מס' 13 ביחס למלחמה זו, וכן נספח מס' 5 - ישמעאל עשו והערב רב באחרית הימים).

כל מי שמתבונן במציאות של מדינת ישראל מאז "תהליך השלום" (ובמידה ידועה גם לפני כן), רואה כיצד ב"ועידות השלום" אנו רואים נציג מכל אחד משלושת ראשי הקליפות(הנציג מצידנו, גם במקרה שהוא לא מהערב-רב, אזי הוא לפחות משועבד תחתם ומשרת את תוכניותיהם), כאשר בכל הועידות הללו ישנה מלחמה גלויה כנגד כוחות הקדושה ומתבצעים מהלכים המסכנים את חיי העם היושב בציון באופן נורא ביותר. אנו יודעים על פי דברי הרמח"ל (וצדיקים רבים נוספים) המבוססים על דברי הנביאים ודברי הזוהר הקדוש, שבמלחמה הזו הקדושה תנצח, אך עלינו לעשות הכל כדי שהניצחון הזה יהיה עם כמה שפחות ייסורים, ועצם הזיהוי של "מפת הקרב" עוזרת לנו רבות לבצע את תפקידנו נאמנה.

בחוברת "עולים על דרך המלך", שהזכרתי קודם לכן, נכתבו בין השאר הדברים החשובים הבאים הנותנים לנו הסתכלות חיובית על המתרחש:

"הראייה של המכלול מגלה, שהקב"ה "גבוה מעל גבוה שומר". הוא שומר ומפתח ומצליח את דרכם של אלו שמוסרים נפשם על ארצו, תורתו, מלכותו וקדושתו. כל הצלחת החילוניות והחרפתה - היא כמו גלד של פצע, שכל אימת שהפצע הולך ונרפא, כלעומת זה גם הגלד הולך ומתקשה, הולך ונהיה עכור, עד שהוא נושר לבסוף. כך גדלים גם פירות ההדר: ככל שהם מבשילים ונהיים מתוקים יותר מבפנים - כך הקליפה מבחוץ הולכת ומתקשה, כדי שיוכלו להפריד אותה בקלות מן הפרי העסיסי. אנחנו לא נבהלים מן הקליפה, כי הנביאים וחז"ל, החכמים ובעלי רוח-הקודש בכל הדורות - גילו לנו שזו רק קליפה. וכשהיא תנשור - והיא תנשור בלי ספק - יוכח במי בחר ה', ומיהו מלך העולם.

הקב"ה עורך בימים אלה תהליך של בירור גדול. כל מה שהיה עד עכשיו מתחת לפני השטח - הולך ומתגלה, וילך ויתגלה עוד יותר בעתיד הקרוב. כמו בזמן הקמת המדינה ובזמן מלחמת ששת הימים - עת השתדלנו לשמוע כי "קול דודי דופק" - כך גם עתה דופק הדוד, דופק ומעורר את הישנים, דופק ומבקש שנפתח לו, שנבין את המסר שהוא שולח אלינו: שנתחבר הרבה יותר לכלל ישראל, נזכיר להם שהדוד מחכה בפתח, ונתנתק מההנהגה הרשעה שנלחמת נגד הדוד, ומנסה למנוע את ייחודו עם הרעיה, ייחוד שהם מחכים לו כבר אלפיים שנה. הפעם, מקווים אנו בעז"ה - שלא נישן עוד, אלא נפתח לדוד את הדלת! ".

כן מיועד הספר לתת לקוראים היקרים תמונה כמה שיותר רחבה של השגחת ה' בעולם, וכמו שכותב הראי"ה קוק זצוק"ל באורות התשובה (פרק ט' סעיף ב'):

"אופק ההבטה מתרחב ע"י התשובה, היסוד הרצוני האידיאלי מתארך ומתפשט מראש מקדמי תבל והולך ומקיף עד אחרית, עד סוף כל הדורות. ומתוך גדלו וארכו, רחבו, רומו ועמקו, של מבט חודר זה, מתגלה הטוב והחסד באמתתו, והחיים הפרטיים והכלליים הולכים ומתבססים על יסוד היושר הגמור. הפגימות, הנראות בסדרי החיים, נעשות מוכרות בתור קמטים המתישרים ומתפשטים, בגודל החיים של הרצון הטוב, השוטף כנהר גדול מאד למשך דורות ותקופות, שרק גילויי חיים קטעיים מתגלים בכל דור מיוחד והשלמתם באה במרוץ כל הדורות, שהרצון החודר והמקיף של התשובה מביא לכולם חיים שלום וברכה מלאה עדנים. בהגלותו מתגלה, שהאושר והעליזה הצודקת קובעים את מקומם מתחילתו ומעיקרו, וכל מה שהיה נראה למצער, וכל שהיה מן הכעור בעבר - מתגלה שרק הוד וגודל הוא מלא בתור חלק מהגדולה העליונה של התקדמות התשובה".

כאשר אנו רואים כיצד כל תולדות העולם מחטא האדם הראשון (ומלפני כן כפי שמתואר בספרות הקבלה) ועד לימינו ועד לגאולה השלמה ולעולם הבא, הכל הוא כמו פאזל מופלא שמרכיב בורא העולם, או במשל אחר כמו רקמה (היפוך אותיות מקרה) שרוקם ריבונו של עולם, אי אפשר שלא להתפעל מהחוכמה המופלאה והחוט השזור לאורך כל ההיסטוריה, וכפי שהיה רגיל להתבטא מרן הרב זצ"ל, הסתורי-ה, כלומר הקב"ה המסתתר בתוך כל המהלכים ומוביל את כולנו לגאולה השלימה.

בכתבים רבים ביהדות מודגש הרעיון של הפלא הגדול של הגאולה השלימה שבה לא רק שהצער יפסק ונזכה כולנו לטוב הנצחי, אלא שהצער עצמו יהפך לשמחה כפי שכתוב בנביא ירמיהו (פרק לא פסוק יב):

"אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם".

ובנביא ישעיהו (פרק יב פסוק א):

"ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני".

האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון מלובאוויטש זצוק"ל כותב רעיון זה פעמים רבות ולדוגמא על הפסוק בישעיהו (פרק מ פסוק א):"נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם..."כותב הרבי (ליקוטי שיחות כרך כט, עמ' 377) שהחזרה על המילה "נחמו" פעמיים מבטאת את הרעיון שנחמה רגילה משאירה את הצער ועגמת הנפש, אלא שהיא נותנת פיצוי תמורתם. אולם נחמה כפולה, לא זו בלבד שהיא מוחקת ומסלקת לגמרי את הצער, אלא היא מגלה לאדם שמה שהיה נראה לו כדבר מצער וכואב, היה בעצם טוב.

גם הרמח"ל זיע"א כותב זאת פעמים רבות ומצאתי בספר "חי גואלי" פרקי גאולה מאת האדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל שמצטט שם המחבר (מר חיים הירש הי"ו) מדברי הרמח"ל ביחס לפסוק "עניה סערה לא נחמה" (ישעיה נא יד) ועל כך מובא במדרש (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תמג) שעם ישראל לא יהיה מוכן לקבל תנחומים על צער הגלות הארוכה אלא רק מהקב"ה בכבודו ובעצמו, ושואל הרמח"ל: מדוע תתנחם ציון ע"י הקב"ה ובמה שונה נחמתו מנחמת הנביאים? ומשיב על כך שנחמתו של הקב"ה תהיה בדרגה כל כך גבוהה עד שיתברר שבאמת מעולם לא שלטו אומות העולם על ישראל. ואז יתברר כי הגלות לא היתה חסרון אלא אדרבא פעולה נסתרת ועשויה במארב אל הקליפות עצמן, ואילולא זה אין הנחמה מספקת להעביר הצער למפרע, כי אי אפשר לסבול שהסטרא אחרא תהיה שולטת אפילו רגע אחד על הקדושה ואפילו שבסוף תכנע.

רעיון זהה כותב הרמח"ל בספרו 'אדיר במרום' (חלק ב' עמ' לא-לד):

דע, שרוחו של משיח נברא קודם בריאת העולם, והוא שמו והוא רוחו, הכל ענין אחד, שהוא בחי' אחת העומדת לגלות האור של העולמות, אפילו התחתונים. וז"ס (בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו וכו', ואז, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי הלא רצה הרצון העליון שתהיה השבירה, וזאת הולידה כל עניני העולם השפל, וכל החשך, אפילו בעולמות העליונים... ורוחו של משיח היא בחינה עומדת לטהר כל העולמות כלם מכל החושך שבהם... שאפילו בשעה שהיה תהו ובהו, לא זזה רוחו של משיח זו מהיות מרחפת על פני המים, ולכן יכולה אח"כ להתחזק ליעשות האור... וז"ס גדול לתקן קלקולי הגלות עצמם, שאח"כ בבא הגאולה יתהפך הרע עצמו לטוב. כי הגלות היה באמת רק רע, אפילו שתבא הגאולה, היה כחולה שנתרפא, שעכ"פ החולי היה רע, אלא שאח"כ עבר הרע ובא הטוב. אבל הקב"ה רוצה שאפילו הגלות יהיה טוב. ואז בכל קלקולי הגלות הוא ממציא כנגדם תיקונים גדולים בבחינת גילוי הייחוד העליון, עד שיהיה רווח אח"כ מהגלות עצמו. וה"ס (ישעיה יב, א) אודך ה' כי אנפת בי וכו'. וכן סוד (תהילים צ, טו) שמחנו כימות עניתנו".

ובמאמר הגאולה (הוצאת מאור ישראל, עמודים א-ג) כותב הרמח"ל:

" "אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז,ח)

זה הפסוק מודיע סוד בטחון ישראל ותקותם, שיגאלו גאולה שלימה במהרה בימינו אמן. ולגאולה נמצאו הכנות רבות ופעולות גדולות וחזקות מאד,נודעים למשכילים אשר נסו ללכת בדרכי החכמה ועמדו על אמיתה. וכאשר תתפשט החכמה בעולם, אז יראו וידעו הכל כמה הגדיל ה' לעשות עמנו(תהילים קכו,ג). כי כאשר חשבו ישראל שהסתיר ה' ברוך הוא את פניו מהם ועזב אותם – אז היה מכין להם טובה וברכה, כי אז היה מכין להם אוצרות גדולים, אשר לרחבם אין קץ ולגדולתם אין תכלית, ובאוצרות האלה היה נותן כל הון יקר ונעים, וכל סגולת מלכים בכל עת ובכל שעה, עד שנתמלאו אלה האוצרות מה שאין הפה יכול לדבר ואזן לשמוע ואפילו לב להרהר. וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתידה להגלות בעולם, יפתחו כל האוצרות האלה ומהם יצאו כל מיני מחמדים וינתנו לישראל חלף עבודתם הקשה שעבדו בגלותם. ועל הסוד הגדול הזה נאמר: "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה"(שם צ,טו).כי כל הימים שהיו ישראל בגלות ואור לא נגה עליהם, אותו האור הראוי לאותם הימים לא אבד, אלא כל האור ההוא היה ה' ברוךהוא גונזו באלה האוצרות שאמרתי לך, וכשיהיה הזמן לפתוח אותם, אז יצא כל האור ההוא כאחד, ואז יהיה זמן שמחה לישראל אשר כמוה לא נהיתה, ויתקן העולם במנוחה והשקט, ולא יהיה עוד יגון בעולם כלל. ואם תאמר, שאין הפסוק מדבר רק על מספר השנים, הרי לא נשאר בששת האלפים השנים אשר לעולם כימים שהיינו בגלות עד היום הזה".

דברים דומים כותב המהר"ל בספרו החשוב נצח ישראל (פרק מט'):

"אמר רבי יהודה בן לא"א בצלאל ז"ל, הנחמות העתידות לבוא על ישראל ועל ירושלים, אל יעלה על דעתך ואל יבוא במחשבתך דבר שהוא מחשבת און, שאפשר הסיפור ויבא בהם הדיבור על שפתי בן אדם, ואף שתשלוט בהם המחשבה ויתפוס בו הרעיון ענין הנחמה, כי דבר זה אי אפשר והוא מן הנמנעות. ואם יבוא בדעתך ויעלה דבר זה על מחשבתך, תשים לנגדך ואל תסיר מעיניך הצרות אשר היו בעם ה', וכי אפשר שיבוא בהם המספר ותשלוט בהם המחשבה? עד כאשר ישים האדם המחשבה על זה, הלא ישתומם ורעיוניו יבהלו ולבו ידום... ובמדרש: "חטאו בכפליים... ולקו בכפליים... ומתנחמים בכפליים... וכן מתנחמים בנחמות כפולות, והן נחמות שלא בטבע... והן נקראות – נחמות כפולות" ".

ובמדרש - פרקי היכלות רבתי (פרק ו'):

"אמר רבי ישמעאל: סח לי סגגסגא"ל שר הפנים: ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה תהא על ישראל. ישבתי בחיקו והיה מסתכל בי ובכה והיו הדמעות נופלות מעיניו ונופלות על פני. אמרתי לו: הדר זיו מרום למה תבכה. אמר לי: ידידי בא ואכניסך ואודיעך מה גנוז לישראל עם קדש. תפשני והכניסני בחדרי חדרים ולגנזי גנזים ולאוצרות של הפנקסים ופתח והראני כמה צרות כתובות צוררות משונות זו מזו. אמרתי לו: הללו למי? אמר לי: לישראל. אמרתי לו: ויכולין לעמוד בהם? אמר לי: למחר בא ואודיעך צרות משונות מאלה. למחר הכניסני לחדרי חדרים והראני צרות משונות מהראשונות אשר לחרב ולרעב ולשבי... אמרתי: הדר זיו מרום, שמא אין להם תקנה לישראל? אמר לי: ידידי בא ואכניסך לגנזי נחמות וגנזי ישועות. הכניסני לגנזי ישועות [ו]גנזי נחמות וראיתי כתות של מלאכי השרת יושבין ואורגין בגדי ישועה עושין כתרי חיים וקובעין בהם אבנים טובות ומרגליות ומרקחים כל מיני בשמים וממתקין יינות לצדיקים [לעתיד לבוא]".

הרבתי לכתוב דברי נחמה, מכיון שאנו נמצאים בתקופה קשה מאד של חבלי משיח, וכן הנושא שספר זה עוסק בו, שהוא המאבק בכוחות הרוע הפנימיים שבעם ישראל כחלק מהמלחמה כנגד כוחות הרוע הכלל עולמיים, הוא נושא קשה במיוחד, ולכן הוא זקוק לעטיפה רבה של חסד ורחמים אלוהיים ואמונה חזקה כדי לעבור אותו בשלום. ולכן בזמן זה חובה עלינו להתחזק בדברי הנחמה של הנביאים וגדולי הצדיקים המתארים לנו את הטוב המיוחל שעם ישראל עתיד לזכות בו בזמן הגאולה השלימה (וראה חיזוקים נוספים באמונה בפרקים כג ו-כד וכן לאורך כל הספר).

 מכל מקום ודאי שאסור שדברים אלו יביאו אותנו לידי שאננות ח"ו, שכן המציאות שאנו נמצאים בה היא מציאות קשה, שדורשת מאמצים גדולים לתיקונה ואסור להקל ראש בסכנות הגדולות האורבות לפתחנו מבית ומחוץ (וכן יש נבואות קשות ראה לדוגמא יחזקאל לח,לט וזכריה יב-יד, וכן דברי הזוהר הקדוש פרשת שמות ז ע"ב, במידה שהגאולה תבוא בדרך הקשה ח"ו), אלא שבתוך המציאות הקשה שאנו עוברים בתור חבלי משיח, חשוב מדי פעם, בתהליך של רצוא ושוב, להתבונן מ"מעוף הציפור" על התהליכים שאנו נמצאים בתוכם, כדי שנקבל כוח ועידוד להמשך המאבקים העומדים לפנינו, עד לניצחון המיוחל של כוחות הקדושה, "והרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" במהרה בימינו אמן.

על מנת שיהיה לנו מושג באיזה שלב אנו נמצאים ביחס לתהליך הגאולה, אצטט קטע מהספר "מוסד היסוד", המתאר את תולדות ראשית הישוב בירושלים ע"י תלמידי הגר"א. בסוף הספר בפרק הנקרא "אחרית דבר – תכלית הכל – הגאולה הרוחנית" כותב המחבר:

"בספר זה מבואר הרבה עפ"י הגר"א ותלמידיו, שכל הפעולות של קיבוץ גלויות, בנין ירושלים ועבודת הישוב בכלל, - כלן הן בגדר של האתחלתא דגאולה, הבאה באיתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה בדרך הטבע) בטוריא דמשיח הראשון משיח בן יוסף, בתור הכשרה לגאולה השלמה ע"י משיח בן דוד. ומה היא הגאולה השלמה? – גאולה מהשטן והיצר הרע. על כך מדבר באריכות בעל "באר יצחק" תלמיד הגר"א, ובין השאר אומר שם בלשון זו: "לכן ע"י משיח בן יוסף תהיה גאולה משעבוד מלכויות, שעל ידו קיבוץ גלויות, ועל ידי משיח בן דוד חרות ממלאך המות".

בעל "קול התור" תלמיד הגר"א מבאר באריכות(פרקים ד-ה) את ארבעת דרגות הגאולה, עפ"י הפסוקים: "עין בעין יראו בשוב ה' ציון" וכו' (ישעיה נב):

א) קיבוץ גלויות, בנין ירושלים וביעור שממת הארץ, בדרגת "קץ המגולה" ע"י משיח בן יוסף.

ב) גאולת האמת, קידוש ה' ונצחון ישראל במלחמת גוג ומגוג, בדרגת "קץ הפלאות" ע"י משיח בן יוסף, בעזרת משיח בן דוד(בחינת יהודה מציל את יוסף בסוד איחודם של עץ יוסף ועץ יהודה).

ג) שלמות הגאולה "תיקון עולם במלכות ש-ד-י", בדרגת "קץ הגאולה" ע"י משיח בן דוד.

ד) "יום שכולו טוב", בדרגת "קץ הימין" ע"י משה רבינו ע"ה, היא הגאולה הרוחנית הגמורה בב"א.

לפי חלוקה זו אנו נמצאים לאחר דרגה א' ובתחילתה של דרגה ב' (כמובן שקיבוץ הגלויות הוא רק השלב הראשון לקראת קיבוץ הגלויות השלם שיהיה בזמן משיח בן דוד).

רבי הלל כותב בשם הגר"א, בקשר למלחמת גוג ומגוג (קול התור, פרק שני, סעיף קלא):

"קרני ראם עיקרם על מלחמת גוג ומגוג המתחלקת לחלקים רבים וכפי משל המדרש, מלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק עליו אבן גדולה ואח"כ נתחרט[ורחם עליו ובכדי לקיים שבועתו שבר את האבן הגדולה לחלקים קטנים וזרק עליו את החלקים האלה אחד אחד. נמצא שלא נהרג ובכל זאת סובל גם מהחלקים הקטנים, והם חבלי משיח הבאים קמעא קמעא כו'].וכלל גדול הוא: כל סבל וכל צער שישראל סובלים מגויים, הן הכלל והן הפרט ומכש"כ בעבודת קיבוץ גלויות, ממעטין ומנכין מהייסורים של מלחמת גוג ומגוג".

לפי כלל זה אזי גם בדרגה ב' עברנו שלבים משמעותיים, אם כי נראה שחלק ניכר מהבירור עוד לפנינו.

כן אנו רואים כיצד מתקיימת בזמננו הנבואה של זכריה הנביא (פרקים יב-יד):

"משא דבר ה' על ישראל נאם ה' נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח האדם בקרבו. הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלים. והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ... והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד... ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

דלגתי על הקטעים הקשים שבנבואה, וכל המעוניין יכול לקרוא את הפרקים הללו בספר התנ"ך. ומכל מקום על מנת שהתהליך יעבוד עד כמה שניתן ברחמים עלינו להתחזק מאד בלימוד התורה הקדושה ובקירוב רחוקים לאבינו שבשמים, בתפילה, בתיקון המידות, בצפיה לישועה, בחיזוק ההתיישבות בארץ ישראל, בהתנגדות למהלכים של הערב-רב ובפעולות נוספות שאתאר בהמשך הספר.

בימים אלו לקראת הוצאת הספר מזכה אותנו הקב"ה לראות שלב נוסף בתהליך הגאולה, כאשר הנבואות על נפילתה של אדום (שנציגתה המרכזית היא ארה"ב) לפני הגאולה מתרחשות מול עינינו (ישעיה לד, עובדיה, דניאל ז ועוד). הפלת מגדלי התאומים (ישעיה ל כח: "והיה על כל הר גבה ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים ביום הרג רב בנפל מגדלים והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהו"ה את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא") מהווה שלב המסמן את הכיוון בו הקב"ה מתחיל לשבור את "עגל הזהב", שארה"ב היא המוביל המרכזי שלו. המשבר הכלכלי שפוקד היום את ארה"ב מהווה שלב נוסף שבו הקב"ה שובר את כוחה של מלכות אדום וכפי שכתב הגר"א דסלר זצוק"ל (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 205):

"כאשר מביא הקב"ה את העולם למצב שיסודות חיי העולם הזה יתמוטטו - השלוה תתערער, חיי הפרט יהפכו לחיי דאגה, פחד ויסורים, וכל העולם כולו יעמוד תחת אימת הרס וחורבן, אז יתגלה לעיני כל, שהתרברבותו של האדם וגאותו על התקדמותו בכיבוש הבריאה, כביכול, מביאים רק לאבדון... כשיתיאש האדם מלהשיג רצונותיו ותאוותיו, אז יתגלה אורו של משיח ותיראה ירידתה וחורבנה של מלכות אדום לעין כל... כי רק ע"י השגת ביטול ואפסות העולם הזה, מסוגלים בני אדם להתרומם ולראות במבט רוחני ותתבטל מלכות אדום, ואז יתגלה אורו של משיח".

בזוהר הקדוש (פרשת אמור פ"ח ע"ב) נאמר, שהסיבה לכך שהקב"ה ינקום באדום היא "על שהחריבו ביתו, ושרפו היכלו, והגלו לכנסת ישראל בין העמים" ולכן "יעשה להם נקמת עולמים".

סיבה נוספת לנקמה זו מובאת בנביא יחזקאל (לו, ה):

"לכן כה אמר ה' אלהים אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום כלא אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז"

כלומר: "שארית הגויים" - הגויים הנשארים בארץ ישראל בזמן שישראל היו בגולה, והם בני ישמעאל.

ופירש מהר"י קרא:

"באש קנאתי דברתי" - בשבועה שלא אניח לעולם מלהפרע באדום ולעשות נקמה בהם, שנאמר (עובדיה א יח): "ודלקו בהם ואכלם" וגו'.

"ועל אדום כלא" - לא יהיה שריד לבית עשו, אשר נתנו את ארצי, הארץ אשר לי והם נתנו להם למורשה, והיו משמחים עליך בכל לב בשאט נפש ואותי הם מבזים, כך היו משמחים שהיו ישראל מגורשין ממנה. ובזה מתורץ מפני מה כתיב "אדום כלא" והקרי הוא "אדום כלה", כי יהיו להם כלא ולא יהיה להם שריד, והכל בשביל שאדום נתנו את ארץ ישראל לבני ישמעאל - ל"שארית הגוים" - למורשה כדי לגרש את ישראל.

עוד סימן של התקדמות תהליך הגאולה היא בחירתו של ברק חוסיין אובמה לתפקיד נשיא ארה"ב. אובמה מייצג באישיותו את "הזיווג של ישמעאל ועשו" שיחד עם הערב-רב הם מהווים את הקליפות המרכזיות הנלחמות כנגד כוחות הקדושה והתגלותו של מלך המשיח (ראה פרק ה' וכן הבאתי בנספח מס' 5 דברי תורה חשובים בקשר לפעולותיהם של ישמעאל ועשיו בזמן הקודם לגאולה, עמ' **).

כן יש סימנים שעלייתו של אובמה והמשבר הכלכלי יעוררו גל של עליה וקיבוץ גלויות לארץ ישראל ומדינת ישראל. עם כל המצב המורכב והקשה, שבו נמצאת מדינת ישראל, זהו המקום שבו מתרחש הבירור העיקרי וכפי שכתוב בזוהר הקדוש (משפטים ח"ב דף קכ' - עם פירוש מתוק מדבש - ראה בהרחבה בנספח מס' 2, עמ' **):

"ולבתר נטלי כלהו מגבורה ולאחר שישראל יגאלו מהאומות, הם יקבלו גבורה, דמניה משיח בן אפרים שממנה, מהגבורה העליונה יוצאת נשמת משיח בן אפרים, לנטלא נוקמא משנאוי לקחת נקמה מהשונאים, דהכי בעי לנקאה עבורא שכן יש לנקות התבואה דאינון ישראל בימינא שהם ישראל בימין, כלומר ישראל נמשלים לתבואה כמ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, שהם מעורבים בין האומות שנמשלים לתבן וקש, וצריך לבררם ולהבדילם מהם, ולבתר לאוקדא קש בשמאלא ואח"כ להדליק את הקש בשמאל, כלומר, לאחר שיבדלו ישראל מגויי הארצות ויתכנסו נדחי ישראל מהארצות אשר נפוצו שם אח"כ יקחו ישראל נקמה מן עשו הרשע ומכל האומות שציערו את ישראל הדא הוא דכתיב וזה שכתוב (עובדיה א, יח): "והיה בית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" אבל כל זמן שישראל מעורבים בין האומות אי אפשר לעשות נקמה בהם כדי שישראל לא יכלו ביניהם ולכן קיבוץ גלויות קודם לדין שהקב"ה יעשה באומות ע"י משיח בן יוסף...".

  וכן קבלנו מתלמידי הגר"א בשם הגאון (מובא בספר חזון ציון -תולדות עליית תלמידי הגר"א - עמ' 33-34) את הדברים החשובים הבאים:

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" – כל יציאה מטומאה לקדושה של הכלל ושל הפרט נחשבת מעין יציאת מצרים וכאז עומד העמלק שבלב, היצר הרע לשטן בדרך היציאה. ומפני שדרכו להכשיל תמיד בעקיפין נקרא "אויביך מסביב" ככתוב גם: "סביב רשעים יתהלכון". אבל מחית "עמלק הכללי", האויב התמידי, וזו רוח השנאה העמלקית לעם ישראל שבכל דור ודור – מחיה זו צריכה להיות בתוך ארץ ישראל...".

 וכאשר אנו רואים את הסכנות הגדולות שהעם היהודי ניצב בפניהם ואת "המן" האירני המאיים על קיומנו בארץ ישראל ובעולם כולו, אביא בהקשר לכך עוד את דברי הרמ"ק זיע"א בפירושו לזוהר:

 זוהר (בראשית קי"ט):

"ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא לעורר יחד על כל עמי העולם לבוא לירושלים, שכתוב (זכריה יד): 'ואספתי את כל הגויים על ירושלים למלחמה' ".

ופי' הרמ"ק שם (בכ"י):

"ויזדמן כולהו עממיא שיעשו עצת שלום ביניהם ויתהפכו לישראל להשמיד, מפני שהקימו להם מלכות, ותהא עת צרה ליעקב, אמנם לא יבאו לשבר, אלא ממנה יושע", עכ"ל (וראה מקורות נוספים על נושא זה בנספח מס' 5 - ישמעאל עשו והערב רב באחרית הימים, ומעניינים מאד דבריהם של הרמח"ל השל"ה והגרי"מ חרל"פ זכר צדיקים וקדושים לברכה בנושא זה - ראה עמ' **).

ומכל מקום גם שמובטח לנו שנושע מהצרות, כבר הזכרתי שיש נבואות שהתהליך עלול להיות מלווה ביסורים רבים ועלינו לעשות כל שיש בידינו שהתהליך יעבור עד כמה שניתן ברחמים.

ולפני שאכנס לנושא הספר אבקש בקשה צנועה מהקורא/ת:

בספר "מעם לועז" (מסכת אבות עמ' יא) כתוב:

"דרשו חז"ל על הפסוק "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים"(מלכים א' יד, טו),מה הקנה הולך ובא עם הרוחות ואינו זז, כך ישראל מטולטלים ונעים ונדים בגלויות, ולא עוד אלא שזכה קנה לכתוב בו ספר תורה ונביאים וכתובים, ומכאן ילמד אדם להיות רך כקנה ולקבל ייסוריו באהבה ועל כל גל וגל יכפוף ראשו. ומכל מקום מותר לו לאדם להודיע צערו ברבים כדי שיתפללו עליו ואין כאן משום הרהור אחר מדותיו של הקב"ה".

ולכן אגלה סיבה נוספת שזירזה אותי להוציא את הספר לאור (מלבד עצם חשיבות הנושא), והיא ניסיון לא קל שמעביר אותי הקב"ה ועוד זוגות בעם ישראל שלא זכו לזרע בר-קיימא. בחיפושי אחר פתרון הגעתי לרה"ג יעקב הלל שליט"א שנתן לי לקרוא את ספרו החשוב "רני עקרה – ילקוט לפקידה טובה". בפרק 'שער הנחמות' (עמ' קג) כותב המחבר:

"המחבר ספר מחידושי תורה, ומדפיסו, נחשב לו במקום בן, שכן אשכחן לכמה גדולים שהיו חשוכי בנים רח"ל, והדפיסו חיבורים, וכתבו בפירוש שהחיבורים שהדפיסו הם להם במקום בנים... וכן כתב מהר"ש אלאגזי בסוף ספר רצוף אהבה(דף קנ"ב ע"ב) וזה לשונו: שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישעיה נ"ו ה'), ואמרו רז"ל(במסכת סנהדרין דף צ"ג ע"ב)זה ספר דניאל, שמניח ספר אחד להזכר שמו עליו, אז טוב לו מבנים ובנות, ושוב ראיתי להרב כמוהר"מ בן גבאי בהקדמת ספרו עבודת הקודש, שכתב זה בפירוש, והביא לו סמוכות מדברי רז"ל וכו".

אני מעריך שדבר זה נכון לכל בן תורה שמדפיס ספר בנושא תורני ולכן גם סיבה זו עוררה אותי להוציא את הספר הצנוע הזה בתקווה שיהיה ב"ה פתח לעוד ספרים נוספים בנושא זה ובנושאים תורניים נוספים. וכמובן שכל עוד יש אפשרות וסיכוי להביא לעולם בנים ובנות אמיתיים לעבודתו יתברך, אזי עדיין יש השתוקקות לכך, ולכן אבקש מהקורא/ת הנכבד/ת לקיים מצווה חשובה ולהתפלל לריבונו של עולם שיזכה אותנו וזוגות חשוכי בנים נוספים בזרע של קיימא, בנים ובנות בריאים וצדיקים לעבודתו יתברך (כמובן שזוהי זכות ולא חובה).

כדי לא להפריע לרצף הקריאה העברתי את התפילה לסוף הספר (נספח מס' 8) וכל המעוניין יוכל לומר אותה בזמנו החופשי.

לקראת סוף הפתח דבר (שהתארך במידה רבה כתוצאה מרעיונות חדשים שהקב"ה שלח אלי במשך הכתיבה), אצטט מדבריו הנוגעים ללב של הרדב"ה סטאבסקי שליט"א בתחילת ספרו על "אגרת הקודש" של הבעש"ט זיע"א, המתארים את הקשיים שעברו על כבוד הרב עד שזכה להוציא לאור את ספריו החשובים. וגם עלי עברו ניסיונות ועיכובים רבים עד שהקב"ה זיכה אותי להוציא לאור ספר זה. שכן לכל דבר שבקדושה יש מעכבים רבים, והקליפה תמיד קודמת לפרי, ותפילתי שאכן זכיתי להוציא לאור ספר מתוקן ומקובל לפני ריבונו של עולם שאכן יפעל תיקון ובירור אמיתי בעם ישראל ויקרב את כולנו לגאולה השלמה.

ואלו דבריו המאלפים של כבוד הרב:

"מניעות אין לתאר ונסיונות אין מספר ובוודאי שלא מצד שום הגיון אנושי, כל העיכובים הרבים והמרים וכו' אשר כמעט כולנה היו עלי בדרכנו להדפסת האגרת הקדושה וביאורה, על כל צעד ושעל וכו' כל משבריך וגליך עלי עברו. ובכל מכל כל היה השם הגדול עמדי לשמור להדק ולזרז, כי לא כלו רחמיו והמרחם כי לא תמו חסדיו כי מעולם קיווינו לו. וגם על כל הנ"ל יש להודות ולשבח לחכם הרזים תמים דעות, אודה ליהו"ה כי אנפת בי, להוציא לאור תעלומות כבודו ולהמליכו בגלוי על כל הבריאה אשר ברא.

כי בלי כור הברזל של יסורי מצרים לא היה פסח מאפילה לאור גדול ומשיעבוד לגאולה לשחרר הנשמות הנדכאות, ובלי גזירת המן לא היה פורים ממות לחיים ולשמחה גדולה, ובלי מלכות חושך יוון הרשעה לא היו ימי אורות החנוכה וגילוי אור הגנוז משבעת ימי בראשית לישועת עולמים, ובלי הסתר בתוך הסתר של גלות אדום וישמעאל וערב-רב החל הזה דהאידנא אי אפשר להשיג הגאולה הגדולה הקרובה שהיא גילוי בתוך גילוי ה' כפול ומכופל על הכל עד אינסוף ואין תכלית. וכל זה נוהג בכלל ובפרט וכך פועל הדבר אצל כל אחד ואחד מבני ישראל על מנת לנקותו ולטהרו ולזככו מכל רבב ולהוציא מכח אל הפועל את הטוב הגנוז בו מאת ה' יתברך משעת בריאתו.

ומעל הכל: "נגוף למצרים - רפוא לישראל". כי מאת השם יתברך נתקיים בי מכה שמרפאה שבתורה. אשר בכל מקום שהיה הקב"ה מכה במצרים שבי - שם הוא מרפא לישראל שבי, וע"כ אודה ולא אבוש ה' אלוקי בפני ישרים ועדה, שמכל מכה שה' הפליא עלי - במכה הזאת גופא ה' הפיל הקליפות ונתרפאתי מהן, כי כל מכה שחררה נפשי והפ"ח נשבר ואנחנו נמלטנו. כי פנים כל כאב - שמחה, וסוד כל מכה - רפואה, וגובה כל רדיפה - זיכוך, ועומק כל אכזבה - ישועה, סלה".

תודות

בראש ובראשונה ברצוני להודות לבורא עולם שבאהבתו הרבה מזכה אותי לעסוק בדברי תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה, ולהוציא לאור את הבירורים הרבים שערכתי בנושאים המובאים בספר זה כדי לזכות את הרבים בהארות ובחידושי התורה שה' זיכה אותי. תודה מקרב לב לרעייתי היקרה יעלה חיה שעוברת איתי את ההתמודדות המורכבת רוחנית, נפשית ופיסית עם הנושאים המורכבים שספר זה מנסה לברר ועם הבירורים הגדולים והקשים שעם ישראל עובר לקראת הגאולה השלימה. תודה לרה"ג דב ליאור שליט"א שעבר על חלק ניכר מהספר ונתן את הסכמתו וברכתו היפים. תודה מיוחדת לרה"ג משה צוריאל שליט"א שספריו והדרכתו השפיעו רבות על הבנתי את דרכו של הראי"ה קוק זצוק"ל וכן לרה"ג שמואל טל שליט"א שהרצאותיו קודם הגירוש הנורא עזרו לי להתמודד עם הסוגיה המורכבת המובאת לפניכם וכן לתלמידיו שדאגו להעביר אלי את החומר. תודה מכל הלב לרה"ג דניאל הכהן סטאבסקי שליט"א שעבר על הספר בשלמותו, הקדיש לי הרבה מזמנו היקר והעיר את הערותיו והארותיו המחכימות. ללא הדרכתו הצמודה ותמיכתו הרבה ספק רב אם ספר זה היה יוצא לאור. הקב"ה יברך את כל המסייעים כולם כערכם ומעלתם ברחמים רבים ומגולים וישלם את משכורתם השלמה מעם ה'.

מכיוון שהספר עוסק בנושא רוחני דק ועדין אני תפילה לשם יתברך שזכיתי לכוון עד כמה שניתן בידי לאמיתתה של תורה והוא רחום יכפר עוון. והריני מגלה דעתי שרצוני בחיבורי זה לעשות נחת רוח לפניו יתברך, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לאקמא שכינתא מעפרה, לזמר עריצים, ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחוה שלום ורעות, והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות ש-ד-י, לקרב ברחמים את היום עליו כותב הרמח"ל זיע"א במאמר הגאולה:

"כי אז תהיה נשלמת ההנהגה על ידי השכינה... ותהיה ההשפעה שלימה לפי האור הגדול אשר יאיר בזמן ההוא, כי השכינה תהיה מתחזקת מאד בכבוד גדול, ושמחה רבה אשר כמוה לא נהיתה... להשלים הצלחת ישראל ותיקון כל העולם בתיקון המאורות העליונים. יהי רצון שיהיה במהרה בימינו – אמן".

וכן בסוף ספרו הנפלא "משכני עליון" העוסק בבית המקדש השלישי הנצחי, בית המקדש של מעלה והיחסים בינו לבית המקדש של מטה, מסיים הרמח"ל בתיאור של הטוב המיוחל בצורה נפלאה:

"והנה נמצא שכוחות הרחמים יתפשטו מאד בעולם בזמן המשיח, וכל הדברים יהיו עומדים בתיקון גדול מאד, וכל המאורות יהיו מאירים באורה גדולה אשר כמוה לא נהיתה. ותתפשט הקדושה בלי מיצרים, ואז תתרבה המנוחה והשמחה בכל העולמות, על כן נאמר: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

 יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, למהר את גאולתנו ברחמיו הרבים, ושנזכה בדעת אמיתית להיות שותפים בקירוב הגאולה השלימה ברחמים גדולים אמן כן יהי רצון.