קטעים יפים על אמונה

הרה"ג אליהו דסלר זצ"ל

"וידע זאת כל אדם:

אני עם כוחותי ותכונותי, פרצוף פני וסגולות נפשי

יחידי בעולם, בין כל החיים עכשיו -   אין אף אחד כמוני,

בדורות שעברו לא היה כמוני,   ועד סוף כל הדורות לא יהיה

כמוני, ואם כך  בודאי הקב"ה שלחני לעולם   בשליחות מיוחדת,

ששום אחד אינו יכול למלאותה רק אני,  בחד פעמיותי!"

רבי נחמן מברסלב

“צריך שכל אדם ידע וישקול שמטבע בריאתו יחיד הוא ולעולם איש בחיים לא ידמה לו. לו היה מישהו שווה לו, אזי לא היה חפץ בקיומו שלו. כל אחד ואחד חדש הוא בעולם. וטוב אם יעשה ייחודו לשלמות, כי בלעדי אותה שלמות, תתמהמה ביאת המשיח”

הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל

"אמרו חז”ל: ‘כשם שאין פרצופיהן שווין זה לזה כך אין דעתם שווה’ (ברכות דף נ”ח עמוד א’). כל אדם הוא לא רק ‘אחד’ במספר, אלא גם ‘יחיד’. הוא שונה מאחרים, יש בו משהו עצמי, ייחודי, משהו מקורי, שאין כמותו אצל אחרים. יחידות זו, העצמיות המיוחדת רק לו, חיותו, היות אחד משאר כל בני אדם, משקפת את הניצוץ האלוקי שבו”.

הרבי מליובאוויטש  זצוק"ל

יהודי צריך לזכור תמיד, שכל תכלית הירידה של הנשמה אל העולם הזה התחתון וכל מטרת הירידה של תקופת הגלות, היא למען מטרה אחת – להגיע לעליה הגדולה והשלמה של הגאולה האמיתית והשלמה. הכרה זו מעניקה את הכוח והתוקף לעמוד מול קשיי העולם הגשמי וצרות הגלות, ולמלא את רצון ה' דוקא בתוך הירידה והחושך, וזו הדרך שמוליכה אל הגאולה השלמה (ליקוטי שיחות, כרך כח עמ' 279)

השל"ה הקדוש מסביר בסידורו על שירת הים:

"ולכאורה קשה מה עניין השירה הזו לגאולה העתידה. אבל דע שאדרבא עיקר השירה הזאת היא לעתיד, ובזה יובן מה שאמרו חז"ל שיהיה נזכר יציאת מצרים גם לעתיד, רק שקיבוץ גלויות עיקר ויציאת מצרים טפל. העניין כי נזכר יציאת מצרים חמישים פעמים בתורה כנגד חמישים שערי בינה, כי בינה היא היובל המוציא לחירות, כן היתה יציאת מצרים נמשכת מצד היובל, אמנם לא מצד עצם היובל שהוא הבינה רק מצד ענפי הבינה, דהיינו המשכת הבינה במלכות. כי אם היתה אז הגאולה מעצם הבינה לא היתה גלות אחר כך, רק היתה (הגאולה) מהמלכות מצד ענפי הבינה הנמשכות לשם, ולעתיד לבוא תהיה הגאולה מצד עצם ושורש הבינה על כן לא תהיה אחריה גלות. נמצאת גאולת מצרים והגאולה דלעתיד שניהם עניין אחד חמישים שערים, רק שזה טפל וזה עיקר...".

הראי"ה קוק זצ"ל

"..הזיכוכים שאני מזכך את עצמי, את מחשבותי, רעיונותי, מידותי והרגשותי. הם יהיו זיכוכים כוללים לכל העולם כולו. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם." (ש"ק, ב, ח)

כשאנחנו מתאמצים ומתקנים את עצמנו, העולם כולו מתתקן. ממילא המקומות המאתגרים אותנו מהווים פתח לתיקון הכללי, והבנה לקושי העומד בדרכנו. קושי שמהותו תיקון עולם.

וכותב הרמח"ל (דעת תבונות - סעיף קסו):

"... ואמנם כלל תיקון הבריאה חילק אותו האדון ב"ה בין כל הנשמות אשר עשה לעבדו, לפי מה שידע היות הגון לכל אחד מהן לפי הענין שברא אותו, שהוא דבר נעלם מאוד מאוד, ולא הושג משום נביא וחוזה, כי כל זה נכלל בטעמי הגזירות שזכרנו, שהם נעלמים מן הנבראים, ולא יוודעו לנו אלא התולדות. ונמצא, שיש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע בריבוי ההשפעה, שהוא אחד מן הדרכים שבהם נשלמת הבריאה כמו שביארנו, ויש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע במיעוט ההשפעה, שהוא הדרך השני המצטרך להשלמת הבריאה. ואין כאן מצד מעשי בני האדם ההם, אלא מצד מה שמגיע להם לפי מה שחילק האדון ב"ה תיקון הבריאה בין הנבראים, כי זה תיקון לה וזה תיקון לה, כל אחד לפי דרכו…".

(הבאתי את המשך המקור בשלמותו בעמ' )

אם אדם עובד על תיקון עצמו הוא מוסיף בתיקון העולם גם ללא כוונה, כמו שפרח יפה מוסיף יופי לגינה כולה.

בודאי שאם היהודי מכוון שהתיקונים שהוא עושה לעצמו יהיו תיקונים לכל העולם יש בזה מעלה גדולה ותיקון גדול, וכפי שהבאתי את דברי הראי"ה (עמ' ):

"... אמנם צריך הדבר להתקרב אל הציור השכלי, כדי שיהיה הזירוז אמיץ והשמחה מבוססת. וזה הציור בא ע"י ההבנה של האחדות הרוחנית, דהיינו להשכיל שאור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה שממנה שואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו להוסיף אור בנשמה שלנו ע"י התורה, החכמה, המצוות, העבודה והמידות הטובות, בכל עת ורגע. ובכל רגע שאנו מוסיפים אור בנשמתנו, אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנו חשים כ"א על כל ההויה, כי "כל פעל ה' למענהו", מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל.."

(ראה דבריו החשובים בפרק 'עיגולים של שמחה ' עמ'    ).

ובמידה שהיהודי מזכה את הרבים ע"י הוצאת דבריו לאור, בעלונים, בספר, בהרצאות וכו' ודאי שהתיקון הוא לעילא לעילא, כפי שכתוב(דניאל יב ד):

"וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד".

 רק חשוב מאד שהדברים יהיו באמת מאירים את האדם והעולם ולא להיפך ח"ו, כדבריו של הראי"ה בהקדמתו לשיר השירים (הבאתי את הציטוט בהמשך):

"...מובן הדבר מעצמו שרק אלה האוצרות, שבהתפתחותם הם מבסמים את אויר המציאות טוב ויפה לפתח. מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים; אמנם אותם הדברים הגנוזים שקבורתם הוא בעורם. עליהם מתוקן היתד שעל אוזנו לחפור ולכסות…".

אמרה יפה ששמעתי:

היום שבו נולדת, הוא היום בו אלוהים החליט שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדיך (כמובן שזה מעודד עבור מי ששייך לתיקון העולם ולא להיפך ח"ו).

אמרה יפה נוספת ששמעתי:

אל תספר לקב"ה כמה גדולות הצרות שלך,   תגיד לצרות שלך כמה גדול הוא הקב"ה.

ובשפה התורנית

בעל "הלשם שבו ואחלמה" בספר הדע"ה (ח"ב דף מ"ח):

"כאשר קובע האדם מחשבתו בזה תמיד כי רק ה' הוא האלוהים בשמים ובארץ וכל הכוחות החיצוניים הם כאין נגדו, וגם כוחם הנראה מהם הנה הוא תמיד רק ע"י תמצית שפעו יתברך שמשפיע בהם בסוד ואתה מחיה את כולם, וגם לנסות את הבריות, וגם קיומם לפי שעה (אלו כוחות הרע), כי לעתיד יתבטלו מכל וכל, ובמחשבה זו תמיד הוא עושה תיקון גדול ומלחמות ה' הוא נלחם, כי בזה הוא מחליש החיצוניים הרבה מאד"

שלמות האני הפנימי (מהרב יצחק גינזבורג שליט"א)

"למרות החומרה האמיתית או המדומה של מצבנו, נשארה עמוק בתוכנו נקודה של שלמות וטוב שדבר לא נגע בה ולא השפיע עליה.  ברגע שאנו זוכרים זאת, אנו יכולים להשתמש בה כדי לנסח מחדש את כל המצב שלנו באור יותר חיובי.

ללא ההכרה הזאת, אנו עלולים לתפוס את האני הפנימי שלנו כבעייתי… לאמיתו של דבר יש לנו זהות עצמית בלתי תלויה וחופשית מהדאגות שלנו. אם נוכל בהדרגה להזדהות עם הנקודה הפנימית הזאת של בריאות, נוכל לשקם את עצמנו על פי דמותה…. ".

סביבת האדם ושאר מצביו נבראו בדיוק עבורו

"דע, הקב"ה יעד אותך להיוולד דווקא בתקופה שבה נולדת, בסביבה שבה באת לעולם, להורים שהולידו אותך בנסיבות מיוחדות לך, מפגיש אותך עם אנשים מסויימים, נותן לך מורים מהם תלמד וידידים להם תתחבר או תתרחק, מעניק לך כוחות גוף ונפש במידה הנדרשת לצרכיך, מעמיד אותך במהלך חייך במצבים הייחודיים לך. כל אלה מהווים עבורך את האמצעים הטובים ביותר כדי להגיע אל התכלית אליה נשלחת לעולם למלא את רצונו יתברך. אולם אם אכן תעשה רצון ה' או לא - דבר זה תלוי בך בלבד, כמאמר חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

(עפ"י הרש"ר הירש זצ"ל בס' "חורב" חק התורות פרק ו')

הבוטח בה' תפילתו עולה בלי אמצעים ונותנת לו חיים – אוצרות הרמח"ל דרוש הקיווי

הבוטח בה' תפילתו עולה בלי אמצעי והוא תמיד בשמחה, וגם כשישועתו מתמהמהת, הוא ממשיך לקוות, וזה נותן לו חיים, כיוון שהתקווה מחייה אותו. ואפילו נכנס לגהינום יוצא ממנו ותקוותו היא טהרתו, ובכוח התקווה יוצא מהצרה. וכל המקווה תפילתו עולה בלי אמצעי, לא ע"י מלאך, אלא, "לישועתך" קוויתי, כמו שמדבר לנוכח, ולא ע"י שליח, כי הוא קו הבוקע עד ה' ממש, ע"י בטחון כגון שאומר "גם זו לטובה", ומתכוון באמת, הקב"ה יכול להפוך המצב הגרוע ביותר למצב הטוב ביותר. לפעמים יש הרבה מקטרגים שגורמים לעכב את התפילות מלהעלות, שנאמר: "סכותה בענן מעבור תפילה" (איוב ג, מד), אבל המקווים אל ה' עושים נתיב וסדק בתוך העננים עד כסא הכבוד, אז הקב"ה כביכול יורד לשמוע את התפילה מפיו של המקווה, כמו שכתוב: "קוה קיוותי ה' ויט אלי וישמע שועתי", וזהו "לישועתך קיוויתי" - בזה שאני מקווה אני פועל שתבוא הישועה על ידי השי"ת, בלי שתתעכב על ידי המקטרגים (אוצרות הרמח"ל – דרוש הקווי).

האדמו"ר מגור בעל ה"שפת אמת" זיע"א כתב (שמות, התרל"א):

"ומי שהוא כן אין לו שום מיצר שיודע שכל ההסתר הוא רק מבחוץ, אבל הפנימיות הוא רק מה' יתברך והכל לטוב",

וכן כתב (פסח, התרנ"ה - התרנ"ו):

"ובאמת מי שיש לו אמונה שלימה, הוא מלא שמחה תמיד, בהיותו יודע כי הכל מאיתו ית"ש בלבד, וזה 'ויאמינו אז ישיר' ",

ובמקום נוסף (אחרי מות, התרנ"ד):

"ואם אדם זוכה לאמונה ובטחון כראוי, אז ליבו בטוח כי כי כל ההנהגה שלו מהקב"ה, והכל הוא כפי הטוב ונצרך לו על הצד היותר טוב לו מכל הטובות שבעולם".

כי ההתרחקות בשביל ההתקרבות

כי ההתרחקות בשביל ההתקרבות

והמניעות בשביל החשק

ובכל היסורים יש הרחבות

ובכל העוולות יש יושר

ובכל הדינים יש רחמים

בכל הנפילות והירידות יש השם יתברך

ובכל המחלוקות… יש שלום נעלם בתוכם

ובהימי רע יש ימי טוב

וכלל הכל כי מלוא כל הארץ כבודו

וחסדו וטובו יתברך מלא עולם

והכל לטובה

כי לית אתר פנוי מנה

מה אשיב לה' שזכיתי לידע מכל זה בברור…

מעט דמעט

שאתם תופסים מזה בשכלכם וליבכם..

הוא טובה גדולה לפניכם..

(מתוך עלים לתרופה של"ט)

הראי"ה קוק זצוק"ל - השבירה והשאיפה לַתיקון

עולם התוהו, ושבירותיו, ותיקוניו, מורים לנו,

שעוצם הרצון לתיקון, לשכלול, להויה, שהם הטוב הגמור, פועל הוא בכח מלא מאד מאד.

אין ההויה יכולה לקבל את כל עוצם הטוב של המהות העליון, אמיץ כח אין סוף. ההויה החלקית מתמסמסת מרוב הטוב, מעוצם החיים, משתברת היא מרוב שאיפתה. אבל לא מפני זה יחדל הטוב הנִשא לעשות את דרכו, הוא חוזר ובונה אחר השבירה, והבנין המתוקן עולה יפה יפה, באין ערוך ליקרתו.

וכל כך מרובה היא מדה טובה ממדת פורענות, עד שכדאי לסבול את כל יסורי השבירה, את כל קלקולי הריסה, רק שיצאו עולמים משוכללים כאלה, שנושאים בכחם עושר חיים כזה, שהוא מצד עצמם למעלה מכחם… (אורות הקודש ב, עמ' תקכו - וראה קטע נושף על השבירה בעמ' …)

רבי אהרון ראטה זצוק"ל (שומר אמונים - מאמר השגחה פרטית - פרקים יא יב):

"ותדע חביבי כי עכשיו סוף כל הבירורים של בני ישראל... והנה הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו על עם קדשו שלא ידח ממנו נדח, עכשיו שקרובה שנת גאולתנו במהרה בימינו, וכדי שיבאו כולם לתיקון, סיבב סיבת כל הסיבות שיצטערו עכשיו ישראל הקדושים על ידי נכרים דייקא, שזה התיקון הוא במהירות בלי איחור וביתר שאת... ועל כל הכאה וצער עתיד הקב"ה לשלם לישראל תשלומים גדולים ותענוגים שהם בלי קץ וגבול... וחזק ואמץ אחי ותתחזק באמונת הבורא... הרחמן ובעל החסד, שכל דרכיו המה חסדים גדולים... ואם מתחזק [האדם] באמונתו יכול למרק מעליו הרבה דינים... אם אדם מאמין שהכל לטובה וחסד מעם ה', נהפכים כל הצירופים מרע לטוב, מצרה נעשה רצה, ומנגע ענג".

מסר חשוב מאד - לא לתייג אנשים:

מתי שהעולם ראה בשרה אשה עקרה,

הקב"ה ראה אמא של אומה שלמה.

כשהעולם ראה בדוד רועה צאן פשוט, הקב"ה ראה בו מלך ישראל.

כשהעולם ראה ביוסף אסיר עולם,

הקב"ה ראה בו נסיך מצרים.

כשהעולם ראה במשה תינוק נטוש,

הקב"ה ראה בו את המושיע של עם ישראל!

העולם התרגל לתייג אנשים, ואנחנו

שוכחים דבר אחד, שלריבונו של עולם יש תוכניות משלו.

אני מאחל לכולנו, שנדע להשתמש בראיה יותר גבוהה ונצליח לראות דרך עצמנו ודרך כל הסובבים אותנו את תוכניותיו המדהימות של אלוקים.

משפט שכדאי להתבונן בו:

"הרבה צריך האדם לעמול עד שיצוייר לו כראוי שיש במציאות עולם זולת מציאותו הפרטית של עצמו. וכשידע זה כראוי, רק אז יוכל להשיג את בוראו…" (הראי"ה קוק זצ"ל, פנקסי הראי"ה).

פתגם יומי:

זה אולי קשה לשנות דפוסי חשיבה. אבל החיים הרבה יותר קשים כשלא עושים את זה.

תובנה שכדאי להפנים:

כל המשוכות בחיים שלנו באו לתת לנו הזדמנות לגדול ולהתפתח והכל הוא חלק מהדיבור של הבורא איתנו.

תובנה נוספת:

אין כאב בעולם שלא נועד לגדל אותנו. לכל דבר שאנחנו עוברים יש משמעות, תכלית וייעוד.

נקודות אור לפורים (הרב שלמה עופר שליט"א):

א. סוד המסכה היא סוד ההסתרה, בפורים כל הטבע מתגלה כמסכה, והתכלית בפורים זה לא להאמין למסכות - להאמין שמאחורי המסכה עומד כוח אלוקי שהוא ורק הוא מנהל את הבריאה - ומתברר שהמסכה זה רק מסך שמסתיר את גודל עצמת ההשגחה בסוד הפסוק "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע", ובפורים מגלים כי כל החיים זאת מסכת אחת גדולה ויש תמיד לחתור על האמת.

מדברי האדמו"ר יאשיהו פינטו שליט"א:

יש לאדם ניסיונות בחיים?

כן לכולם יש ניסיונות.

ואמרנו כמה פעמים, אחרי כל ניסיון גדול שאדם עובר, תדע, יש קליפה לפני כל פרי. הקליפה תעבור, משהו טוב הולך לקרות לך.

מתי שאתה עובר משהו קשה, תדע, המשהו הקשה זו הקליפה, עוד מעט יבוא המשהו הטוב שבפנים.

הרבה אנשים נתקעים בקליפה ונשארים לבכות על הקליפה, ונמצאים בקליפה.

אדם צריך ללמוד, תשבור את הקליפה, אחר כך יבוא לך משהו טוב שתהיה לך ישועה גדולה מאותו הדבר.

קליפה קדמה לפרי

בנושא של "קליפה קדמה לפרי" אי אפשר שלא להביא את דבריו של הרדב"ה סטאבסקי שליט"א שהבאתי בסוף ה"פתח דבר" של ספרי הקודם "יתבררו וויתלבנו ויצרפו רבים" וכך כתבתי:

"... אצטט מדבריו הנוגעים ללב של הרדב"ה סטאבסקי שליט"א בתחילת ספרו על "אגרת הקודש" של הבעש"ט זיע"א, המתארים את הקשיים שעברו על כבוד הרב עד שזכה להוציא לאור את ספריו החשובים. וגם עלי עברו ניסיונות ועיכובים רבים עד שהקב"ה זיכה אותי להוציא לאור ספר זה. שכן לכל דבר שבקדושה יש מעכבים רבים, והקליפה תמיד קודמת לפרי, ותפילתי שאכן זכיתי להוציא לאור ספר מתוקן ומקובל לפני ריבונו של עולם שאכן יפעל תיקון ובירור אמיתי בעם ישראל ויקרב את כולנו לגאולה השלמה.

ואלו דבריו המאלפים של כבוד הרב:

"מניעות אין לתאר ונסיונות אין מספר ובוודאי שלא מצד שום הגיון אנושי, כל העיכובים הרבים והמרים וכו' אשר כמעט כולנה היו עלי בדרכנו להדפסת האגרת הקדושה וביאורה, על כל צעד ושעל וכו' כל משבריך וגליך עלי עברו. ובכל מכל כל היה השם הגדול עמדי לשמור להדק ולזרז, כי לא כלו רחמיו והמרחם כי לא תמו חסדיו כי מעולם קיווינו לו. וגם על כל הנ"ל יש להודות ולשבח לחכם הרזים תמים דעות, אודה ליהו"ה כי אנפת בי, להוציא לאור תעלומות כבודו ולהמליכו בגלוי על כל הבריאה אשר ברא.

 כי בלי כור הברזל של יסורי מצרים לא היה פסח מאפילה לאור גדול ומשיעבוד לגאולה לשחרר הנשמות הנדכאות, ובלי גזירת המן לא היה פורים ממות לחיים ולשמחה גדולה, ובלי מלכות חושך יוון הרשעה לא היו ימי אורות החנוכה וגילוי אור הגנוז משבעת ימי בראשית לישועת עולמים, ובלי הסתר בתוך הסתר של גלות אדום וישמעאל וערב-רב החל הזה דהאידנא אי אפשר להשיג הגאולה הגדולה הקרובה שהיא גילוי בתוך גילוי ה' כפול ומכופל על הכל עד אינסוף ואין תכלית. וכל זה נוהג בכלל ובפרט וכך פועל הדבר אצל כל אחד ואחד מבני ישראל על מנת לנקותו ולטהרו ולזככו מכל רבב ולהוציא מכח אל הפועל את הטוב הגנוז בו מאת ה' יתברך משעת בריאתו.

ומעל הכל: "נגוף למצרים - רפוא לישראל". כי מאת השם יתברך נתקיים בי מכה שמרפאה שבתורה. אשר בכל מקום שהיה הקב"ה מכה במצרים שבי - שם הוא מרפא לישראל שבי, וע"כ אודה ולא אבוש ה' אלוקי בפני ישרים ועדה, שמכל מכה שה' הפליא עלי - במכה הזאת גופא ה' הפיל הקליפות ונתרפאתי מהן, כי כל מכה שחררה נפשי והפ"ח נשבר ואנחנו נמלטנו. כי פנים כל כאב - שמחה, וסוד כל מכה - רפואה, וגובה כל רדיפה - זיכוך, ועומק כל אכזבה - ישועה, סלה".

כן אפשר ללמוד יסוד גדול זה בדריו של הרה"ג יעקב משה חרל"פ זיע"א המובאים בספר על תולדות חייו שם מתואר סיפור פגישתו עם הראי"ה קוק זצוק"ל:

"... הגעתי לימה של תל אביב, ושמעתי מהרב חרל"פ הרבה סיפורים על הראי"ה קוק, אחד מהסיפורים מתאר את מה שקרה לפגישתם הגורלית ביפו.  "בצעירותי בשנת תרס"ד", פתח וספר הרב חרל"פ, "כאשר נסעתי מירושלים כדי להתרפא בימה של יפו, בדרך שקעו פתאם גלגלי העגלה בחולות ומיאנו לזוז. כל ניסיונותיו של העגלון לא צלחו, העגלה פשוט נתקעה בחולות". "אמרתי לעצמי", סיפר הרב חרל"פ, "אם הבעל דבר (היצר הרע) מעכב, יש כאן עניין גדול - לקחתי את חפצי וצעדתי ברגל בחולות עד ליפו". סיים הרב חרל"פ ואמר "ואכן באותו חג השבועות שנת התרס"ד פגשתי לראשונה את הרב קוק ודבקתי בו, זה היה העניין הגדול"

תהילים פרק ק

מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַה', כָּל-הָאָרֶץ.

עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה; בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.  

דְּעוּ-- כִּי ה', הוּא אֱלֹהִי-ם:

הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ-- עַמּוֹ,

וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.

בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.

כִּי-טוֹב ה', לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

תהילים פרק קיא

א הַלְלוּ-יָהּ:

אוֹדֶה ה', בְּכָל-לֵבָב; בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה.

ב גְּדֹלִים, מַעֲשֵׂי ה'; דְּרוּשִׁים, לְכָל-חֶפְצֵיהֶם.

ג הוֹד-וְהָדָר פָּעֳלוֹ; וְצִדְקָתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד.

ד זֵכֶר עָשָׂה, לְנִפְלְאוֹתָיו; חַנּוּן וְרַחוּם ה'.

ה טֶרֶף, נָתַן לִירֵאָיו; יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ.

ו כֹּחַ מַעֲשָׂיו, הִגִּיד לְעַמּוֹ-- לָתֵת לָהֶם, נַחֲלַת גּוֹיִם.

ז מַעֲשֵׂי יָדָיו, אֱמֶת וּמִשְׁפָּט; נֶאֱמָנִים, כָּל-פִּקּוּדָיו.

ח סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם; עֲשׂוּיִם, בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

ט פְּדוּת, שָׁלַח לְעַמּוֹ-- צִוָּה-לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ;

קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ.

י רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת ה' -- שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל-עֹשֵׂיהֶם;

תְּהִלָּתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד.

מילות שיר הלקוחות מ"שיר הייחוד":

כי הרבת טובות אלי, כי הגדלת חסדך עלי, 

מה אשיב לך והכל שלך לך שמים אף ארץ לך, 

ואנחנו עמך וצאנך וחפצים לעשות רצונך.

ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה

כתוב בתורה הקדושה:

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח),

וכותב על כך רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן סימן נו):

"וַאֲפִילוּ בְּהַסְתָּרָה

שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה

בְּוַדַּאי גַּם שָׁם

נִמְצָא הַשֵׁם יִתְבָּרֵךְ"

גַּם מֵאֲחוֹרֵי הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים

הָעוֹבְרִים עָלֶיךָ אֲנִי עוֹמֵד

אֲנִי עוֹמֵד, אֲנִי עוֹמֵד.

בן אדם עלה למעלה עלה

מילים: אברהם הכהן קוק יצחק

בן אדם,

עלה למעלה, עלה.

עלה למעלה, עלה, בן אדם.

עלה, למעלה עלה.

כִּי כֹּחַ עַז לָךְ,

יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ,

כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

אֶל תכחש בָּם,

פֶּן יכחשו לְךָ .

דּרושׁ אוֹתָם – דרוש, בן אדם,

ויימצאו לך מיד.

קטעים חשובים נוספים הבאתי בסוף הספר.