פרק ב - המאבק בין הימין והשמאל כהקבלה למאבק בין הבל לקין

כדי להבין את השורש של המאבק שיש במדינתנו בין מה שנקרא "ימין" ומה שנקרא "שמאל" ובהגדרה יותר מדוייקת בין כוחות הבניין וכוחות ההרס (המאבק האמיתי הוא בין כוחות הקדושה לכוחות הטומאה), יש לחזור למאבק שהתרחש בין קין להבל אחיו והמתואר בפרשת בראשית בתורה. בזוהר הקדוש (בראשית כח ע"א) מבואר שהכוח שגרם לקין לקום ולרצוח את הבל הם נשמות הערב-רב שהיו מעורבים בזוהמה שהטיל הנחש בחוה, ומכיוון שקין היה הבן הבכור, אותה זוהמה עברה בעיקר אליו והיא שגרמה לו לרצוח את הבל. בקבלה מוסבר שמשה רבנו הוא גלגול של הבל (החלק הטוב שבו) ובני ישראל שיצאו ממצרים הם ענפים של משה רבנו. לעומת זאת הערב-רב באים משורש רוחני רע והם מבחינה רוחנית ענפיו של בלעם הרשע (לערב-רב יש גם קשר למשה רבנו, ע"י החלק הטוב שבהם, ולכן משה רבנו גייר אותם). מכל מקום אותה שנאה פנימית שהיתה לבלעם הרשע כלפי עם ישראל נמצאת גם אצל הערב-רב כלפי בני ישראל.

וכך כותב האריז"ל (שער הפסוקים פרשת שמות):

"ונמצא כי משה היה שורש הדעת עצמו, בבחינת הטוב של הקדושה, וענפיו הם בני ישראל שיצאו ממצרים, הנקראים דור דעה. ובלעם הוא שורש הדעת של הקליפה, מעורב בקצת טוב. וערב רב הם ענפיו של בלעם, מעורבים גם הם בקצת טוב... וזה מה שכתוב (במדבר כ"ד) "ויודע דעת עליון", כי להיות בו ניצוצות קדושה מן הדעת עצמו, וגם היה הוא דוגמתם מן הדעת של הקליפה, לכן היה נאחז בדעת עליון של הקדושה, והיה לו שם ידיעה והשגה... וזהו הטעם שהיה בלעם שונא את ישראל בתכלית, כי הוא הסיגים שהפרישוהו מהם. ודע כי גם בניו, יונוס וימברוס היו מבחינה זו גם כן, ולכן הם היו הראשים של הערב-רב... וכמו שבלעם עדיין היה בו טוב מועט, כן היה עדיין קצת טוב מעורב בערב-רב, אבל הם יותר מתוקנים הערב-רב מבלעם" (ראה ציטוט בהרחבה בנספח מס' 2 וכן מובאים שם דברים ברורים בנושא לגבי הדור שלנו משער הגלגולים הקדמה כ').

מובן מכאן שהשנאה הגדולה של בלעם הרשע (ושל הערב-רב שהם ענפיו) לעם ישראל נובעת ממידת הקנאה על כך שהם נדחו מהקדושה, והדברים כתובים במפורש בספר "עץ חיים" להאריז"ל (שער לב פרק א):

"ובזה תבין ענין הערב רב שטרח משה לגיירם כי היו ניצוציו וכ"ש לך רד כי שחת עמך וכמש"ל כי דור המדבר היו מבחינת... דעת עליון, גם הערב [רב] נמשכים משם כנזכר לכן גם ערב-רב גימטריא דעת. גם בלעם היה מבחינת קליפה הנאחזת בדעת הזה וכמ"ש ויודע דעת עליון ממש ולכן היה מקטרג בהם בדור המדבר לפי כי בו היה דבוק ואח"כ נפרד מהם ולכן היה שונא אותם מחמת קנאה".

במשך הדורות הקב"ה מוריד את הנשמות לפי סדר התיקון של העולם ואותו מאבק בין בני ישראל משורש נשמת האבות הקדושים לבין אנשי הערב-רב נמשך לאורך כל ההיסטוריה.

רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל מתלמידי תלמידיו של הגר"א כותב בספרו פתחי שערים (מבוא לספר עץ חיים להאריז"ל - חלק ב' עמ' 272 – 273):

 "[שהערב-רב שמשה הוציא ממצרים הם ש]החטיאו את ישראל בעגל ובקברות התאווה ובכל החטאים שהיו במדבר. ומזה נשרש שורש היצר הרע בנשמותיהם בדורותיהם אחריהם, ומזה באו כל החטאים בכל הדורות עד שגרם להם גלות, ומהם ג"כ הפושעים והחוטאים שבכל דור ונביאי הבעל בזמן הבית, שהיו מרמים בהם את ישראל בהראות להם על רע טוב, וכמ"ש, הוי האומרים לרע טוב וגו', שמים חושך לאור וגו' (ישעיהו ה,כ). וכן בזמן הצדוקים והמינים שהיו הופכים דברי אלהים חיים ונמשכו אחריהם הרבה בחושבם שזהו דרכי ה'. וכן בכל הדורות. ומהם בדורות האלו (לפני כ-150 שנה) אשר רבו המכחישים יופי החכמה העליונה ומפילים זהרה במה שנמשכו אחרי מחקר אנושי חכמה המזוייפת. והסרים מדרכי תורה המקובלת לנו בכל פרטי המצוות ועשייתם, ונמשכים אחר דעתם בעבודת ה', והם ממש נשמותיהם של הערב-רב... וכן בעקבות משיחא והוא בסוף הלילה עד עלות השחר שאז יהיה גמר בירור הנשמות ויתגלה לכל אור התורה וחכמה העליונה, וכמ"ש, שפת אמת תיכון לעד וגו', ויתבערו ערב רב מעלמא שהוא בסוד נג"ע ר"ע חמש כוחות שחשבם בזוהר (בראשית כה ע"ב)... והם המהפכים דברי אלהים חיים בעוה"ר למינות... [ומהפכים] חושך לאור ואור לחושך".

וכן כותב הרמב"ם בספרו 'היד החזקה' (ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פרק יג' הלכה יח'):

"אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגעי צרעת שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל. וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו. צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה וכן רוב הניסיונות האספסוף היו בהן תחילה".

וידוע שהאספסוף הוא הערב-רב כמו שמפרש האבן עזרא על הפסוק (שמות יב' לז-לח):

"ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מהטף וגם ערב רב עלה אתם".

 וכותב על כך האבן עזרא:

"מאנשי מצרים שהתערבו עמהם, והם האספסוף שנאספו עליהם".

ובספר במדבר (פרק יא פסוק ד):

 "והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה".

 ופירש רש"י:

 "אלו ערב רב שנאספו עליהם בצאתם ממצרים".

לגבי דברי הרב יצחק אייזיק חבר על אותם יהודים "הסרים מדרכי תורה המקובלת לנו בכל פרטי המצוות ועשייתם, ונמשכים אחר דעתם בעבודת ה', והם ממש נשמותיהם של הערב-רב", בימינו החלוקה שונה מכיוון שיהודים רבים נולדו לתוך מציאות של כפירה וחלים עליהם דברי הרמב"ם בהלכות ממרים פרק שלישי (סעיפים א-ג):

"מי שאינו מודה בתורה שבעל פה... הרי זה בכלל האפיקורוסין... [שכל] האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרים, כל אלו אינן בכלל ישראל... במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו. והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו. אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם. הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא אנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".

אם כן על פי דברים אלו של הרמב"ם רובו של הציבור החילוני הוא בגדר של "תינוק שנשבה", וכן בזמננו גם יהודים שעוזבים את שמירת התורה, הדבר נובע במקרים רבים מהכוח הרב שניתן ליצר הרע לפני הגאולה וברוב המקרים אינם מנשמות הערב-רב ח"ו.

החזון איש זצוק"ל כתב דברים דומים בנושא זה (יורה דעה סימן ב'):

"אין מומר להכעיס לדבר אחד בכלל זה רק ברודף אחר האיסור לדעת הרא"ה. וכן בכופר בתורה שבע"פ, דוקא בכופר גם בעיקר עול מצוות. ועוד יש בזה תנאי שלא יהיה אנוס, כמו שכתב הרמב"ם פרק ג' מהלכות ממרים הלכה ג', דבניהם ותלמידיהם (של הקראים) חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה, ותינוק שנשבה מביא קרבן, כדאמר ריש פרק כלל גדול, ומצווין אנו להחיותו ואף לחלל שבת בשביל הצלתו".

ובספר שכתב הרב מנחם אדלר שליט"א, הנקרא 'בינה ודעת' ועוסק גם בבירור גדרי 'תינוק שנשבה', כותב הרב, לאחר שמביא את המחלוקות בין פוסקי זמנינו ביחס ל'חילוניים המצויים בזמנינו':

"מכיוון שאין בנו כוח להכריע במחלוקות אלו (מי מוגדר כ'תינוק שנשבה'), וגם אין כל הענינים שוים, מתי נקרא 'תינוק שנשבה' ומתי לא, ובפרט קשה ההכרעה המציאותית של 'שיעור ידיעת כל אחד ואחד' בזמנינו, לכן, בכל הנוגע לדיני תורה, יש להחמיר ולנהוג כלפי מחללי שבת בפרהסיא [שלא ידוע ככופר] ככל דיני 'אחיך'. כגון, לענין דיני גמילות חסד, לבקרו בחוליו, לתת לו צדקה, להלוות לו, להשיא לו עיצה טובה. וכן יש להצילו ולהחיותו (אולם, יש להזהר ולא לכלול כאחד את כל מי שאינו שומר תורה ומצוות, במה שנוגע לקולא, ויש לדון בכל דין לגופו)".

את החלוקה וההבחנה בימינו בין נשמות ישראל מזרע האבות הקדושים, שעלינו "להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום", לבין יהודים (מבחינה הלכתית) שהם מנשמות (נפשות) הערב-רב שאינם בעלי ה'סגולה הישראלית' שירשנו מהאבות הקדושים ולכן עלינו להיזהר מאכזריותם ומערמומיותם, מסביר הראי"ה קוק זצוק"ל במאמרי הראי"ה (עמ' 60) ואלו דבריו:

 "היסוד של הסימן של הערב-רב, הוא בנוי בדבר המידות הטהורות היסודיות של ישראל בכלל, וכמו שאמר דוד, על הנתינים והגבעונים, לא מזרע ישראל המה, שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים (יבמות ע"ט א'), כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו, ומכלל הן אתה שומע לאו. והמידות הקדושות הללו אינן בעיקרן תלויות בבחירה, כי הן בכלל המתנות היקרות והטובות שנתן הקב"ה לישראל בחסדו... וכל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. ועיקר הסימן היסודי של הזוהר הוא כ"ש בבראשית כ"ה ב', בענין הסוגיא דערב-רב שם, שהם אינם חוששים לטובת ישראל, והם נוטים לאומות העולם יותר מלישראל, אם רואים את ישראל בדוחק לא עוזרים להם, ואפילו יש להם כוח להצילם אינם רוצים להצילם, מתרחקים מהתורה ולא עוזרים ללומדיה, לעשות טוב לעובדי כוכבים ומזלות ועוד סימן לערב-רב, שהם מזלזלים בתלמידי חכמים, שע"ש כך נקראו ענקים לגריעותא... ובודאי כך הוא המדה של כל אלה ששונאים את האומה בכלל, וכופרים בסגולותיה, שהם מבזים את התורה ותלמידי חכמים ביסוד דרכם הרעה" ובאגרת תקנ"ה מוסיף הרב שהם רוצים רעה לישראל בפועל ובצפית הלב.

אפשר להביא דוגמאות רבות לכל אחד מהמאפיינים שהראי"ה קוק מביא בשם הזוהר המתאימים לנעשה במדינת ישראל, וכל אחד שמקשיב מעט לחדשות רואה שהדברים מתאימים להפליא. כאן אביא רק איפיון אחד שהרב כותב ויחד איתו דברים שכתב ע"וד אליקים העצני הי"ו עוד לפני הגירוש הנורא המראים עד כמה הדברים אמיתיים:

"שהם אינם חוששים לטובת ישראל, והם נוטים לאומות העולם יותר מלישראל"

 במאמר של עו"ד אליקים העצני שהובא בעיתון "בשבע", כתב אליקים את תוכניתה של ממשלת ישראל (חלק מהתכנית התבצע לצערנו והחלק הנוסף כולנו פועלים ומתפללים שלא יתבצע ח"ו):

"סיכום ביניים
ערבים - 500 שוחררו מבתי הכלא ועוד אלפים – מהם רוצחים – בדרך.
יהודים - בנו להם כלא חדש, עם 900 מקומות. מכינים מחנות מעצר.
ערבים - התחייבות ממשלתית שלא להרוס עוד בתים, כולל בתי רוצחים.
יהודים - התחייבות ממשלתית להרוס 1700 בתים ו-25 יישובים.
ערבים - לא יהיו עוד גירושים. גם לא מיו"ש לעזה.
יהודים - 8000 יגורשו השנה, 80,000 בשנה הבאה ח"ו (הקב"ה יפר עצתם ויקלקל מחשבתם).
ערבים - הכרה בעשרות כפרים בלתי מוכרים.
יהודים - הריסת עשרות מאחזים 'בלתי מורשים' והחרבת 25 כפרים מוכרים.
ערבים - ויתור על פירוק נשקם של המחבלים.
יהודים - פירוק נשקם של יהודי הרצועה וצפון השומרון לפני גירושם.
ערבים - הכשרה בדיעבד של 100,000 בתים בלתי חוקיים.
יהודים - הריסת כל קרוון שהגיע אחרי ההקפאה.
אמרו נא: של מי הממשלה הזאת, לעזאזל?!".

מאז הגירוש הנורא, ראינו מסכת של התעללויות במגורשים תוך אטימות נוראה, חווינו את "פוגרום עמונה" שהקדשתי עבורו מספר פרקים בספר מרוב הזעזוע שהוא גרם לי ולכל מי שראה את תמונות הזוועה, וכן אנו רואים את "מנהיגנו" ממשיכים בתהליכי החורבן היל"ת, ברשעות אכזריות ואטימות מזעזעת ותהליך הבירור הולך ומתחזק. מי שמבצע את המעשים המדיניים המסוכנים כל כך הם הפוליטיקאים, אך מי שמלבה את האש ומסמן את הכיוון ההרסני הם ארגוני השמאל והאנרכיסטים, המובילים מסע של דה-לגיטימציה של מדינת ישראל וכל ישות יהודית בארץ ישראל, וכל זאת בגיבוי כספי עצום של קרנות וארגונים עויינים בארץ ובחו"ל  (כדי לקבל מידע על ארגוני השמאל הרבים הפועלים בהסוואה של ארגוני זכויות אדם, ארגוני השמירה לאיכות הסביבה וכדומה, כדאי מאד לקרוא את המחקר המקיף שעשה מר אהרון רול הי"ו המובא באינטרנט באתר 'קהילה אמונית' בשם "משנאי החינם בינינו", ניתן למצוא אותו בעזרת אתרי החיפוש. וכן כדאי לקרוא את מאמריו המחכימים של מר גיל רונן הי"ו העוסקים בדרך שבה משתמשת "התנועה הפמניסטית", ככלי בידי נשים "פמניסטיות" בעלות 'אג'נדה שמאלנית' לקדם מהלכים המסכנים את עצם הקיום של מדינת ישראל.  גם מאמרים אלו ניתן למצוא בעזרת אתרי החיפוש).

בזוהר הקדוש ובכתבי הגר"א (ובכתבי צדיקים רבים נוספים כמו שמובא בהמשך הספר) כתוב שבתקופה שקודמת לגאולה מתגלגלות נשמות (נפשות) הערב-רב לשם הבירור הסופי של הטוב מהרע לקראת הגאולה השלמה.

בזוהר פרשת נשא (קכה ע"ב) נאמר:

"ואני (הכוונה למשה ולעם ישראל שהם ענפיו) חשוב בעיניהם בין ערב רב הרשעים ככלב מת שסרח ביניהם, שחכמת סופרים תסרח ביניהם בכל מקום ומקום, ובכל מקום שישראל מפוזרים בין המלוכות, ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב"ה... ואין להם (לערב רב) יכולת להטיב עם תלמידי חכמים, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא מרחמים עליהם. והערב רב מחרימים אותם ולא נותנים להם אלא דבר קצוב שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם (של יראי החטא), ואפילו חיי שעה. וכל החכמים ואנשי חיל ויראי חטא [נמצאים] בצער ובדוחק וביגון חשובים ככלבים. בנים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, שאינם מוצאים אכסניא ביניהם (שאין להם מקום לגור בו), ואילו הערב רב הם עשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים ובעלי שוחד, שהם דיינים וראשי העם "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ז', ג'), עליהם נאמר (איכה א' ה') "היו צריה לראש" ".

ובזוהר פרשת כי תצא (רעט ע"א):

"רמאים כנחשים ועקרבים, שעוקרים דברי חכמים ודנים לשקר עליהם נאמר (איכה א'): "היו צריה לראש"... באלו רשעים ערב רב, וזה בסוף הגלות, ולכן קץ הגלות נוקב עד התהום".

וכן בתיקוני הזוהר (תיקון עשרים ואחד דף נ"ב ע"א):

 "אוי להם לישראל כשהם נבלעים בערב רב, שעליהם נאמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה... וערב רב נאמר עליהם (איכה א'): "היו צריה לראש" וכו' – צריה, ודאי הערב רב. עליהם נאמר (ישעיה א'): "שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד [ורודף שלמונים]...", כולם בשלוה ובעושר, וישראל הם בדחקות ובעניות"

(סביר מאד שהזוהר הקדוש מתכוון בעיקר לאותם שופטים וראשי העם המובילים את תהליכי החורבן באכזריות ובערמומיות וב"מסירות נפש", נוטים לטובת אויבנו ומתאכזרים כלפי הציבור המאמין).

ובכתבי הגר"א נאמר:

בביאורו לספרא דצניעותא (דף ב' עמ' ב'):

"וזה שנאמר בסוף הימים... באותן השנים מתגלגלים הערב-רב שהן נשמות [נפשות] מעולם התוהו... והן עזי פנים שבדור, וזה שנאמר בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגה... ויהיו ערב-רב ראשים על ישראל".

בביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש (כז ע"ב):

"הערב רב הם ראשים של העם הקדוש בגלות אחרונה שנאמר (איכה א): "היו צריה לראש" ".

וביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש (קסב ע"א):

"הערב רב מעורבים בישראל... שהם קשים מהאומות עובדי כוכבים... רשעים שבישראל שהשעה משחקת להם".

ותלמיד (דור שני) של הגר"א מוסיף שגם השוטרים הרעים יהיו מסוג מסויים של הערב רב (רבי יצחק אייזיק חבר זצ"ל בספרו "אפיקי ים" על הפסוק "אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל" (סנהדרין צח ע"א) - במסכת שבת (דף קל"ט) הגירסא היא "שופטים ושוטרים רעים").

(ציטוטים נוספים רבים בנושא יובאו בהמשך הספר ובמיוחד בנספח מס' 2 בסוף הספר).

הקושי הגדול בבירור של אנשי הערב-רב מתוך עם ישראל הוא בכך שהם מתנהגים בדרך של "אחיזת עיניים ובעקיפין" אומרים שהם רוצים בטובת עם ישראל אך בפועל מחזקים את האויב ומסכנים את חיינו. כאשר האויב גלוי קל לזהות אותו, אך כאשר האויב סמוי ומסתתר בתוכנו, ואוחז את עיני העם שהוא רוצה כביכול בטובתו, הסכנה שלו גדולה הרבה יותר. ככל שעובר הזמן הקב"ה חושף את רשעתם של הערב- רב לעיני כל העם, וחובתינו להתמודד עם הבירור ולא להתעלם ממנו, עם כל הקושי והזהירות הנדרשים לנושא מורכב זה.

וכותב על כך הגר"א בספרו "אבן שלמה" (פרק ב' סעיף ג'):

"ברע גופה יש טוב ורע, דהיינו תאוה שהוא טוב שברע, וכעס הוא רע שברע. והטוב שברע, דהינו תאוה, הוא גרוע מן הרע, כי על-ידי הטוב שבסטרא-אחרא האדם נתפתה".

ובהערה:

"וכן העובדי כוכבים יותר טובים מרשעי ישראל שהשעה משחקת להם (שהם הערב-רב כפי שראינו בביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש דף קסב ע"א), מפני שישראל נמשכים אחריהן ממה שרואין הצלחתן".

על מנת לחדד את ההבנה של חשיבות העיסוק והבירור של הנושא אביא משל מעולם הרפואה המבוסס על פירושו של הגאון רבי יצחק אייזיק חבר זצוק"ל המובא בספרו "אפיקי ים" (ביאורים וחידושים על אגדות הש"ס ע"ד הנגלה והנסתר) המפרש את דברי הגמרא במסכת סנהדרין (צח ע"א):

"אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שנתבקש דג לחולה ולא ימצא"

"פירוש העניין כמו שאמר האריז"ל שקץ של משיח תלוי בגמר בירור הנשמות... וכמו שנאמר (יבמות סב ע"א) אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף וכו'... והן הנשמות השקועות במצולות ים שהן הולכות ומתבררות בכל דור... [ל]שכינה שהיא חולה בגלות כמ"ש (שיר השירים ב ה) כי חולת אהבה אני וכו'... וכן כאן אמר שיבוקש דג וכו' ש[דור ש] בן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים שכבר הגיע זמן גמר בירור הנשמות, ולא נשאר במצולת ים רק הסיגים שהם ערב-רב עזי פנים שבדור, ולכן נצרך לבוא משיח לאסאה לשכינתא שהיא חולה הנ"ל. [והערב-רב] נקראים דגים שבים ומצולה וכמו שכתוב בתיקונים (ד' ס' ע"ב)... שהם הגורמים לישראל כל עוון שעליהם אמרו (יבמות מז ע"ב) קשים גרים כספחת וכו'... וישראל ביני ערב-רב הם [כ]חולה... וזה שנאמר שיבוקש דג לחולה ולא ימצא... ר"ל שיתמחון הערב-רב דמנהון ישראל הם חולה".

כלומר עם ישראל נמשל לחולה הזקוק לניתוח להשתחרר מהגורמים המזיקים ההורסים אותו מבפנים. אמנם אם לא נזהרים בניתוח הסכנה גדולה מאד, אך גם אם לא מטפלים בחולה ומתעלמים מהמחלה הסוף הוא רע ומר.

ומתאים לצטט כאן שוב את הדברים החשובים שהבאתי בפרק הקודם מהחוברת "עולים על דרך המלך" ביחס לשאלה: מה יצא לנו מזה? והכוונה לבירור נושא הערב-רב:

"אמנם אעפ"כ ברור שלא כל אחד ראוי לקבוע בזה (מי שייך לערב-רב) כמו שלא כל אחד יכול לפסוק הלכה, אלא רק מי שהוכשר לכך. ובאמת עיקר הבירור אינו אישי-פרטי, אלא כללי: שנדע מול איזה כוח נורא אנו עומדים, על מנת שנתגבר כנגדו ונלחם בו כראוי, ועל מנת שנדע לנתק את עם ישראל מהגרעין הרקוב הזה, ולעורר בו את ההתמרדות הפנימית המבורכת כנגד הרשעה. ההתייחסות הנכונה היא העיקר. באופן כללי ביהדות הכוונה הרוחנית היא העיקר, ולא המעשה היבש ללא רוח חיים. לכן אם אוהבים ומחזיקים מאויבי ה' - נותנים להם בכך כוח רוחני. ואם מתנתקים מהם - נוטלים מהם את כוחם".

רבי נתן מברסלב זיע"א טוען שאפילו הצדיקים הגדולים עלולים לטעות בנושא זה ואלו דבריו (ליקוטי הלכות – יורה דעה – הלכות גרים ג' – כ"ה):

"[ו]זה בחינת עצם אריכת הגלות עכשו אשר לא היתה כזאת מימי קדם, כי כבר עברו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כי עכשו ה' יתברך רוצה שיהיה גאולה שלמה לעולם באין גלות אחריו עוד כלל, ועל כן בודאי ההכרח שישובו כל ישראל בתשובה ויבררו כל הברורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה דף ה.): "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", שהוא בחינת ברור ניצוצות כידוע, ואי אפשר לעשות בעלי תשובה ולברר ברורים כי אם על ידי בחינת משפט... אך יש רשעים שהם בחינת ערב-רב שאסור לקרבם, כי אין מועיל כנגדם כח המשפט בבחינת מרום משפטיך מנגדו... ועל כן על פי הרב אין יודעים לשית עצות בנפשו איך להתנהג בענין המשפט הנ"ל, כי איך יקרב את הרחוקים, אולי הם מהרשעים שאסור לקרבם כנ"ל, כי בודאי אי אפשר לבשר ודם שידע זאת על בוריו, אפילו צדיקים הגדולים במעלה מאד מכל שכן הקטנים, כי אפילו משה רבנו עליו השלום נכשל בזה שקרב את הערב-רב שהם הרשעים שאסור לקרבם... [ו]בגלות הזה, בפרט בעקבתא דמשיחא, אז מוכרח משה רבנו עליו השלום להתלבש בכל ישראל ולהתגלגל עמהם כדי לתקן הפגם שפגם במשפט במה שקרב את הערב רב, כמובא בתיקונים ובזהר הקדוש בכמה מקומות".

בימינו ישנם מקרים, שבהם מתגלים תכונות הערב-רב  (כפי שמתוארים בזוהר בראשית כה ע"ב) באופן כל-כך מובהק, כך שהדבר אמור להקל על הצדיקים את הזיהוי, ובכל זאת מכיוון שיש סכנה שהצדיקים וק"ו ת"ח שאינם בדרגת צדיקים יטעו בזיהוי, לכן משתמשת ההלכה (אבן העזר ב, ב) בביטוי "חוששין להם", כלומר למרות שאיננו רואים בשורשי הנשמות, ברגע שמתגלה עזות פנים ואכזריות קשה ומתמדת כנגד יהודים ונטיה לטובת אומות העולם, אזי חוששין להם שאינם מזרע אברהם יצחק ויעקב, וחובה עלינו לדעת שהשנאה שלהם נובעת ממקור פנימי והיא שמנחה אותם ושיש כוח רוחני שמוביל את המהלך של הפגיעה בציבור האמוני והוא עושה זאת בתחכום רב (במקרים מובהקים ביותר נראה שבכל זאת קשה לטעות בזיהוי).

בסופו של דבר הקב"ה באמצעות הניסיונות הקשים יעשה את הבירור, וכפי שהזכרתי את דברי הגר"א (אבן שלמה יא,ו):

"וכמו שאי אפשר להפריד הסובין מהקמח עד שתטחן התבואה היטב, כן אי אפשר להפריד הערב-רב רק על ידי קושי הגלות".

 המסקנה המרכזית מהציטוטים שהבאתי בפרק זה ובפרקים הקודמים היא, שעל הציבור הדתי לאומי להשתחרר נפשית מהשעבוד להנהגת המדינה ולהיות עירני יותר לתחבולות המופעלות כנגדו (וכנגד כל עם ישראל). כך גם לא נהיה מופתעים מגילויי האכזריות ומהשנאה של השמאל כנגד הציבור האמוני, וכך גם יהיו פחות משברים אמוניים בקרב הנוער שהמציאות הקשה סותרת אצלו את ההשקפה שחונך על פיה להבין את המציאות במדינת ישראל. ובכך אנו גם מתקנים את חטאו של הבל.

כפי שכבר הסברתי, עם ישראל ובמיוחד הציבור התורני מקושרים בפנימיותם למשה רבנו שהוא גלגול של הבל (החלק הטוב שבו). לעומתם, נפשות הערב-רב שגרמו לקין לרצוח את הבל מתגלגלים במשך הדורות, ובימינו הם השתלטו על הנהגת המדינה כחלק מתוכניתו של הקב"ה לתיקון העולם. הרה"ג משה צוריאל שליט"א הסביר היטב את טעותו של הבל במאמר בשם "שחרור מחבלים - ספין תקשורתי". אביא קטע מהמאמר (המאמר מדבר על המחבלים אבל הוא נכון גם, להבדיל, על אנשי הערב-רב):

"הבל היה הנרצח הראשון בתולדות האנושות. אבל הוא לא מת בלי אשמה מצידו. הוא לא היה ללא פגם. מה היה החטא שלו? הוא קלקל במה שלא ידע להיזהר מהמושחתים. הוא נתן בהם אימון. מי כמו חז"ל אשר בעינם החדה שמו לב לכל ניב וביטוי במקראות קודש. "ויאמר קין אל הבל אחיו, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד', ח'). שואלים חז"ל מדוע אין הכתוב מספר במפורט מה אמר קין להבל? ואם התורה אינה מחשיבה לכלום את תוכן הנושא, מדוע בכלל לרשום שאמר לו משהו? אלא בכל זאת לימוד יש כאן. קין היה מתווכח ורב עם הבל. לא לשם איזה דבר ענייני מסוים, אלא "סתם", כי חיפש עילה וסיבה מדוע "לחסל" אותו. לכן לא חשוב לדעת על איזה עניין מפורט הם דברו, אלא קין בחר תכסיס ותרגיל כדי שיהא לו חימום לב והתרגשות לקום ולרצוח את אחיו. "ומתוך כך" קם קין על הבל אחיו (מדרש בראשית רבה, כ"ב). אבל מדוע כתוב מלת "ויקם"? הכי קין היה שכוב לארץ שצריך לומר "ויקם"? אמנם כן, מתוך ההתגוששות עימו, קין היה מכה ופוצע בו ע"י אבן בכל חלקי גופו, כי טרם ידע היכן נשמתו של הבל יוצאת, ורק בסוף פגע בו בצוארו וגמר אותו (סנהדרין ל"ז ע"ב). אמרו חז"ל: "התאחזו זה בזה ונצח הבל את קין ונפל תחתיו. וכשראה קין כך, התחיל צווח: 'הבל אחי, אל תעשה לי רעה!' וריחם עליו והניחו. ועמד והרג אותו" (מדרש תנחומא, בראשית, ט') ".

בימינו מתרחש תהליך דומה. הנהגת המדינה באמצעות התקשורת מובילים מהלך של "רצח אופי" לאנשי ההתיישבות ולאנשי התורה בכלל (וגם מפקירים את דמנו כפשוטו), ואנחנו ממשיכים ללמד עליהם זכות שיש להם כוונות טובות והם רק טועים בדרך מתוך חולשה. בהחלט סביר להניח שלחלק מהמשתתפים במהלכי ההתאבדות יש כוונות טובות והם רק טועים בדרך, אך "הגרעין הקשה" המוביל את תהליכי ההתאבדות עושה זאת מתוך שנאה, אכזריות וערמומיות רבה ואסור לנו

לחזור על טעותו של הבל ולהיות תמימים ביחס לכוונותיהם. ברור הדבר שאם כוונותיהם של מובילי "תהליכי השלום" היו לטובת עם ישראל הרי שתוצאותיהם המרות היו גורמות להם לשנות כוון באופן מוחלט. העובדה שהם ממשיכים בתהליכי ההתאבדות מראה ששולט בהם כוח רוחני שמטרתו לפגוע בעם ישראל. התורה מכנה את הכוח הרוחני הזה בשם 'ארמילוס שר הערב-רב'.

הרה"ג יצחק גינזבורג שליט"א כתב דברים דומים לגבי השייכות של קין והבל לימינו והוא מוסיף גם את דמותו של האח השלישי 'שת' (מתוך מאמר בשם "מבית שאול לבית דוד"):

"שת הוא התשתית והבסיס לכל האנושות המתוקנת (והוא שרש נשמת משה, המתגלגלת בסוד משה-שת-הבל למפרע, כנודע), והוא גם הגלגול הראשון (של המת הראשון) בתורה, כמפורש ששת הוא "תחת הבל כי הרגו קין". האר"י מלמד כי שרשי כל הנשמות הם שני בני אדם הראשון – קין והבל – נשמות השמאל משרש קין... ונשמות הימין משרש הבל. גם כיום, פשוט הוא, כי העימות בין השמאל לימין...הוא בין נשמות משרש קין לנשמות משרש הבל. והנה גורלו של הבל הוא להרצח על ידי קין – כאז כן היום – ואז לחזור בדמותו של שת, באופן מתוקן יותר (ואף מציאותי יותר, כאשר ההבל המרחף מעל נאלץ לרדת אל תשתית המציאות). גם היום, הימין נתקף באופן הקשה ביותר על ידי השמאל, ועליו ליצור בתוך עצמו 'גלגול' מוחלט לדמותו של שת. גלגול כזה הוא פועל יוצא של נטילת הנשמה-ההשקפה הראשונה, ויציקת אותה אישיות עצמה בתבנית של נשמה-השקפה חדשה".

הרב גינזבורג שליט"א מפרש את השינוי הנדרש באופן אחר מאשר הדרך שבה ההשקפה הדתית – לאומית מבינה את המציאות, אך אפשר לקחת מדבריו את הנקודה הזו שהיא מתאימה לדברינו. אנו צריכים לצאת מהשעבוד למערכת השלטונית הרקובה ומהניסיון לראות במוביליה רק יהודים טועים בעלי כוונות טובות, ולהבין את המציאות כפי שהיא באמת.

דברים דומים מובאים גם בתיקוני הזוהר (תיקון סט'):

"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'... [אך] אל קין ואל מנחתו לא שעה. מכיוון שקורבנו היה ממקום הנקרא ערוה... ומהי ערוה שלו, זוהמה רעה... אמא של ערבוב רע... ומה היא? לילית, ממנה יצאו הערב-רב, שהם מעורבים בישראל, שנאמר בהם: הוי גוי חוטא, שהם זרע מרעים בנים משחיתים, ואמרו "אלה אלוהיך ישראל" לעגל, ולכן "ואל קין ומנחתו לא שעה"... ועתידים ישראל להיות בדוחק הגלות, עני ורוכב על חמור, שיהיו כחמור שמשאו על כתפו, מעול המס בגלות ומכובד המלאכה... ובניו של קין שיהיו עשירים ותקיפים כמלכים... ודאי זהו קול דמי אחיך צועקים אלי, אלו דמים של ישראל שעתידים לגזול אותם בניו של קין, הערב-רב שהם רשעים... ועל כך נאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" וזהו שהרג קין את הבל, [שהרי] עני חשוב כמת... "ויאמר קול דמי אחיך צועקים אלי"... כל הזרע שהיה עתיד לצאת מאחיך, שהם ששים רבוא שעתידים לצאת מהבל, במי שנאמר בו "בשגם" זה הבל (כלומר משה רבנו גלגולו של הבל), "בשגם" גימ' משה, כולם צועקים אלי מן הארץ, ובזה רמוז עינוי הדין ועיוות הדין וחמס ושוד ושבר שעתידים בניו של קין לעשות לבניו של הקב"ה (עם ישראל), וזהו קול דמי אחיך... ועליו נאמר "כי משרש נחש יצא צפע", מכיוון שהוא משורש נחש שהטיל זוהמה בחוה, מלאך המות שגרם מיתה לאדם ולכל הדורות שלו, שכך דרכו להרוג ולכן הרג את הבל. והזוהמה הזו שהטיל (הנחש) היא לילית אימא של הערב-רב, עליה נאמר "רגליה יורדות מות" וכו' שהיא סם המות אל אחר שהוא סמא"ל... אבל עמלק שהם בכורי מצרים ערב רב מעורבין בישראל... שהם ערבוב מכל האומות ואפילו מקין, מיד שיעברו מהעולם אז הוחל (יוחל) לקרוא בשם ה' (כלומר אז תוכל הגאולה לבוא והשכינה תשרה בישראל)".

הערה: למעשה הערב-רב קשורים בשורשם לא רק לקין אלא גם להבל דרך החלק הרע שבו, וכן כותב האריז"ל (שער הפסוקים פרשת בלק): "דע כי כל דברים אלו מיוסדים, ע"ד בחינת גלגול נשמותיהם, מהיכן נשרשו... כי גם בערב-רב היה עירוב רע של קין ושל הבל". לעומת זאת החלק הטוב של קין התגלגל ביתרו שדבק בבני ישראל וכפי שכותב האריז"ל בהמשך: "וכמו שכתוב... "ויסר קיני מתוך עמלק", כי הטוב שבקין, נברר ביתרו הנקרא חבר הקיני, הנפרד מקין, ר"ל מן הרע של קין, שהוא עמלק". ובכל זאת על מנת שהנושא יובן באופן פשוט יותר לא נכנסתי למורכבות זו.