חיים של קדושה והנאה
הרב ראובן הילר שליט"א - רב בהוד השרון
לפני שנים רבות, סיפר לי הרב אברהם רמר זצ"ל, מעשה בתלמיד ישיבה שסיפר לרב הנזיר על כוונתו לעזוב את הישיבה, ולעבור לישיבה אחרת כחלק משבירת מידת הגאווה. אמר לו הנזיר:
"בחוץ לארץ יש דרך של עבודת ד' על ידי 'שבירת המידות', אך כאן בארץ ישראל הדרך היא 'בניית המידות' מתוך נחת ושמחה ולא מתוך מלחמה פנימית".
באמירה זו של ה'נזיר' ישנו חידוש גדול, והיא מבטאת דרך שונה
בעבודת ה', מדרכם של רוב ספרי המוסר המדגישים את אפסיות העולם הזה, שהוא כל כולו
רק הכנה לעולם הבא, ולכן עלינו לעסוק הרבה בסיגוף הגוף ובבריחה מהנאות העולם.
אולם, חשוב לדעת, שגם בארץ ישראל ההנאה מהעולם הזה אינה כה
פשוטה, כפי שניתן ללמוד מחייו של רבי אלעזר בן ערך. רבי אלעזר היה גדול תלמידיו של
רבי יוחנן בן זכאי (אבות ב' ח'), בקיא במעשה מרכבה (חגיגה י"ד), ולמרות זאת אין לנו אף
משנה של הלכה בשמו, מפני שהוא נמשך בעצת אשתו אחר הנאות חומריות ושכח כל תלמודו (שבת קמ"ז). בסיבה זו תולה הגמרא (שם)
את יציאת עשרת השבטים ראשונים לגלות על שהיו שקועים בהנאות העולם.
נמצא שבארץ ישראל חייבים אנו לפלס דרך מיוחדת לקשר עם
הנאות החיים, כי בארץ ישראל איננו לוחמים נגד הטבע אלא שואפים לקדש אותו, ואי אפשר
לקדש משהו שאתה אויב לו. לשם כך, עלינו להגדיר לעצמנו - א. מהי המטרה שלנו בעולם הזה. ב. מהי השיטה להשיג את המטרה. ג. מהן התוצאות הנלוות.
המטרה היא בוודאי לקדש ולרומם את המציאות כולה. הדרך לעשות זאת
כאן בארץ הקודש הינה מתוך יחס חיובי של חיבה לעולם הגשמי שסובב אותנו ולא מתוך
מלחמה בו, וההנאה היא ביטוי לקשר האהבה והסימפטיה שלנו אל המציאות. אך חשוב להבין
שההנאה איננה מטרה בפני עצמה, אלא היא אמצעי להשיג את המטרה או תוצאה נלווית.
חז"ל (ברכות נ"ז) מלמדים אותנו, ששלושה
דברים מרחיבים דעתו של אדם - דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים. ההנאה במקרים אלו
הינה אמצעי ללימוד תורה בנוחות ובהרחבת הדעת. מאידך - ישנן מצוות רבות כמו אלו
הקשורות באכילה, מצוות פריה ורביה ועוד, שבהן ההנאה הינה תוצאה נלווית של המצוה.
דוגמא יפה מובאת במשנה (מעשר שני ה', י"ג) שמבארת את הפסוק:
"השקיפה ממעון קדשך... וברך את... ואת האדמה אשר נתת לנו..."
- שתתן טעם טוב בפירות ". כלומר
אנו מתפללים, שכשנקיים את מצוות ישוב הארץ, ונעבד את אדמותיה, נעשה זאת מתוך קשר
של אהבה לארץ, אהבה רוחנית שיורדת לתוך תוכו של העולם הגשמי עד העידון שבטעם הטוב
של הפירות.