הערת והתנצלות המחבר
בספר שנכתב ע"י הצדיק הקדוש הרה"ג מרדכי שרעבי זיע"א, נכתבו דברים שאמר כבוד הרב בקשר להוצאת ספרים העוסקים בנושאים של עבודת ה':
"הצדיק הרבה בשבחו של הספר 'ראשית חכמה' ופעם התבטא בפני התלמידים ואמר כך:
"ישנם 3 ספרי מוסר:
א. 'ראשית חכמה', שמחברו קיים יותר ממה שכתוב בו.
ב. 'השל"ה - שני לוחות הברית' [שמחברו] קיים מה שכתב.
ג. גם מה שכתב לא קיים ולא נתן שמו לפרסום".
עד כאן דברי הצדיק.
מכאן נבין שיש דרישה מהאדם שיקיים את אשר הוא כותב ומפרסם וזוהי דרישה פשוטה ואמיתית.
אינני מתיימר לומר שזכיתי לאמונה שלימה וגם לא קרוב לכך. הקב"ה מראה לי פעמים רבות כמה אני רחוק מאמונה שלימה וכמה עבודה יש לי בנושא.
סיבה זו גרמה לי לספקות האם אני ראוי להוציא ספר בנושא חשוב ועיקרי כל כך, שהוא יסוד כל החיים, היהדות והתורה הקדושה, ובמיוחד שצדיקים רבים כתבו על נושא זה ספרים רבים ואם כן במה אני יכול להוסיף על דבריהם.
עם כל זאת הגעתי למסקנה שחייב אני להוציא את הידע והרעיונות שהקב"ה זיכה אותי לתועלת הרבים[1], ודוקא החיסרון שלי בנושא יכול להיות גם יתרון, בכך שחוסר השלימות שלי מחייב אותי להתמודדות יומיומית של חיזוק האמונה וכן לקום ולהתאושש מהנפילות העוברות עלי, שזהו מנת חלקם של רבים מעם ישראל[2].
ולכן הרבה קוראים יוגלו להרגיש הזדהות עם הדברים הנאמרים ממקום שבו גם הם נמצאים ולא בתור הדרכה של מישהו שכבר הגיע לשלמות האמונה (אם כי רבי נתן כותב שאין סוף לזכוך וצחצוח האמונה ולכן גם לצדיקים גדולים יש עבודה בנושא זה, ונקודה זו היא עיקר ההבדל במדרגה שבין צדיק לחברו[3]).
גם דבריו של הראי"ה קוק זצוק"ל בהקדמתו לשיר השירים חיזקו אותי בהבנה שאני צריך להוציא את הספר לאור ואלו דבריו המופלאים:
"אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא יטמא את הידיים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים, שכל הכתובים קודש ושה"ש קודש קודשים"
– משנה ידים ג ה'
הספרות, ציורה וחיטובה עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעמקי הנפש האנושית וכל זמן שחסר עוד אף שרטוט אחד הנגלה במעמקי הנפש החושבת והמרגשת שלא יצא אל הפועל עוד יש חובה על מלאכת המחשבת להוציאו. מובן הדבר מעצמו שרק אלה האוצרות, שבהתפתחותם הם מבסמים את אויר המציאות טוב ויפה לפתח. מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים (שבת פח ע"ב), אמנם אותם הדברים הגנוזים שקבורתם הוא בעורם. עליהם מתוקן היתד שעל אוזנו לחפור ולכסות, ואוי לו מי שמשתמש ביתד זו פעולה שכנגדה למען הרבות באשה… זעזועי הנפש מצד רגשי אהבה הטבעית שנוטלת חלק גדול במציאות במוסר ובחיים, הם ראויים להתפרש ע"י הספרות בכל הצדדים שבהם היא מוציאה אל הפועל את הגנוזות, אבל רק בשמירה היותר מעולה מנטות לצד השיכרון המכוער, שיש באלה הרגשות שמהפך אותם מטהרה טבעית לטומאה של זוהמה מנוולת, רק אנשי קודש ראויים להיות שרי קודש, אמנם אם נחשב לחסרון כללי באיזו ספרות כשלא ימצאו בה אלה הרגשות הפנימיים שאהבה מרשמת בעומק הנפש, באותה האהבה הנהוגה, על אחת כמה וכמה, ראוי לחשב לחסרון אם אותם הזעזועים הרמים והנשואים, שככה הם פועלים לעולם ועתידים לפעול על כל טובי בני אדם ועל כנסת ישראל בייחוד הנובעים ממקור האהבה לאדון כל המעשים מקור האור והחסד; ואלה הרגשות הנאהבים לא יחקקו בספר ויפקד מקומם. היש ערך לעומק מקור רגש האהבה הזאת? היכילוהו ימים רבים, היכלכלוהו גבהי שחקים?..."[4].
בספר אביא מקורות ומאמרים שונים שמטרת כולם לחזק את אהבתנו ואמונתנו בבורא עולם ובתורתו הקדושה ובגאולה השלימה שהיא תכלית כל הבריאה וכל חיינו בעולם הזה, והתחזקות זו נדרשת מכל אחד ואחד מאיתנו בכל יום, וכמאמר הכתוב (קידושין ל ב):
"...כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח, כא), אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו…".
כל זה נכון תמיד ובמיוחד בזמן הקשה של 'חבלי משיח' שעליו כותב האריז"ל שהקליפה (כוח הרע) מתגברת עד אין קץ.
וכתב על כך הרמ"ק:
"בסוף גלותנו זו, קרוב לזמן גאולתנו, יתחזקו הצרות לישראל תכלית החיזוק, וייצר להם, ויאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו, מפני הצרות הגדולות אשר יסובבום מכל עבר ומכל פינה. ויתרבה הצער עד אשר לא יפנו אבות אל בנים. וכל מי שמצא עצמו לו לשלל, גיבור נוצח ייקרא. והטעם, שהשכינה תדין את ביתה ויביאם על המסורת הברית, כדי לזככם אל הגאולה ואל הטוב המובטח לנו על ידי הנביאים. והטוב ההוא לא יכילהו שכל ורעיון, עד שלא תיזכר גאולת מצרים והנסים ההם לפני גאולת ישראל והנסים והנפלאות, כאמרו (ירמיהו טז, יד-טו): "ולא ייאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה וגו"', ויהיו הנסים וגילוי השכינה לישראל בפלא, ויאמרו כולם אשר יזכו לה: "הנה אלקינו זה קיוינו לו" (ישעיה כה, ט), ממש מורה באצבע על גילוי השכינה, ומי ומי הזוכים לזה. לכן באותם הימים ירבו הצרות לצרף את ישראל כפי הדין, וכל אחד ואחד כפי חובו יצטער… ומי שייתן צווארו בעול התשובה וקבלת הצרות בסבר פנים יפות וייתן שכמו לסבול – יצטרף ויזכה…",
וכן המשיל על כך החפץ חיים משל כדי להסביר את סיבת הקושי ואת הסיבה לניסיונות הרבים, כפי שכתוב בפרקי אבות (פרק ג משנה טז}: "הוא היה אומר, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתונ, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה".
לפי זה אומר החפץ חיים שמכיוון שמשיח צדקנו צריך להתגלות ואז לפי המשל "יסגרו את החנות", לכן בעל הבית גובה את החובות ולא מוכר יותר בהקפה.
וזוהי הסיבה לייסורים הרבים שאנו חווים בתקופתנו שהיא קרובה לביאת המשיח[5] (לפי הרמח"ל זיע"א יש הסבר אחר לייסורים הרבים שאנו עוברים בדור שלנו, ויתכן לומר ששנייהם אמת. אביא את דבריו בהמשך).
מלבד האמונה התמימה, הקב"ה שולח גם הארה של דעת להבין מהלכים מסויימים בגאולת הפרט וגאולת הכלל.
ואפילו שאלו רק ניצוצות של הבנה הם מחזקים מאד ומורים לנו כיוונים שבהם אנו פועלים לשם התיקון הפרטי והכללי.
צריך הרבה זהירות והדרכה של צדיקים בהבנת התיקון הפרטי והכללי מכיוון שיצר הרע עושה כל מה שביכולתו על מנת לבלבל ולעקור את האמת (בספר 'קול התור' מוסבר שמה שכתוב בגמרא על ימי עקבתא דמשיחא שהאמת תהיה נעדרת, על פי אותיות א"ת ב"ש הכוונה שהאמת תהיה נעקרת).
הבאתי בספר 2 פרקים ממאמר שפרסמתי מספר חודשים אחרי הגירוש הנורא מגוש קטיף (המאמר נקרא בשם 'קליפה אדומה' והוא מופיע באתר האינטרנט שלי, לאחר מכן הוצאתי ספר בשם "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", העוסק בבירור הקשה שעם ישראל עובר לפני הגאולה).
בפרקים אלו מובאים מקורות מהתורה שמסבירים הרבה מהתופעות המתרחשות במדינתנו ובעולם.
גם מבחינה אישית יש סודות רבים שאנו משתוקקים לדעת ולהבין והכל גנוז בתורה הקדושה, כמו שכותב הגר"א (פירושו לספרא דצניעותא - חלק חמישי):
"...והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה, מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו…".
המעט שאנו מבינים (עד רמה מסויימת), מעורר בנו את ההשתוקקות להבין את סודות הבריאה והסודות של חיינו, עד שנזכה להתקיימות הנבואה (ישעיהו יא ט): "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
שאז הקב"ה יגלה לכל אחד ואחד מאיתנו, בדרך של הבנה והשגה, איך כל מה שעברנו בכל הגלגולים שלנו, בפרט ובכלל, כולל המקרים הקשים ביותר, איך הכל היה רק לטובה ולברכה, במהרה בימינו אמן!![6]
כתשובה לשאלתו של נשיא המדינה השני של מדינת ישראל מר יצחק בן צבי, כתב הרבי מלובביץ' זיע"א:
"מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות הגזירות והשמדות… והכל יהי' באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - "יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי".
וראה דברי הרמח"ל זיע"א בהמשך - בפרק 'הנהגת השכר ועונש והתיקון הכללי'.
[1] בספר פלא יועץ הפליג במעלת כתיבת חידושי התורה ומאידך העונש של מי שאינו כותבם:
וכל אשר יחדש יכתוב ידו בספר ואל יהי בז להם... שהרי כתבו המפרשים שעכשיו שאין בית המקדש קיים ואין קרבנות, הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות, ואסמכוה אקרא "עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (תהילים מ, ז). וכתבו גם כן שעתיד אדם ליתן את הדין על שגילו לו חידושי תורה ולא כתבם, שלא גילו לו אלא על מנת שיכתבם ויהנו ממנו ולמטי ליה הנאה שיהיו שפתותיו דובבות בקבר
— פלא יועץ ערך חדוש
וכן נאמר בספר שערי הזוהר מאת הגה"צ דניאל פריש זצוק"ל בשער העשירי ואלו דבריו:
“הנה מבואר בספר חסידים (סימן תקל) כי נגזר על האדם בלידתו כמה ספרים יעשה. והרמ"ק (באור יקר כרך ח עמ מח ט"א) כתב:
שכל מה שעתיד האדם לפעול בעולם הזה מעבודת הבורא ב"ה, כח לזה ניתן בנשמתו קודם בואה לעולם, ויש בבחירתו כוח לבטל אותו הכוח שניתן לו ואז עונשו גדול, אבל אם יסכים להוציא את אותו כח לפועל שכרו גדול מאד. וכן בספר מדרש תלפיות (ענף בחירה) ביאר: כי גדולת ההשגה שיוכל לבוא אליה האדם היא הנגזרת, אבל הרצון אם להשיג אם לאו תלוי בבחירת האדם. ומבואר ברמ"ק (אור יקר, כרך יז, עמ' קלה) שאין לך נשמה קדושה בעולם שלא תהיה נאחזת בסוד התורה, וחלק אשר לו בתורה הוא נדרש בשמו, הכולל את התורה ואת הנשמות, כי לפני הקב"ה מצויירים כל סודות התורה והנשמות העתידות להתחדש ולחדש בתורה בדורות עולם. ומבואר עוד (בביאור מתוק מדבש לזוהר פרשת פנחס דף רמא ע"ב): כי כל נשמה יש לה חלק בחידושי התורה, וטרם שתחדש אין הקב"ה מגלה את אותו החידוש לנשמות הצדיקים… וכן בכל עבודה שהיא מלאכת הקודש, אפילו בבניית בית הכנסת, וכתיבת ספר תורה, וחיבור ספר ביאורי התורה וכיוצא, האומן מתחיל לעשות ורוח הקודש מתלבשת במלאכה והיא נעשית ונגמרת מאליה, ויהיה העזר והסיוע לפי העניין ומהותו, ועבודת הקודש אשר בו… והרמ"ק (נדפס בסוף המפתחות לספר הפרדס) כתב: "וראוי לכל הבא בשערי הגן, גן החכמה, להיות תפילתו לאל, יישר צעדיו וייטיב לכתו, לבל יכשל ולבל ימוט מן האמת ימין ושמאל".
[2] וראה עיצות נפלאות כיצד להתמודד עם הנפילות בספר "משיבת נפש" מאת רבי נחמן מברסלב זיע"א. מעט מזעיר הבאתי בפרק "משיבת נפש''. ויש מקרים בהם כדאי מאד גם להעזר בעזרה מקצועית נכונה ויש היום שיטות רבות לעבודה לתיקון הנפש ותיקון המידות, להשתחרר מאמונות מוטעות ולנקות את התת מודע מכשלים פנימיים המכשילים את האדם ללא הבנתו.
[3]וכך כתב מרן ''החפץ חיים'' זצוק''ל בספרו מחנה ישראל פ''ג:
" ועוד צריך האדם לידע, שעיקר הטובה השלמה העתידה בימי הגאולה יהיה מגיע לכל אדם כפי גדר האמונה וההתחזקות שהיה לו בהקב''ה בעת הגלות, שאם רפה ידו, אז, חס וחלילה, מתבזבז על ידי זה שולחנו לעתיד לבוא, ואם היתה אמונתו שלימה בה' והתבונן תמיד בכל הענינים שארעו לו שבודאי עושה הקב''ה עמו זה לטובה, יתרומם עבור זה מדרגתו לעתיד לבוא, ויהיה שולחנו מלא מכל טוב.
והוא כוונת חבקוק, במאמר הגמרא (מכות כד) בא חבקוק והעמידן על אחת שהיא האמונה שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. ולכאורה צדיק זהו כבר הרבה, והיאך אמר על ת שהיא האמונה, הלא רק בשביל להיות צדיק כבר נדרש הרבה. אולם התשובה כאמור, שבא חבקוק לומר מה יהיה המודד לעתיד בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, רק האמונה! כי אפילו אם יהיה צדיק לא בכך תיקבע מדרגתו אלא באמונתו, והיא שתהא המודד בין בני אדם לקבוע מדרגותיהם לעתיד לבוא.
[4] אביא כאן קטעים נוספים מדבריו הנפלאים של כבוד הרב מפני חשיבותם הרבה:
"אמר רבי עקיבא - שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים לישראל (ידים פ"ג מ"ה).
יש אהבה לשם השי"ת שהיא מצד הבריאה והודה, חסד ד' המלא עולם וטובו על בריותיו, ויש אהבה כזאת שהיא מורגשת בנפש מצש עצם מעלת הנפש לאהוב את הטוב הגמור. ואהבה זאת היא עיקר האהבה ויקרה מכל אהבה הנקלטת מבחינת המציאות, וכדי לצייר אותה באמת צריכים כל הציורים הרבים והגדולים שבשיר השירים. על כן אין העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל.
"שכל הכתובים קודש ושה"ש קודש קודשים" (שם).
"... כי אלה הגעגועים הרבים הפרטיים ש"בשיר השירים" הם רשמיים של האוצר הגנוז בנפש כלל האומה אשר בחר לו ד' לשמו ולזכרו… שאי אפשר כלל לאוצר כתבי קודש של האומה הקדושה, שכל תולדתה מלאה רישומי אהבת נפש לצור מעוזה בימי גדולתה והודה על ידי חסד עליון מלא הוד ובימי עניה ומרודה על ידי נהרי נחלי דם ושטף צרות רבות ורעות אשר כל אלה עוררו את האהבה חזקוה והוציאוה אל הפועל המורגש - אי אפשר בשום אופן שאלה הגעגועים לא ירשמו בספר באוצר הכללי אשר שמה נאספו כל הגיוני קודש. אמנם מי שבעת שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל יכול יוכל להשיב "כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה ובכל נפשך מתי יבוא לידי ואקיימנה", ולהאריך באותה שעה באחד עד שיצאה נשמתו, רק הוא יכל לאמר שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתן בו "שיר השירים" לישראל, שכל הכתובים קודש ושה"ש קודש קודשים!"...
אמנם כנטף מים מני ים, כזיק אחד מלהב אש אוכלה, כאות אחת מספר גדול, ידע איש אשר כה רמה נפשו להעריך גם האהבה הפרטית הטבעית בערכה הטהור ותהיינה לו האהבה הטהורה הטבעית והאהבה הלאומית הנאורה והאהבה האלוקית הקדושה ומלאת הוד ערוכים במערכה, כמגדל דוד בנוי לתלפיות… [כי] טהורי לב המה יראו את רבי עקיבא בגדלו, את ר"ע המשחק בראותו ששועל יוצא מבית קה"ק יען כי לנפשו הרוממה קרוב היה העתיד הרחוק, את ר"ע המלא צהלה לקול המונה של רומי מפני שהאהבה האלוקית הנובעת מעומק לבו הרחב כים הורתהו, עד כדי מלא ציור חי כי רומא ואלילה כליל יחלופו ואור ציון לעד יזרח. האהבה בתענוגים למחזה העתיד בוודאי תמלא כל כך את לבו הטהור עד כי לא הניחה לו מקום גם להנחת לב על ההווה המרעיד, שהכירו רק בעב קל העובר על פני החמה, הברה בשחקים, ורק מפי האיש שנשמתו יצאה באחד נאה להיאמר שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים!
[5] וכן דברי אור החיים הקדוש בפירושו לתורה (ויקרא כה, כה):
"ואומרו וחשב וגו'. הנה לצד שהמכר הוא בעונותינו כאומרו (ישעיהו נ', א') הן בעונותיכם נמכרתם והעון הוא חוב על האדם, בשעת קריעת השטר צריך לעשות חשבון החוב שעליו ולפרוע הנשאר, והוא אומרו וחשב את שני ממכרו השנים שנשאר הבית מכור ויתנכה לפי שיעור השנים מעונות ישראל, והעודף ישיב על דרך אומרם ז"ל (יומא דף פו:) במשפטי התשובה ותיקוניה תשובת המשקל אם אדם נהנה מהעון יסגף עמו כשיעור מה שנהנה מהחטא ובזה יפרע חובו, וכמו כן יעשה אדון העולם כשיתקרב זמן הגאולה, והוא מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ח) שיהיו חבלי משיח, ובזה ושב לאחוזתו פירוש חוזר אל הקדוש ברוך הוא, גם על ישראל על דרך אומרו (דברים ל', ג') ושב ה' את שבותך ואמרו ז"ל (מגילה דף כט.) ישיב לא נאמר אלא ושב וגו':
ואומרו ואם לא מצאה ידו די השיב. פירוש אם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפס בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז ויצא ביובל ושב לאחוזתו כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו:
[6]עולת הראי"ה - הודו לד' כי טוב, כי לעולם חסדו: אחרי ההופעה של האורה האלהית על היקום כולו, אחרי שיתוקן כל המצוי בכל מלואו, יבורר כי הכל הוא טוב גמור. אע"פ שבההשקפה על חלקים מיוחדים שבמציאות הננו נתקלים בחזיונות רעים מאד, כל זה בא מתוך שאין אנו רואים את כל מעשה ד' הגדול מראש ועד סוף. אבל כשיאיר האור של הכלל הגדול, והופעת הקדש תבריק על הנשמות, להקשיב את קול ד' בכל מעשיו, אז יבורר, שכל נקודה של המציאות היא אוצר מלא טוב, וכל חלק היותר קטן מהזמן הוא הארה של הטוב והחסד העליון, היוצא מאור פני מלך חיים. הודו לד' כי טוב, בכל הופעות מפעולותיו, ביחש אל המציאות והתפשטותה, כי לעולם חסדו, ביחס לכל המאורעות אשר נהיו בכל חליפות הזמנים, מהנעים שבהם עד המרור שבהם, הכל הוא ביחד בהיקת אור חסד עולם. כי לעולם חסדו.