אהבת ארץ ישראל

מכיוון שאחד מתפקידיו של משיח בן יוסף הוא כיבוש ויישוב הארץ הקדושה, לכן אכתוב בקצרה על חשיבותה של מצוות יישוב ארץ ישראל וכמובן יש להעמיק הרבה ובהרחבה בנושא חשוב זה.

במניין המצוות שלו מציין הרמב"ן כי נצטוונו לרשת את הארץ שניתנה לאבותינו לאברהם יצחק ויעקב, ואלו דבריו (השמטות לספר המצוות, מצווה ד'):

"שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ", [ונכפל זה העניין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתברך "באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם"]. ופירט אותה להם במצווה הזו כולה, בגבוליה ומצריה, כמו שאמר: "ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים" וגו', שלא יניחו ממנה מקום.: "והחרם תחרימם"... שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם בהילחמם עימנו, ואם רצו להשלים – נשלים, ונעזבם בתנאים ידועים. אבל הארץ – לא נניח אותה בידם, ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. רשאים…

וממאמרם "מלחמת יהושע לכבוש", תבין כי המצווה הזאת היא הכיבוש. וכן אמרו בספרי: "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו כאשר" וגו', "אמר להם: כל המקום שתכבשו חוץ מהמקומות האלו, הרי הם שלכם…",

ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו: "כל היוצא ממנה ודר בחוץ לארץ – יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וזולת זו הפלגות גדולות שאמרו בה - הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן, היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל יחיד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי: "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאין חוצה לארץ, והגיעו לפלטיה, וזכרו את ארץ ישראל, וזקפו את עיניהם, וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: 'וירשתה וישבתה בה ושמרת לעשות.' ואמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות."

כלומר מצוות הירושה כוללת שני צווים:

א. שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות.

ב. אפילו לכשתהיה הארץ בשלטוננו לא נעזבנה שוממה, אלא חייבים אנו ליישבה ולהפריחה.

וכותב הרב יעקב משה חרל"פ זיע"א (מי מרום חלק ו´ "ממעיני הישועה" בעמוד קצו´) :

"בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב, ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות … הנקודה העיקרית והמקום ממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בימי החשמונאים היתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל כמו מצוות מילה שמיוחדת לישראל, וכן שבת… וכן החודש… ועל כן היתה כל ההתקוממות של היוונים לבטל את שלושת הדברים [הללו].

ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל, וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל לארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת".

לעומת זאת כותב רבי אהרון ראטה זיע"א שהאמונה ושמירת הברית הן הנקודות העיקריות שבזכותם נצא מהגלות (שומר אמונים, מבוא השער, עמ' מה- מו):

"אמונה וברית הוא היסוד ושורש, כי אמונה הוא השורש וברית הוא היסוד, ובצירוף שניהם נתיחד יסוד ומלכות שנקרא אמונה… ואלו השנים יעמדו לנו בעת צרה ומצוקה… [ו]בזכות אלו השני הזכויות אשר אנו מצפים לצאת מהגלות, בזכות האמונה… ומכוח זכות שמירת הברית קיימא קדישא…".

ובאמת אין סתירה בין הדברים של הצדיקים, מכיוון שיש קשר הדוק בין ארץ ישראל, האמונה הקדושה ושמירת הברית, וכמו שכותב רבי נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי עיצות, אמת ואמונה, סעיף ב):

"אמונה ותפילה וניסים וארץ ישראל הם בחינה אחת וכולם תלויים זה בזה".

ובסעיף יח':

"עיקר קיום האמונה הוא רק ע"י שמירת הברית".

הרב ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל כתב מאמר בשם "הקב"ה וישראל יצאו לגלות", ובו הרב מסביר על עניינה של ארץ ישראל:

"ידוע שארץ נקראת "מלכות", ונקראת "השכינה הקדושה", ונקראת "כנסת ישראל", שהיא הכלל לכל הנשמות…".

וידוע שהאשה היהודית היא בחינת "השכינה הקדושה", בחינת "מלכות דקדושא", וכאשר היא איננה שומרת על הצניעות היא מושכת עליה כוחות של טומאה ואזי יש כוח גם לכוחות זרים לתבוע זכות על ארץ ישראל (שגם היא בחינת השכינה הקדושה) ולפגוע בנו בגוף ובנפש. ומצאתי תפילה יפה שכתב הרב אריה ליפן הי"ו בנושא זה ובשל חשיבותה ויופיה אביא כאן חלקים ממנה (בשינויים קלים):

"...ולכבודך הקב"ה אני אשתדל בלי  נדר לשמור על צניעותי, שלא יתנו בי עיניהם כל מיני זרים, אלא אהיה שמורה לבעלי, וחן השכינה יאיר על פני, ואני מבקשת ממך אבא טוב בזכות מצווה זו של צניעות שאני שומרת על עצמי ומלבישה עצמי בלבוש מלכות,  שלא יתאחזו בי הקליפות, כן מידה כנגד מידה תעורר שמירה על ארץ ישראל שכינת קודשך! - שמור עליה שתהיה צנועה ומוסתרת ולא יתאחזו בה הקליפות ,וכן תשמור על כל בנות ישראל שתהיינה צנועות שמחות וטהורות, ולא יכשלו בהן הבריות, ותחזיר את כל בניך ובנותיך בתשובה שלמה מאהבה ובשמחה, אנא אבינו שבשמים תן לכל עמך רצון לעשות רצונך ולהמליך אותך לבדך באהבה… לכבודך אני עושה, וכשם שאני מעוררת מלמטה ושומרת על חלק השכינה שבי שלא יתנו בי זרים עיניהם - כן תשמור מלמעלה על אמא היא השכינה בארץ ישראל שלא יגעו בה זרים, ותלביש אותה פורפיריא עילאה קדישא שהוא בגד רוחני שלא יוכלו הערבים והגויים לתת עיניהם הטמאות בגוף השכינה, בארץ ישראל… תשמור על ארץ ישראל הקדושה והאהובה, ותלביש אותה לבוש חשמל שלא יגעו בה זרים, ותציל ותשמור את ארצנו הקדושה, מכל הצפרנים של הזרים הישמעאלים הזדים שרוצחים את בנינו ורוצים לתת את הצפרניים הטמאות שלהם בגופה של השכינה בארץ ישראל… תשיב את השכינה הקדושה הביתה, אל בית הבחירה, תכונן מלכות בית דוד, תשיב מלכות שמים על פי צדק ומשפט התורה ותמלוך במהרה אתה ה' לבדך בארץ ישראל".

חשוב להעמיק הרבה בקשר שבין המצוות הללו וכמובן שגם שבת קודש קשורה בקשר הדוק למצוות האמונה ולארץ ישראל ולשמירת הברית, שכן שבת קודש היא יסוד האמונה הקדושה ומקור הברכה לכל הימים והיא כמו הלבףבאברים שמשפיע חיות לכל הגוף וכן נקראת בתואר 'אות' (וכן 'אות' ברית קודש ומצוות התפילין מכונים בתואר 'אות'), ובאותה המידה 'ארץ ישראל' היא הלב של העולם כולו ומשפיעה שפע ברכה לעולם כולו, וכותב על כך הראי"ה קוק זצ"ל (אורות, אורות ישראל, ישראל ואומות העולם, סעיף א):

"כל מה שנוגע לישראל ומהותו אינם דברים מוגבלים כחוג הפרטי המצומצם, אלא הם מרוכזים בחוג מיוחד, ומשפיעים מתוך המרכז על ההיקף כולו. ישראל בעמים, ארץ-ישראל בארצות, תורת ישראל בתורות ואמונות כולן, הנם שלשה מרכזים, שאוצרות חיים ואורות עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו, מעלים ומקדשים אותו. ישראל בתור אומה מיוחדת, ברוכה בעומק קדושתה ושאיפתה האלהית משפיע הוא על כל ההיקף של כל העמים כולם, לעדן את הנשמה הלאומית שבכל עם, ולקרב את העמים כולם בכחו למעמד יותר נשגב ויותר אצילי. ארץ ישראל עומדת להשפיע, מכח יסוד תרבותה ומפעולתה על החיים השוכנים בה, על כל הארצות כולן, לעדנם ולרוממם, ולקרבם אל תכלית הוייתם. תורת ישראל עומדת להופיע אור גדול מתוכה על כל השטף של רוחות האמונה השונות, אצל עמים וקיבוצים שונים, להסיר מהם כל סיג וטפל, ולהאיר אותם באור הקודש והטהרה האלהית. "והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם הוא לאלהינו, והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי".

אם כן כל התורה כולה קשורה בקשר הדוק לארץ ישראל וכתב הרמב"ן שכל מצוות התורה מקומן בארץ ישראל,, ובחוץ לארץ הם רק בבחינת 'הציבי לך ציונים', כדי שעם ישראל לא ישכח כיצד לקיים את המצוות, ואלו דבריו (פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, יח כה):

"ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג) "ואבדתם מהרה (דברים יא יז) אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים. וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוינין בהם".

והנה, הכתוב שאמר (דברים יא יח): "ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו'" אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ) "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא לא לב) - ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה". וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב)..." (כדאי מאד לראות את כל פירוש הרמב"ן לפסוק זה, דברים יסודיים בהבנת המציאות הרוחנית).

כן כתב הרמ"ק (אור יקר ז"ח עמ' קפו'):

"