הערת והתנצלות המחבר

בספר שנכתב ע"י הצדיק הקדוש הרה"ג מרדכי שרעבי זיע"א, נכתבו דברים שאמר כבוד הרב בקשר להוצאת ספרים העוסקים בנושאים של עבודת ה':

"הצדיק הרבה בשבחו של הספר 'ראשית חכמה' ופעם התבטא בפני התלמידים ואמר כך:

"ישנם 3 ספרי מוסר:

א. 'ראשית חכמה', שמחברו קיים יותר ממה שכתוב בו.

ב. 'השל"ה - שני לוחות הברית'  [שמחברו] קיים מה שכתב.

ג. גם מה שכתב לא קיים ולא נתן שמו לפרסום".

עד כאן דברי הצדיק.

מכאן נבין שיש דרישה מהאדם שיקיים את אשר הוא כותב ומפרסם וזוהי דרישה פשוטה ואמיתית.

אינני מתיימר לומר שזכיתי לאמונה שלימה וגם לא קרוב לכך. הקב"ה מראה לי פעמים רבות כמה אני רחוק מאמונה שלימה וכמה עבודה יש לי בנושא.

סיבה זו גרמה לי לספקות האם אני ראוי להוציא ספר בנושא חשוב ועיקרי כל כך, שהוא יסוד כל החיים, היהדות והתורה הקדושה, ובמיוחד שצדיקים רבים כתבו על נושא זה ספרים רבים ואם כן במה אני יכול להוסיף על דבריהם.

עם כל זאת הגעתי למסקנה שחייב אני להוציא את הידע והרעיונות שהקב"ה זיכה אותי לתועלת הרבים^[1], ודוקא החיסרון שלי בנושא יכול להיות גם יתרון, בכך שחוסר השלימות שלי מחייב אותי להתמודדות יומיומית של חיזוק האמונה וכן לקום ולהתאושש מהנפילות העוברות עלי, שזהו מנת חלקם של רבים מעם ישראל^[2].

ולכן הרבה קוראים יוגלו להרגיש הזדהות עם הדברים הנאמרים ממקום שבו גם הם נמצאים ולא בתור הדרכה של מישהו שכבר הגיע לשלמות האמונה (אם כי רבי נתן כותב שאין סוף לזכוך וצחצוח האמונה ולכן גם לצדיקים גדולים יש עבודה בנושא זה, ונקודה זו היא עיקר ההבדל במדרגה שבין צדיק לחברו^[3]).

גם דבריו של הראי"ה קוק זצוק"ל בהקדמתו לשיר השירים חיזקו אותי בהבנה שאני צריך להוציא את הספר לאור ואלו דבריו המופלאים:

"אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא יטמא את הידיים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים, שכל הכתובים קודש ושה"ש קודש קודשים"

– משנה ידים ג ה'

הספרות, ציורה וחיטובה עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעמקי הנפש האנושית וכל זמן שחסר עוד אף שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת שלא יצא אל הפועל עוד יש חובה על מלאכת המחשבת להוציאו. מובן הדבר מעצמו שרק אלה האוצרות, שבהתפתחותם הם מבסמים את אויר המציאות טוב ויפה לפתח. מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים (שבת פח ע"ב), אמנם אותם הדברים הגנוזים שקבורתם הוא בעורם. עליהם מתוקן היתד שעל אוזנו לחפור ולכסות, ואוי לו מי שמשתמש ביתד זו פעולה שכנגדה למען הרבות באשה…   זעזועי הנפש מצד רגשי אהבה הטבעית שנוטלת חלק גדול במציאות במוסר ובחיים, הם ראויים להתפרש ע"י הספרות בכל הצדדים שבהם היא מוציאה אל הפועל את הגנוזות, אבל רק בשמירה היותר מעולה מנטות לצד השיכרון המכוער, שיש באלה הרגשות שמהפך אותם מטהרה טבעית לטומאה של זוהמה מנוולת, רק אנשי קודש ראויים להיות שרי קודש, אמנם אם נחשב לחסרון כללי באיזו ספרות כשלא ימצאו בה אלה הרגשות הפנימיים שאהבה מרשמת בעומק הנפש, באותה האהבה הנהוגה, על אחת כמה וכמה, ראוי לחשב לחסרון אם אותם הזעזועים הרמים והנשואים, שככה הם פועלים לעולם ועתידים לפעול על כל טובי בני אדם ועל כנסת ישראל בייחוד הנובעים ממקור האהבה לאדון כל המעשים מקור האור והחסד; ואלה הרגשות הנאהבים לא יחקקו בספר ויפקד מקומם. היש ערך לעומק מקור רגש האהבה הזאת? היכילוהו ימים רבים, היכלכלוהו גבהי שחקים?..."^[4].

בספר אביא מקורות ומאמרים שונים שמטרת כולם לחזק את אהבתנו ואמונתנו בבורא עולם ובתורתו הקדושה ובגאולה השלימה שהיא תכלית כל הבריאה וכל חיינו בעולם הזה, והתחזקות זו נדרשת מכל אחד ואחד מאיתנו בכל יום, וכמאמר הכתוב (קידושין ל ב):

"...כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח, כא), אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו…".

כל זה נכון תמיד ובמיוחד בזמן הקשה של 'חבלי משיח' שעליו כותב האריז"ל שהקליפה (כוח הרע) מתגברת עד אין קץ.

וכתב על כך הרמ"ק:

"בסוף גלותנו זו, קרוב לזמן גאולתנו, יתחזקו הצרות לישראל תכלית החיזוק, וייצר להם, ויאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו, מפני הצרות הגדולות אשר יסובבום מכל עבר ומכל פינה. ויתרבה הצער עד אשר לא יפנו אבות אל בנים. וכל מי שמצא עצמו לו לשלל, גיבור נוצח ייקרא. והטעם, שהשכינה תדין את ביתה ויביאם על המסורת הברית, כדי לזככם אל הגאולה ואל הטוב המובטח לנו על ידי הנביאים. והטוב ההוא לא יכילהו שכל ורעיון, עד שלא תיזכר גאולת מצרים והנסים ההם לפני גאולת ישראל והנסים והנפלאות, כאמרו (ירמיהו טז, יד-טו): "ולא ייאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה וגו"', ויהיו הנסים וגילוי השכינה לישראל בפלא, ויאמרו כולם אשר יזכו לה: "הנה אלקינו זה קיוינו לו" (ישעיה כה, ט), ממש מורה באצבע על גילוי השכינה, ומי ומי הזוכים לזה. לכן באותם הימים ירבו הצרות לצרף את ישראל כפי הדין, וכל אחד ואחד כפי חובו יצטער…  ומי שייתן צווארו בעול התשובה וקבלת הצרות בסבר פנים יפות וייתן שכמו לסבול – יצטרף ויזכה…",

 וכן המשיל על כך החפץ חיים משל כדי להסביר את סיבת הקושי ואת הסיבה לניסיונות הרבים, כפי שכתוב בפרקי אבות (פרק ג משנה טז}: "הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו^נ, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה".

לפי זה אומר החפץ חיים שמכיוון שמשיח צדקנו צריך להתגלות ואז לפי המשל "יסגרו את החנות", לכן בעל הבית גובה את החובות ולא מוכר יותר בהקפה.

וזוהי הסיבה לייסורים הרבים שאנו חווים בתקופתנו שהיא קרובה לביאת המשיח^[5] (לפי הרמח"ל זיע"א יש הסבר אחר לייסורים הרבים שאנו עוברים בדור שלנו, ויתכן לומר ששנייהם אמת. אביא את דבריו בהמשך).

מלבד האמונה התמימה, הקב"ה שולח גם הארה של דעת להבין מהלכים מסויימים בגאולת הפרט וגאולת הכלל.

ואפילו שאלו רק ניצוצות של הבנה הם מחזקים מאד ומורים לנו כיוונים שבהם אנו פועלים לשם התיקון הפרטי והכללי.

צריך הרבה זהירות והדרכה של צדיקים בהבנת התיקון הפרטי והכללי מכיוון שיצר הרע עושה כל מה שביכולתו על מנת לבלבל ולעקור את האמת (בספר 'קול התור' מוסבר שמה שכתוב בגמרא על ימי עקבתא דמשיחא שהאמת תהיה נעדרת, על פי אותיות א"ת ב"ש הכוונה שהאמת תהיה נעקרת).

הבאתי בספר 2 פרקים ממאמר שפרסמתי מספר חודשים אחרי הגירוש הנורא מגוש קטיף (המאמר נקרא בשם 'קליפה אדומה' והוא מופיע באתר האינטרנט שלי, לאחר מכן הוצאתי ספר בשם "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", העוסק בבירור הקשה שעם ישראל עובר לפני הגאולה).

בפרקים אלו מובאים מקורות מהתורה שמסבירים הרבה מהתופעות המתרחשות במדינתנו ובעולם.

גם מבחינה אישית יש סודות רבים שאנו משתוקקים לדעת ולהבין והכל גנוז בתורה הקדושה, כמו שכותב הגר"א (פירושו לספרא דצניעותא - חלק חמישי):

 "...והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה, מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו…".

המעט שאנו מבינים (עד רמה מסויימת), מעורר בנו את ההשתוקקות להבין את סודות הבריאה והסודות של חיינו, עד שנזכה להתקיימות הנבואה (ישעיהו יא ט): "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה',  כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

שאז הקב"ה יגלה לכל אחד ואחד מאיתנו, בדרך של הבנה והשגה, איך כל מה שעברנו בכל הגלגולים שלנו, בפרט ובכלל, כולל המקרים הקשים ביותר, איך הכל היה רק לטובה ולברכה, במהרה בימינו אמן!!^[6]

כתשובה לשאלתו של נשיא המדינה השני של מדינת ישראל מר יצחק בן צבי, כתב הרבי מלובביץ' זיע"א:   

"מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות הגזירות והשמדות… והכל יהי' באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - "יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי".

וראה דברי הרמח"ל זיע"א בהמשך - בפרק 'הנהגת השכר ועונש והתיקון הכללי'.