הטוב נצחי - הרע זמני

חשוב תמיד לזכור שהטוב הוא נצחי והרע הוא זמני ועתיד להתהפך לטוב גמור בגאולה השלימה, ויתרון האור מן החושך, שהמעבר בחמישים שערי טומאה הוא זה שמכשיר אותנו ואת הדור כולו לזכות לחמישים שערי קדושה בגאולה השלימה לנצח נצחים.

וצריך לפעול ולחוות שתי פעולות הופכיות. מצד אחד לכאוב את הנפילה הקשה של הפרט והכלל ולפעול ולהתפלל ולזעוק מכל הלב לגאולה שלימה ברחמים גמורים, ומצד שני להתבטל לרצון ה' ולהבין שגם ההנהגה הקשה שאנו רואים ועוברים על בשרינו גנוז בא טוב עליון והקב"ה מוביל אותנו ואת הבריאה כולה בדרך הטובה ביותר כיאה למלך מלכי המלכים לגאולה השלימה ולטוב הנצחי ואז יתגלה, כמו שכותב הרמח"ל זיע"א בספר קנאת ה' צבאות ביחס לפסוק "עניה סערה לא נחמה" (ישעיה נא יד) ועל כך מובא במדרש (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תמג) שעם ישראל לא יהיה מוכן לקבל תנחומים על צער הגלות הארוכה אלא רק מהקב"ה בכבודו ובעצמו, ושואל הרמח"ל: מדוע תתנחם ציון ע"י הקב"ה ובמה שונה נחמתו מנחמת הנביאים? ומשיב על כך שנחמתו של הקב"ה תהיה בדרגה כל כך גבוהה עד שיתברר שבאמת מעולם לא שלטו אומות העולם על ישראל. ואז יתברר כי הגלות לא היתה חסרון אלא אדרבא פעולה נסתרת ועשויה במארב אל הקליפות עצמן, ואילולא זה אין הנחמה מספקת להעביר הצער למפרע, כי אי אפשר לסבול שהסטרא אחרא תהיה שולטת אפילו רגע אחד על הקדושה ואפילו שבסוף תכנע.

וזה נכון גם לגלות והגאולה הפרטית וגם לגלות והגאולה הכללית.

אור החיים הקדוש (שמות פרק ג):

"ח. ארד להצילו ולהעלותו וגו'...

לזה אמר ה' וארד הסכים על מיעוט כבודו כביכול, לצד הצלת ישראל, כאומרו להצילו. וכוונת הצלה זו היא שיצילו מעכשיו מהעינוי ומהשעבוד, והוא אומרו מיד מצרים המשעבדים בהם. ואומרו ולהעלותו מן הארץ פירוש כשיגיע זמן הגאולה מכאן עד י''ב חודש אעלה אותו מן הארץ וגו' לבל יתעכב שם עוד אפילו בלא עינוי.

וטעם שלא העלה אותם תכף ומיד, הוא לצד שעדיין לא הגיע זמן הגאולה אשר קצב ה'. ובזה נחה דעתי בחקירה אחת למה האריך ה' י''ב חודש במכות המצרים. ורז''ל (שמו''ר פ''ט) מהם אמרו שהמכה היתה משמשת ג' שבועות וההתראה שבוע אחת, ומהם אמרו להפך, ולמה יאחר ה' הגאולה והיה לו להביא המכות זו אחר זו ויגאלם מיד, ותספיק ההתראה ביום אחד או בשעה אחת כדין התראת ישראל שאין צריך בה זמן, ומכל שכן אומות העולם שאינן צריכין התראה.

גם למה לא הספיק התראה אחת על כל המכות?

אלא לצד שעדיין לא הגיע הזמן היה ה' מלביש הזמן ההוא להשביעם מרורות ביני ביני עד שהגיע הזמן וגאלם מיד בלא שום עיכוב.

ואם תאמר ומה בכך אם היה ה' גואל אותם קודם זמן זה?

עוד למה ה' הוציאם בזבולא בתרייתא בזמן שאם היו מתעכבים קצת היו נלכדים עד שהוצרך למהר ולא יכלו להתמהמה והיה לו להוציאם בזמן מורווח?

הנה למה שקדם לנו כי עיקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמעו בנ' שערי טומאה, וכמו שציינתי דבר זה כמה פעמים בזה ינוח דעת בב' השאלות, כי אם היה מוציאם קודם זה היו מפסידים בירור החלק ההוא, ותדע שעם ה' השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה שנתיחס בשם עמו השגת מ''ט שערי בינה, וטעם שלא השיג שער החמישים הוא לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג ולצד שישראל לא נכנסו בנ' שערי טומאה לברר אותו לא השיגו בחינת הקודש שכנגדו, והובטחנו כי לעתיד לבוא ישפיע בנו אל עליון תורת חיים שבשער החמשים, והשגתו הוא באמצעות הגליות ובפרט גלות האחרון אנו משיגים הדבר.

וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בבירור שער הנ', לצד שלא היו בני תורה, מה שאין כן דורות האחרונים באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער הנ' ולהוציא בולעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטומאה. ומעתה כל שהיה ה' מוציא ישראל קודם זמן כל שהוא היו ממעטים הבירור, והיו מתמעטים במושג, ולזה הוציאם בנקודה האחרונה של מ''ט וקודם שיכנסו לשער הנ', והוא אומרם ז''ל וגאלם מיד. (פסחים פ''י מ''ה לגי' הרמב''ם).. "

וראה גם דברי הרמח"ל שהבאתי בנושא הנהגת הייחוד והנהגת השכר ועונש.

יהי רצון שנזכה להתגלות שער החמישים של הקדושה בחג השבועות הזה כל אחד בפרט ועם ישראל בכלל

בגאולה השלימה במהירה בימינו אמן!!