מפת הקרב – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כנגד שלוש הקליפות – עשו ישמעאל  והערב-רב

(קטע מהספר "קול התור" של הגאון מוילנא זצוק"ל)

המפתח כדי להבין את המציאות המורכבת בה אנו נמצאים, נמצא לענ"ד בספר החשוב מאד בשם "קול התור" שהוא תמצית מתוך פרקי גאולה שקיבל ר' הלל משקלוב מרבו הגר"א זצוק"ל (לא אכנס כאן לויכוח האם הספר אכן נכתב מפי הגר"א, לענ"ד הטענות לאמינותו של הספר משכנעות יותר).

בספר מתאר רבי הלל (בשם הגר"א) את תהליך הגאולה על פי תורת הסוד ויש בו את המפתח להבנת המציאות בדורנו. אביא כאן קטע חשוב המסביר את מפת הקרב שאנו נמצאים בעיצומו (קול התור,פרק ב, חלק ב):

"על פי רבנו הגר"א ז"ל עלינו לבוא לעזרת ה' בגיבורים... התפקיד הכללי של שני המשיחין  משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות - עשו ישמעאל וערב רב ... ההזדווגות של עשו וישמעאל הוא על ידי ארמילוס שר הערב-רב , ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם ר"ל . ובזה עיקר עבודתנו ומלחמתנו אנו - לשבר ולמגר את כוח  הערב-רב מישראל. הערב רב הוא שונאנו הכי גדול , הוא המפריד בין שני המשיחין. קליפת הערב-רב פועלת רק בדרך של אחיזת עיניים ובעקיפין, לכן המלחמה בערב רב היא המלחמה הכי קשה ומרה, ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו. וכל מי שאינו עוסק בפועל. במלחמה נגד הערב-רב, נעשה ממילא שותף לקליפת הערב-רב. ויהיה מי שיהיה מוטב לו שלא נברא!... ".

מי שקורה דברים אלו של הגר"א קדוש ישראל, לא יכול להתעלם מחשיבותו הקריטית של הנושא. מסתבר שאותו איש ציבור שאמר שהאויב הפנימי מסוכן יותר מהאויב החיצוני (וכך אמר אותו איש ציבור הזמן הגירוש כלפי המתיישבים: "האויב הפנימי מסוכן יותר מערפאת או אסד" כאשר כוונתו היתה כנגד המתנחלים) כיוון לדברי הגר"א הוא רק "טעה" בזיהוי של אותו אויב. כמובן שהמלחמה היא לא מלחמה פיסית אלא מלחמה רוחנית  (איננו מדברים על אלימות פיסית או מילולית או בשימוש בשיטות קבליות!!! ) אבל כל מאבק מתחיל מהגישה הרוחנית הנכונה ויש לכך השפעה. גדולה על היכולת לנצח את כוחות הרשע ועל דרכי המאבק.

היחס לאחיך שיש לו כוונות טובות כלפיך רק הוא חושב שהדרך להגיע לטוב המשותף שונה. משלך, היא אחרת לחלוטין מאשר היחס למי שרוצה את רעתך בכל ליבו רק מסתיר זאת כדי  שהכוונות הזדוניות שלו לא יתגלו (ובזמן האחרון הוא אומר זאת במפורש כפי שהבאתי. בתחילת המאמר).בתקופת אוסלו היה עוד מי שיכל אולי ליחס כוונות טובות להנהגה שהובילה. אותנו למהלך של התאבדות לאומית (לכתוב הערה עם הסברו של משה פייגלין הי"ו להזכם אוסלו), היום האמת יוצאת לאור, שאין שום כוונות טובות, רק. שנאה, אכזריות, ומרידה בקב"ה ובנציגיו עלי אדמות, דהיינו הציבור האמוני (כל עם ישראל. הוא נציגו של הקב"ה בעולם הזה, אולם בציבור האמוני הסגולה הישראלית גלויה יותר).

במאמר של מנכ"ל ישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר" שהובא בעלון "דרכה של תורה" כותב המנכ"ל כי היה סבור כי על הפרק עומד ויכוח ענייני בין שני צדדים החלוקים בדבר נכונותו של המהלך, ותרומתו לביצור ביטחונה של מדינת ישראל. אולם פרץ השנאה הקשה והשמחה לאיד של אנשי השמאל הקיצוני הציבו אותו אל מול שוקת שבורה עד שהתחיל לתמוה שאולי כל  אותם שכירי עט הפותחים את מאמריהם במילים "לא תהיה מלחמת אחים, כי אנחנו לא אחים", אולי הם צודקים.

הבהרה של המושגים

כדי להבהיר את דברי הגר"א אפרט במקצת את המושגים:

משיח בן יוסף הוא הכוח הרוחני המסייע לכל פעולה הנעשית בהתעוררות אנושית שלנו על  דרך הטבע לקירוב גאולת ישראל. הוא כולל שלשה סוגים:

1. מב"י העליון - מלאך הממונה על פעולותיו של מב"י במלחמתו נגד שר הערב-רב.

2. מב"י התחתון – הוא אחד בכל דור בחינת צדיק יסוד עולם, הזוכה לפי מעשיו ושורש. נשמתו לעשות לישועת ישראל והרמת קרן התורה במסירות נפש.

3. מב"י השרוי בכל בית ישראל בכלל. כל הזוכה לפי מעשיו לעשות באותן הפעולות של מב"י הרי הוא ניצוץ משורש נשמתו של מב"י. כל אחד לפי דרגת המעשים.

מתפקידיו של משיח בן יוסף: קיבוץ גלויות^[1], כיבוש וישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה לארץ. הקדושה ולביעור רוח הטומאה מן הארץ, בנין ירושלים, קיום מצוות התלויות בארץ, מלחמה. באויבינו והפצת תורה לעם ישראל ובמיוחד תורת הסוד .

כל זאת כהכנה להופעתו של משיח בן דוד (זהו המשיח שכולנו מחכים לו , אדם צדיק מזרע דוד המלך), שישלים את פעולותיו של משיח בן יוסף, יבנה את בית המקדש השלישי הנצחי ויתקן את כל העולם כולו במלכות ש-ד-י.

לפי תיאור תפקידיו של משיח בן יוסף אנו רואים שכיום אנו נמצאים בשלבים מתקדמים של פעולותיו של מב"י (אין זה אומר שלא יהיו נסיגות כפי שאנו רואים לצערנו).

הגר"א אומר ש: "התפקיד הכללי של שני המשיחין מב"י ומב"ד הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת. ראשי הקליפות עשו, ישמעאל וערב-רב".

קליפת עשו היום מתלבשת בעולם הנצרות ומיוצגת ע"י ארה"ב והאיחוד האירופי. מיצגיו של "עשו" מחדירים את תרבות אדום (התרבות המערבית) לכל מקום בעולם שהדבר מתאפשר להם תרבות אדום מקדשת את ההנאה הרגעית ("הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"), את המימוש העצמי האגואיסטי, את ההצלחה החיצונית (כאשר הפנימיות נשארת רקובה), את הלבוש הפרוץ, את תרבות הרייטינג ואת כל הרעות החולות שאנו רואים מסביבנו. במדינת ישראל זוהי התרבות

השלטת והיא עושקת את נשמות ישראל הקדושות (בעיקר ע"י אמצעי התקשורת למינהם, מערכת החינוך הממלכתית והאונברסיטאות) ומרחיקה אותם מהאמת של התורה הקדושה ומפנימיות נשמתם.

כן פועלים ארה"ב והאיחוד הארופי להחליש את מדינת ישראל ע"י לחץ למסירת שטחי ארץ. ישראל לאויב, וכן ע"י השלטת ה"מוסר הנוצרי" בכל מוסדות המדינה. אצל הגויים שהמוסר הוא. חיצוני אין הדבר מהווה סכנה קיומית מכיוון שהם ממילא לא מתנהגים לפיו. אולם אצל יהודים שהמוסר הוא פנימיות נשמתם זהו מתכון להשמדה עצמית.

קליפת ישמעאל כשמה כן היא, הכוח המלובש בישמעאל, כלומר בעולם המוסלמי ובערביי ארץ ישראל ובמושג השקרי "העם הפלסטינאי". קליפה זו רוצה להשמיד את ישראל באופן פיסי

ומובן שהיא מנוגדת למהלך של משיח בן יוסף.

הן קליפת עשו והן קליפת ישמעאל לא מסוגלים לפגוע בעם ישראל ובתהליך הגאולה  ובשני המשיחין, באופן משמעותי ללא עזרתו של הערב רב הנמצא בתוכנו, וכפי שכותב הגר"א :

"ההזדווגות של עשו וישמעאל היא ע"י ארמילוס שר הערב-רב, ויכולה להחריב את. ישראל ואת כל העולם כולו".

ברור לעין מיהו אותו ערב-רב ה"מזווג" את עשו וישמעאל. זהו השמאל הקיצוני שהשתלט. על כל עמדות הכוח במדינה ומנסה להפוך אותה ל"מדינת כל אזרחיה", לבטל ממנה כל ערך יהודי ומוביל אותנו לתהליכי התאבדות פיסית ורוחנית (כמובן שלא כל השמאל הקיצוני, סביר להניח שרובם יהודים טובים שרק שבויים קשה בתוך קליפת הערב-רב).

8) הגדרה של אנשי השמאל הקיצוני שהשתלטו על כל מוקדי הכוח במדינה כערב-רב (לפחות חלקם) וכרשעים מוחלטים

ולכן חשוב לדעת שאנשי השמאל הקיצוני שהשתלטו על כל מוקדי הכח של המדינה:  הממשלה, הבג"ץ , הפרקליטות, התקשורת האקדמיה המשטרה ועוד, הם (בחלקם) לא אנשים טועים עם כוונות טובות אלא רשעים מוחלטים מוגדרים בתורה בתור "ערב-רב" (חלקם הגדול כנראה "רק" נגועים קשה בקליפת הערב רב), השנאה שלהם לציבור האמוני וליהדות קשורה לשורש נשמתם (אלה שהם ערב-רב ממש) ותורת הנסתר עוסקת הרבה באיפיונים שלהם וכבר הודיעה לנו (זוהר ח"ג קכה:, בראשית כה:), שבתקופת עקבתא דמשיחא ראשי העם ושופטיו יהיו מהערב-רב מהסוג היותר קשה שבו (כמובן שיכולים להיות גם הרבה יהודים טועים בשמאל שיש להם כוונות טובות, אני מדבר פה על התופעה באופן כללי). וכן כפי שראינו בדבריו  של הגר"א יש כוח רוחני מיוחד השולט בהם ומנהיג אותם (ארמילוס שר הערב-רב) ומוביל  באמצעותם את כולנו לאבדון אם לא נתעורר ונתחיל להאבק בו בצורה יעילה באמת

(כמובן ללא אלימות , וכדוגמא צריך להפסיק לחלוטין לצרוך תקשורת ועיתונות הפוגעת באופן שיטתי בציבור שלנו).

(הערה: במאמר בשם "היד החזקה" שנכתב בשנת התשנ"ט, עוד בתקופת שלטונו של אהוד ברק, היטיב משה לבטא את השליטה המוחלטת של אנשי השמאל (הערב רב) בכל מוקדי הכוח של המדינה:

"היד החזקה

ביום הבחירות נזכרתי ביונה הנביא. המלחים, מלאי רצון טוב, מתרוצצים כאחוזי אמוק, מנסים להטות את הספינה למחוז חפצם. יונה, המבין שכיוון הספינה נקבע במקום אחר לגמרי, נשכב בירכתי הספינה ומשלים שעות שינה.

למלחים הטובים, הסוברים כי גורלם נקבע ביום הבחירות מוקדש טור זה.

   את הכוחות השולטים במדינה אפשר להמשיל ליד. מדובר בכף יד רבת עצמה, האוחזת את המדינה בגרוגרתה. היא עושה זאת באמצעות 5 סוגי אליטות (אצבעות). האצבע החזקה ביותר היא הבוהן. אצבע זו מייצגת את האליטה התרבותית. מדובר בהוצאות ספרים, ביוצרים בתחומי השירה, הקולנוע, המחזאות, ותחומי אומנות אחרים, ומעל לכולם בתקשורת. הכוח התרבותי, לא רק שהוא החזק ביותר - הוא גם הדבק המקשר בין שאר הכוחות, וכמו הבוהן, הוא מסוגל לנוע בחופשיות בין שאר האצבעות. והוא אשר נותן להם את המשענת שבעזרתה יוכלו לאחוז בכל אשר יחפצו. אליטה זו היא משטרת המחשבות שלנו. היא הקובעת מה נקרא (נסו להשיג את 'תיק רבין' של ד"ר אורי מילשטיין בחנויות הספרים), במה נצפה, מה נכון ומה מוטעה, מה לגיטימי ומיהו קיצוני, מהי הסתה ומהו חופש הדיבור.

אחרי הבוהן באה האצבע. האצבע מייצגת את אליטת הביטחון, זו השולטת בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה. די להיזכר בתעמולת הבחירות של 'החייל מספר 1' כדי להבין עד כמה רב כוחה של אליטה זו במדינת ישראל. רדידותה האופיינית של אליטה זו אינה מעלה ואינה מורידה. בישראל אין זה משנה מי אתה ואפילו לא מה עשית בשביל המדינה. בישראל קובע כמה גבוה הצלחת להתברג בהיררכיה הביטחונית. אליטה זו היא הקובעת נגד מי יש להזדרז ולמי פתוח בהליכים, את מי להזדרז ולעצור, למי להאזין בסתר, את מי להכות בהפגנות וממי להתעלם.

   גבוה מעל כולם מתנשאת האמה. אצבע זו מייצגת את האליטה המשפטית ואת מערכת התביעה. היא חזקה כמעט כמו הבוהן, אך הרבה יותר גבוהה ומכובדת.  האליטה המשפטית מצפצפת על רצון העם, שנקבע על ידי נבחריו,המחוקקים. היא משליטה את ערכיה באמצעות מעיין פרלמנט ממונה שמעל הפרלמנט הנבחר, ואם תלין להעביר עליה ביקורת - תזדרז הבוהן למחוץ אותך ולהציגך כמי שמאיים על שלטון החוק. נבחרים סוררים מועברים דרך מערכת התביעה והמשפט (שוב, תוך כדי עידודה של האליטה התרבותית , והשיפוט שהיא נוקטת נגדם בדרכיה שלה), ואם ברצונם לשרוד, ממהרים הם ליישר קו עם אליטה זו.

   האצבע הבאה היא הקמיצה, האליטה הכלכלית. היא המספקת את הדלק המניע את גלגליהן של שאר האליטות. וכמובן, בתמורה היא ניזונה מהן. גנרל שסיפק את הסחורה במסגרת האליטה הביטחונית מקבל ז'וב טוב מהאליטה הכלכלית. וזו דוגמא קטנה לאופן שבו מתנהלים יחסי גומלין אלה.

   האצבע האחרונה זו הזרת היא האצבע הקטנה והחלשה ביותר. זוהי האליטה הפוליטית. כוחה מועט. כאשר היא מתנגשת עם שאר האליטות היא יוצאת תמיד וידה על התחתונה. כדי לשרוד הפוליטיקאים תלויים לחלוטין בחסדי שאר האליטות. עדיין לא נמצא מי שיעז ברצינות לעשות שימוש בכוח שקיבל מן העם כדי לנסות ולהתמודד עם האליטות הללו.

   כאשר עולים לשלטון כוחות שמאלניים, הם ממהרים להגשים את התיאוריה של 'שלום עכשיו', לא רק משום שכך בחר הציבור, אלא בעיקר שזהו תכתיבן של האליטות.

          כאשר עולים לשלטון 'כוחות ימניים', ממהרים גם הם להגשים את האידאולוגיה של 'שלום עכשיו'... ומאותה סיבה.

   לכל המלחים שחשבו כי ביום הבחירות ניתנה להם ההזדמנות לאחוז בהגה הספינה, לכל הבוחרים המתוסכלים, ראוי שתדעו: האשליה שהוטמעה בכם, כאילו יש ביכולתכם להשפיע, מצטמצמת לזכות בחירה אחת - בחירה בזרת"

ומוטי קרפל הי"ו בספרו החשוב "המהפיכה האמונית" תאר את הדרך הפשוטה כיצד אנשי השמאל השתלטו על מוקדי הכוח של המדינה:

"המרקסיזם הדיאלקטי, שעוסק רבות במלחמת המעמדות, מראה כיצד מעמד שליט מפעיל את מערכות המדינה כדי להנציח את שליטתו, לדכא את המעמדות האחרים ולחסום כל מעמד המסכן את שליטתו. תנועת העבודה ההיסטורית ידעה יפה כיצד לבסס את שליטתה בממסד הישראלי וכיצד להיאבק בכל כוח שסיכן שליטה זו ולדכא אותו... השיטה הייתה תמיד אחת: חבר מביא חבר, ורק חבר. כך בתקשורת, כך באקדמיה, כך במוסדות הלאומיים, כך בתעשיה ובשוק ההון - באמצעות קשרים, במתן העדפות, תמריצים ומענקים – וכך גם בחוגי האמנות, הספרות, הקולנוע וכדומה. מי שלא הלך בתלם, לא הלך בכלל".).

חשוב לזכור גם כי "קליפת הערב-רב פועלת רק בדרך של אחיזת עיניים ובעקיפין", מאז תהליך  אוסלו הממשלות מובילות את עם ישראל באחיזת עיניים מוחלטת לתהליך התאבדות המכונה תהליך שלום, והשליח העיקרי בנושא זה היא התקשורת. עד היום התקשורת השמאלנית עושקת את התודעה של חלק גדול מהעם ומצווה גדולה לכל יהודי להתנתק מהתקשורת החולונית.

לשם הבנת הנושא כדאי להביא מדבריו הנוקבים של צפריר רונן ז"ל (מאמר - חיידקים של שנאה עצמית):

"השמאל האנטי ציוני לא נולד עם "שלום עכשיו" ו"יש גבול". הוא ליווה את כל מפעל ההתיישבות משנות העשרים. דבריהם, המצדיקים כל פשעי הערבים וההאשמה שכל הסכסוך הינו אשמת היהודים, נשמעו כבר בשנות השלושים. ברל כצנלסון, המנהיג הבלתי מעורער של תנועת העבודה ההיסטורית, כתב כבר ב1936 את הדברים האלו המדברים בעד עצמם:

"היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?... וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו... עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח. כל עוד ילד יהודי... יכול לבוא לארץ ישראל ולהידבק כאן בחיידק השנאה העצמית... אל דומי למצפוננו"(ברל כצנלסון 1936)...".

אולם האמת שנושא הערב רב מורכב יותר ולא כולל רק את אנשי השמאל.  כפי שנוכל להבין מהציטוט הבא (ספר "תיק גרמניא" על מלחמת ה' (וישראל) בעמלק -עמ' 65):

"מלאכת הבירור עליה עומדים כל חכמינו אינה מקרה מקומי אלא מערכת שלמה שראשיתה  עוד קודם שנברא העולם ובכל דור שעובר נשלם שלב נוסף. תכלית הבירור – הפרדת הרע מהטוב. מטרתה הסופית של מערכת הבירור היא להעמיד דור נקי וזך מבחינה אנושית ורוחנית שיהיה זכאי לשאת את תואר העם הנבחר באחרית הימים. ועד לשלב זה, בכל דור מתחוללים תמורות ותהפוכות בחיי היהודים בפרט ובגויים בכלל בדרך להגשמת המטרה. עם ישראל סבל תמיד מקבוצת אוכלוסיה שנטמעה בתוכו ומכונה בשם "ערב-רב". מהות הכינוי הוא מלשון עירבוב – הכלאת מין בשאינו מינו (בזוהר יש פירוש נוסף). תכלית מעשי הערב-רב לגרום לפירוד בין עם ישראל ל-ה' ולכן מעשיהם מאופיינים בפעילות של מעיין גייס חמישי שהפרדתו מתוככי העם כמעט בלתי אפשרית במהלכים אנושיים. הם דוברי עברית, נימולים, מחותנים, מנהיגים פוליטיים ורוחניים, בעלי עמדה וממון ומעורים בחברה ובהויה היהודית בכל תחומי החיים, ומהם אף מפרשי התורה בדרך מחקרית. זהותם אינה תחומה רק לאנשים חופשים או מסורתיים אלא מושרשת בכל רובדי החברה הכוללת גם את שומרי המצוות" (זוהר בראשית כה ע"ב סוג גיבורים) .

אסיים קטע זה בהערה חשובה מאד שיש להזהר מאד שלא לקבוע בהחלטיות לגבי יהודי מסויים אם הוא ערב רב או לא אלא אם מתגלים מאפיינים של הערב רב ביהודי מסויים יש לחשוש לכך כמו שקובעת ההלכה באבן העזר (הלכה ב סעיף ב):

"כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהם לכתחילה. ואף על פי כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או שני בני אדם שמתגרים זה בזה), או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר – חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסלות הם…. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות, ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד – חוששים לו ביותר, שמא גבעוני הוא".

וכותב על כך הגר"א:

"ושונא את הבריות - פרק ב' דיום טוב (מסכת ביצה) הני מערב רב כו' כל המרחם כו'".

וכן כותב רבי נתן זיע"א, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, (ליקוטי הלכות - יורה דעה - הלכות גרים ג' כ"ה):

"(ו)זה בחינת עצם אריכות הגלות עכשו אשר לא היתה כזאת מימי קדם, כי כבר עברו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. כי עכשו ה' יתברך רוצה שתהיה גאולה שלמה לעולם בלא גלות בעולם כלל, ועל כן בודאי ההכרח שישובו כל ישראל בתשובה ויבררו כל הבירורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה דף ה.):   "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", שהוא בחינת בירור ניצוצות כידוע. ואי אפשר לעשות בעלי תשובה ולברר בירורים כי אם על ידי בחינת משפט… אך יש רשעים שהם בחינת ערב-רב שאסור לקרבם, כי אין מועיל כנגדם כח המשפט בבחינת מרום משפטים כנגדו… ועל כן על פי הרוב אין יודעים לשיתו עצות בנפשו איך להתנהג בבחינת המשפט הנ"ל, כי איך יקרב את הרחוקים, אולי הם מהרשעים שאסור לקרבם כנ"ל, כי בודאי אי אפשר לבשר ודם שידע זאת על בוריו, אפילו צדיקים הגדולים במעלה מאד,  מכל שכן הקטנים. כי אפילו משה רבנו עליו השלום נכשל בזה שקרב את הערב-רב שהם הרשעים שאסור לקרבם… (ו)בגלות הזה בפרט בעקבתא דמשיחא, אז מוכרח משה רבנו עליו השלום להתלבש בכל ישראל ולהתגלגל עמהם כדי לתקן הפגם שפגם במשפט במה שקרב את הערב-רב, כמובא בתיקונים והזהר הקדוש בכמה מקומות".

במידה שמאפיינים אלו מאד מובהקים יש סיכוי גדול מאד שרכן מדובר כאן בערב רב.