מכתב מהרב ארז משה דורון ליהודי שעבר משבר קשה

 אותו יהודי, ששמו ערן, היה אדם חילוני שחזר בתשובה, התחבר ליהדות, לעבודת ה' בשמחה, התחתן, הביא ילדים לעולם הרגיש שהוא בדרך הנכונה ואז קרה מקרה ששבר אותו לחלוטין והוא התחיל לחשוב: האם כל האורות שהרגשתי היו אמיתיים, האם השמחה בעבודת ה' היתה אמיתית, האם רגשות הקודש וכל השאיפות להקדם ולהתקרב לעצמו ולה' היו אמיתיים או שהכל היה שקר.

 התשובה של הרב ארז חשובה מאד להרבה מצבי משבר שיהודי עובר בחיים ובכלל להבנת עבודת הבירורים שכל אחד מאיתנו עובר בחיים ולכן אני מביא אותה כאן (לא במלואה כי היא ארוכה מאד, אבל עיקרי הדברים).

 תמצית הדברים של הרב ארז:

"אהבת התורה שחשת, רגשות של שמחה, תקווה, אינם שקר, הם באו כרוכים ומעורבים עם מקור לא טהור, וכעת צריך לנקות אותם, לא להשליך אותם. הרצון שלך וודאי אמיתי. גם האורות אינם שקר.

 ערן יקר,

 אין ספק שהשבר שלך הוא מאד גדול, אתה עומד עכשיו לפני ניסיון גדול, אולי הגדול ביותר בחייך.

אנחנו רגילים לחשוב או התמסרות או הסתייגות. מחשבה של שחור לבן…

למרות תחושת הבגידה, למרות שהלב נסגר ורוצה לבעוט בהכל. אם תצליח עכשיו להתחיל התחלה חדשה, להמשיך לחפש ולברר את האמת, תזדכך ותתקדם במידה שאין למעלה ממנה. תקנה הכנעה וענווה נדירה, השמורה רק לעובדי ה' מופלגים, ומצד שני, אחרי הכוויה שנכווית, תהיה כבר זהיר וחכם הרבה הרבה יותר.

אתה לא חוזר אחורה, אתה ממשיך קדימה. אוסף את הניסיון המר שעברת ומצרף אותו למסכת האימונים שהקב"ה תכנן לך, כדי שרק משם ורק כך, תוכל להגיע אל היעוד שלך בחיים.

נכון, כל אחד מחפש בחיים מקום קבוע, סדר בחיים, יציבות, שייכות, אבל באמת אי אפשר לקבל הכל בעסקת חבילה כשי משמיים. זה נעים, אבל זה מרדים, זה נוח, אבל זה גורם לשכוח לברר, לבדוק, לשאול מה נכון, מה מתאים ומה לא.

אבל בזמן שמתעוררים, הכל יכול להתהפך לחסד, למקדם, כי עכשיו אני אהיה יותר ער, יותר חד, יותר חי, ועם יכולת לחתוך מהחיים שלי ושל התלויים בח את מה שמיותר, את מה שלא מתאים.

 כן, כל פעם מחדש.

ומה שלמדת וקבלת גם הוא לא רק שחור, בדיוק כמו שלא היה קודם לכן רק לבן. גם כאן צריך בירור, כמו שלא צריך להשליך בלי מחשבה את מה שקיבלנו בעולם החילוני, אלא שיש צורך בבדיקה ובירור

לא צריך להשליך גם תורה או הארה שקיבלנו ממקור לא טהור בשם הקדושה, גם כאן צריך בדיקה ובירור.

אהבת התורה שחשת, רגשות של שמחה, תקווה, אינם שקר. הם כרוכים ומעורבים עם מקור לא טהור, וכעת צריך לנקות אותם, לא להשליך אותם. הרצון שלך וודאי אמיתי, גם האורות אינם שקר.

גבורה רבה היא מצידך שאינך רוצה להכחיש ולהתעלם מהמציאות המרה שהתגלת לך, וודאי יש סביבך כאלו שממשיכים לדבוק בשקר.

למרות המרירות העצומה שכרוכה בזה, היכולת להסתכל לאמת המרה בעיניים, היא הקורבן שאתה מקריב לבורא עולם. אתה מוותר על השקר למרות הנוחות שהוא מציע, אתה מסכים שוב להודות בטעות ולהתחיל מהתחלה. גם אם אתה מפורק, אתה תאסוף את השברים ותתחיל מחדש ואז יחשבו גם השברים לעבורת קודש, גם ההסתבכות בשקר תחשב לחיפוש האמת.

 " ...הִנֵּה מִי שֶׁהוֹלֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל (המפורסם של שקר) לְהַכְשִׁילוֹ, כִּי מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֲפִלּוּ לְהַצָּבוּעַ וְהַשַּׁקְרָן, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת כִּי טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ וְסוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת. וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לֹא הָיָה מִתְקָרֵב אֵלָיו, רַק שֶׁסּוֹבֵר שֶׁרְצוֹן ה' שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו, כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ תָּמִים בֶּאֱמֶת. הִנֵּה זֶה הָאִישׁ עוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. וּבְוַדַּאי מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם סוֹף סוֹף יַעַזְרוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיִפָּרֵד מֵהַשַּׁקְרָן וְיִתְחַבֵּר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת...

וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שֶׁבְּוַדַּאי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל שֹׁרֶשׁ הָאֱמֶת שֶׁהוּא לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְלַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת וְחוּץ מִזֶּה הַכֹּל שֶׁקֶר. הִנֵּה מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת הַזֶּה בְּוַדַּאי בַּסּוֹף יִזְכֶּה לָאֱמֶת וַאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁנִּתְעֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאֵיזֶה שֶׁקֶר, אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עַל זֶה מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁיֹּאמַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן. וְהַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל; אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת... וְעִקַּר הָעֵצָה נֶגֶד הַשֶּׁקֶר הוּא הָאֱמֶת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַטְעֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ  ּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מְסֻפָּק בּוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָאֶמֶת יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה רַק הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וִיבַקֵּשׁ.

וַאֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁעָשָֹה כָּךְ כַּמָּה פְּעָמִים וַעֲדַיִן לֹא זָכָה לְהָאֶמֶת, וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נוֹדַע לוֹ אַחַר כָּךְ שֶׁטָּעָה עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיָה כַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה בֶּאֱמֶת, נֶחֱשָׁב הַכֹּל לֶאֱמֶת, כִּי רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְגַם מִי יוֹדֵעַ דַּרְכֵי ה' נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים אוּלַי זֶה הוּא דַּרְכּוֹ וַהֲלִיכָתוֹ לְהָאֱמֶת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְפִי מַעֲשָֹיו לִזְכּוֹת בְּהָאֱמֶת, כִּי אִם עַל-פִּי דְּרָכִים אֵלֶּה שֶׁעָבַר בָּהֶם, כִּי דְּרָכָיו ה' יִתְבָּרַךְ נִפְלָאִים מֵאִתָּנוּ..." (ליקוטי הלכות, סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה טְהוֹרָה א, סימן כד').

יתירה מזו, רבינו מלמד, שתכליתו של כל שבר הוא להתחיל מחדש והפעם, יותר מדוייק ויותר טוב. אם הנחת היסוד לא היתה כראוי, כדאי אפילו להרוס את היסוד והפעם לבנות מחדש, יותר מדוייק ויותר ישר. "אם היה מקודם טוב - עכשיו יהיה יותר טוב. ואם, חס ושלום, מקודם לא היה טוב, בודאי צריך ומוכרח לעשות התחלה חדשה" (חיי מוהר"ן תל"ז).

נכון, זה לא פשוט אחרי שעושים כבר דרך בקדושה לעצור ולומר שבעצם זה לא היה הכיוון הנכון. אבל להיות מסוגל לומר את זה - זה בעצמו קדושה, זה בעצמו מקדם את האדם למקום נקי וחזק הרבה יותר מכל מה שהיה עד עתה.

וראה כוחם של חכמינו הקדושים לעשות בדיוק את אותו הדבר: "נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיוון שהגיע ל "את ה' אלוקיך תירא" - פרש (רש"י: מכולם וחזר בו מכל ריבויים שדרש). אמרו לו תלמידיו, רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה" (מסכת פסחים דף כ"ב).

איזה אומץ! כל מה שלמד התברר לו כמוטעה והוא לא בוש לעמוד מול כל חבריו ותלמידיו שהלכו בדרכיו ולומר להם - טעיתי. וההודאה שלי בטעות שווה ושקולה בשמיים כמוהשנים שלמדתי ולימדתי.

גם הבלבול הוא חלק מהדרך. בסוף כשמתבררים נעשה גם מהבלבול שבדרך דברים עליונים. , כדרך שטעויות בלימוד תורה עד שמגיעים אל ההבנה הנכונה גם הן נחשבות ללימוד ולקדושה.

"ואמר: זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה בענין זה שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבודות שעושין בשביל איזה עבודה שבקדושה אין שום תנועה ואין שום מחשבה נאבדת כלל. וכשזוכין לשבר כל המניעות ולגמור העבודה שבקדושה אזי נעשין מכל התנועות והמחשבות והבלבולים שהיה לו בענין זה קודם ששבר ועבר על כל המניעות, בעת שהיה מסופק ומבולבל והיה עומד על המשקל אם לעשות דבר זה, והמניעות היו מונעים אותו מכל צד. אחר כך כשזוכה לעבור על כל זה ולשבר הכל אזי נעשין מכל המניעות ומכל המחשבות והתנועות והבלבולים הנ"ל דברים עליונים למעלה בקדושה והכל נרשם למעלה לטובה כל תנועה ותנועה שהיה לו מקודם כנ"ל" (שיחות הר"ן שיחה י"א).

אל תישבר. ההלם והמרירות ידעכו. אתה רק תתחזק ותתבגר.

מעז יצא מתוק ומהשבר יתגלו כוחות והבנות אמיתיות הרבה יותר.

ארז משה דורון