|
פרק ג - גישתו של הראי"ה קוק זצוק"ל בנושא אחדות ישראל
הראי"ה קוק הרבה לדבר על חשיבות האחדות של עם ישראל. במאמרו החשוב "פרק בהלכות צבור" מרבה הרב לכתוב על חשיבות האחדות (מאמרי הראי"ה עמ' 59):
"וכן תמה אני על הרבנים הללו, איך העלימו עיניהם מכל שיטתו הקדושה של גדול העולם רבינו מוהר"ל מפראג ז"ל, שכל ספריו הקדושים וביחוד ספרו נצח ישראל, סובב הוא על היסוד העיקרי הזה, שהוא ממש יסוד היחוד והאמונה, שאחדותם של ישראל, בחירתם וקדושתם הכללית, הוא דבר שהוא למעלה מכל מעשה ומכל בחירה אנושית, ושום חטא ועוון ושום דעה ושום עבודה זרה, ושום כפירה בעולם, אינה יכולה לפגום בקדושת האחדות הכללית של עם ה' – שבחירתם הקדושה היא מצד העילה - השם יתברך, ולא מצדם, שהם עלולים להשתנות ח"ו ".
אולם לאחר דברים אלו מסייג הראי"ה את דבריו בדברו על הערב-רב כפי שהבאתי את דבריו בסעיף הקודם (מאמרי הראי"ה עמ' 60) וכפי שאביא עוד בסעיף זה.
אם נתבונן בדברי המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל פרק יא' נראה שהמהר"ל מרבה לבסס את דבריו על אחדות עם ישראל מצד שהם נקראים "בנים" לשם יתברך וכל זאת מכיוון שהם מזרע אברהם יצחק ויעקב ולכן העצם שלהם הוא טוב, ואלו דבריו:
"אמרו במדרש כי הש"י מעיד על ישראל שהם אחד. ופירוש זה כי ישראל הן מן אמיתת עצמו ית', והוא יתברך אחד וכך אשר מושפע מאתו יתברך הוא אחד. אבל שאר האומות... אינם מושפעים מאמיתת עצמו... כי אין שייך ביטול לענין זה אשר נקראו ישראל "בנים", כי שם "בנים" מצד אשר השם יתברך הוא עילה להם, כמו האב שהוא עילה אל הבן, והוא מצד עצמו של האב... ואין ראוי שיחליף וימיר החטא, שהוא דבר מקרה בישראל, את הבחירה שבחר בהם מצד השלימות העצמי בישראל, כי טהורים הם מן החטא בעצמם. וראיה לזה, כי הם משתלשלים מן הצורים החזקים, מאבות ואימהות קדושים וטהורים. והנה עצם שלהם טוב, ואין ביטול החטא שהוא במקרה, מבטל הבחירה שבחר בהם בשביל השלימות שבהם, שהוא דבר עצמי בישראל, ודבר זה ברור".
ובאמת היסוד שהכל תלוי בו הוא שזרע ישראל ה"עצם שלהם [הוא] טוב" כי "הם משתלשלים מן הצורים החזקים, מאבות ואימהות קדושים וטהורים" ויסוד זה הוא שחסר אצל הערב-רב וכמו שכותב הגר"א בפירושו לתיקוני זוהר תיקון חמשין ואלו דבריו:
"ועליהן, ר"ל עליהן שהן נשמות של ישראל שהן מזרע האבות, אבל ערב רב הן לא מזרע האבות והן קשים לישראל כספחת… וכל עזי פנים ורשעים שבדור הן מנהון ור"ל מנשמתין דלהון שהן גלגול דלהון וז"ש בגמ' [ביצה לב ע"ב] אמר הני מערב רב קאתו".
בתיקוני זוהר (קמד ע"א) נאמר:
"קם רבי שמעון ואמר... נשכימה לכרמים, כי יש כרמים שהם לא ישראל, כגון 'שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי'. והם הערבוב של הערב רב שהם מעורבין בישראל בגלות... כי הנה הסתו עבר - השלטון של שאר אומות העולם, 'הגשם חלף הלך לו' - השלטון של הערב רב",
וביאר הגר"א שם: "שהם קשים יותר מאומות העולם לפי שהם כגשם טורד לישראל ומגרים מדון תמיד בין ישראל לאביהם שבשמים".
ובתקט"ו תפילות לרמח"ל זיע"א (תפילה רב):
"ריבון כל העולמים הרי ערב רב הם זרע שקר (ע"פ ישעיה נז,ד) שהם מתגאים לפניך ואינם עומדים באמונתך... ולפיכך דכית ישראל עמך עד שנסתלקו מהם הגאים האלה שנאמר בהם ואסיר מקרבך עליזי גאותך והשארתי בקרבך עם עני ודל (צפניה ג,יב)... שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (צפניה ג,יג), שהם זרע אמת (ירמיה ב,כא), מצד יעקב... תתן אמת ליעקב".
בפירושו של הרב דניאל פריש זצ"ל לזוהר הקדוש, כהקדמה לסוגייה על הערב-רב (בראשית דף כה ע"א), כותב הרב:
"כדי להבין מאמר הבא נקדים סוד בענין הגרים, כי לא כל הנשמות של הגרים שוות, כי יש גרים הנקראים גרי צדק שהם היו נשמות ישראל, וע"י שחטאו בחטאים גדולים נתגלגלה נשמתם בגוי, ויש גרים שאינם נקראים גרי צדק כמו גרי האריות והערב-רב, שנשמתם היא מהקליפה ממש ואין להם חלק בקדושה, והחילוק ביניהם כי אם הם מתגיירים לא משום פחד ולא משום תאוה גופנית כי אם לאהבת ויראת הקב"ה, זה יורה כי נשמתם נאצלה משורש נשמת ישראל, לכן הם משתוקקים לשוב לעמם ולמולדתם ולא יחושו לשפלות עם ישראל בגלות והם נקראים גרי צדק, אבל אלו שמתגיירים מחמת תאוה גופנית ופחד ולא לאהבת ויראת ה' זה יורה שנשמתם היא מהקליפה ואינם נחשבים לגרי צדק ("כתם פז", פירוש על ספר הזוהר פרשת בראשית מהגאון הקדוש ר' שמעון לביא זצ"ל)".
וכן כותב האדמו"ר צדוק הכהן מלובלין (פוקד עקרים עמ' 49):
"והאפיקורסים הם מנשמות הערב-רב ולא מזרע ישראל כידוע... [כלומר שאינם] מזרע אברהם יצחק ויעקב".
ובספרו תקנת השבים (עמ(48-49):
"ולכן קבל (משה רבינו ע"ה) הערב רב שהם הגרים מאומות העולם שרצו להתרחק מהאומות ולהתחבר עם ישראל. והשי"ת קראם עמך כי באמת אינם בכלל עם ה' ".
רבי חיים בן עטר זצוק"ל כותב בספרו "אור החיים" על התורה (פרשת בשלח):
"עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (זהר ח"ב מה:) כי כל מקום שיכנה ישראל בשם עם ירמז על ערב-רב, ולזה תמצא בענין זה לפעמים מזכיר שמם העם ולפעמים מזכירם בני ישראל דכתיב וחמושים עלו בני ישראל וגו' הרי זה מראה באצבע כי העם לא מבני ישראל המה".
הרב אברהם אזולאי זצוק"ל כותב בספרו החשוב "חסד לאברהם" (מעיין ו' נהר ה'):
"הנשמות החיצוניות הם ממש נשמות מלילי"ת וסמ"אל, והם סוד ערב רב, שהם נשמות עיקרם נתנות לשבעים שרים להוליד בנים זרים... ואלו הם נשמות בישראל, לפעמים ע"י הזיווג המכוער בני ט' מידות וכיוצא, ואלו הם רובם רעה, והם אחריתם לרעה שעוזבים אביהם ואמם הקדושים, והולכים לאב ואם הטמאים והם משתמדים, ואלו הם הנולדים לריק ולבהלה ונעשים בנים לנכרית לילי"ת הרשעה, ואלו הם בנים זרים כולם לרעה, ועכ"ז יש בהם צד טוב לפעמים, ולזה יתגלגלו ויתגיירו".
כוונת הרב במושג "הזיווג המכוער בני ט' מידות" הוא לנאמר במסכת נדרים (דף כ' ע"ב):
"וברותי מכם המורדים והפושעים בי אמר רבי לוי אלו בני תשע מידות... בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה" (ביאור הכוונה של ט' מידות אלו מובאים בפירושים של רש"י ור"ן לגמרא הנ"ל ובמשנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כא סימנים יב' יג', וכן בספרה החשוב של הרבנית נעמי וולפסון הי"ו "ודבק באשתו". במיוחד חשובים דבריה על המושג "בני חצופה" עמ' 155-157, וכן הוספתי את נספח מס' 6 ובו הבאתי פירוש קצר של 9 המידות כפי שמובא בספר "שניים שהם אחד" מאת הרב ירמיהו אברמוב הי"ו והרבנית תהילה אברמוב הי"ו).
דברים אלו מבהירים לנו עד כמה חשוב שהקשר בין איש לאשתו יעשו על פי ההלכה ומתוך יחס אוהב. ספריה של הרבנית וולפסון הי"ו בנושא זה מומלצים מאד (להשיג בפלפון 052-5665653).
ההבדל בין נשמות ישראל ונשמות [נפשות] הערב-רב, בולט במיוחד בדבריו של המקובל הגדול הרב שלמה אלישיב זצוק"ל בעל ה"לשם שבו ואחלמה" והוא כותב בספרו הקדמות ושערים (שער ו' פרק ה') כך:
"אמנם דע כי בישראל עצמן הנה לא כל מי שאנו רואים בעינינו שהוא מזרע ישראל הוא ראיה שהוא מבני אברהם יצחק ויעקב, ושבטי י-ה, ומע' נפש דבית יעקב, ומ- ס' רבוא שיצאו מהם שהם צבאות ה' המיוחדים לשמו, אשר רק עליהם נאמר "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" ורק עליהם נקרא ה' אלהי ישראל, ורק עליהם נאמר "בנים אתם לה' אלהיכם", ורק עליהם אמרנו שהם בטוחים כולם על השארה הנצחית שהוא לתחיית המתים ולחיי העולם הבא. ואלולא החטא דעץ הדעת לא היה המציאות דעובדי אלילים בעולם כלל ולא היה יוצא מאדם הראשון רק ישראל לבד. אך ע"י החטא דעץ הדעת הנה לבד מה שיצאו המציאות דעובדי אלילים בהעולם, אלא נתערב הרבה מהם בישראל ג"כ ואמרו בתיקונים תיקון נ' כי נתערב בישראל ה' מינים אשר סימנם הוא נג"ע ר"ע והם נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים ועמלקים. וכל אלו הה' מינים בכלל נקראו בשם ערב-רב והוא סוד הכתוב: "וגם ערב רב עלה אתם", והם נתערבו בישראל וישנם בינינו הרבה מהם, וכמ"ש בגמרא (ביצה ל"ב ב'): "הני מערב רב קא אתו". והגם שאמרו בקידושין דף ע"א א' שמשפחה שנטמעה נטמעה והם כשרים לעתיד לבא. עכ"ז הנה כל אלו שהם מנשמתין דילהון שהן גלגול דילהון, יש בהם חילוק גדול לבין ישראל גמורים. והוא כמ"ש שם (דף ע' ע"א): "מעלה יתרה יש בין ישראל לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו (יחזקאל לז, כז): 'והייתי להם לאלהים [ואח"כ] והמה יהיו לי לעם'", שהוא ית"ש מקרב אותם בתחילה, "ואילו בגרים כתיב (ירמיה ל כא-כב): 'מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' והייתם לי לעם [ואח"כ] ואנכי אהיה לכם לאלהים'". כי אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם הן מקרבין עצמן תחילה להיות טובים (כן פי' רש"י שם), וכן הוא כי בכל אלו שנשמתין שלהם הם מערב-רב הגם שנולדו מישראל הנה הם לא יזכו לכל יעודים העתידים אשר לימות המשיח ולחיי העולם הבא אלא רק אם יהיו ראויים לכך מצד המעשים טובים שבהם. אבל בלא זה, הנה יכלו גם הם בכלייה גמורה וככל רשעי אומות העולם ונאמר עליהם ג"כ ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו [כמ"ש בזוה"ק בראשית כ"ה רע"ב ופ' תצא רע"ז ב'. ואמרו בפ' בראשית שם כ"ה א' על הערב רב, דנשמתייהו הוא מסטרא דאלין דאתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו כו' ואלין אינון דלא בעא נח רחמי עלייהו ואתמר בהון וימחו מן הארץ בגין דהוא מאלין דאתמר בהון תמחה את זכר עמלק. ומשה לא אסתמר מנייהו כו' ביומא דיתמחון אלין כו' ויתחדש עלמא הה"ד כי השמים החדשים והארץ החדשה כו'. וע' בהגר"א בתיקונים תיקון נ' בארוכה - ראה נספח מס' 2], ועכ"פ הוא כי הם מעורבים בישראל הרבה מאד. והרשעים שבהם יתבטלו בביטול גמור עם ביטול הרע והזוהמה כולה. אבל מי שהוא מכלל ישראל ממש יתוקנו כולם ויזכו כולם לתחיית המתים ולחיי העולם הבא, בלי חיסור אחד מהם וע"פ מה שאמרנו".
ומדוע "מי שהוא מכלל ישראל ממש יתוקנו כולם". מכיוון שהם מזרע אברהם יצחק ויעקב והחטא להם הוא מקרה ולא עצמי "ואין ביטול החטא שהוא במקרה, מבטל הבחירה שבחר בהם בשביל השלימות שבהם, שהוא דבר עצמי בישראל". מה שאין כן הערב-רב שאינם צאצאים של האבות הקדושים אין בהם מעלה זו ולכן "אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם הן מקרבין עצמן תחילה להיות טובים".
דברים חשובים אלו מבוארים גם בהמשך הספר "הקדמות ושערים" (שער ו' פרק ט'):
"והעיקר הוא כי גם התורה בכל משפטה ועונשה אינה נותנת יאוש כלל לשום רשע ופושע מהשארת הנצחי... "כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה" וכן יש כמה כתובים בתנ"ך המורים על זה שלא יעכב שום חטא ועוון לתקוה העתידה.
ומה שכתוב "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" הנה הוא רק ברשעי עובדי אלילים וכמ"ש במדרש תהילים מזמור ז', וכן בערב רב כנ"ל פ"ה וכמ"ש בזוהר הקדוש כ"ה ב' וכן בפרשת תצא רע"ז ב'.
אבל בישראל אינו מתנהג הקב"ה במדה זו כלל. וכ"ש בספרי ברכה בפסוק "יחי ראובן ולא ימות". כי לעולם לא מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות. וכל עברה ועונש אינם נצחיים ח"ו והם נפסקים ומתבטלים כנ"ל בכל דברינו, אבל המצות ושכרן אין להם הפסק לישראל והם נצחיים בהם. והסיבה בזה הוא כי בישראל אשר עליהם נאמר בנים אתם לה' אלהיכם הוא כל מצוה עצם בו. כי אורייתא וישראל חד הוא. אבל העברה הוא רק מקרה בו כי הוא מהתערבות רע בטוב אשר ע"י חטא עץ הדעת ולכן מתבטל העבירה ע"י העונש ונשאר עצמותו קודש לה'.
אבל בעובדי אלילים הוא להפך, כי עצמותם הוא מעצם הס"מ אל אחר. עצם הרע. שהוא שורש האבדון וההפסד כנ"ל פ"ז. וכל מצוה ודבר טוב שעושים הוא אינו מעצמותם אלא מהתערבות הטוב ברע אשר ע"י החטא דעץ הדעת... והרי הוא אינו שלהם כלל כי הרע והטוב הרי הם שני הפכים. ולכן לעתיד כשיוברר הטוב מהרע ויתבטל הרע מכל וכל הנה יתבטלו הם בביטולו כי הם תולדותיו וממנו. וכל מצוה ודבר טוב שנעשה על ידם בעולם הזה ע"י התערבות טוב ברע הנז' הנה משלם להם הקב"ה בעולם הזה ג"כ כי הוא ית"ש אינו מקפח שכר כל בריה והנה נעשה על ידם עכ"פ. ומשום כ"ז הנה מתנהג הקב"ה עמהם במדת "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו". מה שאין כן בישראל ח"ו וכנז' ולכן נאמר עליהם ועמך כולם צדיקים וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".
יש להדגיש שהכוונה בכך שערב רב אינם 'צאצאים של האבות הקדושים' היא מבחינה רוחנית ולא פיסית, כמו שכותב רבי אהרון ראטה זצוק"ל (שומר אמונים, מאמר האמונה עמ' צב):
"[שהכוונה במילה צאצאים הוא ש]הנשמה שלהם שהוא אב לכל הגופים ושורשים לא עמדו על הר סיני, רק המה מתכלית הזוהמא של ערב-רב וסדום ועמורה, הגם שאבותיהם צדיקים ויראי ה' אין תלוי זה בזה כלום".
וכן כתב הרב אריה שפירא שליט"א בספרו 'אחרית כראשית' לאחר שהביא את הציטוט שהבאתי בסעיף זה מהגר"א:
"למדנו שהערב-רב אינם בני ערב-רב יוצאי מצרים, אלא שהם גלגול נשמותיהם שנתערבו בישראל".
ובאמת אם נדייק בדברי הראי"ה נמצא שהרב סייג את עצמו במספר מקומות לא מעטים כאשר דבר על היהודים הכלולים באחדות האומה, ולדוגמא בספר "אורות" (עמ' עג'-עד'), שם הרב מדבר על חשיבות אחדות האומה ומשווה את הרצון להפריד את האומה לחלקים, לאשה הזונה ממשפט שלמה, שברשעותה אמרה "גם לי גם לך לא יהיה – גזורו!". וממשיך הרב :
"אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים... יסוד צדקת הצדיקים בכל דור ודור נתמך הוא גם ע"י הרשעים, שעם כל רשעתם כ"ז שהם דבוקים בחפץ לבם לכללות האומה, עליהם נאמר, "ועמך כולם צדיקים", וחיצוניות הרשעות שלהם מועילה היא לאמץ כחם של צדיקים "כדורדיא לחמרא" (כשמרים ליין)".
אם מדייקים בפסקה זו בדברי הרב, אנו רואים שהרב ציין על איזה רשעים הוא מתכוון שצריך להתאחד איתם, אותם שהם דבקים בחפץ לבם לכללות האומה, האם אפשר לומר זאת על כל רשעי זמננו (במיוחד אלו שתומכים בערבים ושונאים את אנשי התורה)?
וכן כתב הרב (אגרות הראי"ה א' עמ' שיא):
"וכל אשר נראה פנים יותר להשכיל לדון לכף זכות אפילו את החייב שבחייבים, אם רק אינו רוצה להיות נפרד מכלל האומה להיות נוסף על שונאינו".
לעומת זאת יש מקומות רבים אחרים בהם הרב לא מסייג את עצמו ומדבר על האור הפנימי או הניצוץ הקדוש הנמצא בכל אחד מישראל.
בספר אורות (עמ' קמח) כותב הרב:
"אהבת ישראל היא תולדה מהאמונה באורה האלוהי של כנסת ישראל, שהוא לה סגולה עצמית שלא תזוז ממנה בכל חליפות הזמנים. ביותר צריכה אהבה עליונה זו, וסבתה האמונה הפנימית בשורש האלוהי שלה, להיות מתעוררת בקרב אנשי לב ורוח בעת ירידתה של האומה במצב הרוח, בעת אשר רמיסת קודש וזלזול דת יראו בכל תוקף ועז, - להבחין שעם-כל-זה כח ישראל גדול הוא ועצום לאלוהיו, ולהסתכל במאור הפנימי, החודר את רוח הכלל, ושמשכנו הוא ג"כ בכל נפש פרטית שבישראל בגלוי או בסתר, גם בנפש הנסוגה מאד, אשר סרה הרבה מדרך ה' ".
ובהודעתו לעם ישראל לאחר מאבקו הבלתי מתפשר על חפותו של אברהם סטבסקי ז"ל במשפטו על רצח ארלוזרוב, מאבק שבו אנשי מפלגת הפועלים השמיצו את הרב בביטויים קשים מאד:
"שאני מעיד עלי שמים וארץ שחיבתי היא גדולה, ממש בכל ליבי ובכל נפשי, לכלל עמנו ולפרטיהם, ולכל מפלגותיהם, מפני שאני מאמין באמונה שלמה שכל חלק מהם הוא אבר מיוחד בשיעור קומה הקדושה והנפלאה שהיא כנסת ישראל כולה, במלוא מובנה" (חזון הגאולה, דף רעה).
ולעומת זאת ב"עין איה" (ברכות פ"א פסקא קכד, עמ' 48-49) כותב הרב שיש לברך על מציאות "מפלגות" בישראל, כל עוד שהם מביאים תועלת וברכה לעם. אבל "הכיתות הנוגעות בחייהם של ישראל, לשום איבה בין ישראל לאביהם שבשמים... אין בכח כנסת ישראל כלל להוליד גידולים רעים ומאררים כאלה, רק מרוח משחית חיצוני נולדו. על כן לא יתדבקו בישראל להיות עצם מעצמי האומה, כי אם בהכינם להם מפלגה ושיטת כיתה מסוייגת, יתפרדו מעל אהלי יעקב ויטמעו בין העמים, כי לא להקב"ה המה, וכדברי חז"ל 'הני מערב רב באו' (ביצה לב ע"ב)... ואי אפשר להם להתקיים בישראל".
(לשם הבנת דברי הרב "רק מרוח משחית חיצוני נולדו" כתבתי את נספח מס' 3: ספירות הקדושה וספירות הטומאה ותולדותיהן).
נראה לומר שהקושי הגדול בבירור הוא שיש לחלק בין פושעי ישראל שהם כלולים באחדות האומה ועליהם כותב הרב במאמר "פרק בהלכות ציבור" (מאמרי הראי"ה עמ' 58):
"וכל יסוד הרעיון של הוצאת פושעי ישראל מכלל האומה, הלא הוא רעיון פסול ודרך מינות ממש, כסתם משנה דמגילה כ"ה א', האומר יברכוך טובים הרי זה דרך מינות, ופרש"י שם שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום".
לבין רשעים מוחלטים שהם בגדר "הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים" (שבת קטז ע"א:) שעליהם כותב הרב ש"אין בכח כנסת ישראל כלל להוליד גידולים רעים ומאררים כאלה, רק מרוח משחית חיצוני נולדו".
ובאמת בהמשך המאמר כותב הרב:
"ואם כי ראו גדולי הדורות בדורות שלפנינו כשקמו רשעים לקעקע ביצתם של שונאי ישראל מן העולם ורצו להדמות להאומות בכל מעשיהן ולהתקרב לשמד רח"ל ממש, והורו הגאונים גדולי-ארץ ז"ל להבדל מהם, הלא היתה עיקר כוונתם, מפני שהפושעים ההם התחילו לקצץ בנטיעות של האחדות אשר לכלל ישראל, ורצו ממש להחריב את האומה ביסודה".
לפי ציטוטים אלו הרי שיש קו אדום שמי שעובר אותו ופועל "להחריב את האומה ביסודה" אינו כלול כבר בתוך אחדות האומה.
וכן כותב הראי"ה על המינים (עמ' 59):
"והמינות ביסודה היא היא שכפרה בעיקר הקדוש הזה (אחדותו של עם ישראל), והוציאה בכוח הטומאה של הכפירה הזאת לתרבות רעה את הנחשלים שבנו... ובשביל כך נקראו המינים הרשעים הללו, הם ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, וההולכים בדרכיהם הרעים וספריהם וגליונותיהם הפסולים, בשם: "הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים" (שבת קטז ע"א:).
הרה"ג משה צוריאל שליט"א מביא דברים בשם הרב נריה זצ"ל ש"מעולם הראי"ה לא לימד זכות על "יבסקים" (יהודים קומוניסטים ברוסיה שהיו רודפים את אחיהם היהודים). כי כיוון שהיו "מוסרים" ועשו זאת מתוך כוונה רעה ובאכזריות, לא אליהם כיוון דבריו על אחדות (וראה מה שכתב רבי נתן מברסלב זיע"א בליקוטי הלכות, הלכות מאבד ממון חברו ומסור, על מי שמוסר ממון ישראל לגוי בזדון ובשאט נפש שיצא מכלל ישראל - מובא בנספח מס' 2, עמ' **).
וכן כתב הרב על נורדאו - מראשי ההנהגה הציונית, שנשא גויה (אגרת יד): "הוא תועבת נפשי ונפש כל מי שיש בו זיק יהדות". אפילו על אליעזר בן-יהודה - עורך "ההשקפה", כתב (אגרת יח): "ובאמת עלים נובלים כאלה שנושרים, אינם מביאים הפסד גדול לכרם בית ישראל".
חלוקה דומה אפשר לראות בספר התניא של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי זצוק"ל (פרק לב). בתחילת הפרק מסביר האדמו"ר על סיבת קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" מצד "הנפש והרוח [לכל נפש מישראל] מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלהים חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקים" ולעומת זאת בסוף הפרק כותב "בעל התניא": "ולא אמר דוד המלך ע"ה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת".
(האדמו"רים האחרונים של חב"ד נהגו לקרב גם את מי שבעבר היה בגדר מין ואפיקורס ובכל זאת נראה שגם לגבי הריי"צ (הרב יוסף יצחק שניאורסון) זצוק"ל היה קו אדום בנושא [ראה פרק ח'] וכפי שכבר כתבתי נושא זה בכתבי חסידות חב"ד דורש בירור בפני עצמו).
גם בכתבי הראי"ה הבירור בנושא זה מורכב מאד, מכיוון שישנן התייחסויות הנראות כסותרות. לפעמים הרב מתייחס לכל עם ישראל כאחדות אחת ולפעמים הוא מסייג את עצמו, לפעמים הרב כותב לגבי עם ישראל ש"עתידים להיות כולם שבי פשע" (אגרות הראי"ה, אגרת שע"ח) וכן שגם הרשעים המוחלטים עתידים להתתקן (אורות הקודש ג' עמ' שכו, ערפילי טוהר מג ועוד) וכן שגם הערב-רב יתעלו לבסוף (אגרת תקנ"ה) ולפעמים הרב כותב שהגרועים באנשי הערב-רב יפרדו מעם ישראל ("עין איה" ברכות א' עמ' 7, ח"ב דף 352 ועוד). נראה לי שהחלוקה שהבאתי כאן היא נכונה אם כי אינני טוען שסוגייה זו בכתבי הרב לגמרי פתורה, אלא שחשוב להתייחס למכלול דבריו של הרב ולא רק לפן מסויים, דבר שיכול לגרום לסטיה רוחנית מסוכנת.
הרה"ג משה צוריאל שליט"א כתב בחוברת "ארץ חמדה" את הדברים הבאים המתאימים לענייננו:
"בשנת התשמ"ה פרסמתי חוברתי "הן עם לבדד ישכון" (שם הזכרתי בדרך-אגב אבחון הבעיה של קבוצות הערב-רב) ובשנת התשמ"ט יצא לאור ספרי "אוצרות הראי"ה". שם (בדף 64) בארתי דעתו של הראי"ה על הערב-רב. בכל פעם קמו מתנגדים וטענו שלפי דעתם מה שהנני מייחס לרב קוק איננו נכון, ושיש בידם ציטטות ממנו בדיוק להיפך ממה שהבאתי.
ולכן ראוי הדבר להוכיח כאן במישור, שאדם כליל - החכמות כמו הרב קוק זצ"ל היה אומר דברים מרובים מאד, והם נראים לפעמים כסותרים זה את זה, כמו שמוצאים ג"כ בדברי חז"ל. אבל מי שרגיל בלימוד התוספות יודע שע"י אוקימתות והעמדת "הכי במאי עסקינן", רואים שכל הדברים אמיתיים, אלא שישנם מצבים שונים מתי מקיימים כך, ומתי מקיימים כך. אבל מי שעושה סלקציה, כלומר בורר לו לעצמו מאמרים מסויימים, ומעלים עין ממאמרים אחרים שאינם לפי רוחו, אין זו הדרך התורנית והוא חוטא לאמת... לא יעלה על הדעת שהרב קוק יחלוק על כל הנאמר על ידי גדולי הראשונים והאחרונים, בנושא זה של יחס לרשעים ולכופרים. זהו מקצוע גדול בעיון התורה... ודאי, אין שום ספק, שדבריו תואמים ומוסכמים לדעתם של גדולי הדורות, והוא היה הראשון שמכריז על כך. אבל אנו צריכים לעיין היטב ולמצוא את התנאים המתאימים, הסיבות לחילוקי הביטויים וחילופי יישום. רק בדרך העיון, במתינות וישוב הדעת, נמצא את האמת, ונצדק קודש".
ובהמשך מדגים לנו הרב צוריאל כיצד הוא מפרש שתי ציטטות של הראי"ה בנושא הערב-רב שאינן זהות ביחס לעתיד הערב-רב:
"הרב הודיע לנו ("עין איה", ברכות א' דף 7): "כל זמן שנמצאים רשעים בישראל שלא נבררו והם אינם ראויים ליהנות מאור השי"ת, אי אפשר שתהיה הגאולה עד שידחו הנדחים מערב רב, ויצטרפו הראויים לצירוף, כ"ש "ואסירה כל בדיליך" וכו'... ומפני המזיקין, הרשעים שאינם ראויים לראות בגאות השי"ת שידחו". זאת אומרת חלק מהם יפרשו מהאומה (וכנראה ירדו לחו"ל), וחלק אחר יחזור בתשובה ואמנם יחזרו להדבק במסורת ישראל. כך משתמע מדברי הרב קוק באגרת תקנ"ה: "משה רבנו קרב את הערב רב ואע"פ שזה גרם אריכות הגלות, מ"מ סוף כל סוף יתעלו גם המה!". הרכבה זו של עור בעור תתפוש היטב, תחלים ותקרום קרום ויחזרו לחיות שוב חיים שלמים איתנו".
רבי נפתלי הירץ בכרך זצ"ל שהפיץ את תורת האריז"ל בחו"ל (היה תלמידו של רבי ישראל סרוג זצ"ל שהיה תלמידו של האריז"ל לפני שהאר"י עלה לארץ ישראל) כותב בספרו "עמק המלך", שהערב-רב יתוקנו לעתיד לבוא, מלבד הסוג הקשה ביותר שבהם הנקרא 'עמלקים' ואלו דבריו (שער ו – עולם התהו – עמ' 218):
"ובסוד שבירת כח יצר הרע בתורה ומצות, שהוא סוד כתיבת התורה על לוחות האבן, שנאמר: 'בכל לבבך', בשני יצריך הכתוב מדבר [ברכות נ"ד א'], ומהרע נעשה טוב, שנאמר: 'ולא ימיר טוב ברע', כמו שעשה אדם הראשון... ומשיח ירית סיהרא באשלמותא, שכולה יהיה טוב, שאפילו הנקיבות של הקליפה יתוקנו, ומכל שכן הזכרים, 'שני אנשים מרגלים' [זוהר ויקרא ס' ב']. וזהו שנאמר: 'אז תבואנה שתים נשים זונות' [שם], ולא מקודם לכן, כאמור בספרא דצניעותא. אבל נשמות סדום ועמורה הם יתוקנו בדורו של משיח, כאמור בזוהר... עם הערב רב שיתוקנו לעתיד. אך ורק עמלק שהוא הזוהמא היותר קשה שבערב-רב לא יתוקן לעולם, אלא הרושם ישאר למעלה מהחוטם, ששם היא אחיזתו, ששם מגיעים הגרים שבאו ממנו".
הערה: בפרק זה וכן בפרקים הבאים, אנו נפגשים במושגים כמו "נשמות הערב-רב", "נשמות מהקליפה", והמושגים הללו דורשים בירור מכיוון שהנשמה באה ממקור טהור ומה הכוונה שהנשמה באה מהקליפה? לפי דבריו של הרדב"ה סטבסקי שליט"א, שהבאתי אותם באריכות בנספח מס' 4, אזי המושג "נשמה מהקליפה" הוא מושג מושאל, ובאמת הנשמה תמיד טהורה היא, אלא שלערב-רב שהם הרשעים המוחלטים אין רוח ונשמה אלא רק נפש מעולמות התוהו והשבירה כלומר מעולמות הטומאה, והם זרעא בישא דעמלק הפנימי שבתוך עם ישראל, ואילו לערב זעיר יש נשמה טהורה, רוח שלפחות בחלקה באה מקליפת נוגה, ונפש שנוטה לצד ג' הקליפות הטמאות, וע"י תשובה וניתוק מהע"ר הם יכולים להצטרף לעם ישראל ואז הם מקבלים רוח ונפש מהקדושה, ובמידה שהם בוחרים ברע אזי הנפש מתנתקת מהרוח והנשמה ואובדת יחד עם כל כוחות הטומאה. המושג נשמה מציין את הפנימיות ולכן משתמשים עבור הערב-רב במושג זה, כלומר שורשם ופנימיותם מחוברים לעולמות הטומאה. והאמת שבירור זה דורש לימוד נרחב שעדיין לא זכיתי לו, ואני כותב הערה זו מכיוון שהמושג "נשמה מהקליפה" נשמע כתרתי דסתרי וזה מצביע על כך שיש פה נושא נרחב הדורש לימוד והעמקה (שכן הזוהר והצדיקים משתמשים במושג זה פעמים רבות).
|