מי שמדבר לשון הרע, האם כל הזכויות שלו עוברות לאותו אדם שדיבר עליו? - הלל מאירס (אתר הדברות)
שאלה
האם זה נכון שכאשר מדברים לשון הרע כל המצוות של האדם שדיבר עוברות ממנו למי שדיבר עליו? תודה רבה
תשובה
שלום רב,
1. עצם הדבר שהמדבר לשון הרע על אדם מסוים גורם לכך שלוקחים ממנו זכויות ומעבירים אותם לאותו אדם, וכן שלוקחים עבירות מאותו אדם ומעבירים אליו - מבואר כבר בדברי הראשונים, יעויין בספר חובת הלבבות (שער הכניעה פרק ז) ובספר ארחות צדיקים (שער הענוה, ד"ה השלישי). וכן הוא בספר מגיד מישרים (פרשת ויקהל).
ועניין זה שהמדבר לשון הרע מפסיד מזכויותיו יש לו כבר מקור בדברי המדרש שוחר טוב על תהילים (פרק מב) שאמרו שם על הפסוק (קהלת ה ה) "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך", מדבר בלשון הרע וכו', "למה יקצף האלקים על קולך", על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת לשון הרע על חברך. "וחבל את מעשה ידך", מעט תורה שיש בידך, אתה מאבדה.
וכתב החפץ חיים בספרו שמירת הלשון חלק א' (שער הזכירה פרק ז) שפשוט שכוונת המדרש הוא כמו שכתבו הספרים הקדושים, שמי שמדבר לשון הרע על חברו, הוא גורם שנוטלין ממנו זכויותיו שעשה עד עתה ונותנין לחברו.
2. כפי הנראה אותו אדם שמדבר לשון הרע מפסיד רק חלק מזכויותיו ולא כל זכויותיו, וכן אינו מקבל את כל העבירות של אותו אדם שדיבר עליו אלא רק חלק מהן (כך נראה מדברי חובת הלבבות, ארחות צדיקים ומגיד מישרים הנ"ל. וע"ע בספר מכתב מאליהו חלק ד' עמוד 214).
3. יש שכתבו שדווקא מי שהוא בעל לשון הרע, דהיינו שפיו הפקר ואינו מקפיד על איסור לשון הרע כלל, הוא זה שלוקחים ממנו זכויות ומעבירים אליו עבירות של זולתו, אולם מי שדיבר לשון הרע באקראי אין לוקחים ממנו זכויות ולא מעבירים אליו עבירות כלל (תשובת הגר"ח קניבסקי שליט"א, הובא בספר הליכות חיים חלק ב' תשובה תה. וכן צידד הגרי"ח סופר שליט"א בקובץ הבאר כד עמוד נו).
4. אם המדבר לשון הרע חזר בתשובה שלמה, ופייס את אותו אדם והשיג מחילתו[1], הזכויות שהפסיד חוזרות אליו, וכן העבירות שעברו אליו נמחלות לו (יעויין דרשות החתם סופר לז' אדר שנת תקצ"ו, דברי יואל על התורה חלק ה' עמוד תנא, שו"ת אז נדברו חלק י"ד סימן סט, גם אני אודך על עניינים בש"ס חלק ב' סימן עו בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א, ובמה שכתב הגרי"ח סופר שליט"א בקובץ הבאר שם. וכתב בספר אילת השחר ויקרא פרק יט פסוק טז שמכל מקום הזכות שיש לו במה שמוחל, שוקל הרבה כנגד כל הזכויות שעברו אליו והחזירן ע"י מחילתו. אמנם יעויין שו"ת אבן ישראל חלק ט' סימן קסד אות א).
בברכה,
הלל מאירס
[1] דעת החפץ חיים
ומעתה לכאורה, מי שדיבר על חבירו לשון הרע, בודאי שעליו ללכת בעצמו אל חבירו, ולספר לו את מה שאירע, ולבקש את סליחתו. שאם לא כן, כיצד יוכל לבקש ממנו מחילה? וכן כתב הגאון בעל ה"חפץ חיים" (כלל ד סעיף יב), שצריך לגלות לחבירו מה שדיבר עליו.
דעת רבי ישראל מסאלנט
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כתב (בספרו על ימים נוראים עמוד רמד), שאם אין חבירו יודע שהוא דיבר עליו לשון הרע, ונראה שאם יספר לו שדיבר עליו לשון הרע, אז יחרה אפו ויגדל צערו, אין לספר לו שדיבר עליו לשון הרע. והביא שכן פסק בספר שלמי מועד (עמוד נו) בשם הגאון רבי ישראל מסאלנט.
והדברים מסתברים, שהרי תכלית הדבר, שיהיה שלום ושלוה בין ישראל, ומתוך כך שיספר לחבירו מה שעולל לו, אדרבה, תגדל המריבה, ויסתלק השלום יותר. לכן נכון לשתוק, ולבקש מחבירו "סליחה" באופן סתמי, כפי שרבים נוהגים בערב ראש השנה. ולא יפרט לו מה שאירע. ומכאן ולהבא יחזור בתשובה שלא לעשות כן.
דברי רבי שלמה זלמן אוירבך
והוסיף הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (בשלמי מועד שם), שאם פגע בכבודו של חבירו, וחבירו אינו יודע שהוא פגע בכבודו, ואם יסופרו לו הדברים כהוייתן יקפיד ויחרה אפו עליו, רשאי שלא לספר לו כלל, אלא יבקש ממנו סתם מחילה בלבד. ועל כיוצא בזה נאמר, "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". ומכאן ולהבא, יזהר שלא לשוב עוד לכסלה.