בראשית כה ע"א (דברי הזוהר מופיעים הכתב מודגש ופירוש מתוק מדבש בכתב רגיל)

ומשה בגין דבעא לאעלא גיורין תחות גדפוי דשכינתא ומשה לפי שרצה להכניס את הערב רב תחת כנפי השכינה, וחשיב דהוו מאלין דאתבריאו בה' וחשב שהם גירי צדק שמתגיירים לשם שמים... והב בהון את ה' דאברהם ולכן חתם בהם אות ברית המילה שהיא סוד ה' שנתוספה לאברהם אבינו שנימול, והיא סוד השראת השכינה השורה על כל הנחתם באות ברית קודש, ולפי שלא נמלך עם הקב"ה גרמו ליה ירידה ע"י שעשו את העגל... דעתיד איהו ברזא דגלגולא לאתערבא בינייהו בגלותא בין ערב רב לפי שעתיד משה בדורות הבאים ע"י סוד הגלגול להתערב בגלות בין הערב-רב כדי לתקן את הניצוצין שבהם, והטעם הוא דאינון נשמתייהו מסטרא דאלין לפי שנשמתם של הערב-רב הם מסטרא אחרא, דאתמר בהון שעליהם נאמר הפסוק: "כי שמים כעשן נמלחו"  וגו' (ישעיה נא ו) ולפי שהם יכרתו לעתיד לבוא לכן צריך משה רבינו להוציא ולברר הניצוצין שבהם ובזה הוא מוציא חיותם עד שיתבטלו לעתיד לבוא ונמצא שלא רק אומות העולם יאבדו לעתיד לבוא אלא גם אלו הגרים שנתגיירו שלא לשם שמים שהם הערב רב גם הם יאבדו (מתוך "כתם פז" – פי' על ספר הזוהר בראשית מהגאון הקדוש ר' שמעון לביא זצ"ל). ואלין אינון ואלו הנשמות של הערב רב, הם אלו דלא בעא נח רחמי עלייהו כי ידע שאין להם אחיזה בקדושה, ושרש נשמתם מהעולמות שנחרבו שהם מהתתקע"ד דורות המחריבים את העולם, ואתמר בהון ולכן כתוב עליהם "וימחו מן הארץ" והטעם בגין דהוו מאלין לפי ששורש נשמתם היה משורש עמלק, דאתמר בהון שעליהם נאמר "תמחה את זכר עמלק" והיינו לפי ששורשם מהעולמות שנחרבו לכן ימחו, ומשה לא אסתמר מנייהו ומשה לא נשמר מהערב רב, וחשב שיוכל להכניסם בקדושה, ולכן חתם בהם ע"י המילה את האות ה' שהיא סוד אות ברית קודש, ואפיל ה' בינייהו ועי"ז הפיל והוריד את השכינה להיות בגלות ביניהם לפי שלא היו ראויים שתשרה בהם השכינה, ובגין דא איהו לא יעול לארעא דישראל ולכן לא נכנס משה לארץ ישראל ונשאר בחו"ל עם השכינה בגלות כדי לברר את הניצוצין קדישין מבין הקליפות, עד דיתוב ה' לאתרה עד שיקים ויחזיר אותה למקומה לארץ ישראל לעתיד לבוא (כנודע שסוד גלות השכינה הוא בחו"ל)... ואייתי לה עמיה ולעתיד לבוא כשיגאל משה את ישראל מן הגלות ויכניסם לארץ ישראל אז יביא אותה (את השכינה) עמו לארץ ישראל, ואז יהיה יחוד ו' בה' שהוא סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה מיד שריא עליה י"ה... ועי"ז יושלמו הד' אותיות הוי"ה... ודא משה דאתמר ביה (שה"ר רבא פ"א) דאנתתא חדא ילדה ששים רבוא בכרס אחד והיא יוכבד שילדה את משה שהיה שקול כנגד ששים רבוא ישראל, וזה סוד הפסוק דור הולך ודור בא כי נודע שמשה רבינו הנקרא דור מתגלגל והולך בכל דור ודור לצורכם של ישראל להתפלל עליהם ולהצילם מרעת הערב רב, וז"ס הפסוק מלחמה לה' בעמלק מדר דר, כי ע"י משה רבינו הנקרא דור ימחה הקב"ה את הערב רב שהם משורש עמלק (כתם פז ומפרשים).

זוהר בראשית כה ע"ב (פירוש הסולם ומתוק מדבש):

וחמש מינין אנון בערב רב, ואנון: נפילים, גבורים, ענקים, רפאים, עמלקים. ובגינייהו נפלת ה' זעירא מאתרהא וה' מינים הם בערב רב, שהם נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים, ובסבתם נפלה ה' זעירא ממקומה, דהיינו מבינה, פירוש, כי זה לעומת זה עשה אלקים, וכמו שיש 5 בחינות: כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות בקדושה, כן יש כנגדן בקליפות והם 5  מינים הנ"ל שבערב-רב שראשי תיבות שלהם הוא נג"ע ר"ע, או ענ"ג ר"ע כמו שחושב אותם להלן. כי ע"י הרע מתהפך ענ"ג להיות נג"ע... ואילו  5  מינים ערב-רב, מעורבים בישראל ומחטיאים אותם... ובסיבתם נפלה השכינה שהיא סוד ה' האחרונה דהוי"ה וירדה ממקומה בגלות. 

עמלקים -

בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק אשתאר בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.

בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, והאותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה האותיות בב"ל... נמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בשמות בלעם ובלק. ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בבחינת רישא דקליפות וכתר כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה (דניאל ב): "ראשה די דהב טב". כי לולא היו שתיהן מבחינות שוות, לא היו יכולות להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק.

ואלין אנון דאשתארו מאלין, דאתמר בהון וימח את כל היקום ואלו הם שנשארו, מאלו שנאמר עליהם במבול, וימח את כל היקום, כי ע"י שנתגלגלו הנצוצות של אדם הראשון בדור המבול ונמחו במבול עי"ז נתבררו ונזדככו קצת ונפרדו מהם קצת הסיגים אשר הם נמחו לגמרי, וחלק הקדושה שנשאר נתגלגל עוד פעם בדור הפלגה.

ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אנון רישין בקיומא סגי ומאלו הערב רב שנתערבו בישראל ששורשם מקליפת עמלק שעדיין נשארו בגלות הרביעי שהוא גלות אדום, הם אלו הראשים המתמנים על הצבור ורודים בהם בפרך וקיומם וממשלתם הוא בחוזק גדול, והוא משום  שקליפה זו היא בחינת ראש וכתר דקליפות כנ"ל.

ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אלין אנון עמלקים והם נעשים כלי חמס לישראל, היינו שחומסים את ממונם של ישראל ועליהם נאמר במבול, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ושורש נשמתם הוא מדור המבול שלא נזדככו, ומהם נעשה הערב רב ולכן אינם מנהיגים את ישראל ברחמים, ונתבאר מין הראשון של החמש מינים דערב רב, שהם העמלקים, והם כתר דקליפות.

נפילים עלייהו אתמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, ואלין אנון מינא תניינא הנפילים דערב-רב, עליהם נאמר: "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה" (בראשית ו' ב'), שהם חטאו בזנות, ואלו הם מין השני מהערב-רב, דהיינו בחינת חכמה דקליפות. מאלין נפילים מלעילא והם מאלו הנפילים של מעלה, דהיינו שנמשכים מן עזא ועזאל, שהיו מלאכי מעלה והפילם הקב"ה מהשמים כמו שהולך ומפרש, על כן נקראים נפילים, ואלו נפילים דערב-רב נמשכים מהם... ואנון עז"א ועזא"ל, דמנייהו נשמתין דערב רב דאינון נפילים דאפילו גרמייהו לזנות בתר נשים דאנון טבאן ואלו המלאכים הם עז"א ועזא"ל שמהם נמשכו נשמות הערב רב, שהם הנואפים הנמצאים בישראל, שגם הם נקראים נפילים (כמו המלאכים), מכיוון שגם הם הפילו את עצמם מקדושתם לזנות כאבותיהם ובגין דא אפיל לון קב"ה מעלמא דאתי דלא יהא לון חולקא תמן ומשום כך, גם הקב"ה הפיל אותם הערב-רב מהעולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם ויהיב לון אגרייהו בהאי עלמא כד"א ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו' ונתן להם שכרם בעולם הזה, כמ"ש "ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו" (דברים ז). והנה נתבאר מין השני דערב-רב הנק' נפילים, שהם בבחינת חכמה דקליפות.

(דברים אלו נותנים לנו להבין את הסיבה להתדרדרות הקשה מבחינת הצניעות שאנו רואים בדור שלנו, וכן ראה דבריו החשובים של האדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין צזוק"ל בהמשך).

גבורים, מינא תליתאה, עלייהו אתמר המה הגבורים וגו' אנשי השם, ואינון מסטרא דאלין דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם גיבורים, שהם מין הג' של הערב-רב, שנתערב בישראל, עליהם נאמר: "המה הגבורים אשר מעולם אנשי שם" (בראשית ו' ד'), ששורשי נשמותיהם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם: "הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם" (בראשית יא,ד), דהיינו מצד דור הפלגה, ור"ל כי כמו שתכלית בניית המגדל היתה לעשות להם שם שהוא עבודה זרה בראש המגדל להיות להם לכבוד ולתפארת, כמו כן הערב רב עושים כמעשיהם דבנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה, ועטרה על רישוי, ולא לשמא דהוי"ה אלא למעבד לון שם, הה"ד ונעשה לנו שם והם (דהיינו מין הזה דערב-רב) בונים בתי כנסת ומדרשות, ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו שזהו דוגמת המגדל שבנו בני דור הפלגה ואינם מתכוונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שם כמ"ש: "ונעשה לנו שם", וכל זאת להיות חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם ומסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא, וגזלין לון... ועלייהו אתמר והמים גברו מאד מאד על הארץ וגבורים אלו שהם מסטרא אחרא (מצד הטומאה) מתגברים על ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, דהיינו הבהכ"נ ומדרשות שעשו, ועליהם נאמר: "והמים גברו מאד מאד על הארץ", דהיינו הקליפות והס"א הנקראות מים, שהם המים הזידונים והטומאה המתגברים על הארץ לפי שנמנעת עבודת ה' מן העולם, ולכן נקראים גבורים לפי שהם גורמים התגברות הטומאה. ונתבאר מין הג' של הערב-רב, שהם הגבורים, והם כנגד בינה דקליפה.

(ובכן כאן אנו מגיעים לניסיון קשה במיוחד, שהזוהר כותב לנו  שהערב-רב הוא גם בתוכנו, בתוך הציבור הדתי. וכאן הזהירות צריכה להיות כפולה ומכופלת שלא נחשוד בכשרים, ומכל מקום אי אפשר להתעלם מדברי הזוהר ואם יש תופעות קשות במיוחד בתוכנו יש לחשוש שכוח הערב -רב התערב כאן).

רפאים, מינא רביעאה, אם יחזון לישראל בדוחקא, מתרפין מנייהו רפאים, המין הרביעי של הערב-רב שנתערב בישראל, והם נקראים כך משום שחטאם הוא שאם יראו שעת צרה לישראל מניחים אותם ומתפרשים מהם ואינם משתתפים בצערם ואית לון רשו לשזבא לון, ולא בעאן ואפילו יש להם כוח להצילם אינם רוצים להצילם. וזה סימן שאינם מבני ישראל המוסרים נפשם על צרות הציבור. ומתרפין מאורייתא ומאלין המשתדלין בה ועוד שהם עוזבים את התורה ואת אלו העוסקים בה שאינם תומכים בם, ולכן נקראים רפאים לפי שהם מתרפים מלעזור לישראל וכל רצונם הוא למעבד טב עם עכו"ם לעשות טובות לאומות העולם עלייהו אתמר רפאים בל יקומו שעונשם של אלו שלא יקומו לתחיית המתים בזמנא דייתי פקידה לישראל אתמר בהון ותאבד כל זכר למו בעת שתבוא פקידה לישראל ויושעו מצרתם, נאמר על ידם: "ותאבד כל זכר  למו" (ישעיה כו), כי להיותם תולדות החושך, נאבדים בהכרח עם ביאת האור לישראל. ונתבאר מין הרביעי דערב-רב, שהם הרפאים, והם כנגד ז"א דקליפה (תפארת דקליפה).

ענקים, מינא חמישאה, דאנון מזלזלין לאלין דאתמר בהון וענקים לגרגרותיך ענקים, הם מין חמישי של הערב-רב, שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם: "וענקים לגרגרותיך" (משלי א), דהיינו בת"ח ולומדי התורה, לפי שהתורה היא להם כענק של עדי זהב ותכשיט לצואר, ולפי שהערב רב עושים את עצמם כענקים ומבזים כבוד הת"ח שנאמר בהם ענקים לכן נקראים ענקים ועלייהו אתמר, רפאים יחשבו אף הם כענקים, שקילין דא לדא ועליהם נאמר, רפאים יחשבו אף הם כענקים, כי הם שקולים זה כזה, כלומר שהם שווים בחטאם ובעונשם אלין אנון דאהדרו עלמא לתהו ובהו אלו הם שמחזירים את העולם לתהו ובהו ורזא דמלה חרב בי מקדשא, והארץ היתה תהו ובהו, דאיהי עקרא וישובא דעלמא וסוד הדבר הוא, חרב בית המקדש, נאמר עליו: "והארץ היתה תהו ובהו", כי בית המקדש הוא עיקר העולם וישוב העולם, ולכן נחשב כאילו כל הארץ  היתה תהו ובהו. וב' מיני ערב-רב הללו שנתערבו בישראל גורמין חורבן בית המקדש מיד דייתי אור דאיהו קב"ה, יתמחון מן עלמא ויתאבדון תכף כשיבא האור לישראל, שהוא הקב"ה ימחו מן העולם ויאבדו אבל פורקנא לאו איהי תליא אלא בעמלק עד דיתמחו דביה אומאה, והא אוקמוה  אבל גאולת ישראל אינה תלויה רק במחיית עמלק, עד שימחה אותו שבו היא השבועה, דהיינו הכתוב: "כי יד על כס יה" וכו'.                                                                                                                                             

זוהר בראשית כו ע"ב:

לעתיד לבוא שכינתא לא שלטא עלה אילנא דסטרא אחרא כי אז נאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שהיא השכינה (הכוונה שהארץ היא כינוי לשכינה) דאינון ערב רב ששורשם מהסטרא אחרא, דאינון עץ הדעת טוב ורע שהם מקליפת נוגה הכלולה טוב ורע, ולא תקבל בה עוד טמא פי' שלא תפגם עוד מאחיזת הקליפות כי לא ישלטו בה עוד, הה"ד ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כי לא יהיה שום כוח לסטרא אחרא, ובגין דא לא מקבלים גרים לימות המשיח כי לא יהיה עוד סוד בירור הניצוצין מן הסטרא אחרא ותהא שכינתא כגפנא דלא מקבלא נטעא ממינא אחרא ותהיה השכינה כגפן שאינה מקבלת הרכבה מעץ אחר, וישראל יהון בקדושה עליונה... ועץ הדעת טוב ורע ששם אחיזת הקליפות והערב רב, אדחיין מנייהו יהיה נדחה ונפרד מהם, ולא מתדבקין ולא מתערבין בהון ולא יהיו עוד דבוקים ומעורבים בהם, דהא אתמר בישראל ר"ל שעל ישראל נאמר מה שכתוב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ומפרש דאינון ערב רב שנתערבו ונתדבקו בישראל... ומיד דיפקון ישראל מן גלותא בביאת הגואל במהרה, מיד יהיו עמא קדישא  לחוד בלי תערובת ערב רב... דבההוא זמנא כי בזמן הגאולה, אתמר במשה ובישראל אז תתענג על ה' פי' שישראל יתענגו מהשפע המושפע להם מהמלכות... ואז ואתהפך לערב רב ענ"ג שיהיה לישראל, להם יתהפך לנג"ע וגם ולאומין דעלמא יתהפך לנגע, כגוונא דפרעה ומצראי דפרח בהון שחין אבעבועות כמ"ש ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה, אבל לישראל יהיה ענ"ג רק לישראל יהיה ענ"ג... (מקדש מלך ומפרשים).

זוהר בראשית כז ע"ב:

סוף סוף ר"ל עיקרן של דברים הוא, בזמנא דערב רב מעורבין בישראל בזמן הגלות שנשמות הערב רב מעורבים בין נשמות ישראל והם מושרשים למעלה בז"א (זעיר אנפין) ויש להם כח לינק מהשפע הנמשך דרך הפרצופים העליונים (ראה הסבר על הפרצופים בנספח מס' 3) לית קריבו ויחודא באתוון שם הוי"ה אז אין קירוב ויחוד באותיות של השם הוי"ה, רוצה לומר שיש פירוד בין פרצופי אבא, אמא, זעיר אנפין ונוקבא, ואין השפע נמשך מפרצוף לפרצוף כראוי כדי שהערב רב לא ינקו מהם, ומיד דיתמחון מעלמא וכשהערב רב ימחו ויאבדו מן העולם, אתמר באתוון דקב"ה אז נאמר באותיות של השם הוי"ה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיהיה יחוד בין ד' אותיות הוי"ה ויהיה נמשך שפע רב דרך הפרצופים העליונים לבני ישראל.

זוהר בראשית כח ע"ב (עם פירוש הסולם):

וכתיב ונבאו בניכם ובנותיכם וגו', ואלין אנון נשמתין חדתין, דעתידין למהוי על ישראל וכתוב ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' והם נשמות חדשות העתידות להיות בישראל כמה דאוקמוה אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, ואז החדשות יבואו כמו שאמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, ואז החדשות יבואו.

פירוש, כי כל הנשמות שבעולם היו כלולות בנשמת האדם הראשון... וכיוון שחטא בעץ הדעת נפגמו כל הנשמות, ומתגלגלות והולכות בכל הדורות, עד שיקבלו את תיקונם השלם, ויהיה גמר התיקון, ואז ימשכו ישראל נשמות חדשות, דהיינו שעוד לא היו כלולים בגוף האדם הראשון, ועל נשמות חדשות הללו אומר הכתוב, ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' בההוא זמנא, מתעברין ערב רב מעלמא, ואתמר בישראל ובמשה כל חד בבת זוגייהו, ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו ולא יתבוששו בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם, ואז נאמר בישראל ובמשה, כל אחד ואחד בבת זוגו, ויהיו וגו' ולא יתבוששו, כלומר שלא יהיו צריכים ללבושים לכסות ערוה משום דאתעבר ערוה מעלמא, דאלין אינון דגרמו גלותא ערב רב ודאי כי הוסר הערוה מן העולם, שהם אלו שגרמו את הגלות בעולם ועלייהו אתמר והנחש היה ערום מכל חית השדה וגו' ערום לרע מכל חיוון דאומין דעלמא עעכו"ם, ואנון בנוי דנחש הקדמוני, דפתי לחוה ועל הערב רב נאמר והנחש היה ערום וגו', כי הנחש היה ערום לעשות רע יותר מכל החיות, שהם אומות העולם, עכו"ם, והערב רב הם בניו של הנחש הקדמוני שפיתה לחוה בעץ הדעת וערב רב ודאי אנון הוו זוהמא דאטיל נחש בחוה והערב רב, הם היו הזוהמא, שהטיל נחש בחוה פירוש, מה שאמרו, בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, היינו הערב רב שנתערבו בנשמות שהולידה חוה, שהם נבחנים לזוהמא כלפי הנשמות. ומההיא זוהמא נפק קין, וקטל להבל רועה צאן דאתמר ביה בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל. בשגם ודאי איהו משה וקטיל ליה ומאותה זוהמא, שהם בחינת ערב רב, יצא קין, ועל כן הרג את הבל רועה צאן, שנאמר בו בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל, בשגם הוא בודאי משה, והרג אותו. כלומר, בשגם הוא בגימטריה משה, ומשה הוא גלגול נשמת הבל כנודע, נמצא הכתוב בשגם רומז על הבל ומשה, וע"כ היה הבל רועה צאן כמו משה. וקין שהרג אותו נמצא שהרג את משה. ועשה זאת מכח הערב רב שהיה מעורב בנשמתו ואיהו הוה ברא בוכרא דאדם והוא היה בן בכור של אדם, כלומר, ע"כ נתערב בנשמת קין ולא בנשמת הבל, משום שקין היה בן הבכור שיצא ראשונה אחר חטא עץ הדעת, ועל כן יצא בו כל הזוהמא של הנחש (כנראה שכוונת הרב שרוב זוהמת הנחש יצאה בקין מכיוון שגם בהבל נתערבבה מעט מהזוהמא – ב.י.נ) ועם כל דא, משה בגין לכסאה על ערייתא דאבוהי, נטל בת יתרו דאתמר ביה ובני קייני חותן משה ועם כל זה, משום שרצה משה לכסות על ערות אביו, לקח לו לאשה את בת יתרו, שנאמר בה ובני קני חותן משה והא אוקמוה, אמאי אתקרי קיני, שנפרד מקין כד"א וחבר הקיני נפרד מקין ולמה נקרא יתרו קיני, משום שנפרד מקין, כמ"ש וחבר הקיני. פירוש, אע"פ שקין הרג להבל שהוא משה, מ"מ חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהם ערות אדה"ר, מחמת החטא דעץ הדעת. ורצה משה למחוק הזוהמא הזו שהוא ערות אביו אדה"ר, וע"כ לקח לאשה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול של קין שע"כ נקרא קיני, ובזה שלקח את בתו תקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמא, שהיא ערב רב. ובתר בעא לאהדרא ערב רב בתיובתא, לכסאה ערייתא דאבוהי ולאחר מכן, אחר שהפריד הערב רב מנשמת קין, רצה להחזירם בתשובה, בכדי לכסות ערות אביו, אדם הראשון, כנ"ל. דקב"ה מחשבה טובה מצרפה למעשה ואמר לו קב"ה מגזעא בשא אנון, תסתמר מנייהו ואמר לו הקב"ה למשה, השמר מפניהם מגזע הרע ההוא. ואת מחשבתך הטובה, שרצית להחזירם בתשובה, אצרף למעשה. אלין אנון חובה דאדם ליה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, אלין אנון חובה דמשה וישראל ערב רב האלו, הם הכחות דפרודא שהיו בעה"ד, שבסבתם הזהיר אותו הקב"ה ומעצה"ד טו"ר לא תאכל ממנו וכן הם כוחות דפרודא שבחטאם של משה וישראל...

זוהר בראשית כט ע"א:

וישמעו את קול ה' אלקים וגו' כד קריבו לטורא דסיני. הה"ד השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש וגו' הכתוב "וישמע את קול ה' אלקים מתהלך וגו'" רומז על ישראל כשקרבו לקבלת התורה על הר סיני וז"ש "השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש וכו' ויחי". ולומדים גזרה שווה שמיעה שמיעה. וערב רב מיתו אבל הערב-רב לא יכלו לשמוע קול אלקים ומתו ואנון הוו דאמרו למשה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות ואלו שנשארו מהערב-רב שלא מתו, אמרו אחר-כך למשה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות. ואשכחו אורייתא וגרמו שכחה בתורה ע"י שהחטיאו ישראל בעגל. ואלין אינון עמי הארץ דאתמר בהון ארור שוכב עם כל בהמה והערב רב הם אלו עמי הארץ, שנאמר בהם ארור שוכב עם כל בהמה, בגין דאנון מסטרא דההוא חויא, דאתמר ביה, ארור אתה מכל הבהמה משום שהם מצד נחש ההוא שנאמר בו ארור אתה מכל בהמה. והא כמה ערבובין אינון בישין, בעירן וחיוון והרי יש כמה ערבובים רעים בישראל הנקראים בהמות וחיות. אבל אית ערבוביא מסטרא דנחש, ואית ערבוביא מסטרא דאומי עעכו"ם, דדמו לחיוון ובעירן דחקלא. ואית ערבוביא מסטרא דמזיקין דנשמתן דחייביא, אנון מזיקין דעלמא ממש. ואית ערבוביא דשדים ורוחין ולילין אבל יש ערבוב מצד הנחש, ויש ערבוב מצד אומות העולם, והם דומים לבהמות וחיות השדה, ויש ערב-רב מצד המזיקים שהם נשמות הרשעים, כי נשמות הרשעים הם ממש מזיקי העולם, ויש ערב-רב של שדים רוחות ולילין, וכלא מעורבין בישראל ולא אית בכולהו לטייא כעמלק דאיהו חיויא בישא, אל אחר וכל אלה מיני ערב רב מעורבים בישראל בגלות ושולטים עליהם. ואין בכל מיני ערב רב ארור כעמלק עם שרם של מעלה שהוא הס"מ כדלקמן, שהוא הנחש הרע ונחשב לע"ז איהו גלוי לכל עריין דעלמא. רוצח איהו ובת זוגיה סם מות, ע"ז והוא גורם לכל העריות שבעולם, והוא הגורם לכל הרציחות שבעולם, ובת זוגו הלילי"ת נקראת סם המות ע"ז והם הגורמים לג' עבירות חמורות ע"ז ג"ע ושפ"ד, וכל מיני סטרא אחרא שורשם הס"מ, וכלא סמא"ל ואית סמא"ל ואית סמא"ל ולאו כלהו שויין ויש סמא"ל ויש סמא"ל, כי בכל הד' קליפות שבכל העולמות יש ס"מ ולילית, ולא כולם שווים, כי בקליפת נוגה נאמר שהיה הס"מ מלאך קדוש ונתגרש מן השמים, ובג' קליפות האחרות הס"מ ולילי"ת הם רעים וחטאים מאד, אבל ההוא סטרא דחיויא, איהו לטייא על כלא ולכן הערב רב שהם מצד הנחש... הם מקוללים יותר מכל שאר המינים... ולזמנא דאתי עתיד קב"ה לבערא כל זינין בישין מעלמא, כדכתיב בלע המות לנצח. כדין תב כלא לאתריה. כדכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ולעתיד לבוא, עתיד הקב"ה לבער כל מיני הרע מהעולם, כמ"ש "בלע המות לנצח". כי המות הוא שורש כל הרע, וכשיתבטל המות יתבטל כל הרע. אז חוזר הכל למקומו, כמו שהיה לפני החטא של עץ הדעת, שממנו היתה המיתה וכל מיני הרע, ככתוב "ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד".

זוהר חלק א' פרשת בראשית, השמטות שבסוף הספר סימן כ"ט, דף רס"ג עמוד א'

ובזמנא ההוא יתמחון מן עלמא כל אינון דאתמר בהון ויעשו כן חרטומי מצרים בלהטיהם ובזמן ההוא ימחו מן העולם כל אלו שנאמר בהם ויעשו כן חרטומי מצרים בלהטיהם.

זוהר שמות דף ז ע"ב

וכל מלכין דעלמא יתערון לאתחברא לאגחא קרבא ביה, וכמה מפריצי יהודאין יתהפכו לאדהרא לגבייהו, וייתון עמהון לאגחא קרבא על מלכא משיחא וכל המלכים שבעולם יתעוררו להתחבר יחד לעשות מלחמה עם מלך המשיח, לפי שהאומות הם מהגבורה, והגבורה מתעוררת אז, לכן אינם מתבטלות מיד אלא הם מעוררות עצמן להתגבר, והקב"ה חפץ בזה כדי להראות גבורתו, וכמה מפריצי ישראל יתהפכו וישתמדו ויחזרו ויתחברו אל הגויים, ויבואו לעשות מלחמה עם מלך המשיח.

זוהר בשלח דף מה ע"ב

ויסב אלהי"ם את העם דרך המדבר ים סוף טעם הדבר לתקנא ארחא לאתריה כדי לתקן את הדרך למקומו הראוי, ר"ל לפי שרצה הקב"ה לעשות נס גדול בקריעת ים סוף ולהטביע את המצרים לכן הסיבם דרך ים סוף, רבי יהודה אמר, מאי שנא כד הוו ישראל במצרים מה השינוי שכשהיו ישראל במצרים דכתיב (שמות ה א): "שלח את עמי" שהוא לשון חיבה, וכתוב (שמות ט,ב): "כי אם מאן אתה לשלח את עמי", ועוד כתוב (שמות ד כב): "בני בכורי ישראל", כל אלה הלשונות הם לשון חיבה, ובההוא זמנא לא הוו גזירין ולא אתקשרו ביה כדקא יאות ובאותו הזמן עדיין לא היו נמולים ולא נתקשרו בקב"ה כראוי, והכא דהוו גזירין ועבדו פסחא ואתקשרו ביה קרי לון את העם וכאן כשיצאו ממצרים שכבר היו נמולים ועשו פסח ונתקשרו בקב"ה קרא להם העם סתם ולא עמי, ומתרץ אלא בגין ההוא ערב רב דאתדבקו בהו ואתערבו בהדייהו קרי לון את העם סתם אלא בשביל הערב רב שנתדבקו בהם ונתערבו עמהם קרא אותם את העם סתם, המורה על סתם אנשים רבים המקובצים יחד, כמה דאת אמר (שמות לב,לה): "ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל", ועוד כתוב (שמות לב, א): "ויקהל העם על אהרן", ועוד (שם): "וירא העם כי בשש משה", וכן כלהו בכל מקום שכתוב העם הכונה על הערב רב... תא חזי אי לא הוו אינון ערב רב דאתחברו בהון בישראל בא וראה אילו לא היו אותם הערב רב שנתחברו בישראל, לא אתעביד ההוא עובדא ולא מיתו מישראל כל אינון דמיתו לא היה נעשה המעשה של העגל, ולא היו מתים מישראל כל אותם שמתו, ולא גרים לון לישראל כל מה דגרים ולא היו גורמים לישראל כל מה שגרמו, ותא חזי ההוא עובדא וההוא חובה ממש גרים גלותהון דישראל ובא וראה זה המעשה של העגל ואותו החטא ממש גרם את גלותם של ישראל דתנינן בעא קודשא בריך הוא דישתכחון ישראל בההוא שעתא כמלאכי עלאי שלמדנו שרצה הקב"ה שיהיו ישראל בשעת מתן תורה קדושים כמלאכי השרת, ולמעבד להון חירין מכלא ורצה לעשות אותם בני חורין מכל הדברים, דהיינו חירין ממותא ולמהוי חירין מן שעבודא דשאר עמין חרות ממיתה ולהיותם בני חורין משעבוד שאר העמים כלומר שלא יהיה עוד גלות, כמה דאת אמר (שמות לב, טז): "חרות על הלוחות", ואמרו חז"ל במסכת עירובין דף נד ע"א אל תקרי חרות שפרושו חקוק, אלא חירות פי' חפשי מכל השעבודים, כיון דאתעביד ההוא עובדא גרימו כלא כיון שנעשה העגל גרמו כל הרעות, דהיינו גרימו מותא, גרימו שעבוד מלכוון גרמו את המיתה וגרמו שעבוד מלכיות, גרימו דאתברו אינון לוחי קדמאי וגרמו שנשתברו לוחות הראשונות (שהוא הגורם שכחת התורה, כמחז"ל שם, וז"ל: "אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל"), גרימו דמיתו מישראל כמה אלפין מנייהו ועוד גרמו שמתו מישראל כמה אלפים מהם, וכל דא בגין אתחברותא דאינון ערב רב דאתחברו בהו וכל זה נגרם על ידי ההתחברות של הערב רב שנתחברו עמהם. ומסיק מדבריו ואמר אוף הכא בגיניהון לא אתקרון בני ישראל, ולא ישראל, ולא עמי, אלא העם סתם אף כאן ישראל בצאתם ממצרים אינם נקראים בני ישראל או ישראל ולא עמי בלשון חיבה אלא העם סתם, כמ"ש ויהי בשלח פרעה את העם, ואי תימא וחמושים עלו בני ישראל ואם תאמר הרי שכתוב בצאתם ממצרים בני ישראל, ומתרץ כד הוו סלקין ממצרים ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב רב קרי לון בני ישראל שהלשון "עלו" למפרע, דהיינו כשעלו ממצרים ולא נתחברו עדיין עם הערב רב, לכן קרא אותם הכתוב בני ישראל, כיון דאתחברו בהדייהו כיון שנתחברו עמהם דכתיב וגם ערב רב עלה אתם, קרי לון העם מאז קרא אותם הכתוב העם סתם.

זוהר משפטים ח"ב דף קכ 

דרועא שמאלא אתמר בה זרוע שמאל נאמר בה שמאל דוחה ימין מקרבת, דאף על גב [שהיה ראוי] דאקדים בתשרי להקדים (את זמן הגאולה) לתשרי, דאקמוה ביה מארי מתניתין בתשרי עתידין להגאל כפי שאמרו בעלי המשנה (מסכת ר"ה דף יא), בתשרי עתידין להגאל, תהא דוחה בגין דלא ימות משיח בן אפרים הגאולה תדחה לניסן כדי שלא ימות משיח בן אפרים... עד דיקרב ימין, פסח דרועא ימינא עד שיקרב ימין [שהוא] פסח זרוע ימין, שהוא סוד החסד ששם אין חשש מיתה למשיח בן אפרים, לקיים בה בשכינה וכנסת ישראל: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז טו), והיינו בניסן והאי איהו וזהו שנאמר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ואלו ואלו דברי אלהים חיים, כי הפקידה תהיה בתשרי אבל תדחה עד ניסן, לקיים בהון לקיים בהם בישראל "בחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה'"(ישעיה נד ח), כדי שהגאולה תהיה בהתעוררות הרחמים ולא ימות משיח בן אפרים, ולבתר נטלי כלהו מגבורה ולאחר שישראל יגאלו מהאומות, הם יקבלו גבורה, דמניה משיח בן אפרים שממנה, מהגבורה העליונה יוצאת נשמת משיח בן אפרים, לנטלא נוקמא משנאוי לקחת נקמה מהשונאים, דהכי בעי לנקאה עבורא שכן יש לנקות התבואה דאינון ישראל בימינא שהם ישראל בימין, כלומר ישראל נמשלים לתבואה כמ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, שהם מעורבים בין האומות שנמשלים לתבן וקש, וצריך לבררם ולהבדילם מהם, ולבתר לאוקדא קש בשמאלא ואח"כ להדליק את הקש בשמאל, כלומר, לאחר שיבדלו ישראל מגויי הארצות ויתכנסו נדחי ישראל מהארצות אשר נפוצו שם אח"כ יקחו ישראל נקמה מן עשו הרשע ומכל האומות שציערו את ישראל הדא הוא דכתיב וזה שכתוב (עובדיה א, יח): "והיה בית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" אבל כל זמן שישראל מעורבים בין האומות אי אפשר לעשות נקמה בהם כדי שישראל לא יכלו ביניהם ולכן קיבוץ גלויות קודם לדין שהקב"ה יעשה באומות ע"י משיח בן יוסף...  [ו]משיח בין דוד דאיהו אריה מימיניה שהוא [סוד] אריה מימינו, ומשיח בין יוסף דאיהו שור משמאליה שהוא [סוד] שור בשמאלו, מימינא אברהם, משמאלה יצחק מימין אברהם משמאל יצחק, ואיהו נשר באמצעיתא ומשה בעצמו הוא סוד הנשר באמצעיתו, שלשלת דלהון מסטרא דיעקב שלשלת שלו מצד יעקב, כלומר,  התקשרות משיח בן דוד שבימין ומשיח בן יוסף שבשמאל עם משה הוא מצדו של יעקב שעליו נאמר יעקב חבל נחלתו... [ובביאת המשיח] ואתמר בישראל יתקיים בישראל "וירדו בדגת הים" (בראשית א, כו), ממנן דימא מסטרא דנחש דהוה שרא דמצרים הממונים שבים מצד הנחש, שהוא שר של מצרים, דאתפשט בגלותא בתראה מים עד ים שמתפשט בגלות אחרונה לשלוט מקצה הים ועד קצהו דהיינו בכל העולם כולו, ובעוף השמים ערבוביא בישא ובעוף השמים, ערבוב רע, עמלקים נפילים תערובת דכל אומין תערובת של כל האומות בכל סטרא בגלותא בתראה בכל צד בגלות האחרונה, בין בישראל, בין בישמעאל, בין בעשו והם סוד נשמות הערב-רב שהקליפה זוקרתם בעולם, שכן יש ג' מינים, ישמעאל מימין עשו משמאל ורשעי ישראל באמצע, ובכל אלו ישלטו ישראל בעת ביאת המשיח...   

והאלהי"ם יבקש את נרדף פי' יבקש ליפרע מן הרודף, והיינו ישראל דאתמר בהון בני ישראל שנאמר בהם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא) כמחז"ל במס' יבמות דף סא ע"א, אתם קרויין אדם ואין הגויים קרויין אדם, הוו נרדפים קדם ערב רב זאבים בישין הם היו נרדפים לפני הערב-רב שהם זאבים רעים, הא בנימין זאב יטרף לגבייהו דטריף לון הרי בנימין יהיה זאב הטורף לנגדם שיטרף אותם, כי שבט בנימין שהוא צעיר השבטים הם עתידים לעשות נקמות בערב רב, ויתקיים בההוא זמנא ויתקיים בזמן ההוא בבקר יאכל עד שמכח משיח בן דוד שהוא בחינת בקר ייאכלם וישחיתם... ויתער נפתלי אז יתעורר שבט נפתלי ללחום מלחמה שניה דאיהו אילה שלוחה הנותן אמרי שפר ר"ל שיהיה אילה שלוחה מאת מלך המשיח, וז"ש יתער בימינא דאיהו משיח בן דוד הוא יתעורר ללחום בכח בימין שהוא סוד אריה שבחסד שהוא משיח בן דוד, דאתמר ביה גור אריה יהודה מטרף בני עלית הרי שנקרא אריה, ויחזור על אומין דעלמא ויחזור על אומות העולם, ר"ל לומר שיחזור הנרדף לרדוף את הרודף, ואז כרע שכב עלייהו למטרף לון יכרע וישכב עליהם לטרוף אותם... כי ע"י המלחמה הראשונה של שבט בנימין יטרוף את רשעי האומות והערב-רב, וע"י מלחמה שניה שתהיה ע"י נפתלי בכח משיח בן דוד ישמידו ויכלו אותם, ועכ"ז מאחר שאלו ב' מלחמות יהיו ע"י בני אדם, לא יהיה כליון נחרץ לגמרי כי יש סוף ותכלית לכח בני אדם, ולכן תהיה מלחמה שלישית, ואז וישראל דהוו כיונה נרדפין קדם נשר וישראל שהם כיונה היו נרדפים לפני הנשר, מסטרא דעופין דאומין דעלמא מצד העופות הטמאים של אומות העולם, בההוא זמנא יתער נשר בזמן ההוא יתעורר נשר דקדושה והיינו הקב"ה... ויתפרש גדפהא על ערבובי דאומין ויפרוש כנפיו על ערבוב של האומות, והיינו מלחמה לה' בעמלק, והם אותם האומות שהלקו את ישראל על ידם, ועשו וישמעאל דאינון עמלקים ועשו וישמעאל שלקו ועינו את ישראל והם ערבוביא בישא שכולם נתערבו אלו באלו, וזרע עמלק נתערב בהם, וערבוביא בישא דישראל וגם הערב-רב שהם פריצי ישראל נתערבו עמהם, וטריף לון דלא ישאר חד מנייהו והקב"ה יטרוף אותם שלא ישאר אחד מהם, לקיים מה שנאמר בישראל (דברים לב, יב): "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". 

ואמר כי עד כאן היו מקבלים את אלו הרשעים אם היו חוזרים בתשובה, אבל ומתמן ואילך מביאת המשיח ואילך, אין מקבלים גרים, כמה דאוקמוה מארי מתניתין (מס' יבמות דף כד ע"ב): "אין מקבלים גרים לימות המשיח", וכן לא יקבלו את הרשעים, כי מכאן ואילך נסתמו דרכי התשובה בפני הרשעים בין באומות ובין בישראל... ואמר כי כד יפקון מגלותא הכי תבירין כשיצאו ישראל מן הגלות כך יהיו שבורים כהתבואה, עד דיתבריר אוכל מתוך פסולת כי ע"י הגלות יתבררו הנשמות הקדושות שהם האוכל מתוך הרשעים שהם הפסולת, והפסולת דהיינו קש ערב-רב היא הקש שהיא הערב רב, עד דיתברו וישתמודעו ישראל בינייהו עד שיתבברו ויהיו ניכרים ישראל הקדושים ביניהם, כבר דאתבריר מגו מוץ ותבן כתבואה שנתבררה מתוך מוץ ותבן ועד דיתבררו מנייהו ועד שיתבררו ישראל מבין הרשעים שהם הערב-רב השכינה לא תשרה עליהם... ולבתר דיהון נקיים מגו פסולת ולאחר שבני ישראל יהיו נקיים מכל פסולת, יתקדשון לבי כיין לנסכא על גבי מדבחא יתקדשו לבוא לבית המקדש, כמו יין שמביאים לנסח על גבי המזבח, וזיתים לאדלקא שרגין למנרתא וכשמן זית שמביאים להדליק את הנרות למנורה, ומאן יזכה להאי ומי יזכה לזה, ואמר יין דלא יתנסך לע"ז יין שלא נתנסך לעבודה זרה היינו נשמות ישראל שלו נתערבו בגויים, דערב רב אינון יין דנתנסך לע"ז כי הערב-רב הם דוגמת יין שנתנסך לעבודה זרה, ומנהון ומהם יצאו משומדים מינים אפיקורסים ומפרש שכל אלו הם משומדים לעבירות שבכל התורה כולה שעוברים על כל העברות שבתורה, וישראל דאתמר בהון ורשעי ישראל שנאמר בהם (תהילים קו לה): "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם" (ועל כך כתב הגר"א בביאורו לברכות נד: "ועוד מין רביעי: "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם", שהן ישראל עצמם שדבקו בערב רב והיו כמותם... והרביעית הזו קשה מכולם והוא אחינו דאחמיץ"), עד דיהון דרוכין בין רגלייהו בגלותא עד שיהיו ישראל נדרכים בין רגליהם של האומות בגלות, לא אתברירו מנייהו לפי שלא נתבררו עדיין מהם... אבל בתר דיפקון מן גלותא נמשלים לתפוחים אחר שיצאו ישראל מן הגלות יהיו נמשלים לתפוחים... ולכל ריחין טבין ולכל ריחות טובים, ר"ל שיתפרסם שמעם הטוב למרחוק כמ"ש לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, כגוונא דמפקנו דמצרים כעין שהיה ענין יציאת מצרים, דכתיב ביה שנאמר בה תחת התפוח עוררתיך שממקום שורשך בתפארת עוררתיך והוצאתיך ממצרים (רמ"ק ורא"ג והגר"א).

(וראה בהמשך בביאור הגר"א לאגדת בכורות ח' ע"ב מאמר "אית לן בירא בדרבא" שמתבסס על הזוהר הנ"ל).

זוהר כי תשא ח"ב קצא - קצב

תא חזי כתיב בא וראה מה שכתוב וירא העם כי בשש משה, מאן העם מי הם העם, ואמר אינון ערב רב הם היו הערב רב, ושואל מאן ערב רב מי היו הערב רב... כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו כל מכשפי מצרים וכל החרטומים שלהם היו הערב רב דכתיב בהו אלו שכתוב בהם ויעשו גם הם חרטומי מצרים דהיינו דבעו למיקם לקבל פליאן דקודשא בריך הוא שרצו לעמוד כנגד הנפלאות שעשה משה בשם הקב"ה, לומר שהכל עשה בכח הכשפים כי הרי גם הם יכולים לעשות כמוהו בכשפים, כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים כיון שראו את הנסים והנפלאות שעשה משה במצרים למעלה מהטבע אשר הם לא יכלו לעשות כמוהו, אהדרו לגבי משה חזרו ובאו אל משה ובקשו ממנו שיקבלם ויגיירם, אמר ליה קודשא בריך הוא למשה לא תקבל לון אמר לו הקב"ה למשה לא תקבל אותם, ולא הודיעו הטעם, ומשה חשב שהטעם הוא כדי שלא יהנו מהנאתן של ישראל כמו שלא נשתתפו עמהם בצרתם, וחשב משה שלא גרעו אלו מיתרו שהשכיל בגדולת ה' ונתאמץ לבוא אצל ישראל וקבלוהו, וז"ש אמר משה להקב"ה מאריה דעלמא כיון דחמו גבורתא דילך בעאן לאתגיירא רבון העולם הרי כיון שראו הגבורות שלך הם רוצים להתגייר, ולא מחמת להנות משולחן מלכים, ולכן יחמון גבורתך בכל יומא וינדעון דלית אלהא בר מנך יראו הגבורות שלך בכל יום וידעו שאין אלוה חוץ ממך, וכשראה משה שהקב"ה לא השיבו, לכן וקבל לון משה קבל אותם משה ומל אותם וגיירם. והטעם לפי הסוד מה שמשה קבל את הערב רב, לפי שהיו מסיגי נשמתו ורצה לתקנם, אבל לפי שלא היתה כוונתם לשם שמים לכן פגמו על ידי המילה בברית העליון... כל חרשי דמצרים הוו הם היו כל חרשי מצרים וברישהון יונוס וימברוס ובראשם היו אלו השני מכשפים בניו של בלעם הרשע... וחכמתא דלהון הוה סגי וחכמתם של הערב רב היתה גדולה... אינון רשעים חייבין חרשין בנוי דבלעם חייבא דלבן רשיעא אלו הרשעים החטאים המכשפים בניו של בלעם הרשע בני בניו של לבן הרשע, חמו דכוס של ברכה בימין איהו ראו שכוס של ברכה שהוא סוד המלכות הוא בימין, ומן ימינא אתקף תדיר ומן כח החסד שבימין הוא מתחזק תמיד, לכן אמרו אלו ב' המכשפים יונוס ויומברוס אי יהא בסטר דא ההוא רישא דימינא אם יהיה בצד שלנו אהרון שהוא ראש של החסד שבימין, אז הא תוקפא דילן כדקא יאות הרי התוקף שלנו כראוי, לפי שיניקת החיצוניים היא מהגבורה, ואם יסכים בזה החסד הרי התוקף שלנו יהיה חזק. כיון דמטא שבע שעתין דיומא כיון שהגיע שעה שביעית של היום יהבו ליה לאהרן מיד נתנו מיד את הזהב לאהרון, אי איהו הוה אמר לון שוו ליה בארעא בקדמיתא ואנא אטול אם הוא היה אומר להם שישימו את הזהב בתחילה על הארץ ואני אקחו משם, לא הוו יכלין בחרשייהו כלום לא היו יכולים לפעול ולעשות בכשפיהם כלום, אלא מידם נטל אלא מה שהצליחו בכשפיהם היה לפי שאהרן לקח הזהב מידם, וקרא מתרעם ואמר, ויקח מידם ולא אמר להם שיניחו אותו תחילה על הארץ, חמו מה עבד אהרן גבר נביאה גבר חכים לא ידע לאסתמרא ראו מה שעשה אהרן שהיה נביא וחכם ולא ידע להשמר ולהזהר מהם... מאן חמא חרשין בכל עלמא כאלין מי ראה מכשפים גדולים כאלו בכל העולם, שיגרמו לאהרון לפגום כל כך למעלה... ומלחשי בפוממיהו ומשכי רוחא לתתא מן סטרא אחרא והיו מלחשים בפיהם דברי כישוף והיו מושכים למטה רוח מן הסטרא אחרא ומשכו תרין רוחין כחדא, חד מן דכר וחד מן נוקבא ומשכו ב' רוחות ביחד, אחד מן הזכר דקליפה שהוא הס"מ ואחד מן הנוקבא דקליפה שהיא הלילי"ת... ועל דא ועל כן לפי שבעגל היה ממש רוחות טמאות מזכר ונקבה דקליפה, לכן כל אינו דישראל דמיתו כל אותם מישראל שמתו... שבדקום המים וצבו בטניהם (כפ' רש"י על הפסוק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל) היה עונש על כי אתחברו בהדייהו בלבהון נתחברו עם הערב רב בהרהור לבם, שהאמינו שיש לעגל איזה כח עליון, והוא הרהור עבודה זרה שפוגם גם במחשבה...

זוהר נשא קכה ע"א: 

וערב רב כגוונא דאתמר בהון והערב רב כמו שנאמר בהם וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק (שמות כ), הכי יהון רחיקין מן פורקנא כך יהיו רחוקים מהישועה, ויחמון לת"ח, ולעמא קדישא בכל האי יקר, ואינון רחיקין מינייהו ויראו לתלמידי חכמים ולעם הקדוש בכל אותו כבוד, והם יהיו רחוקים ממנו. ואי בעו לאתחברא בהדייהו מה כתיב בהו ואם ירצו להתחבר איתם, מה כתוב בהם (שמות י"ט): "כי סקול יסקל או ירה יירה", בההוא זמנא יתקיים בהו ישראל  באותו זמן יתקיים בהם בישראל (דברים לב): "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", והא אוקמוה אין מקבלים גרים לימות המשיח וכבר העמידו אין מקבלים גרים לימות המשיח ורשעים בחושך ידמו  (שמואל א' ב), אינון ערב רב - אלו הערב רב, ובג"ד אמר נביאה עלייהו (יחזקאל יג ט): "ואל אדמת ישראל לא יבואו" ולכן אמר הנביא עליהם: ואל אדמת ישראל לא יבואו (וראה דברי הרדב"ה סטאבסקי שליט"א בהסכמה, סעיף יב: "ואל אדמת ישראל לא יבואו", עמ' **).

זוהר פרשת פנחס רלז:

ומה כתיב, ומה כתוב (שמות לה ד): "קחו מאתכם תרומה לה'", [מאתכם] ולא מערב רב, דלא אתקריאו קהילה וחבור כי לא נקראו ישראל קהילה וחיבור, עד דאתעבר מנהון ערב רב עד שיעברו מהם הערב-רב, בזמנא דמתערבין בינייהו בזמן שהערב-רב מתערבים ביניהם, כאילו לא הוו גוי אחד כביכול, כאילו לא היו גוי אחד... בזמנא דערב רב אינון ראשים על ישראל בזמן שהערב רב ראשים על ישראל, כביכול כאילו עברין שולטני דקב"ה כביכול, העבירו הממשלה של הקב"ה, וייעלון במשפטי ככביא ומזלי ובאו במשפטי שהכוכבים ומזלות...

זוהר פרשת פנחס רמו ע"ב:

ובגין דאיהי מסטרא דימינא אבן ומסטרא דשמאלא גחלת ולפי שהמלכות היא בחינת אבן מצד הימין, ובחינת גחלת מצד השמאל, לכן בה נטיל קב"ה נוקמא מישמעאל ואדום על ידה יקח הקב"ה נקמה מישמעאל שהוא בצד ימין, ומאדום שהוא בצד שמאל... כי בימינא דאברהם דדרגיה חסד בימינו של אברהם שמדרגתו חסד, נטיל נוקמא מישמעאל וממנא דיליה לוקח הקב"ה נקמה מישמעאל  ומן הממונה שלו שהם מפסולת החסד, ובשמאלא דיצחק דדרגיה פחד ומשמאלו של יצחק שמדרגתו פחד שהוא מדת הגבורה, נטיל נוקמא מעשו וממנא דיליה לוקח נקמה מעשו ומן הממונה שלו שהם מפסולת הגבורה, בתרין משיחין והנקמה יקח הקב"ה על ידי ב' המשיחין, דאינון חד מימינא שהם אחד מן הימין, שהוא משיח בן דוד, וחד משמאלא ואחד מן השמאל שהוא משיח בן יוסף, ואמר ובדרגה דיעקב דאיהי לקבליה ובמדרגתו של יעקב שהוא כנגד הב' משיחין, לפי שהוא בתפארת שבקו אמצעי הכולל את ב' הקוים... עד כי יבא שילה (בראשית מט י), היינו, רעיא מהימנא שהוא משה רבנו, כי שיל"ה הוא כמספר מש"ה, בדרגיה תפארת ישראל שהוא במדרגתו תפארת ישראל שבקו האמצעי, נטיל נוקמיה מערב רב הוא יקח נקמה מן הערב רב, שהם מקו אמצעי דקליפה.

ואמר כי בתלת דרגין אלין באלו הג' מדרגות של חג"ת (חסד גבורה תפארת), יפקון כהנים לוים וישראלים מן גלותא יצאו כהנים ולוים וישראלים מן הגלות, שהם גם כן מושרשים בחג"ת, ובהון נטיל נוקמא מעשו וישמעאל וערב רב ובכח חג"ת יקח הקב"ה נקמה מעשו וישמעאל וערב רב, שהם בפסולת של חג"ת, ואמר כגוונא דערב רב מעורבין בעשו וישמעאל, כמו שהערב רב מעורבים בעשו וישמעאל, לפי שהם בקו אמצעי לכן הם מעורבים עם ב' הקוים בטומאה, הכי יעקב כמו כן יעקב שהוא בקו אמצעי דקדושה, מעורב באברהם ויצחק שהם בקו ימין ובקו שמאל... והכי מתערב שילה וכך מתערב שילה שהוא משה רבינו שהיה בקו אמצעי עם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, הגם שכבר היו מעורבים זה בזה, ויהא שלשלת דתרווייהו ומשה יהיה כעין שלשלת לקשר את ב' המשיחים, בההוא זמנא דחזא בלעם בנבואה דיליה בזמן ההוא שראה בלעם בנבואה שלו, דהכי מתקשרי תרין משיחין ברעיא מהימנא בתלת אבהן כי כך מתקשרים ב' משיחים עם רעיא  מהימנא, בג' אבות שהם חג"ת, בגלותא בתראה בגלות האחרון, ור"ל שמשה שהוא בקו אמצעי יקשר את שני המשיחים שהם בב' קוים, ועל ידם יפעול נקמות בגוים, ועל ידם נגאל מגלות אדום וישמעאל וערב רב, פתח ואמר, לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל היינו שמשה רבינו יגאל את ישראל מן הערב רב שהם מעורבים בישראל עצמם, ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו הוא כנגד שני המשיחים שיגאלו את ישראל מאדום וישמעאל. ואמר וכלא לקיימא קרא וכל הנבואה של בלעם היתה לקיים מה שכתוב וברחמים גדולים אקבצך פירוש, כשיגיע זמן הגאולה אז לא יביט הקב"ה און ביעקב, אלא יקבץ ויגאל את ישראל בכח מדתו של יעקב שהוא בחינת מדת הרחמים (רמ"ק וקרני אור ומפרשים).

ומפרש בעל הסולם: הגם שהגאולה תהיה על ידי ב' המשיחין מב"ד ומב"י, עם כל זה אי אפשר שהגאולה תהיה שלמה עד שתתגלה נשמת משה, שה"ס גילוי כל סודות התורה. ואז יוכלו ב' המשיחים לנצח כל הקליפות שבעולם. וז"ס שמשה כולל את ב' המשיחים, דהיינו גילוי נשמת משה, כולל הכל. וז"ס עד כי יבא שילה. כי אי אפשר להיות גאולה השלמה עד שיתגלה משה על ב' המשיחים.

זהר בפרשת בהעלותך קנג ע"ב: 

ואינון ערב רב רשיעייא, דיתקיים בהו בההוא זמנא ואותם הערב רב הרשעים שיתקיים בהם קודם ביאת המשיח יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים (דניאל יב, י). יתלבנו: אינון מארי משנה יתלבנו - אלו בעלי משנה, ויצרפו: אינון זרעא קדישא דשאר עמא  ויצרפו - אלו זרע קודש שאר העם, והרשיעו רשעים, אינון ערב רב והרשיעו רשעים - אלו הם הערב רב.

זוהר כי תצא רע"ו ע"ב:

וישראל בגין דאנון כלילן ימנא ושמאלה וישראל משום שהם כלולים מימין ושמאל... אית לך לאתיחדא עמה ביניהו יש לך להתייחד עמה (עם השכינה) ביניהם. ובגין דאתמר בך ומשום שנאמר בך (משה רבנו), כי הוציא שם רע על בתולת ישראל  בתולת ישראל הכוונה לשכינה אתמר בך ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו, בגלותא לא יכיל למפרש ליה מנה כל יומוי  נאמר בך ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו, בגלות אינו יכול לפרוש ממנה כל ימיו. ואיך הוא שם רע דאפיקת עלה ואיך הוא שם רע שהוציא עליה? אלא בתר דאתייהיבת איהי לישראל, כל מאן דאפיק שום ביש על ישראל, כאילו אפיק עלה. אלא אחר שהשכינה ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל הוא כמוציא שם רע עליה (על השכינה). ושום ביש הוה, דאמרת לקודשא בריך הוא (שמות ל"ב): "למה ה' יחרה אפך בעמך" והשם רע היה במה שאמרת לקב"ה, "למה ה' יחרה אפך בעמיך" (כלומר בישראל), וקודשא בריך הוא אמר, וכי אנת אפיק שום ביש על ישראל דעבדו ית עגל והקב"ה אמר, וכי אתה הוצאת שם רע על ישראל שעשו את העגל, "לך רד כי שחת עמך". ערב רב ודאי "לך רד כי שחת עמך", שהם ערב-רב ודאי, דאנת גיירת לון עבדו ית עגלא שאתה גיירת אותם, הם עשו את העגל, ובגין דא כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה ומשום זה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל לו תהיה לאשה.

זוהר כי תצא רע"ז ע"ב 

ורבנן, כל שדין לאו שקולין, ולא כל עבדין דשכינתא לא כל שדים שוים ולא כל עבדי השכינה שוים, דכתיב בה (תהילים כ"ג): "ומלכותו בכל משלה" שכתוב בה בשכינה ומלכותו בכל משלה, אית לה כמה נערות עבריות, ושפחות עבריות. ואית לה עבדים ושפחות נכריות יש לה כמה נערות עבריות שהן מלכויות דבריאה, ושפחות עבריות שהן מלכויות דעשיה, ויש לה עבדים ושפחות נכריות של הסטרא אחרא, שמשמשים אותה... ואלין שפחות נכריות, מסטרא דסם המות, נוקבא דסמאל ואלו השפחות הנוכריות מצד סם המוות שהן הנקבה של סמאל שהיא לילי"ת שפחא בישא, דשפחה הות למטרטניתא דהיינו שפחה יורשת את גבירתה, השפחה לילי"ת, הגבירה היא השכינה הקדושה נוקבא וסמאל אל אחר לילי"ת וסמאל עבד הוה ליה לקודשא בריך הוא, לבתר דעבידו גרמייהו אלוהות עבדים היו לקב"ה ולאחר כך, עשו עצמם אלוהות. וקודשא בריך הוא עתיד לאעבר לון מעלמא ולממחי לון והקב"ה עתיד להעביר אותם מן העולם ולמחות אותם... כד הוו דור המבול ודור הפלגה ידעי בהון, והוו מקטרין לון, וסגדין לון ודור המבול ודור הפלגה היו יודעים בהם והיו משתחוים להם... ואשתאבו מנהון רוחין וצלמין והם קלטו מהם רוחות וצלמים.  וכד אית בעלמא ערב רב וכשיש ערב רב בעולם, נחתין לאתגשמא בהון יורדים סמאל ונוקבא באלו הצלמים להתגשם בהם, וקודשא בריך הוא יעבר לון מן עלמא  ועל כן הקב"ה יעבירם מן העולם, הדא הוא דכתיב וזה שנאמר (זכריה י"ג): "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". ואי תימרון, בזמנא דגלותא בתראה, לית עכו"ם, בגין דלא ידעין בני עלמא בהון  ואם תאמרו שבזמן הגלות האחרונה אין עבודה זרה משום שבני אדם אינם יודעים בהם. ומשיב, ואנון דידעין בערב רב תמן, אשתכח לון דמכעיסין לקודשא בריך הוא ושכינתיה, וישראל ביניהו שאלו היודעים שם בערב-רב, נמצאים מכעיסים את הקב"ה ושכינתו, ועם ישראל שסובל מהם. וערב רב מצליחין בהון, לקיים מאי דכתיב (דברים ז' י): "ומשלם לשונאיו להאבידו" והקב"ה נותן לערב-רב הצלחה, לקיים מה שכתוב, ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו. וכמו שפירש רש"י: "אל פניו - בחייו משלם לו גמולו הטוב בעולם הזה כדי להאבידו מן העולם הבא". 

הרה"ג משה צוריאל שליט"א כותב לגבי מקור נוסף בזוהר (ארץ חמדה עמ' 30):

 עוד יש בזהר (ג/לו: ) אבחנה ברורה מי בא מגזע ישראל ומי בא מבחוץ. כידוע ע"פ סמלי הקבלה, 'ימין' מורה על קירוב, 'שמאל' מורה על דחיה. "שמאל דוחה וימין מקרבת" (סוטה מז.). הזוהר שואל איך יכול להיות שיהודי יהרוג יהודי, ועונה על כך שזה יכול להיות בב' אופנים. או ע"י בית דין המוסמך לכך, לקיים 'ובערת הרע מקרבך' או ע"י מעשה בשוגג, כמו הריגה ללא-כוונה ונמלט לעיר מקלט. כל מקרה אחר שיהודי הורג יהודי בידיעה תחילה ודאי שהוא בא  מהשמאל "או גוי, או חיה רעה, או מי שבא מצד השמאל" (זהר, שם). ופשיטא שם שהכוונה לערב-רב (וכותב הרב: נראה לי שקביעה זו חלה גם על הגורם ביודעים למות יהודים, כמו הוותרנות המופלגת של בתי המשפט שלנו למבצעי הטרור הערבי, הצרת יכולתם של יהודים להגן על עצמם, והצעדים האחרונים להקמת האוטנומיה שהגדילו הסיכויים לכמה וכמה חללים ד' ישמרנו). לפני 45  שנה (כיום כבר עברו 61 שנה) שנהרגו  18 יהודים באנית 'אלטלנה' בהוראת מפקדי הפלמ"ח ("'התותח הקדוש") הוראה כזו באה רק מהשמאל. כן כעת, האדישות הזוועתית המרתיחה דמו של כל אדם ישר, של ממשלתנו כעת שאינה פועלת לעצור את גל הטרור הערבי והיא מפקירה את חיי המתנחלים, והיד הקשה העריצית המשטרתית בעת ההפגנות המנומסות הכאב, התופעות הבזויות הללו יוכלו לבוא רק מהשמאל (לפי מחצב הנשמות, במושגי הקטע הנ"ל מהזוהר).

תיקוני זוהר (ותיקוני זוהר חדש)

תיקון תריסר דף כז ע"א:

ואמאי אתגליא ליה בסנה ומדוע התגלה לו (למשה) בסנה, לאחזאה דהות בדוחקא בין קוצים, ועם כל דא והסנה איננו אוכל להראות לו בדוחק בין הקוצים ועם כל זאת הסנה איננו אוכל, בגין שושנים שאינון בנהא, דאינון ישראל משום ששושנים שהם בניו שהם ישראל, דהוו עתידין למהוי בגלותא בין ערב רב דאינון קוצים שהם עתידים להיות בגלות בין הערב רב שהם קוצים... כד דחקין לשכינתא וישראל והם דוחקין את השכינה ואת ישראל... ויפרוק לון בגלותא בגינה ובזכות זאת יצאו מן הגלות, ודוחקא דגלותא דערב רב לישראל ממהר לון פורקנא, ורפיון דילהון מעכב לון לישראל פורקנא ודוחק הגלות של הערב רב ממהר את הגאולה לישראל, ורפיון שלהם מעכב לישראל את הגאולה...

כדי להבין במקצת כיצד הצרות שאנו סובלים מהערב רב ממהרים לנו את הקץ עלינו להבין יסוד גדול בפנימיות התורה. הרמח"ל זיע"א מבאר לנו יסוד זה במקומות רבים, אביא קטע מדבריו בפירושו על הפסוק (מיכה ז,ח): "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה' אור לי" מתוך הספר אוצרות רמח"ל (עמ' קמט):

"כבר ידוע שרצה הרצון העליון להראות יחודו לנבראים, לא באמונה לבד, אלא רצה להראותו בפועל, וזה על ידי החסרונות, לפי שאין האור ניכר אלא מתוך החושך. ובראות שבהסתתר שלימותו היה להם מקום להמצא, ובהתגלותו, כל רע חוזר לטוב, וכל קלקול חוזר לתיקון, הנה כאן נראה בבירור שלמותו. והנה בזמן שבירת הכלים, הרבה ניצוצות (של קדושה) ירדו ביד הסטרא אחרא (צד הטומאה). ומזה נמשך שגם מאדם הראשון, והדורות הבאים אחריו, בכח מעשיהם הרעים, יש מקום לס"א לקחת הרבה ניצוצות מן הקדושה... ובאלו הניצוצות תלוי כל שמחת הס"א, לפי שבהם מראה שליטתה. והנה ירידת ישראל בגלויות היא לתקן אותם הניצוצות שירדו, ולהעלותם בקדושה. וזה שאמרו רז"ל, לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו אליהם גרים, שהם הניצוצות של קדושה שנפלו בידה, שנקראים גרים, בסוד (שמות ב' כב): "גר הייתי בארץ נכריה"... [והס"א] אינה יודעת שירידת ישראל בגלות היא לתיקון... לפי שבאותו הזמן כל אותם הניצוצות שנפלו בידה [ישראל] מחזירים אותם לקדושה (ע"י תורה ומצוות וייסורים). וזו היא הקימה של ישראל, לפי שאינם יכולים לקום עד שישתלמו לעלות כל אותם ניצוצות שנפלו".

בעזרת הקדמה זו נוכל להבין את פירושו של הרב דניאל פאריש זצוק"ל בפירושו מתוק מדבש לדברי תיקוני הזוהר שהבאתי "ודוחק הגלות של הערב רב ממהר את הגאולה לישראל, ורפיון שלהם מעכב לישראל את הגאולה" וזהו פירושו:

"ומה שדוחקים אותנו [הערב רב] בגלות ממהר לנו את הגאולה שעי"ז בני ישראל שבים בתשובה, ואם הערב רב מרפים ידיהם מלשעבד את ישראל בזה מעכבים את הגאולה, כי יש שיעור כמה דוחק צריך לסבול בגלות כדי לברר מהם הניצוצין קדישין, וגם לכפרת העוונות שבשבילם נגזרה הגלות".

כלומר ישנה מידה של סבל שעם ישראל צריך לעבור על מנת לזכות לגאולה, ולגאול את כל ניצוצות הקדושה השבויים בקליפה, ולכן דוחק הגלות בין הערב-רב ממהר לנו את הגאולה, ורפיון שלהם מעכב לישראל את הגאולה. וכמובן שע"י תשובה ומעשים טובים ומסירות נפש למען הגאולה אפשר לקרב אותה ולחסוך צער רב לעם ישראל.

גם הגר"א כותב דברים חשובים מאד ביחס לקטע זה בתיקוני הזוהר ואלו דבריו:

"בגין שושנים... ר"ל כמו ששושנים דנזרעים בין הקוצים שהקוצים שמירה לשושנים, כן ישראל בגלותא בין ערב רב כדי למהר גאולתם כמש"ו לכן לא כלה הקוצים כדי להיות השושנים ביניהן בגלות הזה. ודא היא רזא... ר"ל כי כבר הייתי עושה כלה בכל... רק ואותך ר"ל בשבילך לא אעשה כלה".

וזהו סוד גדול שכל הסבל של ישראל מהערב-רב הוא עבור ישראל, אחרת הקב"ה כבר היה מעבירם מהעולם כמו שיהיה לעתיד לבוא.

תיקון תליסר דף כ"ז ע"ב

מאן זכי לעלא תמן מי זוכה לתקן ולהעלות את השכינה "אשר לא הלך בעצת רשעים" (תהילים א), ומפרש דאיהי עצה בישא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע ר"ל מלת עצת היא מלשון עץ, ועצת הרשעים היא שמייעצו לרע ומראה לו שהוא טוב, וכך היה בחטא עץ הדעת שאמר הנחש הרשע שיהיה טוב להם אם יאכלו ממנו, ובסוף הפיל אותם ברע בסט"א, "ובדרך חטאים לא עמד" (שם), ומפרש מהי דרך חטאים, ההיא שאתמר בה (משלי ל כ): "כן דרך אשה מנאפת, אכלה ומחתה פיה" וגומר היינו מי שהולך אחר פיתויה של הנוקבא דס"מ (לילי"ת) לזנות עם הנשים ולכן נקראת אשה מנאפת, אבל הצדיק לא הלך בדרכה ולא עשה שום זנות בעולם "ובמושב לצים לא ישב" (שם), ומפרש מהו מושב לצים, זוהי לילי"ת אימן של הערב-רב  והיא נקראת ליצנותא שמחייכת בבני נשא, והלצים נקראים בניה והם הערב רב אשר מחוץ למחנה מושבם שאין מקבלים פני השכינה דאיהי מטמאה כנדה במושבה ר"ש דרש מלת מושב לצים מלשון מושב הזב והנדה וכן ערב-רב המתדבק בהם מטמאין במושבם לצדיקים דיתבין בינייהו כנדה.

תיקון עשרים ואחד דף נ"ה ע"א:

ורשיעיא דאינון ערב רב ורשעים שהם ערב רב אתמר בהון סו"ף פסו"ק עליהם רומז הטעם סוף פסוק דאינון מזרעא דעמלק שהם מזרע עמלק דאתמר ביה (שמות יז' טז): "ויאמר כי יד על כס י"ה [מלחמה לה' בעמלק מדר דר]", ואינון חמש מינים עמלקים, גבורים, נפילים, ענקים, רפאים, דכלהו מסתלקים ומתגברים על ישראל בגלות שהם נעשו ראשים על ישראל בגלות ומשעבדים אותם בדוחק ובצער הדא הוא דכתיב ועל כך כתוב (בראשית ז יח): "ויגברו המים וירבו מאד על הארץ", ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו ארבע פעמים כתוב ויגברו וגברו לקבל ארבע גלוון לקבל ארבע גלויות ועליהם נאמר סו"ף פסו"ק, דפסיק לון קודשא בריך הוא לסוף יומיא מעלמא בביאת הגואל ימחה הקב"ה את זכרם ויתבטלו מן העולם. 

תיקון סו דף צז ע"א

ודאי הא רזא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע זהו סוד קליפת נוגה של עץ הדעת טוב ורע... נבוכדנצר הוה ידע ביה, והכי עביד צלמא דיליה נבוכדנצר ידע בסוד קליפת נוגה וכך עבד את הצלם שלו וביה אשתמודע אילנא דטוב ורע עי"ז נבין את סוד עץ הדעת טוב ורע הדא הוא דכתיב רישיה די דהב טב... ובגין דא אמר די דהב טב כנגד הבינה דקדושה דבריאה שהיא בחינת זהב היא מצד הטוב ממראה מתניו ולמטה רע שם הוא מקום אחיזת המלכות דבריאה אשר בה אחיזת הקליפות הדא הוא דכתיב מעוהי וירכתיה די נחש מסטרא די נחש הקדמוני היינו שנעשו מנחושת ששם אחיזת הקליפות ומהי אילנא נחתין נשמתין דערב רב דאינון דערבוביא דטוב ורע ומקליפת נוגה הכלולה טוב ורע יונקים הערב רב שהם מעורבים מטוב ורע וכלהו מעורבין טוב ורע ולכן פועלים לפעמים טוב ולפעמים רע והוו ענפין והם כענפי האילן תליין מהאי סטרא ומהאי סטרא ומפרש אלין שרובם רע הם ממיתין, ואלין שרובם טוב הם מחיין, ומפרש עוד אלין שדים מסטרא דשמאלה היינו מצד הגבורות והם הממיתים ואלין מלאכים מסטרא דימינא מצד החסדים והם מחיים.

תיקון שתיתאה תניינא, קמד ע"א: 

קם רבי שמעון ואמר... נשכימה לכרמים, הא אית כרמים דלאו אינון ישראל כי יש כרמים שהם לא ישראל, כגון (שיר השירים א ו): "שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי", ואינון ערבוביא דערב רב והם הערבוב של הערב רב דאינון מעורבין בהון ישראל בגלותא שהם מעורבין בישראל בגלות... "כי הנה הסתו עבר" שולטנו דשאר ממנן דאומין השלטון של שאר אומות העולם, "הגשם חלף הלך לו" שלטנותא דערב רב השלטון של הערב רב, שהם קשים יותר מהגויים שהם כגשם טורד לישראל ומגרים מדון תמיד בין ישראל לאביהם שבשמים (ע"פ הגר"א).

תיקון ג' (בסוף התיקונים) דף קמ ע"ב

אם זכו ישראל הוה נחית לון אורייתא מן שמיא בלא דוחקא  אם זכו ישראל היתה התורה נוחתת עליהם מהשמים בלי דוחק ולא הוו צריכין לאלפא חד לחבריה ולא היו צריכים ללמדה אחד לשני הדא הוא דכתיב זה שכתוב (שמות טז ד): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", דלית לחם אלא אורייתא שאין לחם אלא תורה לא זכו בגין ערב רב דאינון שטין ולא זכו בגלל ערב-רב שהם שוטים אתמר בהו שנאמר בהם (במדבר יא' ח): "שטו העם ולקטו", דיטרחון לאולפא דא לדא, לפרנסה כל חד בדוחקא פירוש שיצטרכו לטרוח ללמד איש את חברו בקושי ובדוחק ולחכימיא ברמיזא ולחכמים ברמיזה. אבל לעתיד לבוא יתמחון ערב-רב מעלמא ותאמר בהון  ונאמר בהם (ירמיה לא לג): "ולא ילמדו עוד איש את אחיו" וגומר "כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם נאם ה'".

תיקוני זוהר חדש דף לז.

כמו שאי אפשר להפריד הסובין מהקמח עד שתטחן התבואה היטב,  כן אי אפשר להפריד הערב-רב, רק [=אם לא] ע"י קושי הגלות.

רש"י 

בפירושו לנביא זכריה (יד, ח-ט): 

והשלישית יוותר בה - יתגיירו ויחיו: והבאתי את השלישית באש... שיסבלו וישאו מקצת הגרים מהגויים בצרות חבלו של משיח ובמלחמות גוג ומגוג עם ישראל, ומשם יבחנו כי גרי אמת הם. כי הרבה מהם תחלה ישובו לסורם ויתחברו עם גוג, כמ"ש באגדה. 

הרמב"ם

אגרת תימן , בספר "אגרות הרמב"ם" (הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' קכט):

ואתם אחינו, חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמיתיים ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם... שכל העניין הזה אינו רק נסיון ובחינה: להראות אמונתכם וחיבתכם בעולם, ושלא יחזיקו בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה' מזרע יעקב, הזרע הטהור והנקי.

משנה תורה, הלכות תפילה, פרק ב:

בימי רבן גמליאל רבו האפיקורסין בישראל והיו מצרים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחורי השם. וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורסין וקבע אותה בתפילה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל.

משנה תורה, הלכות עדות, פרק יא:

המוסרין והאפיקורסים והמומרים לא הצריכו חכמים למנותם בכלל פסולי עדות, שלא מנו אלא רשעי ישראל, אבל אלו המורדים והכופרים פחותים הם מן העכו"ם. 

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא:

יב. וכן אסרו חכמים שישמש אדם מטתו, ולבו מחשב באשה אחרת. ולא יבעל מתוך שכרות, ולא מתוך מריבה, ולא מתוך שנאה, ולא יבוא עליה בעל כרחה והיא יראה ממנו, ולא כשיהיה אחד מהן מנודה, ולא יבוא עליה אחר שגמר בלבו לגרשה. ואם עשה כן הבנים אינן הגונין, אלא מהם עזי פנים, ומהן מורדין ופושעים... שיסורי הגלות בוררין אותן.

הרמב"ם כותב בהלכות מלכים פרק יב הלכה ג:

בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב ומצרף ומטהר וגו'. ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי. ודוחה את שאינן מיוחסים לישראל. הרי הוא אומר: ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ותומים. הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס. ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר זה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה (וראה מה שכתב בנושא בעל "הלשם שבו ואחלמה" בפרק מס' 5).

הרמ"ק (רבי משה קורדוברו)

ספר גלות השכינה – ליקוטים מכתבי הרמ"ק – פרק שני

הצדיקים נשמתם מהקדושה והרשעים נשמתם מהקליפות... עם בני ישראל נשמות קדושות ואומות העולם נשמות טמאות, אלו בני קב"ה ושכינתה, ואילו בני סמא"ל ולילי"ת.

אור יקר (פירוש הרמ"ק לזוהר) תקי"ז ח"א עמ' לא

העניין שהרשע ברשעתו נכנס לחיצונים ומביא על עצמו כוח חיצוני מתולדת לילית עם סמאל, וע"י אותו הכוח שהרשע מעלה על עצמו בחטאיו ועווניו ופשעיו נעשה בן לילית הרשעה ממש... ואמר שפחא בישא לילית, העניין כי דרך אלו להוליד נשמות ברשעים, והטעם שהיא שפחה רעה, ובכלל רעותיה שלא די לה שהיא מורדת בני אדם לאביהם שבשמים (גורמת לבני אדם למרוד באביהם שבשמים), אלא שהיא שפחה בישא, שמזנה והיא מולידה בנים זרים שהם נשמות רעות, הנמשכות על השוטים שאינם מזהירים עצמם ממנה להשמר, והיינו אימא דרשיעייא, ולא כל הרשעים [זהים], שיש שני מיני רשעים, האחד הוא הרשע שיצא חבול מתחת ידה שהרשיעו והחטיאו ונסתלק ממנו נשמה קדושה והלבישו רוח טומאה, וזה רע [אך] לא כמו רשיעייא, ערבובא בישא, דהיינו סוד ערב-רב שהם רעים מלידה ומבטן והריון, שאז ממש נותן בהם מתחילתם נשמה רעה כגויי הארץ, ואלו ערב רב רעים וחטאים מאד, אין בהם שום כשרות.

אור יקר זחט"ו עמ' קעד

העניין הוא כי הן שתי בחינות, האחת האנשים הבינוניים שהם אחוזים בעץ הדעת טוב ורע, ולכך הם מצד אחד טוב דא מטטרון ומצד אחר רע סמאל, ואלו הם נטהרים על ידי ייסורים וצרות תכופות כאומרו כי יבא כנהר צר וכו' ויש כולם רע, שכולם חלק סמאל ואלו אין בהם נפש קדושה, ואלו אדרבא הם מעכבים הגאולה ומרבים פרצות בקדש שהם חוטאים ומחטיאים, ואלו הם נפשות טמאות דערב רב המעורבות בינינו, שהם בניה של לילית כדפירשו ברעיא מהימנא, ועל אלו נאמר וכו', ואלו אין להם צרה בצרתם של ישראל ואינם שבים מתוך חבלי משיח, כאומרם לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה, שאין להם חלק בצרת הציבור, ואדרבה הם פורצים בישראל פרצות בפריצותם מפני שהם פורקים עול תורה [ביד רמה]... ושאר העם למדים מהן, כיוון שאלו יעברו מן העולם אלו הבינוניים ישובו בתשובה, והיינו בניין הפרצה שלא יהיו עוד פרצות אלו בישראל, ואין אלו פורצים פרץ בישראל במיתתן, מפני שאין להם חלק בקודש, אלא אדרבה הם פורצים בחייהם, ובמיתתם נחו מרשעתם ונסתמה פרצתם, ואם תאמר ואלו מאין באו, דע שאלו הם בכלל ישראל שאינם משפחה לעצמן, אלא הם [מתהווים] מביאות מגונות שבעם ה', ואפילו צדיק יכול להוליד בן פריץ, ועניין זה תלוי בסוד כוונת הייחוד ובנישואין שלא לשם שמים, ובכניסת אשה ממשפחת רשעים, וכמה מיני ממזרים כדפירשו רז"ל וכיוצא, ואלו הם נשמות טמאות שנמשכות בעת הזיווג הזה המגונה, והם מהחיצונים אלא שנזרעו בקודש, וצריך לצרפן לבנות פרצותיהם כדפירשנו ולכך נקראו חטאי עמי... העניין שיש ביין נסך כמה מינים... [ש]הם שלוש בחינות, האחד יין הגוי שהוא נסך לעבודה זרה, ואלו הם נשמות האומות החיצונים שהם יין נסכיהם, השנית קרוב לזה מאד, והם נשמות רשעי ישראל שהם יין של ישראל, שנסכו הגוי לע"ז, דהיינו ערב-רב שהם כמה פריצים בישראל... דהיינו המינים והמשומדים וכיוצא... ויש שלישית שהם ישראל היין הטוב, אמנם נתערב יין ביין ונאסר, דהיינו כאומרו ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם, והנה אלו השניים הקודמים כולם יתבערו מן העולם שאין מהם תכלית ולא יקווה מהם כי אם עשות הרע, אמנם השלישית הם אותם שע"י שיכבד עול הגלות יתבררו ויתלבנו מפני שעוון עקבותם הלמודים מן הגויים יסבבום, וצריך ע"י עול גלות ישתכחו מהם המידות ההם, ויוסר מהם תערובת יין נסך, או מגע כח הגוי, וישארו יין כשר לנסכים. ועלייהו אמר שלמה צאי לך בעקבי הצאן וכו' הרי הנשמות האלו כשרות מן השורש העליון ולכך נאמר בהם "היפה בנשים" שהם מהיופי והכשרות... והם נעים ונדים בגלות... והיינו שישראל יתארכו בגלות צרה אחר צרה עד שישתכחו מהם המידות הרעות, הלמודות בגויים, ואלו זוכים להתעלות אח"כ בסוד תפוח המעלה ריח ניחוח, ומשם יתעורר הגאולה, והיינו אומרו נמשלים לתפוח ולכל ריחין טבין ואח"כ תחת התפוח מפני שמעשיך טובים כתפוח עוררתיך לגאולה.

אור יקר זחט"ו עמ' קסב

עביד לאתנסאה וכו' לברר וללבן אוכל מתוך פסולת כדי שיבדלו ערב-רב גויי הארץ נשמות החיצונים מביניהם, ועניין זה בהכבד עליהם הגלות והצרות, הטובים שהם מצד הטוב יתבררו ויתלבנו ויצרפו, אדרבה בצרות יתדבקו בקונם יותר, ואותם שהם מצד הרע ישתמדו ויצאו מכלל ישראל ויאבדו מתוך הקהל...

אור יקר זחט"ו עמ' קעא

כמו שהאיילה קרוב לעת לידתה שהיא גאולה מצרה ומצטערת, כן המלכות איילת השחר, ודאי הצער מצד השחר... כמו הרה, דאיהו שכינתא שהיא הרה ללדת הגאולה תקריב ללדת שבעין שנין קודם הגאולה, תחיל חבלי משיח, תזעק בחבליה שבעין קלין כדפירשנו, על כן נקוה לך, שיש רשעים שאז מתיאשים מהגאולה ויוצאים מכלל עם ישראל ואנחנו לא כן, אלא אדרבה ידענו שהם חבלי משיח, ונקוה לך ה' אלהינו, כי אחרי חבלי יולדה והמליטה זכר.

אור יקר תקו"ז ח"ג ימ' קכב

מטעם זה כולם בעוני התורה ועוני הממון, ובזה לכפרת כל ישראל... ולכן בדורות אלו אי אפשר לעוסקי התורה לעמוד אלא בצל בעלי ממון כלל, מה שלא היה כך בדורות הקדומים שהיו בעלי תורה מקיימין עצמם בעוניים, לזה בזכות זה יזכו כולם, זולתי המורדים והפושעים שעליהם נאמר וברותי מכם את המורדים והפושעים שאלו יצטרפו מיד בתחילת הצרות...

אור יקר זחט"ו עמ' רט

והרשעים בסוף הגלות לא ישיגו מעלת היסורים וחבלי משיח, ואז יצאו מכלל ישראל.

אלימה עין כל תמר ה פרק כד

בסוף גלותנו זה, קרוב לזמן גאולתנו, יתחזקו הצרות לישראל תכלית החוזק, ויצר להם ויאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו מפני הצרות הגדולות אשר יסובבום מכל עבר ומכל פנה, ויתרבה הצער עד אשר לו יפנו אבות אל בנים, וכל מי שימצא עצמו לו לשלל גבור נוצח יקרא. והטעם שהשכינה תדין את ביתה ותביאם על מסורת הברית כדי לזככם אל הגאולה ואל הטוב המובטח לנו ע"י נביאיו, והטוב ההוא שעור לא יכילהו שכל ורעיון, שלא תזכר גאולת מצרים ונסים לפני גאולת ישראל ונסים ונפלאות כאומרו (ירמיהו כג ז): "ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים, כי אם חי ה' אשר העלה [ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם]", ויהיו הנסים וגילוי השכינה לישראל בפלא, ויאמרו כולם אשר יזכו אליה (ישעיהו כה ט): "הנה אלהינו זה קיוינו לו [ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו]", ממש מורה באצבע על גילוי שכינה. ולזה מי ומי הזוכים לזה, [ולכן] באותם הימים ירבו הצרות לצרף את ישראל כפי הדין וכל אחד ואחד כפי חובו יצטער, וכל מי שיקשה עורפו ולא ישוב – יאבד, ומי שיתן צוארו בעול התשובה וקבלת הצרות בסבר פנים יפות ויתן שכמו לסבול – יצטרף ויזכה. והענין הוא שהגיע עת הקליפות ליבטל מן העולם, וכל עוד שיש רשעים אחוזים בהם היאך אפשר שיתבטלו החיצונים ורשעים ברשעתם, והקב"ה בעל הדין והמשפט ביושר ובאמונה ואין עוול, ולכן יצטרפו צרוף אחר צרוף עד שיהיו כסף נקי וטהור. והנהגה זו תהיה בתכלית קושי הדין והקליפה גובה כל חלק חובם מכל מקום. ובימים ההם ובעת ההוא יכתתו גוי בגוי חרב איש ברעהו, וישראל יהיו ביניהם בצער גדול, וכל אחד ואחד ירצה לבזוז את הרחלה הזאת ולאכול את בשרה, והקב"ה ירחם על עם ה' בזכות ג' אבות הקדושים, ויצטרפו ויתלבנו מתוך הצרות. ומתוך הדין הזה יפיל הקב"ה זרע עמלק ויכלהו מן העולם וימחהו מתחת השמים. ואח"כ יתחיל בדין עד אשר לא תהיה לו תקומה, וכבר התחילו ישראל לצאת מתוך צרתם מעט מעט. ואח"כ יתחיל בדין אומות העולם ויצטערו ישראל צער גדול כדכתיב ביחזקאל. וירצה הקב"ה לנער את ארץ ישראל ואת ירושלים כאשר ינער אדם טליתו לנער כמה עבודה זרה שיש תוך ירושלים, וכמה פגרי טמאים קבורים סביבות המקדש, וכמה מקומות המטונפים אשר בו. ובעת ההיא יצאו כל קיבוץ עם ה' במדבר ויטשו שם ברעב ובעוני מ"ה יום, ויצטרפו ויתלבנו ויראה אליהם אליהו ויתגלה אליהם שכינה ויתוקנו דגלים בשכינה, וירד בית המקדש ויבואו ישראל אל ירושלים הבנויה, ושכינה עמהם כימי צאתם מארץ מצרים, ואז ירבו הניסים אשר יהיו לישראל, ויפתחו מקורי החכמה, וזאת תהיה לישראל ההנהגה בגאולה בעז"ה".

האריז"ל 

שער הפסוקים פרשת שמות:

ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף וגו'. עניין גלות מצרים, צריכים אנו לבארו במקום זה, ובו יתבארו פסוקים רבים מפוזרים מזה ומזה... כי אדם הראשון היה כולל כל הנשמות, והיה כולל כל העולמות. וכשחטא, נפלו ממנו כל הנשמות ההם לתוך הקליפות, הנחלקות לשבעים אומות, וצריכים ישראל לגלות שם בכל אומה ואומה, ללקט שושני הנשמות הקדושות, שנתפזרו תוך הקוצים ההם. וכמו שאמרו חז"ל במדרש רבה (פסחים פז ע"ב): "למה גלו ישראל בין האומות, כדי שיתווספו עליהם גרים" וכו', והבן זה היטב. גם נתבאר שם עניין גלות מצרים, כי אז רוב נשמות ההם, או כולם, שם היו מעורבות בין הקליפות הנקראים מצרים... ועתה נבאר את עניינם בקיצור. הנה נתבאר לעייל בפסוק: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", כי צפה ברוח הקודש, שהיו ניצוצות קרי של נשמות קדושות, שהוליד אדם הראשון בק"ל שנים הראשונים הנקראים נגעי בני אדם... ולכן גיירם ומהל אותם... נמצא שכל אותם (נגעי בני אדם) שנבראו באותם ק"ל שנה שפירש אדם מחוה כנודע, כולם נשמות עליונות קדושות מבחינת הדעת ונתערבו בקליפות, וצריכים גלגולים רבים לצרפם וללבנם, עד תום חלאתם מהם ע"י גלגולים רבים... והנה התחלת גלגולם היה בדור המבול... אח"כ נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה, וגם הם הרעו כאבותם, אך לא בהשחתת זרע... אח"כ נתגלגלו פעם שלישית באנשי סדום, ולכן נאמר בהם (בראשית יג,יג): "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד"... גם מצינו, שאדם הראשון עבר על הדינים שנצטווה עליהם ועבר על כלם. וכנגד זה היו אנשי סדום מרשיעים במצווה זו, להעמיד עליהם דיינים זייפנים שקרנים כנזכר בתלמוד ובמדרשי רז"ל.

והנה אחר שנתגלגלו ג' פעמים בג' דורות הנזכר... אז חזרו להתגלגל פעם רביעי במצרים, בבני ישראל, שהיו נולדים אז בדור הגלות ההוא, ואז התחילו להתקן... ודע כי ב' בחינות היו, כי יש נשמות שנתקנו לגמרי, ונתגלגלו בבני ישראל ההם שבדור ההוא אחר שירדו למצרים. ויש בהם נשמות, שלא נתקנו, ונתגלגלו בבני המצרים עצמם, אותם שמל יוסף... והנה תחילה קראם עם בני ישראל, ואח"כ ויקוצו מפני בני ישראל, ולא הזכיר עם. 

ושאלה זו נזכרה בספר הזוהר בפרשת שמות. והעניין הוא, כי הנה יוסף גזר מילה על אותם המצרים כנזכר. וגם יעקב אביו, אמרו רז"ל (בראשית רבה פ' פד) שגם הוא היה מגייר גיורים במצרים והם בבחי' הנזכר.

והאנשים האלה לא נתערבו עם שאר המצריים, והיו בעריהם נוהגים מנהג בני ישראל, וכמ"ש בפסוק (שמות מ"ז): "ואת העם העביר אותו לערים", שהם אותם הגרים שקיימו מצוות המילה, והפרישם בערים מיוחדות, והיו ניכרים משאר המצריים, ולא היו מעורבים בהם. ופרעה ראה ב' בחינות אלו. וכנגד הגרים, אמר הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, כי הם בחינת הערב-רב שעלו עם ישראל, שהיו כפל כפלים מישראל כמ"ש רז"ל (מכילתא פרשת בא). והם העם של בני ישראל, ואינם בני ישראל עצמם...  וכנגד ישראל עצמם, אמר: "ויקוצו מפני בני ישראל", ולא נאמר מפני עם בני ישראל, כי עיקר שנאתו היתה עם בני ישראל, שהם העיקר ולכן הבה נתחכמה לו לישראל עצמו, ועי"כ יתבטלו הגרים הנקראים עם בני ישראל...

ועתה נבאר עניין גאולתם, ולמה היו ע"י משה רבנו ע"ה. ולכן נבאר עניין משה רבנו ע"ה: הנה משה רבנו ע"ה הוא בחינת הדעת... אשר ממנו טיפי השחתת הזרע של אדם הראשון, שהם בחינת כל בני ישראל, שבאותו הדור דגלות מצרים כנזכר, ונמצאו כי כל ישראל, וגם כל הערב-רב שיצאו ממצרים, כולם ענפים וניצוצות טיפי הזרע, שיצאו מן הדעת עצמו העליון, והם ענפיו של משה רבנו. אלא שישראל היו נתקנים, והערב-רב לא היו נשמות נתקנים עדיין כפי הראוי להם כנזכר ...

והנה נתבאר לעיל, בעניין קין והבל, איך משה רבנו ע"ה נרמזו בו ג' גלגוליו, והם ממטה למעלה: משה, שת, הבל, ראשי תיבות משה... ולהיות שהבל היה מעורב... מטוב ורע, אלא שהטוב היה מרובה מהרע... [אזי] ענפיו של הבל, שהיו כלולים מטוב ורע, נתבררו, והטוב שבהם ניתן אל בני ישראל, שנולדו באותם ק"ל שנים, ולכן נקראו דור דעה, והרע שבהם, ניתן אל הערב-רב, אשר גם בהם היה קצת ניצוצות טובות כמו שנבאר. כן הבל עצמו שהוא שורש הדעת עצמו, שהיה כלול מטוב ורע, נברר גם הוא, והטוב שבו היה משה, והרע שבו היה בלעם, וגם בו היה קצת ניצוצות טובות כמו שנבאר. 

ונמצא כי משה היה שרש הדעת עצמו, בבחינת הטוב של הקדושה, וענפיו הם בני ישראל שיצאו ממצרים, הנקראים דור דעה. ובלעם הוא שרש הדעת של הקליפה, מעורב בקצת טוב. וערב-רב הם ענפיו של בלעם, מעורבים גם הם בקצת טוב... [ו]משה היה בדעת הטוב של הקדושה ובו התחיל ראשית תיקון הבל מבחינת הדעת, ובלעם היה בדעת הרע של הקליפה, ובו התחיל ראשית בירור הרע של הבל, מבחינת הדעת. וזה מה שכתוב (במדבר כ"ד): "ויודע דעת עליון", כי להיות בו ניצוצות קדושה מן הדעת עצמו, וגם היה הוא דוגמתם מן הדעת של הקליפה, לכן היה נאחז בדעת עליון של הקדושה, והיה לו שם ידיעה והשגה... וזהו הטעם שהיה בלעם שונא את ישראל בתכלית, כי הוא הסיגים שהפרישוהו מהם. ודע כי גם בניו, יונוס וימברוס היו מבחינה זו גם כן, ולכן הם היו הראשים של הערב-רב... אבל הם יותר מתוקנים הערב-רב מבלעם. ובזה תבין טעם למה משה רבנו ע"ה השתדל להוציא את הערב-רב שלא כרצונו יתברך. והטעם כי היה בהם תערובת ניצוצות קדושה, ענפיו של משה עצמו, מן הדעת, ולכן מסר עצמו עליהם כמה פעמים, ולא עוד אלא שנקבר בחו"ל עבורם, להביאם עמו כנזכר בספר הזוהר (שמות קנ"ז ע"א). גם בזה תבין, כמה פעמים שנזכרו הערב-רב על שם עמו של משה, כמש"ה (שמות לב ז'): "לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים", לפי שכל דור המדבר, וכל הערב-רב, כולם הם ענפיו וניצוציו, והוא להם כנשמה לגוף. וזה סוד הפסוק (במדבר יא,כא): "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו", בקרבו ממש, כנשמה בתוך גוף. גם זה סוד הפסוק (שם יא,א): "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'", כי הערב-רב הם מבחינת הרע, שהוברר מסיגי נגעי בני אדם דהשחתת הזרע, הנקרא רע. בסוד (בראשית לח,ז): "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'". וזש"ה ג"כ (במדבר יא,י): "ובעיני משה רע", כי גם משה ראה בעיני שכלו, כי כלם היו מבחי' הרע שלו, אשר לא נתקן עדיין. ואמנם מה שלקה משה ונענש על ידם הוא, לפי שעדיין לא היה זמן תיקונם, ורצה לתקנם קודם זמנם. ונודע כי עיקר גלות מצרים היה לסבתם כנ"ל, לכפר עניין הרע שנתערב בטוב של הבל, ושל נגעי בני אדם. ולא די זה, אלא שבשבילם לא נכנסו ישראל לארץ, כי החטיאום בעגל ובעשר הניסיונות, וחטאו והחטיאו להיותם בלתי מתוקנים. ובזה תבין, למה נקראו ערב-רב, וכמ"ש בזוהר פרשת כי תשא (דף קצא ע"ב). כי יש ערב-רב, וערב-זעיר. והענין הוא, כי יש נשמות דהשחתת זרע, מן החסדים התחתונים המתפשטים בגופא דזעיר, ויוצאים דרך יסוד הנקרא ו' זעירא, ואז אוחזים בהם הקליפות, ומתערבים טוב ברע, ונקרא ערב זעירא. ואלו בדורו של משה, היו מן הדעת העליון עצמו כנז"ל... ולכן היו נקראים ערב-רב. ולכן ערב-רב בגימטריא דעת... והנה שתי בחי' אלו, שהם: ערב-רב, וערב קטן, נקראים בין הערביים, כנזכר בזוהר פרשת תשא. ואמנם בחינת דור המדבר, כבר נתבאר כי הם בחינת הטוב, שהוברר מאותם נגעי בני אדם, שהם נשמות עליונות בתכלית, כי הם משרש הדעת העליון... וזהו טעם שנקראו דור דעה, בסוד הדעת. ולהיותם ענפים של משה, ולכן הוצרך להיות משה הגואל שלהם...

שער הפסוקים פרשת בלק

דע כי כל דברים אלו מיוסדים, ע"ד בחי' גלגול נשמותיהם, מהיכן נשרשו. הנה עמלק הוא בחי' פסולת הרע, שהוברר מן קין בן אדה"ר, והוא בחי' אחת מן ה' מיני ערב רב, שנתערבו בישראל, שהם: עמלקים, רפאים, [נפילים, גבורים, ענקים], כנזכר בזוהר בפרשת בראשית כי גם בערב רב, היה עירוב רע של קין ושל הבל. ולכן עמלק שונא גדול לישראל היה, וכמ"ש למטה בפסוק: "ויסר קיני מתוך עמלק", כי הטוב שבקין, נברר ביתרו הנקרא חבר הקיני, הנפרד מקין, ר"ל מן הרע של קין, שהוא עמלק.

ספר הליקוטים–- פרשת שמות

ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן. דע כי פרעה הם אותיות פ"ה ר"ע. ומשה נתגדל בביתו, ובת פרעה לקחה אותו, ולכן בסיבת שהיא קליפת משה לכן נתגדל עמהם, ולזה היה משה אומר כי כבד פה וכו' כמה פעמים, ואיך אלך אל פרעה להוציא את בני ישראל. וזהו הסיבה שכשיצאו ישראל ממצרים ויצא פרעה אחריהם, נתדבק בערב רב וחטאו, וז"ש (שמות יג, יז): "ויהי בשלח פרעה את העם", מאותה יציאה שיצא פרעה לשלחם הדביק בהם הזוהמה. ולזה קראם משה (שם יג, ג): "עם קשה עורף", שהקושי שלהם היה מצד פרעה, לכן אמר משה רבנו ע"ה (שם לב, לב): "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך" וכו', וכן (במדבר יא, טו): "ואל אראה ברעתי", כי הערב רב היו קליפה שלו, שהוא היתה כוונתו לתקנם בהיותם שהם הרע שלו, וכשעשו את העגל ולא נתקנו, ולא נכנס לארץ ג"כ, היה מוכרח למות במדבר בחו"ל כדי לתקנם, פי' לקבץ מהם החלק שבו שהיה מעורב בהם. ולכן נקראו ערב רב, פירוש, מהרב, שהוא משה. וע"י גלגולים יתוקנו עד ימות המשיח, ואז הוא יכנס עמהם לארץ...

ספר הליקוטים – פרשת וישב

וזה היה סיבה שתכף נדבקו עמו, ויפתוהו בפיהם, ואדם נדבק בלילית, ומשם הוליד רוחין ומזיקין, והם הם האומות, שנפשות האומות הן הן המזיקין, וכן הרשעים. ומשם מזוהמת סמא"ל שהטיל בחוה, בא [מ]קין כל צד הערב-רב, מנפשות האומות... [ו]מאלו השני טיפות של קדושה שבאו בזוהמא היו רחל ולאה, ונמצאו בלבן מצד הנחש, וכן בא יעקב מעין שופרי דאדם, ותיקן, ולקחם והביאם לקדושה, וזמש"ה (הושע יב, יג): "ויברח יעקב בשדה ארם ויעבוד באשה ובאשה שמר".

ספר הליקוטים - מלכים א'

ובכל דור ודור, לא חסר לנו ואל יחסר לנו ניצוץ א' של משה רבינו ע"ה, דכתיב וזרח השמש ובא השמש... כי בזכותו כל הדור מתקיים, ובזכותו נרפה לנו וחוליינו הוא נושא תמיד, ובא בכל דור ודור  באורך זה הגלות, עד שיתברר מן הערב-רב ויכלה כל סיג, וזמש"ה: "ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך", ואז "ציון במשפט [תפדה ושביה בצדקה]" וכו'.

ספר הליקוטים - תהילים

דע... כי עיקר חטא אדם הראשון היה שרצה להקריב אליו כל תערובת חמץ ערב-רב ושבעים אומות, ודוגמת זה היה גם כן חטא משה רבנו ע"ה בהקריבו ערב-רב, והם השחיתו התעיבו עול בעשותם העגל, ועדיין אנו בגלות הארוך הזה, כי לא יבוא גואל ויגאלנו עד שנטהר ונתברר מהם. וגם בזה חטא שלמה המלך ע"ה ברצותו להקריב גרים... ובהיות שנשא את בת פרעה... אז בזה החטא ירד גבריא"ל ונעץ זה הקנה בים וכו'... ובזה העוון ירשה שפחה גבירתה... ואז ירדו רגליה מות לתוך החיצוניים... וינקו ממנה החיצונים... ונבנה הכרך הגדול שעולה עמל"ק ראש צורים... ונבנתה צור מחורבנה של ירושלים, כי כשצור מלאה ירושלים חרבה. וכשירושלים ב"ה... תהיה מלאה, אז תחרב צור שהיא רומי, יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.

שער הגלגולים - הקדמה כ'

גם דע, כי כבר נתבאר בדרושים אחרים, כי על ידי חטאם של קין והבל נתערבו כל הנשמות בתוך הקליפות, וזה נקרא ערוב הטוב ברע, ומאז והילך, הולכים ומתבררים הנשמות מתוך הקליפות, כצרוף הכסף הטוב מן הסיגים, והברור הזה נמשך עד אשר יושלמו להתברר כל הנשמות שנפלו ברמ"ח איברים של אדם הבליעל, עד שיושלם להתברר עד סיום קומתו, שהוא עד סוף רגליו של אדם דקדושה, מתוך רגליו דאדם דקליפה, אשר לזה רמזו רז"ל בזוהר פרשת פקודי, עד דמטי רגלין ברגלין, כדין כתיב (זכריה יד ד): "ועמדו רגליו ביום ההוא". כיון שיתבררו כל הנשמות לגמרי, אז אין אדם דקליפה שהוא הסיגים צריכים להסירם על ידי מעשה, כי מאליו יפול ויבולע, בבל יראה ובל ימצא, כי הקדושה שהיא החיים הובדלה מן הסיגים הנקראים מות, ואין להם עוד חיות כלל, ובעשן יכלו, וזה שאמר הכתוב (ישעיה כה ח): "בלע המות לנצח" וגו', כי לא יבולע עד שיתבררו כל הנשמות כלם, לכן בראשי התיבות בלע המות לנצח, ר"ת הבל, לרמוז כי עד שיושלם גלגולו של הבל, שהוא משה רבינו ע"ה, המתגלגל בכל דור ודור לברר את הנשמות בתוך הסיגים, וכשיכלו אז יבוא משיח, ואז בלע המות לנצח. 

ובזה תבין מה שאמר הכתוב (דברים לא טז): "הנך שוכב עם אבותיך וקם", והוא אחד מן המקראות שאין להם הכרע, פירוש, כי מלת "וקם" נמשכו לפניו ולאחריו, ושניהם אמת, כי הנה עתיד משה עצמו לחזור בגלגול בדרא בתראה ואז יקום, וזהו הנך שוכב עם אבותיך וקם, גם אז בדרא, יתגלגלו כל דור המדבר עם הערב רב, וזהו וקם העם הזה וגו'. והענין הוא, כי אין לך דור ודור שמשה רבנו ע"ה אינו בתוכו בסוד (קהלת א ה): "וזרח השמש ובא השמש", [וכן] (שם פסוק ד): "דור הולך ודור בא", כדי לתקן את הדור ההוא. וגם דור המדבר עצמו, עם הערב רב, כלם יתגלגלו בדרא בתראה (מיכה ז טו): "כימי צאתך מארץ מצרים [אראנו נפלאות]", וגם משה יקום בתוכם, כי כלם הם מסוד הדעת, משה ודור המדבר, וגם הערב רב, כמבואר אצלינו בפרשת שמות, וזה שאמר הכתוב אחר כך (דברים לא טז): "אשר הוא בא שמ"ה", והם אותיות מש"ה, כי משה יתגלגל עמהם כנזכר...

שער הגלגולים - הקדמה ל"ט

 [רבינו חיים ויטאל זצוק"ל כותב:] ואמר לי מורי זכרונו לברכה, כי אני מחוייב לזכות לחייביא, יותר משאר בני אדם, לפי שכל הרשעים שבדור הזה, הם בחינת הערב רב, אשר רובם או קרוב לכולם הם משורש קין, שנתערבו נצוצותיו הטובות ברע ורובו רע ולכן אני מחוייב לתקנם כי הם מן השרש שלי... ואמר כי לסיבה הנזכרת, אם אני הייתי מזכה לחייביא שבזה הדור, היו שומעים לקולי מאד, והיו דברי נכנסים באזניהם...

אולם קודם לכן כותב רבי חיים ויטאל זיע"א:

"והנה ב' ימים קודם שנפטר מורי ז"ל א"ל כי אפילו אותם החברים שהיו בכת א' עמדי היו צריכים להתברר בירור אחר, ויכנסו אחרים תחת קצת מהם, וסוד הענין הוא ע"ד מה שביארנו בפסוק (משלי כה כב): "אם רעב שונאך האכילנו לחם...", כי הנה אלו החברים אינם שלמים... יש מהם שרובו טוב ומיעוטו רע ויש מהם שרובו רע ומיעוטו טוב ויש בינוני. וכיוצא בזה יש כמה מדרגות. וא"ל כי אותם שרובם טוב ישארו כך בודאי, כי אותם האחרים אשר רובם רע ומיעוטם טוב יקחו הרע של הנז' ויתנו להם הטוב שבהם ואז ישארו אלו כולם טובים ואלו כולם רעים. ואמר לי מורי ז"ל כי זהו היה כונתו לקבץ אותם. כי ע"י החברה והאהבה שיש בין החברים, ימשכו זה בזה וילך הטוב אצל מי שרובו טוב, ויושלם ממנו. וילך מעוט הרע ויצטרף עם מי שרובו רע, ואז כולם שהם מבחי' הרע ילכו וישארו האחרים שהם שלמים מבחינת הטוב. וא"ל מורי כי לסיבה זו צריך האדם מאד מאד שיתחבר אם אותם הרשעים אשר רובם רע ומעוטם טוב להחזירם בתשובה. כי ע"י זה יקח הטוב אשר בהם ובפרט אם פגע באיזה אדם שיש בו חלק הטוב שחסר בו משורש נשמתו עצמו שיקחנו ויושלם בו ולכן הזהירני מורי ז"ל במאד מאד לאהוב את החברים הנז' שלי וללמדם. כי ע"י זה אברור חלק הטוב שלי המעורב בהם ואקחהו ואשתלם אני (וראה פרק כב' העוסק בנושא זה, ונראה לענ"ד שהנהגה זו מתאימה רק לצדיקים גדולים מאד כמו רבי חיים ויטאל זצוק"ל, כי כל אדם אחר עלול להנזק מרשעים שרובם רע ויש להזהר מהם מאד).

"עץ חיים" היכל ז' שער קליפת נוגה פרק ג' דף קיב ע"ב

קליפת נוגה שכנגד האצילות הוא אלקים קדושים... ומז"א דבריאה ולמטה הם טוב ורע וזה סוד פרה אדומה והבן היטב מאד כי בזה לא יכול משה ושלמה לעמוד על ביאוריה איך זה הטוב והרע ביחד... ומטהר הטמא ומטמא הטהור בבחינת טוב ורע והיא פרה כי היא בנוקבא דנוגה... ה' דמים טהורים וה' דמים טמאים גימ' פרה, ועיין בפרשה פקודי דל"ז ושם הז"א דנוגה נקרא עגל שעשה אהרן והיא פרה (פי' הזכר נקרא עגל והנקבה פרה) וכשנשרפת נטהרת ומתבררת ונעשית אפר ועפר שריפת החטאת שעליו נאמר הכל היה מן העפר כנ"ל לכן היה מחוץ למחנה כי שם מקומו חוץ להיכל שהוא חשמ"ל וכל כוונת משה ושלמה היה זה להביא הזכר ערב-רב וזה להביא הנשים הגויות הכל לתקנם ולא יכלו לעמוד עליה ולתקנם עד שיבא משיח ואז יושלם זה הצלם להתברר הטוב שבו והרע יוקדין ליה בנורא כנזכר תיקון ס"ו דף קיב ע"ש פסילי אלהיהם תשרפון באש בסוד פסל לך פסולת הטוב שהוא נגה שיש בו אוכל ופסולת כי משם נחצבו לוחות שניות מעץ הדעת טוב ורע כנזכר תיקון ס"ו.

רבי נפתלי בכרך (מגורי האר"י)

עמק המלך (שער ו –- עולם התהו –- עמ' 218 ):

ובסוד שבירת כח יצר הרע בתורה ומצות, שהוא סוד כתיבת התורה על לוחות האבן, שנאמר: 'בכל לבבך', בשני יצריך הכתוב מדבר [ברכות נ"ד א'], ומהרע נעשה טוב, שנאמר: 'ולא ימיר טוב ברע', כמו שעשה אדם הראשון... ומשיח ירית סיהרא באשלמותא, שכולה יהיה טוב, שאפילו הנקיבות של הקליפה יתוקנו, ומכל שכן הזכרים, 'שני אנשים מרגלים' [זוהר ויקרא ס' ב']. וזהו שנאמר: 'אז תבואנה שתים נשים זונות' [שם], ולא מקודם לכן, כאמור בספרא דצניעותא. אבל נשמות סדום ועמורה הם יתוקנו בדורו של משיח, כאמור בזוהר... עם הערב רב שיתוקנו לעתיד. אך ורק עמלק שהוא הזוהמא היותר קשה שבערב-רב לא יתוקן לעולם, אלא הרושם ישאר למעלה מהחוטם, ששם היא אחיזתו, ששם מגיעים הגרים שבאו ממנו.

עמק המלך (שער יא –- שער גוף אריך ואין ועתיק יומייא -– עמ' 464-468)

ולא יהיה ח"ו בכלל רועי האויל שאמר הנביא ע"ה אוי לו ואוי לנשמתו בעולם הזה ובעולם הבא... עלייהו נאמר היו צריה לראש... ואומר ברעיא מהימנא פרשת נשא על אותן הערב-רב שהם מגולגלים עתה בדורות הללו... [שמשה רבנו ע"ה] קבלם במצרים שלא מדעת הקב"ה... וכוונת משה רבנו ע"ה היתה לתקן הכל... והם [הערב-רב] חטאו וקלקלו הכל וסתרו כוונת משה רבנו ע"ה שהיה ברצונו לתקן כל הגלויות באותו פעם... [ואלו הם ש]אין להם חלק בנשמת אדם הראשון הכוללת נשמת כל ישראל... ובזוהר פרשת בראשית מחלקם לחמש חלקים... מיד דייתי אור דאיהו קב"ה... יתמחון אלו הכתות מעלמא ויתאבדון... ולעתיד יבא משה רבנו ע"ה ויתקן כל ישראל ויהיה ראש עם קודש... והוא יתבע עלבון לומדי התורה מרועי אויל, וגם הוא יתקן המטה שלו שהוא מטטרו"ן הנהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, להכות הנחש וסטרא דיליה... והוא יחזיר שלימות לכל ישראל, להובילם על מי מנוחות גן עדן בחיים, ויסיר משם את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, ויסיר זוהמה ערב-רב, שנאמר (זכריה יג' ט'): "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב", ונאמר (ישעיהו ו' יג'):  "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער" ואח"כ (שם יא' ט'): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

עמק המלך (שער יד – קרית ארבע - זעיר ונוקביה – עמ' 670 - 673 )

הערב-רב הנזכרים היו אותם הנקראים עם בכל מקום... וסוד נשמת הערב-רב הם אותם ניצוצי שכבת זרע של קרי של אדם הראשון, באותם ק"ל שנה שפירש מחוה, וכנגדם ישבו ישראל במצרים ק"ל שנה, קודם לידת משה רבינו עליו השלום, שהתחילו המוחין של נשמות חדשות וטובות לצמוח... ולכן נדונו בעבודה קשה לצרפם וללבנם... כי ניצוצות אלו באו תחלה בדור המבול ובדור הפלגה... ובזה תבין קצת טעם למה גלו ישראל במצרים, בשביל ניצוצות אלו שלקטם ערות מצרים והבן, וזהו סוד 'וגם ערב רב עלה אתם'. כי אלו היו סוד הערב [רב] שנתערבו ניצוצות הקדושה אלו במצרים, ולפיכך רצה משה להעלותם, אך הקב"ה ראה שהנם עדיין לא היו מתוקנים וראויים, ולא היה רוצה להוציאם עדיין. ואמנם ב' מינים הי נזכרים בזוהר, שהיו מכשפים גדולים ואלו נקראו ערב-רב, ויש מכשפים הנקראים ערב-קטן כנזכר בזוהר פרשת כי תשא (קצא' ע"א): "דאית ערב-רבא וערב-זעירא", אלו היה הכישוף שלהם בזמן מנחה גדולה, ואלו הכישוף שלהם בזמן התחלת מנחה קטנה, שנופלים טפת גבורות למטה באותם הזמנים... והערב-רב לא רצו לשמוע אל משה רבינו ע"ה וקלקלו אותו ואותנו, עוד היום בגלות החל הזה כאשר בארתי בשער אבא ואמא, בענין ה' כתות שלהם: נפילים, רפאים, ענקים, גבורים עמלקים. שהם עוד היום הזה רודין את ישראל לומדי תורה במקלות ובאכזריות, שאינם נושאים בעול, ואומרים דכובד המס עלייהו [על הערב-רב], כמו שהוא ברעיא מהימנא דפרשת בהעלותך (קנג' ע"א)... והנביא קורא אותם 'רעי האליל' (זכריה י"א, י"ז). ולעתיד לבוא ישפט ה' עם הרועים האלה שהיו מתגאים על הציבור בחנם, וכספם נתנו בנשך, הם אשר 'ויאכלו את ישראל בכל פה' (ישעיהו ט', י"א, יחזקאל י"ד), ומי שיש בידו למחות ולא מוחה עתיד ליתן עליו את הדין. ואוי להם מהבת קול האומרת בכל יום 'אוי לכם מעלבונה של תורה' (אבות ו', ב'), ולעתיד לבוא משה רבינו ע"ה יבוא ויתבע עלבונה של תורה מכל אחד ואחד לבדו, 'ולהט אותם היום הבא' (מלאכי ג', י"ט) 'כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ה', ל"א), יתברך ה' לעולם אמן ואמן.

השל"ה הקדוש

שני לוחות הברית  (תולדות אדם -– בית דוד  -  עמ' צד' –- סעיף כז')

ובענין זה שאור שלעתיד יהיה בלי סיג כי תושבת הקליפה, יתבאר גם כן מדרש קהלת (א, טו), שמפרש הפסוק על תתקע"ד דורות נגזר להבראות קודם מתן תורה, לקיים מה שנאמר (תהילים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור", ראויה היתה התורה להנתן לסוף אלף דור, וכשראה שאין העולם מתקיים בלי תורה, עמד וטרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבנו עליו השלום. ומצאתי כתוב בספר קבלה אחד, שכתב: "דבר צוה לאלף דור", התפשטות אדם העליון היה אלף דור... גם אדם בליעל [שהוא כקוף בפני אדם] כי זה לעומת זה עשה האלהים, היה התפשטות כן. והנה מיד שנפתח מעיין הנרפש ההוא במציאות קין קינא דמסאבותא, היה ראוי שימשכו ויתפשטו בעולם זה עד אלף דור, ויהיה נעלם התפשטות עץ החיים כל אותו הזמן. אלא שגברו רחמיו אחר גלגול וצירוף אדם הראשון באבות, ולא נשאר נעלם עץ החיים אלא כ"ו דורות, ותתקע"ד דורות קדמו לעולם כדרך הקליפה הקודמת לפרי, ואחר כך נשתלו בכל דור ודור. וכל חכם יבין מדעתו כי כוונת הקדוש ברוך הוא היתה להשבתת הקליפה, ועקר משרשם תתקע"ד ששתלן בכל דור ודור בעזי פנים. וזו השתילה לא היתה בריאה להתקיים, רק הושמו בעזי פנים שהם כלים, והגהינם על ראשם באופן שנמחה מציאותם ונתבטלה והם כלים דהיינו תתקע"ד דורות והעזי פנים. ומכח זה יוגרם כתנות אור הגדול שלעתיד שיתגלה יותר בקירוב זמן, מאחר שהשבית הקדוש ברוך הוא מציאת תתקע"ד דורות [של] קליפות. ומדרש קהלת יפרש גם כן הפסוק כמו שפירשתיו, והכי קאמר: וטוב משניהם יהיו הבריאות החדשות אשר קדושתם נמשכת מצד השבתת הקליפות, אשר גרם גדול היה לזה אלו תתקע"ד דורות שהיה להם ליברא ולא נבראו אז, רק עקרן בכל דור ודור על ידי עזי פנים שהם כולם [ל]כליה, ואז יתקרב גם כן לזה מעשי הצדיקים הכובשים את יצרם, ויוחזר העולם במהרה בימינו לאור ויהיה האור יותר גדול.

הרב אברהם אזולאי

"חסד לאברהם" מעיין ו' נהר א'

לבאר ענין שבעים שרים מה הם ושליטתם

דע כי סוד לילי"ת נקראת אימא דערב-רב, וערב-רב נקראים ע' שרים, ערבוביא בישא שלילי"ת הרשעה הולידה אותם מייחוד סמא"ל, והם בשפל כל המדרגות החיצונות למטה מכל ההיכלות... כדרך שהקדושה בת שבע בת שבעים, כן המדרגות החיצונים בת שבע היכלות חיצונים בת ע' אומות כנגדם ע' שרים, ואין שום שר כנגד ארץ ישראל שהרי אין להם חלק בארץ.

מעיין ו' נהר ה'

לבאר סוד נשמות חיצוניות וערב רב:

הנשמות החיצוניות הם ממש נשמות מלילי"ת וסמ"אל, והם סוד ערב רב, שהם נשמות עיקרם נתנות לשבעים שרים להוליד בנים זרים, ואלו הם העכו"ם, אמנם אילו לא חטא אדם לא היו ראויות להתגלגל בבני אדם מפני שאין להם לחיצונים חלק בשיעור קומת האדם, אמנם כשחטא אדם הראשון הטיל נחש זוהמא בחוה נשמה רעה מכשכשת במעיה, וכשבא אדם הראשון על חוה הגשים וברא גוף לאותה הנשמה הטמאה ונולד קין, אמת שהיו בו ניצוצות טובות מפני אדם וחוה שהולידוהו והם מצד הקדושה, ולזה יצא ממנו צד טוב כדכתיב קניתי איש את ה', שראה תיקונו בחבר הקני נפרד מקין הטוב ההוא ונתגייר (יתרו). אמנם [מ]צד הנשמה הרעה, ולכך משם נטלו חוזק אלו החיצונים להתגשם בגוף ולהיות להם חלק באדם, ואלו הם נשמות בישראל, לפעמים ע"י הזיווג המכוער בני ט' מידות וכיוצא, ואלו הם רובה רעה, והם אחריתם לרעה שעוזבים אביהם ואמם הקדושים, והולכים לאב ואם הטמאים והם משתמדים, ואלו הם הנולדים לריק ולבהלה ונעשים בנים לנכרית לילי"ת הרשעה, ואלו הם בנים זרים כולם לרעה, ועכ"ז יש בהם צד טוב לפעמים, ולזה יתגלגלו ויתגיירו.

דע שכל הנשמות החולפות הכשרות שנשתלחו בעולם עד דור הפלגה, שהיה אז אוצר הנשמות פתוח לכל הנולדים, עד דור הפלגה שחלק הקדוש ברוך הוא האומות לשרים, ולא נתן עוד נשמה קדושה בבני אדם מפני שהם תחת השרים, אינם שואבים אלא מתחת ידי שריהם מצד החיצוניות השולטות עליהם, כי ע' שרי האומות הם בסוד הקליפה התחתונה, שהם ארבע קליפות מלמטה למעלה שהם רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו, היא הד' הקרובה אל הקדושה שבה נאחזים חסידי אומות העולם, אמנם הג' קליפות האחרות, שהם ג' קליפות האגוז הקשות, הנה הקליפה הג' הנקרא אש מתלקחת יש בה ע' ענפין הנכללים בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה שולטים למעלה מגלגלי העולם, והם מחלקים העולם לשבעים חלקים, לשבעים גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון חלק ממשלתו כנגד אומתו... כאמורו יצב גבולות עמים, וכה"א כי לבני לוט נתתי את ער וגו', והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כ"א בקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד, ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת נשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים, וכן השפע, ושופעת לשרים, והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה. והנה מיום שחלק ה' גבול עמים, אין אותה קליפה שהיא שורש לשריהם נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא יש להם נשמות מזיווג לילי"ת וסמ"אל שרי הקליפות הנזכרים, והם מייחודם עושים נשמות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב, ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', והיינו סוד הערב רב אשר בין קדושי ישראל ומהם פריצי ישראל, והכל מצידנו שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצונית נכנסת שם, ולפעמים יש נשמות קדושות תחת יד הקליפה ההיא מהם בסוד גלגול, ומהם בסוד עשוקים וממזרים וכיוצא, וערבוביא זו היא מצד פגם עוונותינו וע"י פרצת עם ה', בחטאם יתערבו הנשמות ערבוביא בישא, כי יצאו עשוקות בעוונם לחוץ כנזכר בסבא. וזה סוד הגלות כדי לברר וללבן סוד גלגול הנשמות.

מעין ו' נהר ו'

לבאר סוד ערב רב, ושאין מקבלים גרים לימות המשיח, וסוד שאור וחמץ

דע שענין ביטול הערב-רב אפשר על שני דרכים:

הא' שממש יתבטלו פריצי בני ישראל דמינייהו הוו בלי ספק, ואין ספק שכמו שנצרפו ישראל במצרים בג' ימי אפילה, כך יצטרפו ויתלבנו בגאולה העתידה, ואחר שנמשך הגלות כל מה שנמשך ואלו לא נטהרו יתבטלו לההשיב עוונם אל חיקם. 

ב' ערב-רב, הכוונה אל סוד קבלת הגרים שבהם נאמר אין מקבלים גרים לימות המשיח, והטעם שהשכינה כנפיה פרושות לע' אומות ע' שרים, לקבל מהם כל הבא לחסות תחת כנפיה, ומפני שבסיבת ערב-רב נמשך להם לישראל כל הגלות והטלטול שגלו ונטלטלו מיציאת מצרים ועד הנה, ולכן כדי שלא יערבבו עוד שמחתם, יבערם מן העולם, ואין מקבלין גרים מהם עוד בשום ענין. ושני דרכים אלו בערב-רב הם חמץ ושאור, והיינו שאור האומות, וחמץ הם פריצי ישראל שיש להם אחיזה קצת עם המצה.

וסוד ערב-רב הוא כשעמדו ישראל על פרק יציאת מצרים נשלמו ס' רבוא נשמות כשרות מצורפות על צירוף הגון, ולא היו במציאות כלל יותר מהם לא לפחות ולא לגרוע (לא פחות ולא יותר) כאמור ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות (אלף) מרכבה שלימה ונצטרפו הנשמות, וכאשר נתגיירו ונימולו בידי משה כולם השלימו נשמות לפי שיעורם נפשות הגרים מלמעלה, וכאשר אח"כ היה גופם גוף טמא מהחיצונים לילי"ת הרשעה שלא היה ממשפחות ישראל הכשרים, גברה יד הרשעה עליהם ומשכה אותם לחלקה, וטמאו ופגמו אותם הנפשות שהשלימו עליהם מלמעלה, ואילו לא נתגיירו ולא נימולו אין עבודה זרה שאומות העולם עובדים פוגמת בקדושה, מפני שנשמתם מהחוצה. אמנם הם היו פוגמים בשר שלהם כדדרשו רז"ל בזוהר פרשת וירא בפסוק ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי, אבל השר שלהם היה לוקה על ידם, מפני שהשר בעל הנשמות הטמאות, וכל פגם שעושים לשריהם עושים, זה הכלל אין מעשה מגיע אלא בחלק האחיזה בנפש ברוח ובנשמה, ואילו ערב-רב לא מלו לא היה מגיע ענין הפגם אלא בשר החיצוני, אמנם כשקבלם משה רבינו ע"ה וגיירם המשיך להם נפשות כשרות ונכללו בשם שד"י שהוא שם הברית כנודע, א"כ מטעם זה נאמר כי המר לי שדי מאד, אותו חותם שדי רשימו דברית דיהיב משה בערב-רב כנודע גרם לי מרירות זה, ולא עוד הוצרכו לגלגול (יש דפוס שכתוב - לגלות) עד הצטרף כל אותם הנפשות וטהרתם, ולא עוד אלא אותם הנפשות מולידות ומושכות, פעמים מתכשרות, ופעמים פוגמות מחמת הפגם הקודם הדבק בענין שנמשך הענין כל זמן שנמשך, ולזה קשים גרים לישראל כספחת, והיינו שגרם למשה רבינו ע"ה דנחית מדרגיה, מפני שהפגם מגיע אליו בגשמי שקבלתו אותם גרם כל זה ברוחני שהגיע פגם למדריגות מדתו שהגיע פגם לת"ת בסיבת פירוד השכינה כנזכר בזוהר ויקרא וכאמור לך רד כי שחת עמך, וא"כ כשיגמור התיקון לנשמות ויעמוד ישראל על תיקונם בצירוף כדרך שנצטרפו בעת גאולת מצרים יחזור משה רבינו ע"ה לאיתנו הראשון.

אור החיים הקדוש

פרשת בראשית (בראשית א, ב):

והנה ידוע כי בעוונותינו הרבים הרבה ניצוצות של קדושה הוטבעו בתוך הקליפות וגם הרבה ערב רב נשתקעו בתוך הקדושה כאומרם בספר תיקוני זוהר הקדוש (תיקון ס"ו) ומעורבים רע בטוב וטוב ברע, לזה צריך כביכול להבדיל הטוב מהרע והאור מהחשך אשר נתערבו. והנה ידוע כי הקליפה חיותה היא יניקתה מהקדושה דוקא וזולת זה אין לה חיות, לכן אז בהבדילו ה' את האור שהיא הקדושה ונשאר הרע מובדל ואין לו מקום חיות לינק ממנו ממילא יתבטל, וזה הוא אומרו (זכריה י"ג): "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", כי ידמה לקציצת האילן ממקום יניקתו ושורשו אשר יונק ממנו שייבש ולא יצלח עוד ולא ישאר כי אם האור הטוב. וזה הוא שאמר: "ויקרא אלהים לאור יום", פירוש: ויקרא לשון יקר וגדולה, כי אין מעלת הקדושה ניכרת אלא בהפול הקליפה הנקראת חושך... [ו]כשיעבור הלילה שהוא זמן הגלות... ואז בעלות השחר אין עוד חשך ולא לילה אלא ערב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כי בחינת הרע נסתלקה ואינה ולילה כיום יאיר והיה אור הלבנה כאור החמה, והוא אומרו יום אחד, והוא שרמז הכתוב באומרו (זכריה י"ד): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

פרשת שופטים (דברים יט, י):

ואומרו כן תעשה לכל הערים וגו'. פרוש כל המצוות האמורות בענין אינם אלא לערים שהם גופות שנתרחקו, על דרך אומרו (ישעיה נ"ז) לרחוק ולקרוב, שבעל עברות יקרא רחוק מהשכינה שהיא מקור הקדושה שממנה היא מחצב הנשמה העליונה, אבל עיר שהיא מערי הגויים פרוש שאין לה קשר עם הקדושה ויצאה ממקורה ברוב פשעיה ככל הגויים אין לנשמה חלק עמה ולא תקוה בה להשיבה, והוא אומרו אשר לא מערי הגויים וגו', כי בחינות ההם אין להם אלא להחרימם, וזו היתה שגגת משה בקבלת ערב רב (שמו"ר פמ"ב), וה' אמר אליו ששרשם רע ואינם עומדים בגדר הקדושה ומובדלים לחלק רע, וכשהיה מחיה אותם פרוש לקרבם לקודש אינו מחיה בם כל נשמה, דקדק לומר כל היא הרוח שזוכה ראשונה עם הנשמה.

הרמח"ל

אדיר במרום (עמ' ט'-יא'):

והנה אחר שחטא אדם הראשון, כבר שמעת איך גברה הערלה עד שהגיע הדבר להשחית  העולם במבול, ובנח שהיה מהול חזרו הדברים להתקן והושם הקש"ת שהוא האות, וכל האותות הנכנסים בעולם תלויים בה. והנה אחר שנגלה הקש"ת לא חזר להכסות עוד. רק ההפרש הוא שיכול להאיר באורו, או שיתחשך אורו מכח איזה כיסויים שיכסוהו, כי עכ"פ לא יהיה מי שיכול להעדירו לגמרי... וכאשר נכסה אז היה הגלות, וכשיתפשט מן הכיסויים האלה תהיה אז הגאולה... ואפרש לך עתה עניין הכיסויים האלה. כי הנה כמו שהיו"ד כוללת תלת קוצין, שהם סוד התלת גוונין של הקש"ת, כנגד זה יש ג' כיסויים, שלהעבירם צריך מילה ופריעה ואטיפו דדמא. וסודם עשו וישמעאל וערב רב, והם ממש מקבילות לג' אבות. כי עשו וישמעאל באים מיצחק ואברהם, וערב-רב התערבו בזרעו של יעקב. כי כל זה תלוי במצות המילה. וזהו סוד: ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י, כג)... ובהיות האור הזה מתפשט שם, אזי ישראל הם בגדולה. אך בשלוט הערלה נאמר: השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב, ג), ואז נשאר החושך והגלות. וז"ש: עד מתי אלהים יחרף צר (תהילים עד, י), כנגד הערלה. ינאץ אויב שמך לנצח, כנגד הפריעה. למה תשיב ידך כו', כנגד אטיפו דדמא.

רמח"ל תקט"ו תפילות (תפילה קעח):

אל אחד יחיד ומיוחד תן עז לעמך שנאמר בו ה' עז לעמו יתן (תהילים כט, יא), וזה צדיק חי עולמים שבו ותשב באיתן קשתו וכו' (בראשית מט, כד), בג' טיפות יורדות בו שבהם אתה מחדש נשמת בניך בכל יום, ובהם חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג, כג), ולפי שכבר נתחשכו בחשך הגלות תוריד ג' טפות אלה שהם ג' אורות ובהם יהיו מתחדשים קהל עדה וישראל (פסחים סד, א), שהם ג' אבות, שבהם תברך בניך בג' ברכות... הכל יתקן בג' טיפות אלה שהם ג' חצים (שמו"א כ, כ), ומיד יעשו ג' אותות בשמים ובארץ שהם דם ואש ותמרות עשן (יואל ג, ג), ואלה חצים שנונים לנפול ס"מ ונוקבה דכתיב חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך (תהילים מה, ו)... ובהם יעברו מן העולם ישמעאל ועשו וערב-רב שהם מילה ופריעה ואטיפו דדמא, וישראל שהם מקוים לפניך יתקשרו בג' קוים שהם חבל, שיאמר בו החוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד,יב), מצד יעקב בחיר שבאבות, שלישי שבאבות יעקב חבל נחלתו, תתן אמת ליעקב (מיכה ז,כ), לישועתך קויתי ה'.

רמח"ל תקט"ו תפילות (תפילה רפח):

אל אחד יחיד ומיוחד עד מתי רשעים שולטים בארץ שגורמים לה להיות שממה שנאמר בה והאדמה לא תתן את יבולה (דברים יא, יז), בעבור ה' דחטה שנסתלקה בה' משפחות רעות ששולטות בעולם (זוהר א, כה, ב), שהם עמלקים, גבורים, נפילים, רפאים, ענקים ונשאר ח"ט, בהם וקוץ ודרדר תצמיח לך (בראשית ג, יח), ובעבור זה והנה "הסנה" בוער באש (שמות ג, ב), שהם ה' "הסנה", בה' גבורות שעתידים להעביר אותם מן העולם, עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו (תהילים צד, ג), רבון כל העולמים ליחודך אנו מקוים באמת שבו ה' אלה תעביר מן העולם, שהרי בהם נאמר אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק (רש"י בשלח יז, טז, בשם תנחומא פ' תצא), מה חסר? אות א' מכסא עד שיתגלה יחוד שלך וישלים לו, ה' אל תאחר (תהילים ע, ו), לישועתך קויתי ה'.

רמח"ל תקט"ו תפילות (תפילה שי):

אל אחד יחיד ומיוחד הרי קשת ששמת לזכור ברית עולם (ע"פ בראשית ט,טז), שהוא צדיק, שלא מתעורר אלא לגבי ישראל שנאמר בהם ועמך כלם צדיקים (ישעיה ס,כא), ואם ג' קליפות קשות רוצים להתערב בו שהם עשו ישמעאל וערב-רב, הרי מילה ופריעה ואטיפו דדמא עומדים להפריד אותם, ובכל זמן שעשו וישמעאל [וערב רב] (ע"פ תפילות שעג, תפג), שהם מי המבול רוצים להתגבר על ישראל ולהחזיר עולם לתוהו ובהו, שהם שליטת הס"א, קשת זה מתעורר לפניך וג' אבות מאירים בה, ומיד מתפרשים אלא הרשעים מישראל, וצדיק מאיר להם.

רמח"ל תקט"ו תפילות (תפילה שעא):

אל אחד יחיד ומיוחד הרי אנו מספרים תהילות ה'... וכתיב כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד,ג), וזה ספר חיים, באותם שנאמר בהם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד,ד), להוציא ערב רב שהם ונרגן מפריד אלוף (משלי טז), ולנגדם יש שני ספרים של אותם רשעים שבהם שלא רוצים לקבל מרותא דתלמידי חכמים ושונאים אותם... שכן ערב רב יש מהם שהם רובם רע ומיעוטו טוב והם רשעים גמורים, ואחרים שהם מצד טוב ורע הם בינונים, וחבלי משיח יעברו עליהם, ומיד רע יעבור מהם וישאר טוב להיות גרים גרורים עם ישראל (ע"פ ע"ז כד א), אבל ישראל [שאינם מן הערב רב] הם כתובים בספר החיים מקור יקר שלהם שכינתך הקדושה, הדבקים בה' אלהיכם (דברים ד,ד) ודאי, שהם גוי אחד בארץ (דהי"א יז, כא).

דרך עץ חיים (מובא בסוף הספר מסילת ישרים -  עמ' קמד'):

ותדע בודאי, בהבל פיהם של תינוקות העולם מתקיים, וזה, כי התורה נחלשת לפעמים, ולפעמים מתחזקת: נחלשת על בני אדם מפני החטאים, ובפרט הערב-רב שבישראל, כמו שאמרו בתיקונים... וזהו "מפי עוללים וינקים יסדת עז"... וזהו "למען צורריך" שהם הערב-רב, "להשבית אויב", שהוא הסטרא אחרא, "להשבית" ממש! ואמר "ומתנקם" – והוא סוד הנחש שהוא נוקם ונוטר.

קנאת ה' צבאות (מובא בגנזי הרמח"ל -  עמ' קז'):

והנה הטוב של קין הלך ביתרו ונתקן שם, והרע בעמלק. ויתרו היה יושב עם עמלק ואחר כך נפרד ממנו, והרע הזה התגבר ומצידו  היה החורבן.

דרך ה' - חלק ב' - פרק שני 

[ו] אכן   הרשעים   הגמורים,   הם  אותם  שנתעצם  בם  עצם  רע מעשיהם  עכירות  כל  כך  גדול וחשך כל כך רב,  עד  שנשחתו  בגופם ונפשם  באמת,   ושבו   בלתי   ראויים   בשום   פנים  להדבק  בו יתברך. והנה  אפשר  שימצאו  בידם  קצת מעשים טובים,  אבל  הם  מעשים, שבעלותם   במאזני  צדקו   יתברך  אינם  מכריעים  את  בעליהם לצד הטוב  האמיתי  כלל,   לא  מצד  כמותם   ולא  מצד  איכותם,  כי הרי אילו  היו  מכריעים  אותם לזה,  כבר  לא היו נחשבים רשעים גמורים, אלא  מאותם  שמצטרפים והולכים  עד שמגיעים  אל מצב מוכן לטוב. אכן,  כדי  שלא  תהיה  מדת  הדין  לוקה,  שישארו  מעשים  אלה  בלי גמול,  הוחק  שינתן  להם  שכרם  בעולם  הזה  כמו שזכרנו, ונמצא הזכות  ההוא  כלה  ואינו  מגיע  להעצים  בהם שום מעלה אמיתית.

הרמ"ד  וואלי 

כתבי רמד"ו (ליקוטים ב' עמ' צ"א):

עניין מה שהנוצרי הנתעב נקרא שמו ישוע שהוא לשון ישועה, הטעם הוא שגרם ישועה לישראל, במה שהוציא מתוכם כמה וכמה ניצוצי הפסולת של ערב רב שהיו מעורבים עמהם. ואותו הרשע היה ראש לכולם, לפי שהיה ממזר ובן הנידה. וכל שאר המומים הזרים שהיו בישראל באותו הזמן נתפתו בנקל ודבקו בו. 

ועוד כתב: בעניין שורש האמונה הכוזבת של האדומיים [הנצרות], דע כי כוונתו יתברך היתה כדי לעשות בירור גדול בכמה ערב-רב שנתערב עם זרע אמת בימי מרדכי ואסתר, כעניין שנאמר: "ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם", והרי שנתגיירו לאונסם ולא ברצונם, ולכן לא נמצא בהם דבר טוב. והשם יתברך היה רוצה להרחיקם מעם סגולה, ונשתמש עם הממזר העז פנים (יש"ו), לפי שמגלגלים חובה ע"י חייב. ובהיותו מלעיג על דברי חכמים וראוי לעונש גדול, לפיכך ניתן לו להיות לראש הכופרים... גם ניתן לערב-רב ד' מחברי האו"ן גליו"ן שלהם [הברית החדשה], דוגמת הד' פנים של המרכבה הקדושה, והם ממש הד' פנים של המרכבה הטמאה, כדי להרחיקם מן הקדושה לגמרי. וכעניין שאמרו הערב-רב אל אהרון: "קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו", כי כל כוונתם ומגמתם החומריות, ולכן היו רוצים אלהים חומריים. כך הערב-רב של בית שני, רצו חומריות של פסל ומסכה וצלמים וצורות, אבל היו עדיין מלים ושומרים את השבת ונזהרין מן הדם ודברים אחרים. וראה הקב"ה שזה היה יכול להיות אבן נגף וצור מכשול לזרע אמת [לעם ישראל], ושיתערבו עמהם ח"ו כנגד רצונו שהיה להפרידם ולהרחיקם לגמרי כמו שאמרנו, וכל שכן בעת גלותם ועניותם של ישראל. ובראותם השווי בכמה דברים שהיו עיקרי הדת, נתן בליבם של כמרי והגמוני האדומיים לקבוע עצות שיתירו להם את כל האזהרות, שלא ישמרו עוד את השבת, שלא ימולו, יוכלו לאכול דם, וכל המאכלות האסורות, והכוונה שלהם היתה שלא יעשו כמעשה היהודים, וכוונתו יתברך היתה הנזכרת לעיל. ונמצא שגם בזה נתקיים מה שמתקיים בכל שאר הדברים "אתם חשבתם עלי רעה והאלקים חשבה לטובה". והקב"ה לוכד חכמים בערמם ומחשבותיהם ומעשיהם, לתקן את עמו בחירו, שיהיה כולו סולת נקיה בלא פסולת כלל ועיקר "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו".

כתבי רמד"ו (ליקוטים א' עמ' מ"ט-נ'):

סוד ענין היוצאים מן הדת

סוד ענין היהודים היוצאים מן הדת, הוא לשתי סיבות: או להתברר או לברר. להתברר – מפני שהם ילדי פשע זרע שקר, כדכתיב "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" וגו'. לברר – מפני שהם נשמות עליונות מאד, ויש לאל ידם להכנס בתוך הקליפה ולברר מתוכה ולחזור אחר כך לשרשם הקדוש.

סוד הענין שמגיע הרשע לשמד

כשהאדם הולך בדרך רעה שבועל בעילות אסורות ואוכל מאכלות אסורות ומחלל שבתות בפרהסיא וכיוצא באלו, אזי הש"י לא יוכל עוד שאתו, ויעשן אפו באיש ההוא עד השמדו, כמו שכתוב בתורה, וסודו שמד ממש, שמוסרו ביד הס"א ויוצא מן הכלל. ואז תכף ומיד רוחו ונשמתו הקדושים אליו יאסוף, וזה חלל רשע נשאר בנפש לבדה, ונותנים לו נשמה מצד הטומאה. ובהיות שהנפש היא משרש הקדושה, לפיכך אי אפשר שלא יעברו עליו הרהורי תשובה, אבל לא יעמוד בהם, כי הרוח והנשמה שמצד הטומאה מחזיקים אותו ברשעתו ומתגברים עליו כמבקש לצאת תחת ידיהם, ובין כך ובין כך הרשע הזה בא קיצו ונפטר מן העולם... ושם אין דינו כלה ונפשו אינה נאבדת כי היא מצד הקדושה וצריך שתחזור לשרשה על כל פנים, אלא שצריך להתעכל כל הרע שבה.

נראה שדבריו אלו של הרמ"ד וואלי מסבירים את שכתב הראי"ה קוק באגרת תקנ"ה:

ואל אותם שאבדו גם את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד המלך ע"ה: "הלא משנאיך ה' אשנא".

ואיך יהודי מאבד את הסגולה הפנימית? נראה שדבריו אלו של הרמ"ד וואלי מסבירים סוגיה זו. ומידה טובה מרובה כך שנראה שיש מצב הפוך שהערב-רב רשעים יכולים לעשות תשובה ולקבל נשמה רוח ו/או נפש מהקדושה ולהצטרף לעם ישראל. וכמו שכותב רבי אברהם אזולאי זצוק"ל בספרו החשוב "חסד לאברהם (מעין ו' חלק ו'): "אמנם כשקבלם משה רבינו ע"ה וגיירם (את הערב-רב ביציאת מצרים) המשיך להם נפשות כשרות ונכללו בשם שד"י שהוא שם הברית כנודע... [ו]אותם הנפשות מולידות ומושכות, פעמים מתכשרות, ופעמים פוגמות מחמת הפגם הקודם  בענין שנמשך הענין כל זמן שנמשך, ולזה קשים גרים לישראל כספחת". 

(ונראה שהתשובה אפשרית אצל  ה'ערב-זעיר'.   לעומתם אצל ה'ערב-רב' הרשעים המוחלטים  ישנו ספק רב  עד כמה הם מסוגלים  לחזור בתשובה – ראה נספח מס' 4).

הבעל שם טוב

צוואת הריב"ש - ענין מידות - מאמר ז (מהספר זאת זכרון):

ויתורו את ארץ כנען (במדבר יג, ב), ע"פ מה ששמעתי מאת הרב הקדוש ריבש"ט ז"ל, ראשי דברים, הבנתי שצריך לתקן מעשיו וליישר מידותיו. ראשית שלא להיות בעל עבירה וביותר מה שנפשו של אדם מחמדת כמו זנות וממון וכדומה וזה נקרא בחי' מלכות, שלא ישלוט בו זקן וכסיל ויעשה רצונו לקיים כמו שמקיים אמרי מלך, ויהי' בו עול מלכות שמים. נוסף ע"ז שלא לפגום בדבור ולא בבריתו אפי' בשוגג וזה תלוי בחסידות ולהיות מחשבתו דבוקה בה' ולא יבוא לו שום הרהור, כי זה נקרא שאדם דש בעקביו. ולהזהר משקר, כי אמת יש לו רגלים. ולא להיות תקיף בדעתו רק כקנה ולא לנצח חברו. רק ינצח לרשעים עד שיודה לאמת ובזה משבר נצ"ח והו"ד של סטרא אחרא ונותן כוח לקדושה. ולרחם על הצריכים. ולא לפאר שונאי ה' רק לפאר ליוצרינו ובזה מתקן התפאר"ת. ללמוד לשמה. לשנוא רשעים, ולאהוב צדיקים. ולגמול להם חסד. ומתקן מידת חס"ד וגבור"ה, ולעשות רצון אל בכל דבר ולהשיג רוממות ה' ולהבין חסרונו ולשוב בתשובה שלימה בזה מתקן ג' ראשונות.

הגאון מוילנא

ביאור הגר"א לתיקוני זוהר דף קס"ה ע"ב:

"הגשם חלף הלך לו"  (שיר השירים) -  ערב-רב  קשים  יותר  מאומות שהם  גשם  טורד  לישראל  והם אשת מדנים שהם יגרו מדון תמיד בין ישראל לאביהם שבשמים.

ביאור לברכות ע"פ סוד  (דף 53):

"קשים גרים לישראל כספחת" הם ערב-רב שנדבקין בישראל, וראה עומק דבריהם שאמרו [נגע] ספחת, ועוד מין רביעי "ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם", שהן ישראל עצמם שנדבקו בערב-רב והיו כמותם... והרביעית הזו קשה מכולם והוא אחינו דאחמיץ.

בתיקוני זוהר תיקון חמשין:

ועליהם נאמר (בראשית ב): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" אלה פסל את הראשונים, אלה ודאי פסל את הקודמים שאמרו: "אלה אלוקיך ישראל" (הערב-רב בחטא העגל) שאלה תולדות התהו שרמוז בראשי תיבות תולדות השמים והארץ תה"ו.

וביאור הגר"א :

ועליהן, ר"ל עליהן שהן נשמות של ישראל שהן מזרע האבות, אבל ערב רב הם לא מזרע האבות והם קשים לישראל כספחת שהזהירו (הקב"ה למשה) מלקבל כמ"ש (ירמיהו ב'): "רעה אחר רעה תבא" כו', וכל הגלות וחורבן בית המקדש וכל הצרות הכל מקיבול משה רבינו את הערב-רב  וכל עזי פנים ורשעים שבדור מהם ור"ל מנשמות שלהם שהם גלגול שלהם... ובזמן הגאולה אז ימחו אלו שהם ערב-רב.

ובהמשך תיקוני הזוהר שם:

ואלו חמישה מינים שנאמר בהם בה' בראם והם עמלקים, גבורים, נפילים, ענקים, רפאים.

ובביאור הגר"א:

עמלקים, מפרש בפ' בראשית שם שעמלקים הם ראשים של בני ישראל בגלות, כלי חמס וגוזלים לעניי ישראל והם מדור המבול ונשמות שלהם נצרפו במצרים ונפרד הרע בערב-רב וכאשר קבל אותם משה ע"ה התערבבו נשמותיהם בישראל והוא הגלות הזו גלות רביעי (גלות אדום) וכו', נפילים, רודפים אחרי זנות... גיבורים, עושים לעצמם שם... מדור הפלגה, רפאים, שאינם רוצים לעשות גמילות חסדים וצדקה עם בעלי תורה, ענקים, הם המזלזלים בתלמידי חכמים.

בליקוטים להקדמת התיקונים דף ב' ע"א (בנדפס דף יח ע"א) כותב הגר"א:

אבל ערב-רב הם אחוזים ביעקב... שכל הקמצנין ואינן מחזיקים התורה הן מהן כמ"ש בזוהר בראשית ובר"מ פ' נשא ובשארי מקומות הרבה וכו'... אבל גלות הד' תחת נבל כו' ששונאים את התלמידי חכמים.

בביאור אגדת בכורות ח' ע"ב מאמר "אית לן בירא בדרבא" כתב הגר"א:

כי אין הגאולה באה עד שנזכור ברית שלשת אבות כמ"ש (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי וגו'. והענין כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו שהם מוץ ותבן לחטה כמ"ש ברעיא מהימנא (פ' משפטים דף קכ ע"ב) כו' וזה ששאל עשיו לאביו כיצד מעשרין תבן שרצה גם לעשר התבן שהוא עשו, ואין בן דוד בא עד שיתבררו מן עכו"ם ויהיו כמוץ אשר תדפנו רוח. ולכן יבואו ב' משיחין שהן דרגא דאברהם ויצחק ויבררו מוץ ותבן ועדיין אינם יכולים עד שיתברר הסובין מן הקמח שהן דבקים בחטה מאד והן ערב רב שהם הפסולת מסטרא דיעקב כמ"ש בר"מ. וז"ש והאבן גדולה, שכל העכוב הזה מן האבן הנ"ל, ולכן ויגש יעקב ויגל כו' (בראשית כט) וזה הבירור בטל בעוונותינו הרבים בגלות שדבקים מאד הערב-רב ביניהם והם העשירים עליזי גאותך כו' [סנהדרין צח ע"א עיי"ש]. ולכן אם אין קמח אין תורה שעדיין הסובין דבק בחטה. וזהו  כל הגלות תבירין בגלותא [עפ"י רעיא מהימנא שם "כד יפקון מגלותא הכי יהון תבירין [שבורים מצרות] עד שיתבריר אוכל מתוך פסולת דהיינו קש ערב רב עד שיתבררו וישתמודעו ישראל בנייהו, כבר דאתבריר מגו מוץ ותבן"] עד שיברר בשלשת ימי האפילה כמ"ש (הושע ב): "הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר" ושם יבררו וימותו כל רשעי ישראל.

ביאור הגר"א לספרא דצניעותא דף י':

וזה סוד עקבות משיחא כו' ור"ל בימות המשיח שאז וידו אחזת בעקב עשו סוף העוה"ז כו' שאז עקבו מכהה גלגל חמה שיתגלה בעקב הזה חסד בפום אמה כנ"ל והוא אור יום הראשון שאדם רואה מסוף העולם ועד סופו כו' ואז חפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כד) ותחלת גילוי העקב שהוא עקבות משיחא שאז קליפה קודם לפרי והוא סוד הערלה שעל פום אמה יתגברו הקליפות ששם הוא בחי' נוק' וסוד הערלה כו' והן דרגין תתאין דס"א בחי' עקב שלהם והן דרגין דחציפין כמ"ש בזוהר וז"ש (סוף סוטה) בעקבות משיחא חוצפה יסגי, ואח"כ יכרתו הערלה ויתגלה החסד.

ביאור הגרא לתיקוני זוהר (תיקון כא, דף נז):

שהערב-רב שהם גרמו הגלות והם חילקו היום ועבדו העגל בשש... שבשש שורפים אותם והם שאור שבעיסה, שאומות העולם עובדי כוכבים עשו וישמעאל הם סובין ומורסן, וכימי מצרים אראנו כו'. וכן לעתיד לבוא, בי"ד יום בערב פסח ימחו, וזהו שכתוב: ושבועה שבו ימחו, ר"ל: שנאמר "כי יד על כס י-ה" – י"ד יום כנ"ל. ובאור המצווה והתורה יתבערו הער"ר והם חשוכים שמכסים על העיניים, ואז 'עין יעקב בדד' והם שאור וחמץ הן בישראל, שאור שבעסה בתוך העסה, והן נגד סובין ומורסן. שבקצוות ימין ושמאל (עשו וישמעאל) והאמצע כולל שניהם. אבל לעת"ל יתעקרו מישראל, שהאמצע הוא צריך להיות נקי וכן הקצוות. ועיין בר"מ פ' משפטים בארוכה (יהל אור דף יב, על זהר משפטים קיט ע"ב).

האדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" רבי שניאור זלמן מלאדי:

ספר ה"תניא" (פרק לב'):

כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיל אור אין סוף ב"ה בכנסת ישראל כמ"ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות, דקב"ה לא שריא באתר פגים וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך... [ולא אמר דוד המלך עליו השלום תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלוהי ישראל כדאיתא בגמרא ראש פרק ט"ז דשבת].  

אגרת הקודש (פרק יא'):

וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב, רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב... אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין ואוהב א"ע לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עו"ג בשביל אהבתו א"ע...

אגרת הקודש (פרק כו'):

והנה התלבשות המלכות בקליפת נוגה הוא סוד גלות השכינה אשר שלט האדם באדם כו' וזה שנאמר ברע"מ ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו' אינון כו' דהיינו בזמן גלות השכינה שמשפעת לחיצונים שהם בקליפת נוגה שהערב-רב יונקים משם... וז"ש בגמרא כל העוסק בתורה אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו פדאני ואת בני מבין עו"ג. אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [מהקליפות] אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב ויתפרדו כל פועלי און... אזי לא יהיה עסק התורה והמצוות לברר בירורין כ"א ליחד יחודים עליונים... והכל ע"י פנימיות התורה... אבל הנגלות יהיו גלויים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחילה בלי שכחה וא"צ לעסוק בהם אלא לערב רב שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי שהוא פנימיות התורה והמצוה וצריכים לעסוק במשנה להתיש כח הס"א הדבוק בהם (ע"י עסק התורה) שלא תשלוט בהם להחטיאם כדכתיב והחוטא בן מאה שנה יקולל שיהיו חוטאים מערב רב.

רבי נחמן מברסלב

ליקוטי מוהר"ן (חלק א' סעיף לו):

ג.  לפיכך כשקורין פסוק ראשון של קריאת שמע, צריך להעצים עיניו... כי תיקון של הרהורי זנות שבא לאדם – שיאמר 'שמע' ו'ברוך שם'. כי תאות ניאוף היא באה מעכירת דמים, היינו מטחול, שהיא לילי"ת, שהיא שפחה בישא, אמא דערב-רב, שהיא מלכות הרשעה... וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י-ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב-רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז): "מפני שרה גברתי אנכי בורחת"... ובקבלת על מלכות שמים, הוא בחינת ים של שלמה, הוא נפרד מנשמותיהן דערב-רב... ומרה שחורה היא טחול, שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב-רב, וכשמוריד דמעות, אזי יוצאין לחוץ המותרות, היינו התאוות ניאוף, הבאים מעכירת דמים של טחול ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים.

ליקוטי מוהר"ן (חלק א' סעיף נט):

ו. ודע, שיש כמה רשעים שאסור לקרבם תחת כנפי עבודתו, כי הם מורידים את המקרבם ממדרגתו, כמו שמצינו גבי משה שקרב את הערב-רב, ואחר כך על ידי זה אמר לו הקדוש-ברוך-הוא (שמות לב): "לך רד כי שחת עמך". ואין כח במשפט הנ"ל להכניע הרע שלהם. וכשאין משפט, אזי בא קלקול גדול... וזה פירוש (שבת לא): "מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות?"... ושאלו את הלל הנשיא: מפני מה עיניהם טרוטות – היינו מקולקלין כל הבחינות עינין הנ"ל, כשמקרבין את שאינן ראויים לקרבן, כגון התרמודיים. והשיב הלל: מפני שדרין בין החולות. היינו שאלו הרשעים הצלחתן כל-כך חזק, עד שאין יכלת בכח המשפט להכניע רשעתן.

ליקוטי מוהר"ן (סעיף רכו):

מה שהרשעים על-פי-רב הם מזמרים ניגונים של יללה ועצבות, כי הם בחינת נשמת ערב-רב, ואמא דערב-רב היא לילי"ת, שהיא מיללת תמיד, ועל-כן הם עושים ניגונים של יללה כנ"ל... ועקר [התיקון] של הניגון הוא מבחינת שבט לוי, שהיו מנצחים בשיר... וכשמזמרים אלו הניגונים בשבת, על ידי זה מעלין אותם, כי בשבת נשלם האור.

ספר המידות (ערך עזות - עמ' שכב):

על ידי עזות גשמים נעצרים, ובידוע שנכשל בעברה, וסופו שיכשל בעברה, ומותר לקרותו רשע, ומותר לשנאתו, והוא אחד מתתקע"ד [מתשע מאות שבעים וארבעה] דורות.

ליקוטי הלכות  (יורה דעה –- הלכות גרים ג' –- כ"ה):

זה בחינת עצם אריכת הגלות עכשו אשר לא היתה כזאת מימי קדם, כי כבר עברו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כי עכשו ה' יתברך רוצה שיהיה גאולה שלמה לעולם באין גלות אחריו עוד כלל, ועל כן בודאי ההכרח שישובו כל ישראל בתשובה ויבררו כל הברורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה דף ה.): "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף", שהוא בחינת ברור ניצוצות כידוע, ואי אפשר לעשות בעלי תשובה ולברר ברורים כי אם על ידי בחינת משפט... אך יש רשעים שהם בחינת ערב-רב שאסור לקרבם, כי אין מועיל כנגדם כח המשפט בבחינת מרום משפטיך מנגדו... ועל כן על פי הרב אין יודעים לשית עצות בנפשו איך להתנהג בענין המשפט הנ"ל, כי איך יקרב את הרחוקים, אולי הם מהרשעים שאסור לקרבם כנ"ל, כי בודאי אי אפשר לבשר ודם שידע זאת על בוריו, אפילו צדיקים הגדולים במעלה מאד מכל שכן הקטנים, כי אפילו משה רבנו עליו השלום נכשל בזה שקרב את הערב-רב שהם הרשעים שאסור לקרבם... [ו]בגלות הזה, בפרט בעקבתא דמשיחא, אז מוכרח משה רבנו עליו השלום להתלבש בכל ישראל ולהתגלגל עמהם כדי לתקן הפגם שפגם במשפט במה שקרב את הערב רב, כמובא בתיקונים ובזהר הקדוש בכמה מקומות.

ליקוטי הלכות - הלכות מאבד ממון חברו ומסור (מוסר ממון ישראל לגוי)

הממון שורשו בקדושה גבוהה מאד... כי הוא בחינת שורש נפשות ישראל, ושם כל ניצוצות הקדושה ושם כל הגונין עלאין... [ולכן] חומר האיסור והפגם הגדול והנורא מאד של המסור, שמוסר חס ושלום, ממון של ישראל, שהוא ממון דקדושה ששם מתגלין ומאירין גונין עלאין וכו', ביד גוי חס ושלום... ועל כן דינו כמומר וכו', כי יוצא מקדושת ישראל, כי עיקר קדושת ישראל שה' מתפאר בהם וכל אחד מישראל אפילו הקטן שבהם יש לו חלק בזה ההתפארות... והמסור שפגם בזה נמצא שפגם בבחינת ההתפארות שזה עיקר קדושת ישראל כנ"ל ועל כן המסור הוא יוצא מכלל ישראל... כי קלקל ופגם בשאט נפש במזיד את עיקר ההתפארות שהן הגונין עלאין שהעלים אורם ע"י שמסר ממון ישראל ביד גוי כנ"ל. כי איתא בדברי רבנו ז"ל... שהרשעים מוליכין אותם סביב סביב הקדושה בבחינת "סביב רשעים יהלכון". כי השבת היא בחינת הנקודה הפנימית וממנה יונקים העגולים שהם בחינת הששה ימים כמובא בזוהר. והקליפות מוליכין את הרשעים סביב סביב הנקודה. ואין מניחים אותם להתקרב לפנים וכו' וכל זמן שהם עדין בתוך העיגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל כל זמן שלא יצאו מן העיגולים לגמרי ח"ו וכו'. אבל מי שכבר יצא לגמרי ח"ו מן העיגולים כגון משומדים, אזי אי אפשר לו להתקרב וכו'...  [ו]זה המסור שמסר ממון ישראל שבהם מלובש גונין עלאין ביד עכו"ם והעלים אורות הגונין במזיד ביד רמה על כן ע"י זה הוא יוצא מן העיגולים... על כן הוא כמומר ממש שגם מומר יוצא מן העיגולים... [וכן] עיקר עלית האמונה הוא ע"י פרנסת ואכילת ישראל כנ"ל, כי ישראל בכלל נקראים כולם צדיקים, כמו שאמרו: ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ... כי אכילת ישראל מקודשת בכמה וכמה מצוות התלויות באכילה... ועל כן עוון המסור חמור מאד ודינו כמין וכופר ממש, כי פוגם מאד באמונה הקדושה מאחר שמוסר ממון ישראל ביד גוי... כי מקלקל ח"ו, בשורש האמונה, דהיינו במוצא המים שמהם גדלה האמונה שצריכין לחתרו ע"י פרנסת ישראל... [ו]ע"י שנותן הפרנסה להנבל שהם העכו"ם ע"י זה נותן כוח ח"ו באמונות כזביות כנ"ל ומשם עיקר אריכות הגלות והתגברות ממשלתם מחמת שבעוונותינו הרבים נמשכה להם שפע העשירות והפרנסה ובני ישראל הכשרים עניים ודלים, כמו שאיתא בזוהר הקדוש, שבגלות ישראל ניזונין מתמצית ורב עקר השפע אצלם, על כן קשה מאד לחתור המים הנ"ל ועל כן מתגברת הסטרא אחרא, שהם האמונות הכוזביות שהם נאחזים שם. ועל כן מתגברת מלכותם וממשלתם וזהו בחינת תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה שכל זה נמשך על ידי ונבל כי ישבע לחם וכנ"ל ועל כן המסור הוא כמו מין וכופר ממש וכנ"ל.

ליקוטי מוהר"ן - ליקוטי תנינא - סעיף ז':

כי מרחמם ינהגם (ישעיה מט) - הינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג. וצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם.

פרפראות לחכמה - פירוש של הרב נחמן מטשעהרין זצ"ל על קטע זה:

ונמצא שזה החכם העוסק להכניס הארת דעת האמת בבני אדם, לכל אחד כפי בחינתו ומדרגתו, צריך להיות לו מתינות גדולה לידע בחינתו ומדרגתו של כל אחד, בכדי שיוכל לידע מה לדבר עמו, שזהו בעצמו כוונת דברי רבינו ז"ל במאמר זה אות א', שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים וכו' אסור לרחם וכו'... כי כבר מבואר באותיות ב' וג', שעיקר הרחמנות הוא להאיר בהם הדעת, על כן צריכים לידע כי על רשעים גמורים ח"ו אסור לרחם, כי הם בבחינת (משלי כט ט): "ורגז ושחק ואין נחת". כי אם יאיר להם גודל רחוקם מהשי"ת יתרחקו ביותר כנ"ל. ואם יחזק אותם כנ"ל אפשר שיתחזקו בר        שעתם ביותר, על כן גם הצדיק צריך לרחק אותם אם יודע ומכריע בדעתו שהרשעות שלהם והרע שבהם גבר כל כך עד שאי אפשר להכריע אותם אל הטוב. וכמובן דבר זה גם בדברי רבותינו ז"ל במקומות הרבה.

בעל ה"בני יששכר":

ומעתה תתבונן גם מה שכתוב בזוהר (בשלח ס"ז, י"א) "אמר רבי יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתין לעלמא, לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא (עמלק) וקודשא בריך הוא אגח בהו קרבא" עכ"ל הזוהר, [כלומר בכל דור ודור אין לך דור שאין בו מזרע רע זה של עמלק, והם המצערים ומענים את ישראל בגוף ובנפש], כי כל היועצים עצות רעות על עם ישראל בכל דור ודור ובכל אומה במלכותם, הנה העצה באה מהדעת, והיא הדעת דסטרא אחרא אשר הוא שורש עמלק, וכן גזרו אומר בזוהר בראשית, אשר גם כל העומדים כלי חמס על ישראל בדרין בתראין (בדורות האחרונים) כתות הערב-רב [אשר בקרבינו הם יושבים], מינים, אפיקורסים, מוסרים, "הן המה משרשי עמלק" הדעת דסטרא אחרא, "ערב רב" בגימטריה "דעת", והמה אשר אמרו בדור המדבר (שמות לב א): "כי זה משה האיש (שהיה דעת דקדושה), אשר העלנו מארץ מצרים, לא "ידענו" מה היה לו".

והנה ידיד הקורא כאשר תראה בדורות הללו [עקבתא דמשיחא] אשר בעוונותינו הרבים נתרבתה האפיקורסיות וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורן מעליהם בעצות רעות, ובחוקים לא טובים, הנה תצפה לרגלי משיחא, דהנה זה גמר הבירור להפריד הטוב מהרע, אשר בעונותינו הרבים על ידי עץ הדעת טוב ורע נתהוה מה שנתהוה, וכאשר יגמר הבירור במהרה בימינו, הנה בא יבוא משיח צדקנו ולא יאחר.

האדמו"ר יצחק אייזיק מקאמרנא 

היכל הברכה (דברים ד' ר"ט ע"א):

שמעתי, כשיש כמה ראשי ערב רב בעיר או במדינה המתנהגים בשקר ובהתנשאות של שוא...

היכל הברכה (תבא כ"ח ס"ד):

וגם הבטחה כי סמאל ונוקבא אתגשימו בראשי ערב רב כמבואר בזוהר, ועושים עצמן אלהות.

היכל הברכה (פרשת תשא):

כל תשוקת הערב רב לקפוץ בראש... וכל ראשים של ערב רב, נאמר בהם קום בשעתא חדא... וכן נכון מאד להמון ישראל שיבקשו רחמים מבעל הרחמים שיעורר לבבם להתקשר לצדיק אמת מן הקדושה, ולא יהי להם התקשרות עם ראשי ערב רב מראין עצמם צדיקים וחסידים, פרושים וקדושים... ה' יציל אותנו מכל אלה נגעי בני אדם, והם ראשי הדור. ובאמת כל כך הוא בהעלם מן השמים כדי שתהיה בחירה חופשית עד שאין להם הכר בשום דבר, אלא נכר ונגלה לבוחן לבות וכליות ולא לשום נמצא בעולם. וחלילה להרהר שום הרהור, ומכל שכן דבור נגד ראשי ישראל חלילה וחלילה, כי כולם בעינינו צדיקים קדושים עליונים ראשי דור – תלמידי חכמים. ה' יגביה מזלם עד לרום. ואין שום נפקא מינה מדברינו אלא למיבעי רחמי על כן דנא מן קדם אלקא דשמיא בבכיות ותחנונים.

זוהר חי (בראשית כה)

ראוי היה משה שיזכה למדרגת חנוך להיות מלאך בגופו חי וקיים, אך מכיוון שגרם החטא בעבור [ה]ערב רב שרצה לתקנם ולא תקנם, ולא עוד אלא שהחטיאו את ישראל, מת ככל האדם. וכל ימיו לא היה אלא בתפילה לתקן מה שעיות. ומשה מתגלגל בכל דור ודור לתקן את הערב רב בסוד "ויתעבר ה' בי למענכם". כי רק הוא שהביאם יכול לתקנם, ומה גם שהם קליפה קשה בתוך עם ישראל ולא מתבררים בקלות.

והערב רב מבזים את משה ומצערים אותו והוא חשוב בעיניהם ככלב מת והוא בדוחק וביגון בין הראשים של הערב רב שמבזים אותו ומחלישים דעתו הרבה... ועתה רוב הדור וראשים שלהם הם ערב רב, ומשה בא בעיבור ובגלגול אחת לחמישים שנה, שלא יטעו ערב רב את ישראל לדרכים שונים ומקולקלים... ואחר היסורים שקיבל ביזיונות וחרופין וחלישות דעת "ישכיל עבדי ירום ונשא" ואז יתוקן הכל אפילו ערב רב, ויהיה הכל מתוקן לסעודה, ובזכות שבא בכל דור ודור בין הרשעים בסוד "יתן רשעים קברו" ובזכות הביזיונות והצרות שהיו לו יטול שכר כולם ויתקן הכל ויתברר ערב רב מרע לטוב....וכמו שתיקן לסוף ימיו כך יתקן בקץ הימין והכל יתברר בסופו של דבר היה לטובה ועם ישראל יתעלה לדרגה יותר גבוהה מאשר היה עושה בלעדם. 

נתיב מצוותיך (עמ' קב):

"ערב רב היו ניצוצות של משה רבינו, וכן בלעם הרשע היו בו כמה נשמות טובות קדושות של ניצוצי משה רבינו וכו', ובזמן שהיה משה בעולם, על ידי שלא זכה להיות מלאך ומשיח לא זכה לתקנם עדיין, עד לעתיד.

הפלא יועץ (ערך עזות):

ויש עזות רעה אשר עליו אמר התנא עז פנים לגיהנם ואמרו רז"ל כל מי שאין בו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני ומערב רב קאתי פירוש שנשמתו היא מאנשי ערב רב שאחד משלושה סימנים שיש לישראל הוא שהם ביישנים ועתה בעוונותינו רבו עזי פנים שבדור.

רבי צדוק הכהן מלובלין 

צדקת הצדיק (חלק שלישי, תיקון הברית):

[צה] בימי הנעורים רתיחת התאוה מתגברת, ואז מרבים חטאים מצד היצר הרע רחמנא ליצלן, והם חטאת הנעורים, וזה היה בדור המבול כמו שנאמר שם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וגם כן מסגל טוב הרבה מצד יצר טוב וחשקות לדברי תורה, וזה היה דור המדבר כמו שנאמר וזכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר. והם עצמם אותם הנפשות, כמו שאמרו בזוהר פנחס [רט"ז.] עיין שם דהיו ראויין לקבל תורה במבול אילו זכו, ונשמת משה היתה שם. ודור של משיח אז יהיה פעם שלישית אותו הדור. בסוד מה שכתוב תחדש בנשר נעוריכי. ואז יהיה התיקון הגמור, שבאות בערבוביא חטאת נעורים וחסד נעורים, והטוב יתגבר על הרע ויהפכו לטוב. וזהו שאמרו בזוהר נח [עב:] ובתיקונים (תיקון יח): "כד תחמי קשתא באנפי נהירין תצפה לרגלי משיח", שהקשת הוא אות הברית נגד חטאת נעורים, ובדורו של משיח יהיה זה באנפין נהירין, בהארת פנים שהש"י מאיר עיניהם לדעת כי סר עוונם בזה. ועמך כולם צדיקים וגו' פירוש שומרי הברית כנודע.

פוקד עקרים (עמ' 49):

שמכל מקום אילו זכו ושמעו כל הדברות מפי הגבורה היה כל הגוף מזוכך, כי הדיבור ששמעו מפי הקב"ה נקבע בלב ועל כן האמונה תקועה בליבות בני ישראל "דלא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא", ומכוח יצר התאווה של החומר הגופני, ולא שפקרו בגוף האמונה ח"ו שזהו אי אפשר לזרע ישראל, והאפיקורסים הם מנשמות הערב-רב ולא מזרע ישראל כידוע, וכמו שכתוב בבראשית רבה דמי שאין מאמין בב' עולמות אינו מזרע אברהם יצחק ויעקב.

תקנת השבים (עמ'  48-49):

ומשה רבנו עליו השלום ע"י גלותו במדין קלט עמו את יתרו... ולפי שהאומות ג"כ בריותיו ית' ע"כ יש באותו כח ג"כ צד מה הטוב שממנו הגרים באותה אומה הנקלטים בישראל... [ויתרו] הוא הגר הראשון במתן תורה ושהשי"ת קרבו כי בו בכחו שבתולדתו הוא התחלת ענין הגירות, רק שבכוח הרע רוצים להדמות ישראל להם ובכוח הטוב הוא שיכירו ריחוקם וירצו להכלל בישראל. ומשה רבינו ע"ה, שהוא שורש היסוד והתקשרות ישראל לאביהם שבשמים בקשר אמיץ דלא מתפרשין לעלמין, נתגדל במדין לבטל הקליפה הסובבת להעלים ולהתנגד קשר זה והוא התאמץ נגד זה להיות חרבם תבוא בלבם ולרע לו. ועי"ז נתעורר שורש הגרים ולכן קבל הערב רב שהם הגרים מאומות העולם שרצו להתרחק מהאומות ולהתחבר עם ישראל. והשי"ת קראם עמך כי באמת אינם בכלל עם ה', רק כוח זה של קיבול גרים קלט משה רבינו ע"ה ממדין ע"י בת יתרו והוא רק כוח הטוב שבאומות, והם (הערב רב) שעשו העגל שאינם חפצים בשלימות הגמור כלעתיד דאז ד' בדד ינחנו ולא יהיה גרים כלל.

רסיסי לילה (סי' נז):

"ואפילו המשומדים שבישראל לא ידח מהם נדח לעת קץ".

הראי"ה קוק

ב"עין איה"  ברכות א' (עמ' 7):

כל זמן שנמצאים רשעים בישראל שלא נבררו והם אינם ראויים להנות מאור ד', אי אפשר  שתהיה הגאולה עד שידחו הנדחים מהערב רב, ויצטרפו הראויים לצירוף, וכמש"כ (ישעיה א כה) ואסירה כל בדיליך וכו'... ומפני המזיקין, הרשעים שאינם ראויים לראות בגאות השי"ת  שידחו.

ב"עין איה", ברכות פ"א פסקא קכד (עמ' 48-49) כותב הרב שיש לברך על מציאות "מפלגות" בישראל, כל עוד שהם מביאים תועלת וברכה לעם. אבל "הכיתות הנוגעות בחייהם של ישראל, לשום איבה בין ישראל לאביהם שבשמים וכו' אין בכח כנסת ישראל כלל להוליד גידולים רעים ומאררים כאלה, רק מרוח משחית חיצוני נולדו. על כן לא יתדבקו בישראל להיות עצם מעצמי האומה, כי אם בהכינם להם מפלגה ושיטת כיתה מסוייגת, יתפרדו מעל אהלי יעקב ויטמעו בין העמים, כי לא להקב"ה המה, וכדברי חז"ל  'הני מערב רב באו' (ביצה לב ע"ב) וכו'. ואי אפשר להם להתקיים בישראל.

עין איה שבת  (עמ' 105-106):

אמר רבי אילעא א"ר שב"ל, אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה.

...והנה הרושם של ריבוי הגוונים שבתחש, דמתרגמינן ססגונא, שש בגוונים הרבה, הוא מתאים עם אותה הנטיה של הכנסת כל הכוחות, גם אותם שהם לעצמם רעים, בבנין האומה הכללית. וזה דבר מיוחס למשה רבינו ע"ה שהכניס את הערב רב בכלל האומה, ואע"פ שלא היה הדבר ע"פ הדיבור כמפורסם בחז"ל, מ"מ ודאי לא יאונה לצדיק כל און. ואם מכאובים רבים הסבו הערב רב בישראל, ותולדותיהם כיוצא בהם מסבבים צרות רבות ורעות בכל דור ודור, מ"מ ההשלמה הכללית שתבא באחרית הימים, תתברך ג"כ ע"י אותם הכוחות הקשים והשונים, שדוקא ע"י מיזוגם של הערב רב באו לנו. ובההפך החושך לאור, יגלה הדבר שגם אותו הרע והסבל היה לטובה, כי העושר של המון כוחות וצביונים שונים הוא דבר משלים את האומה, אלא מפני שנלקחו ממקור בלתי טהור הנם לקוצים כל זמן שלא נצרפו. אמנם רק ימי משה, אותם הימים שהאומה קפלה בהם את הכנת השלמתה עד היום האחרון, עד העתיד היותר נהדר, רק הם היו ראויים להכנס בעובי קורה כבדה כזאת של הרבות הגוונים בריבוי היותר אפשרי ולשוש בהם, ולכלול גם כוח זה בכלל עבודת הקודש שנכללה בקדושת במשכן. אבל אין לדבר ערך מיני קיומי, וחלילה לדורות הפרטיים לשום להם לקו להרבות גוונים זרים באומה, או להדבק ביותר גם באותו הסיג הזר (הערב-רב) שנבלע באבריה, אשר באמת אחרי שימוש פעולתם תקנת הכלל תלויה בהזיקוק של הסרת הבדילים "ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך... אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" (ישעיה א, כה-כו). ע"כ תחש שהיה בימי משהבריה בפני עצמה היה.

עין איה - שבת (עמ' 106): 

ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא.

אותם הכוחות הזרים והקשים, שמצד הנטיה של הרחבת ריבוי הגוונים נכללו בבנין הכללי, יש לדון על ערך שימושם, שהרי ישראל צריכים להתעשר בכוחות נפשיים רבים ונכבדים מצד עצמותם, גם צריכים לרכוש כזה שיוצא מאתם לפעול על העולם כולו שאיננו נכלל בכ"ז בשלמותם של ישראל המיוחדת. והנה מכלל הדברים הטובים שנכללו בענינים שבאו ע"י מכאובים וצרות רבות ורעות, נכלל גם כן מה שמצד החסרון שגרמו הערב רב בעירובם בישראל, מזה יצאו ג"כ אח"כ בהמשך הגלות כוחות פועלים רבים ממחננו להיות לעם אחר. ובאמת אין כאן הפסד עיקרי, כי היוצא איננו יוצא כ"א מפני הנטיה הזרה הגנוזה בנפשו מקדמת דנא, מסטרא דערב-רב, שמזה באו תכונות זרות שנקבעו אח"כ בנפשות ומתערבות במזגים באופן שאינו מתאים ומתקיים בכנסת ישראל, ע"כ הוא מתפרד ע"י מכאוב הגלות וצרתה, ואין לו העוז לעצור כוח לעמוד בניסיון. והנה רק המראה החיצוני יעורר בנו תוגה שחשבנו שזה היוצא היה משלנו, אבל באמת אינו כ"א המוכן להתפרד ולצאת מני אז. אבל גם יציאה זו לא תשאר בלא רושם של תועלת כללית, כי מה שאותם הנובלות הם מתערבים בין הגויים, הם מקנים מ"מ אותן הנטיות שכבר קלטו מני דורים מקדושתם של ישראל בין עמי הארץ, ונעשית מזה הכנה מזגית להיות חלקים מאומות העולם מוכשרים לקבל, עכ"פ כפי מדתם, השפעה מרוחם של ישראל ע"י אותו המזג המועט שמ"מ פועל הוא בהמשך של דורות ע"י כח הגובר של אור ישראל כפעולת השאור המועט בעיסה. והנה זהו הספק המרובה בכללות התכלית של התרבות הגוונים שנעשה בימי משה ונכלל על כל פנים בחיצוניות המשכן הכללי, אם מזה תבאנה תוצאות של עושר פנימי, דהיינו שאותם הכוחות (הכוונה לערב-רב שבא מבחוץ) יוכללו ויכנעו לגמרי לרוח ישראל, וישארו נאמנים לעד בברית שלם, או שיהיו רק בתור שימושים חיצוניים הממלאים תפקידם חוץ לשלטון הפנימי של מחנה ישראל... ע"כ תחש שהיה בימי משה לא הכריעו בו חכמים, ביחס לאדם העיקרי, אתם קרויים אדם, אם הוא חיה או בהמה. כי באיזה אופן יהיה גמר צירוף הסיגים (הכוונה לערב-רב) אם ע"י החזרה לטוב בפנימיותם של ישראל או ע"י הדחיה וההרחקה, אם אחד בעיר ושנים במשפחה ממש, או אחד בעיר מזכה את כל העיר כולה ושנים במשפחה מזכים את כל המשפחה כולה, דברים כאלה הכלליים וגבוהים, הם מכבשי דרחמנא שאי אפשר לחכמים להכריע בזה.

אגרות ב' (עמ' רכו):

חמושים אנו צריכים להיות, למלחמת ד' בעמלק הפנימי והחיצוני.

וכותב על כך הרה"ג משה צוריאל שליט"א (אוצרות הראי"ה חלק א' עמ' 19):

ברור כי כוונת "החיצוני" הוא לגויים המצירים את רגלינו בישוב הארץ (עיין "חרדים",דף 183) וכוונת "הפנימי" הוא לאלו המוזכרים בזוהר (ח"א דף כה) ובתקו"ז (סוף תיקון ס"ט). ועליהם מזכיר הרב (אגרת תקנ"ה, חלק ב עמ קפח): והשי"ת יודע שלא את כל הפושעים אני מקרב... ודרכים רבים יש לידיעה זו, וספרים רבים צריכים לכתוב בזה כדי לבאר... (ועל) אותם שכבר איבדו את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד, "הלא משנאיך ד' אשנא...".

אורות הקודש (חלק ג' דף לד'):

אמנם בהשפלת האורה בראשים שאינם הגונים מיסוד ערב-רב, נכנס רוח זר ותוכן גויי, עד כדי השלטה של המערכת הטבעית, עד בוא אור הגאולה.

"עין איה", ברכות (ח"ב  351-352):

בהתנער כוח העם הזה וכו' קליפה קדמה לפרי וכו' בתת כופר של פריקת עול תורה ומצוות וכו'... אז אותם המתנשאים הראשונים, שישארו כפסולת בגוף האומה להרבות מכאוביה, להשריש בה כל מידה רעה ושכחת שם ה', המה יצאו ממנה [מן האומה] לאטם, יתפרדו ויתבלעו בין גויי הארץ.

ערפילי טוהר מג (מובא באוצרות הראי"ה חלק א עמ' 161):

משה (רבנו) יש לו שתי בחינות... (א) הצד המשיחי של משה, זאת היא מדת טובת העין שלו, שבשבילו הכניס את הערב-רב אל תוך האומה, ומצידה מסתעפות כל הנשמות של פחותי ערך, וכל הדורות כולן עם כל ירידותיהן. (ב) מצד עצמו, שורש הוא לת"ח, וכל ת"ח הוא ניצוץ ממשה. ישנם אמנם חכמים כאלה שבהם ספוג הניצוץ הכפול (הנ"ל) והם קשורים הרבה עם ת"ח שבדור באהבה... ועם זה הם קשורים לכלליות האומה... ואינם זורקים מתוך דאגתם גם הרשעים היותר קיצוניים, שהם מצפים לתיקונם.

אגרות הראי"ה ב' -– אגרת תקנ"ה -– עמ' קפח':

משה רבנו קרב גם את הערב-רב ואע"פ שזה גרם אריכות הגלות, מ"מ סוף כל סוף יתעלו גם המה.

עולת הראי"ה א' - עמ' פ' - שתצילנו היום ובכל יום, מעזי פנים ומעזות פנים: עזי הפנים הם העומדים בכל דור נגד יסוד התפשטותה של הקדושה העליונה ודעת ד' בעולם, הם הם הנפשות הבאות מאותן הדורות, שהיו ראויים להיות לפני מתן תורה, אשר קומטו בלא עת (חגיגה פ"ב), כלומר, אלה שהם בכל מהותם נגד התורה והשפעת קדושתה בעולם. והנה הטבע הגס של העולם הוא ממולא מעזי הפנים הללו, שהרי רק לאחר אלף דור היתה התורה ראויה להנתן, ולא נתנה לאחר כ"ו דור כ"א מפני שראה הקב"ה שאי אפשר לעולם להתקים בלא התורה, ואלה אשר קומטו בלא עת הלא הם הם שהקב"ה שתלן בכל דור ודור, שהם הם עזי הפנים שבכל הדורות, אין שייך לומר "שתרחיקני מהם". הריחוק אינו מועיל בדבר, שכל הסביבה כולה של החיים ההוים היא טבועה בו בתכונת הגסות החומרית ההוה בעולם. אבל הצלה צריכים: שתצילני מעזי פנים. ועיקר ההצלה כאן אינה הצלה גופנית כ"א רוחנית. ומעזות פנים, שלא יושפע שום דבר מעזות הפנים עלי ח"ו... וכמה זכות ותפילה צריכים להנצל מהשפעה רעה ומשחיתה כזו, שנתונים בתקופת זמן כזה, שהיא ראויה להיות שולטת בנפש האנושית, של ההוה, המלא עדיין מחשכים, שבודאי צריכים הם, ביחוד היחידים, לתפילה חודרת, להצילם מעזי פנים ומעזות פנים, ברצון הקדוש העליון ברוך הוא.

עץ הדר - ראש אמיר (עמ' י - יא)

ועי"ז (דאגה לאתרוגים כשרים) ממילא תגדל חבת ארץ הקודש וחשק תשוקת הנשמה לארץ חמדה יהיה הולך ועולה בלבב כל עם ד' בזכרנו את ציון דבעיא דרישה, ובפרט בימינו אלה אשר כל אלה אשר חבתם לציון היתה באין רוח מנשמת אלהים חיים באין קדושת אמת ואמונת אמן קשורה בקשר אמיץ ולב טהור באהבה אלהית נצחית הקשורה בנשמתה ומקור חייה של כנסת ישראל לעדי עד שרק היא עומדת לעולם, כל אלה הלבבות הרחוקים מזה הולכים ונפרדים מעל אהבת ארץ הקודש. אהבתם שהיתה חומרית ודמיונית לעומת שבאה כן הלכה, ומטיבותם של קרובים שנהפכו מאוהבי ארץ ישראל בלא דרישת ד' השוכן בציון מקרב לב ונפש, לשונאיה ומנדיה, במשך זמן קצר... וכמקרה אהבת ארץ הקודש כן היא גם אהבת האומה ואהבת לשון הקודש, היסוד החלש הולך ומתמוטט ועד ארגיעה לשון שקר. בעינינו הננו רואים את המצב האיום והמחריד, שלא יוותר דבר מכל הקנינים החיצוניים, שנתרוקנה נשמתם, שהם רק אז חיים וקיימים כשהם משורשים בעיקר חייהם ומקור לשדם חי העולמים ב"ה... ועינינו הרואות, כי מאהבת האומה, הארץ וחיבת השפה וכו', עם מאסה של תורה, עד שנאת כל אלה ותיעובם, הוא רק מהלך קצר של איזה שנים ואיזה נסיונות המביאים לידי מורך לב, את כל מי שלא שם בד' מבטחו ויפנה אל רהבים ושטי כזב, ע"כ עתה כאשר הסיגים והבדילים הגמורים הנם מוכנים להתפרד מעל ארץ חמדה ומדרישתה, ומכל הענינים המסתעפים ממנה, ומכנסת ישראל בכלל, הנה הגיע העת לכל אוהבי שם ד' באמת לכל הדוגלים בשם ציון... לשוב בחמדה גלויה לאהבת ארץ חמדה ולהחזיק בבנינה, ובהרחבת ישובה... כי בה עת לחננה, ועת לשוב נדחים מכנפות הארץ אל בית אמנו וחדר הורתנו.

רבי אהרן ראטה 

שומר אמונים (מבוא השער פרק יד):

אבל עיקר החסידות שתלוי בידינו ומה שנשאר עוד מהספיחי דספיחין, הוא אהבת הצדיקים והיראים, ואהבת חברים, ואהבת כללות ישראל, שבזה תלויה כל גאולתינו, ובאם היה אחדות בין ישראל הגם שחוטאים ח"ו אין שום רע יכול לשלוט בהם, וכל מה שאדם דבוק יותר באהבת ישראל יותר דבוק בקומת כללות הקדושה העליונה, כדכתיב (שיר השירים ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך... לכן אבקש ואתחנן לכל הפחות מאחיי ובניי אהובי תלמידי ידידי, השמרו השמרו לכם מדבר על ישראל, או לעשות פירוד הגם בין שום ישראל בעולם ח"ו, אם לא על אלו שכתוב בהם (תהילים קלט) הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, המסיתים ומדיחים, ה' ישמרינו מהם ומהמונם...

שומר אמונים (מאמר השגחה פרטית, פרק ב'):

ואין דיבורנו כאן לנפתל ועקש, כי לא במתים דיברה קרא, אשר נעקרו רחמנא לצלן משורש אמוני ישראל, ודבקו בסטרא אחרא ושקוצים... בגודל טפשות לבבם וסכלותם, אוי להם לאלו הפתאים אשר בשאט נפשם בה' ימרודו... ודבורינו כאן לאנשים אשר עדיין אחוזים וקשורים בחבל יעקב, בבחינת (דברים לב): "יעקב חבל נחלתו", ועם שורש אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, ובנשמות כל שבעת הרועים, ובשורש כללות זרע עם קודש... וזה כל קטנות הדעת המתפשט ללב כל אחד לפי מדרגתו ומקומו, זה נמשך מאויר החיצונים ומרשעת הרשעים והמה הערב רב שקראם (בתיקוני זוהר דף נה' ע"א) עמלקים... ומזוהמתם הרע נתפשט גם לזרע הקדושים, קטנות אמונה ודעת... ואינון הערב רב וערבוביא בישא גורמים לנו הרבה צרות בכלל ובפרט... וירדנו ירידה אחר ירידה בעונותינו הרבים, ונתקיים בנו (סוטה דף מ"ט ע"ב) חוצפא יסגא, כי נתרבו החצופים ועזי הפנים, והמה גם מהקופצים בראשי עם הקודש.

וגם תדע שמה שרואים עכשיו בעוה"ר שמתהפכים למינות מזרע קודש הרבה, שורש נפשם המה ממינם דיקא, תכלית עכירות הזוהמא דסדום ועמורה וערב-רב, וגילו משמים להבעל שם טוב הקדוש, כי הכת הידועה ימח שמם שנחטפו אז הרבה נשמות גדולות, והיה מצטער הבעל שם טוב הקדוש על הנשמות שנדחו על ידי זה, וגילו לו כי לא נפלו ברשתם רק אלו הנשמות השיכים אליהם, וגם עכשו כל הנשמות הקדושות יש עליהם השגחה והמלטה מן השמים שלא יפלו לשוחות עמוקות חס וחלילה, וכל אלו השייכים לקדושה סוף כל סוף ישובו בתשובה בלי ספק כי (שמואל ב' יד יד) לא ידח ממנו נדח.

ומכח פריקת עול של אלו הרשעים וערבוביא בישא... נצמח גם בלבות קדושות התקררות האמונה ח"ו, מכח המחשבות רעות המשוטטות בעולם ומתפשטים ומחפשים לעצמם מקום לנוח... ובזה שמשפילים אלו המחשבות, מרחיקין ומשפילין בזה כל כללות קומת הסטרא אחרא...

הרבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ)

אג"ק מהוריי"צ (כרך ב' עמ' תקכו):

שאלתו במ"ש בליקוטי דבורים ש"ת רצ"ג אות ד' בענין לא תשנא את אחיך וגו', יפה כיון דכל הנאמר הוא כמו שאמר רבנו בתניא, ורק בזה שאמר רבינו בסוף הפרק בהמוסגר ולא אמר כו' אלא על המינים וכו'. הנה בדורנו זה תודה לאל כמעט שאין מינים ואפיקורסים כלל, כי מין ואפיקורוס נקראים אלו הכופרים בתורה ומצוות ובאלוקות בסיבות הדיעות הזרות, כי זה היה בדורות הקודמים שהיו בעלי שכל ועוסקים בחקירה, אבל בדורינו זה הנם גם החופשיים לגמרי ר"ל, רובם ככולם רחוקים המה מידיעת החקירה האמיתית והם נמשכים רק אחרי הדעות מכחישי האמת, והעדר קיום המצות על הרוב הוא מפני שכך נקל יותר, אבל אין זה בכוונת מרידה ובגידה ח"ו, וכן אפילו בהל"ת אין זה להכעיס כ"א למלאות תאות נפשם.

ואשר על כן עם היות שמצד עניניהם ומעשיהם הם בדוגמת אלו הנחשבים אצל רבינו בהמוסגר, אבל לפי מהותם באמת יש להתחשב עמהם כמו עם אלו שאמר עליהם רבינו שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ, לפי שאינם עושים להכעיס, וזהו פירוש הדברים דהגם שלפי מעשיהם צריך להיות תכלית שנאה כו' להיות מעשיהם מעשי מינים ואפיקורסים, מ"מ להיות כי אין זה באותו ענין כמו הכוחשים ר"ל בד' ובתורתו, וכמאמר הרבה חברים רעים עושים וכו' ולזאת הנה הנהגתם אינה ראי' על מהותם העצמי, והיינו דבאמת יכולים בנקל לשוב אל ד'.

וכמו שאנו רואים במוחש אשר ת"ל כמה וכמה (כן ירבו) חזרו בתשובה, ובפרט כאלו שהורתם ולידתם היתה בבתים שנתרחקו מן היהדות לגמרי, ג"כ באופן הנ"ל שנמשכו בלי דעת אחרי פורקי עול תורה ומצוות, והתחנכו באופן כזה שלא ידעו מה הוא ענין היהדות, ואח"כ כשבאו בין יהודין נתקרבו. ובפרט כשעוררו אותם על קיום המצות כדבעי קבלו זאת בכל לבבם, ואני יודע במוחש מטפוסים כאלו, ולהיות כי כל אחד ואחד מישראל צריך להיות יקר במאד ע"כ גם על ספק ספיקא פן אולי יתקרב אל תורה ומצות צריך לקרבו, כמובן במידה ושיעור ידוע שלא להפריז על המידה ... דכל עניני קירוב לקרב לתורה ומצות הוא אך ורק בדרכי התורה במדה ושיעור באופן שיועיל בעזה"י... 

הרבי מנחם מנדל שניאורסון מלובאוויטש

ליקוטי שיחות (פ' ויחי, עשרה בטבת - יהפך לשמחה - ה'תנש"א(:

והשייכות להקריאה י"ג מידות רחמים, שגילוי י"ג מידות הרחמים פועל הקיבוץ דבני ישראל מן הגלות, "ברחמים גדולים אקבצך", ולא עוד אלא שמצד גודל מעלת הרחמים, רחמים על כל אחד ואחד באיזה מעמד ומצב שיהי', נעשה הקיבוץ דבני ישראל באופן ש"אקבץ עליו לנקבציו".  שאוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כמו שנאמר: "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל" [ולוקחים עמהם גם אלה שהם בחינת ערב-רב ע"ד מ"ש ביציאת מצרים "וגם ערב-רב עלה אתם", שנקראים 'עמך' (עם שלך) של משה רבינו, ועד כדי כך, שגם בהיותם במעמד ומצב בלתי רצוי ("שחת"), מייחד עליהם הקב"ה שמו של משה רבינו, "עמך", ובודאי שגם הם באים ביחד עם משה רבינו ודור המדבר, "דור דעה", ועד"ז בנוגע לכל בני ישראל בכל הדורות, שהם בודאי "עמך" של משה רבינו, "גואל ראשון הוא גואל אחרון"]. ובצירוף כולם יחד, "בנערינו ובזקנינו וגו' בבנינו ובבנותינו" נעשית מציאות אחת של "קהל (ל' יחיד) גדול", ובאופן כזה "ישובו הנה", לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולהר הקודש ולבית המקדש.

ליקוטי שיחות (כרך טז פרשת כי תשא עמ' 414 - הערה 44):

ובפרט קודם שגיירם משה היו מג' קליפות הטמאות, ואין זה סותר להמבואר בכמה מקומות (רמ"ז לזוהר פרשתנו קצא,א ועוד) ע' ערב-רב. ולהעיר מאגרת הקודש סעיף כו' (קמד ע"ב) שהערב-רב יונקים מקליפת נוגה. כי זכו כדוגמת הפירוש (חיד"א במדבר קדמות מע' ג' אות ג') במאמר חז"ל "גר שנתגייר..." שהמתגייר הוא גר מעיקרא (ובכל זאת לפני שהתגייר הוא מג' קליפות הטמאות).

דמה יא' ובספר הגילגולים פ"ה, וז"ל: אם הניצוץ (נשמה פרטית)... חטא חטא אחד מאותן חטאים שגופיהם כלה ב"מ ואבד ואין לו תחיית המתים, אז כיוון שאותו גוף כלה הנה הניצוץ... מתגלגל בגוף ההוא השני והוא יקום בתחיית המתים עם כל חלקי הניצוץ וגוף הראשון נאבד ונכרת... (ועיין בלקו"ת להאריז"ל פרשת בא...וז"ל: העניין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת)...

הרמב"ן בשער הגמול... כותב שם: והרשעים הגמורים החמורים שנידונים לדורי דורות כו' כדכתיב כי תולעתם לא תמות כו'. -  וכוונתו למינים מסורות ואפיקורסים כו' שעליהם אמרו רז"ל (ראש השנה יז,א) יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין...

אבל נתבאר כבר בס' עשרה מאמרות (מאמר חקו"ד ח"ה פ"א) שמונה שם ו' כתות ליום הדין והנ"ל הם בכתה הששית, ומסיים וז"ל: גיהנם ננעלת בפניהם ונידונים בה לדורי דורות כו' אחרי דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והוא טעם גיהנם כלה והם אינן כלין, שאנו מפרשים אותו כפי מה שפי' חכמים בפסוק חצי אכלה בם, מה התם חצי כלים והוא תכלית ייסורים, אף כאן גיהנם כלה והוא תכלית העונש, שהחצים והגיהנם לא ישבותו כל ימי היותה מקצוף עליהם ומגעור בם, אמנם סוף סוף הם אינם כלים (שיתוקנו כולם בתיקון הכולל) כו' ולקושתא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במידת הטוב (מה שאין כן יסורין וגיהנם כלים) עכ"ל...

ובס' עמק המלך... שער קרית ארבע פרק נ"ב : אחר ימות המשיח יחדש הקב"ה [את] עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהי' על גבולי הגן עדן עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויה' שם מחול הקב"ה עם הצדיקים.

פושעי ישראל בגופן (ראש השנה יז, א)... לאחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים.  

ולכאורה משמע שלא תהיה תחיה לנשמתם ג"כ,

אבל פי' הרמב"ן בשער הגמול, וז"ל: נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרגה שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן...

הנה נת"ל שרשעים גמורים חמורים תקנתם על ידי שבאים בגלגול... דגלגול מטהר וממלא מה שא"א לגיהנם לטהר ולמלאות. וא"כ יקשה, ע"פ מארז"ל דרק ג' פעמים בא בגלגול, והוא בזהר חדש (כי תצא דף קז), דאמר ר"ש אינון חייביא אם ח"ו לא יצדק באלו השלש פעמים (שבא בגלגול) שוב אין לו תקנה וזה הכרת תכרת הנפש ההיא מלפני וכו'...

אבל העניין נתבאר בכ"מ ומהם בהשל"ה (פ' כי תצא בחלק תו"א) בשם מהר"ש אלקב"ץ וז"ל: ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות, הקל קל קודם, וז"ש פעמים שלוש עם גבר, ומשם והלאה בבהמה, ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב"י ע"ה חשב שהוא ז"ל הרחיקו, והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז"ל הקריב מציאותו, עכ"ל...

ואסיים במ"ש בעמק המלך (ש' רישא דז"א ספמ"ח): ברוך ה' אלקי אברהם איש החסד, שלא השבית חסדו ואמתו מעמו ישראל לבלתי ידח ממנו ידח, כי לא כלו רחמיו על כל היצור שנאמר ורחמיו על כל מעשיו, נמצא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

הרב מנחם שניאורסאהן

הערת הכותב: יש לדון האם הרבי כולל ברשעים גמורים מישראל גם את הערב-רב. הביטוי "מינים מסורות ואפיקורסים" בד"כ כלל מיוחס לערב-רב וכן ראינו בציטוט הקודם שהרבי אומר שהערב-רב גם יזכו לגאולה ואינו מחלק בין הרשעים שביניהם לבין הבינוניים כפי שראינו אצל הרמח"ל, בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד. הספרים שהרבי בעיקר התייחס אליהם הם: "עמק המלך" של הרב נפתלי הירץ בכרך זצ"ל ו"עשרה מאמרות" של הרב מנחם עזריה מפאנו זצ"ל שניהם היו תלמידים של רבי ישראל סרוג זצ"ל שהיה מתלמידי האריז"ל והפיץ את תורתו בחו"ל. וכן הביא הרבי ציטוט מהשל"ה הקדוש.

אם נתבונן בספריהם נראה שגם הם התיחסו לערב-רב באופן שלפחות הרשעים שבהם יתבטלו בביטול גמור.

בעל "עמק המלך" כותב  (שער ו – עולם התהו – עמ' 218 ):

אבל נשמות סדום ועמורה הם יתוקנו בדורו של משיח, כאמור בזוהר... עם הערב רב שיתוקנו לעתיד. אך ורק עמלק שהוא הזוהמא היותר קשה שבערב-רב לא יתוקן לעולם, אלא הרושם ישאר למעלה מהחוטם, ששם היא אחיזתו, ששם מגיעים הגרים שבאו ממנו.

 (שער יא – שער גוף אריך ואין ועתיק יומייא – עמ' 464-468 ):

ולעתיד יבא משה רבנו ע"ה ויתקן כל ישראל ויהיה ראש עם קודש... ויסיר זוהמה ערב-רב, שנאמר (זכריה יג' ט'): "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב", ונאמר (ישעיהו ו' יג'):  "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער" ואח"כ (שם יא' ט'): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(שער יד – קרית ארבע- זעיר ונוקביה – עמ' 670 - 673 ):

והערב-רב לא רצו לשמוע אל משה רבינו ע"ה וקלקלו אותו ואותנו, עוד היום בגלות החל הזה כאשר בארתי בשער אבא ואמא, בענין ה' כתות שלהם: נפילים, רפאים, ענקים, גבורים עמלקים. שהם עוד היום הזה רודין את ישראל לומדי תורה במקלות ובאכזריות... ולעתיד לבוא ישפט ה' עם הרועים האלה שהיו מתגאים על הציבור בחנם, וכספם נתנו בנשך, הם אשר 'ויאכלו את ישראל בכל פה' (ישעיהו ט', י"א, יחזקאל י"ד)... ולעתיד לבוא משה רבינו ע"ה יבוא ויתבע עלבונה של תורה מכל אחד ואחד לבדו, 'ולהט אותם היום הבא' (מלאכי ג', י"ט) 'כצאת השמש בגבורתו' (שופטים ה', ל"א), יתברך ה' לעולם אמן ואמן.

רבי מנחם עזריה מפאנו (ספר עשרה מאמרות – מאמר חיקור ד – חלק חמישי – פרק ה'):

עמלק נידון בשתי מחיות נוספות, אחת מן הפה ואחת מן החוטם שסודו שמים (השווה לדברי 'עמק המלך')... והוא המכוון בפסוק (שמות יז יד): "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", הכוונה שאין מידת ארך אפים המסורה לבעל החוטם נוהגת כלל בעמלק לא מינה ולא מקצתה. ושמא גרים... ד' קליפות קשות, סקילה שריפה הרג וחנק על הסדר, וכלן נתקיימו בבלעם כמו שדרשו בפרק חלק (סנהדרין קו:).

ספר יונת אלם (פרק פד):

והנה דעת בגי' זה דור המדבר עם הכולל וכן ערב רב בגי' הכי הוה, אלא שהראשונים מן הקדושה ממדתו של משה, ואלה מן הקליפה ממדתו של בלעם הרשע.

השל"ה הקדוש (שני לוחות הברית - תולדות אדם – בית דוד - עמ' צד' – סעיף כז'):

ותתקע"ד דורות קדמו לעולם כדרך הקליפה הקודמת לפרי, ואחר כך נשתלו בכל דור ודור. וכל חכם יבין מדעתו כי כוונת הקדוש ברוך הוא היתה להשבתת הקליפה, ועקר משרשם תתקע"ד ששתלן בכל דור ודור בעזי פנים. וזו השתילה לא היתה בריאה להתקיים, רק הושמו בעזי פנים שהם כלים, והגהינם על ראשם באופן שנמחה מציאותם ונתבטלה והם כלים דהיינו תתקע"ד דורות והעזי פנים... רק עקרן בכל דור ודור על ידי עזי פנים שהם כולם [ל]כליה, ואז יתקרב גם כן לזה מעשי הצדיקים הכובשים את יצרם, ויוחזר העולם במהרה בימינו לאור ויהיה האור יותר גדול. עכ"ד.

נראה מכל הנ"ל שלפחות הסוג הקשה של הערב-רב בבחינת עמלקים, ביטולו הוא תיקונו, ונראה שאת הזיהוי והבירור הסופי יוכל לעשות רק מלך המשיח, אך עלינו להיות ערניים לתחבולות של הערב-רב, להאבק בהם ולהציל את עם ישראל משונאיו הפנימיים והחיצוניים, ולדעת שאין ספק כי אהבת ישראל ואחדות ישראל הם ערכים מרכזיים בתורה, אך אי אפשר להתאחד עם רשעי הערב-רב ולאהוב אותם, שכן אין אנו מאוחדים בפנימיותינו, אלא עם ישראל קשור בשורשו לקדושה ואילו רשעי הערב רב קשורים בשורשם לטומאה, ואין אחדות בין הקדושה לטומאה ח"ו, אלא בביטול הטומאה מתגלית הקדושה במהרה בימינו אמן.

האדמו"ר מסאטמר

מתוך ספרו "ויואל משה"

"בשער הפסוקים להאריז"ל וכו' כתב באמצע דבריו "ועתה רב הדור מהם". והרי שכתב גם כן על דורם של האר"י רבי חיים ויטאל זלה"ה וכו', ומה נאמר ומה נדבר בדור השפל הזה, שבדורות הקודמים היו רובא דרובא מישראל שומרי תורה ומצוות וכו'. אמנם בדור הזה בעוונותינו הרבים, שמעוטא דמעוטא בתכלית המיעוט, אולי לא נשאר אחוז אחד ממספר בני ישראל שיהיו שומרי תורה ומצוות כהרגלם, אף בהם זעירין אינון שמאמינים בכל י"ג עיקרים כראוי, וכתות הערב רב מתרבים והולכים וכו'. והערב רב שבדורנו אין להם דמיון להערב רב שבדורות הקודמים, כי המה בתכלית הגריעות מירידה התחתונה הבאה טרם ביאת המשיח"

(ע"פ הרדב"ה סטבסקי שליט"א, הקושי בדברי האדמו"ר מסאטמר זצ"ל הוא, שכאשר האריז"ל כתב שרוב הדור מהערב-רב, הוא ציין שהוא כולל בתוכם את ה'ערב-רב' ה'ערב-זעיר' ו'אחינו שהחמיצו', ואילו האדמו"ר מסאטמר זצ"ל כנראה שלא התייחס לחלוקה זו). 

חדושי תורה" - עמ' קנ"ה - מובא בספר "הדור האחרון"

והנה כשעמד משה רבינו בתפילתו כאן וביקש, יפקוד ה' אלקי הרוחות, לא ביקש על המנהיג שיבוא אחריו לבד, כי באמת על זה לא היה לו לבקש, שהרי כבר ניבאו אלדד ומידד, משה מת ויהושע מכניס, אלא ביקש מהשי"ת על מנהיגי ישראל עד סוף כל הדורות, עד דורו של משיח, שראה ברוח קודשו שפלות הדור בעת ההיא, וראה שיהיו מנהיגים כאלה שיתמנו על ידי הערב רב, מנהיגים טועים ומטעים את הדור מדרך הישר, ולכן ביקש אז משה מהשי"ת, יפקוד ה', שהשי"ת ימנה המנהיגים עד ביאת המשיח, ולא שיתמנו על ידי אינשי דלא מעלי מהדור השפל של לפני ביאת המשיח, כי מנהיגים כאלו לא יצלחו לעם ישראל, וגורמים הרס והיזק רב ועצום לכלל ישראל..

חדושי תורה" - בשלח, עמ' קע"ט - מובא בספר "הדור האחרון"

ודברי רש"י ז"ל נכונים, דמה שאמרו משה ואהרן ונחנו מה אמרו זאת אל בני ישראל ולא אל הע"ר, כי אסור להכניע עצמו [בפני הע"ר] בשום פנים ואופן, כי בזה משפילים כח התורה והיראה וכח העבודה

"חידושי תורה" - מצורע - עמ' קי"ד, קט"ו - מובא בספר "דור אחרון" - פרק

כ' - לשון הרע על מנהיגי שקר

ויובן כפל הלשון 'נצור לשונך ושפתיך מדבר מרמה', דהנה לה"ר מחוייבים לפעמים לדבר כשרוצין לגלות על פירצות הדור בעוה"ר ומוזהרים ועומדים שלא לבלום השפתים מלדבר ולהוכיח על פרצות וכנ"ל. אלא שצריכין להיות מושל על הלשון שלא יבוא לדבר לה"ר במקום שאסרה התוה"ק, ול"א נצור לשונך מרע, שאין הכוונה שלא ידבר בלשונו כלל לסגור את פיו גם מלהוכיח בנ"א על החטאים שעשו שהיא כעין לה"ר שמגלה את חטאי ישראל, אלא אמר נצור לשונך שיתן גבול וסייג ללשונו לדבר לה"ר רק במקום שצותה התוה"ק 'הוכח תוכיח את עמיתך', ודבר זה צריך שמירה יתרה שלא יבוא עי"ז לפרוץ ולדבר גם במקום האסור... וכ"כ יש לפרש כאן שיאמר האדם כיוון שעוון לה"ר הוא חמור כ"כ אלך ואתגרה בשינה, היינו שאשב בטל בביתי ולא אהיה טוב לבריות להוכיח בנ"י להפרישם מחטא כיוון שעי"ז עלולים לבוא ולהכשל בחטא לה"ר ויותר טוב שאשב בטל בביתי לבדי ובאופן זה וודאי שאהיה נשמר מחטא החמור של לה"ר, ת"ל סור מרע ועשה טוב דייקא שהפסוק מזהיר את האדם שיעשה טוב ויהי' טוב לבריות להפרישם מחטא ואעפ"כ יהי' מושל בלשונו לדבר רק במקום הצריך כ"ש נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה החזון איש

קובץ אגרות - חלק ב' - אגרת קלג' (מובא בספר "דור אחרון" – פרק כ')

 - לשון הרע על מנהיגי שקר

  ...ואח"כ לא היתה מנוחתי שלמה פן נכשלתי בלה"ר ח"ו, אם כי דעתי,

כי ראוי להמחזיקים בתורת ה' לדעת את גדוליה באופים האמיתי, ואם הותר לדבר לה"ר על אומן באומנותו, להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו לא כ"ש שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת כי הידיעה של חכמי הדור ומדתם הן הן גופי תורה, מ"מ צריך לזה זהירות יתרה ופן משנה הדבר בקוצו ש"י ונמצא מוציא ש"ר על ת"ח...

ח' מנחם מנשה - אהבת חיים - פרשת כי תבוא(

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, ידוע כי אין והיה אלא לשון שמחה... איזו שמחה יש פה? כאן רמוז מפלתם של הערב-רב. ידוע והיה כי תבא אל הארץ גימטריא כשיבא המשיח וסופי תיבות אליהו, מפני שסיום הפרשה מקדם היה תמחה את זכר עמלק ואחרי כן כתוב והיה, זהו שבאחרית הימים יבואו חמישה מיני עמלקים להלחם בישראל דהיינו על השם ועל משיחו וגו' ובהם גם ערב-רב כמו שכתב הרב שלום שרעבי זכרונו לברכה וערב רב מזרע עמלק בישא שהם ילחמו על דת ישראל בעניין שבת וכיוצא, ובזו הפרשה מרמז לנו שלא ישאר זכר מעמלק כי הקדוש ברוך הוא ימחה את זכר עמלק... הם נלחמים נגד התורה... ומשחיתים האמונה מלב ישראל... אמרו חז"ל וזהו אחד מהנחמות באחרית הימים שלא יתיאשו ישראל באמרם איך יפול הערב-רב, אשר בידם כח השלטון, כח המחנה, כח הכסף... לכן אחריו כתוב ונצעק אל השם אלקי אבותינו וישמע השם את קולנו, ידוע שבבכי נגאלו ממצרים ובבכי נגאלו מיד המן הרשע ובבכי עתידין להגאל שנאמר בבכי יבואו, ידוע שהבכי והכניעה לפני הקב"ה טובים לאדם בין לרבים בין ליחיד בין איש בין אשה )וראה 18 תפילות של הרמח"ל בנושא הערב-רב בספרו 'תקט"ו תפילות' - ב.י.נ(.

בנימין זאב כהנא הי"ד )מתוך העלון 'דרכה של תורה' - י"ד תשרי התשס"ד - נכתב בשנת התשנ"ח

"לא כולם כלולים ב"ארבעת המינים"

עמידת גורמים מבית לצד אויבינו, דורשת עיון מחודש במדרש הידוע על ארבעת המינים שמסמלים דרגות שונות בעם ישראל אי אפשר להתעלם עוד מהתופעה החמורה התופסת תאוצה, כאשר גורמים מבית מתגייסים פעם אחר פעם לתעמולה של אויבינו המרים. עם כל אירוע, קמים אלו מבפנים, בניצוח התקשורת, לדכא את מורל העם במלחמת הקיום שלו, ולקדם את האינטרסים של אויבינו. והשאלה היא כיצד להתייחס אליהם? האם הם "בפנים" או "בחוץ?

ארבעת המינים - משל לישראל

אחד המדרשים המפורסמים בהקשר לחג הסוכות, ממשיל את ארבעת המינים לאחדות ישראל: "מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח - כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים, כפות תמרים

יש בו טעם ואין בו ריח - כך... יש בהם שיש תורה ואין בהם מעשים טובים ... מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם - כך... יש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה, ... מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח - כך... שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר! אלא אמר הקב"ה, יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו" (ויקרא רבה ל יב)

על רקע הדברים שפתחנו בהם ]השאלה היא[: האם הערבה ההדוקה בישראל שבאה לידי ביטוי במדרש נפלא זה, חלה גם על האנשים הנ"ל רוצים להשאר קשורים לעם סוג היהודים הגרוע ביותר עליהם מדבר המדרש - הערבה - ש"לאבדן אי אפשר" והצדיקים מחפים אליהם – הם יהודים "שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים". אמנם לא מדובר ביהודים מהסוג האידיאלי - אך מדובר בכאלה שמוכנים להיות חלק מהאגד של עם ישראל, קשורים. כך יכולים הצדיקים לכפר עליהם. אך לא מדובר ח"ו על "יהודים" שמנתקים עצמם מהכלל ובזים ליהדותם, כמו שהחכמים אמרו שבדור עקבתא דמשיחא, יהיו "יהודים" שיזדהו ויתחברו עם האויב. על אלו כאמור, המדרש הנ"ל איננו מדבר אדרבא, הרעיון השלם והעמוק של המדרש הוא זה: מצד אחד – ה' לא חפץ באבדנם של רשעי ישראל. מצד שני - מדובר רק על מי שמוכן להתחבר לכלל ישראל. רק הוא זוכה בחיפוי יוצא הדופן, לו זכאי מי שמשתייך להתאגדות של עם ישראל צריך לדעת: הם אמנם מעטים יחסית, אך בכל הדורות, ובמיוחד בדור האחרון הזה שלפני בוא הגאולה השלמה, היו יהודים שהוציאו עצמם מהכלל, ובתוך-תוכם הזדהו יותר עם הגויים מאשר עם עמם.

אלו שנשארו בחוץ

ועל כן טעות קשה תהיה לזהות את אלו כ"ערבה" שמוזכרת באותו מדרש. כי הערבה, היא אמנם ערבה - אך היא שייכת לכלל ישראל נעדרת היא אמנם טעם, וגם ריח טוב אין לה - אך גם ריח מזיק אין היא מפיצה. "הערבה" רואה עצמה כחלק מ'ארבעת המינים', ואינה מבטלת את הערך הייחודי של היהודי ולא רוצה להיות כגויים. בעצם דבר זה סופגת היא לתוכה את הטעם והריח של האחרים.

עלינו גם לזכור שיש דברים שפוסלים בארבעת המינים. כלומר, הגם שלעולם איננו ששים לפסול "יהודי" - מעטים יש שהם פסולים, אלו שאינם נאגדים האומה מוכנה לספוג את חטאי היחידים, לחפות ולכפר עליהם כדי שלא יאבדו בחטאם (אמנם זה עולה לנו בייסורים רבים, כידוע). והיא מוכנה לאמץ אותם אל ליבה, ולאגד אותם בכח הערבות היהודית. אך האומה לא יכולה לשאת תחת כנפיה את החריגים הבוגדים בעצם מהותה ברצון הבסיסי, אלו שמוציאים עצמם אל מחוץ לסוכת ישראל, ישארו עם כל הכאב, במקום בו בחרו.

וראה דבריו של הראי"ה קוק זצ"ל בהקשר לצער הנ"ל (עין איה - שבת – עמ'

:(106

 והנה מכלל הדברים הטובים שנכללו בענינים שבאו ע"י מכאובים"

וצרות רבות ורעות, נכלל גם כן מה שמצד החסרון שגרמו הערב רב בעירובם בישראל, מזה יצאו ג"כ אח"כ בהמשך הגלות כוחות פועלים רבים ממחננו להיות לעם אחר. ובאמת אין כאן הפסד עיקרי, כי היוצא איננו יוצא כ"א מפני הנטיה הזרה הגנוזה בנפשו מקדמת דנא, מסטרא דערב-רב, שמזה באו תכונות זרות שנקבעו אח"כ בנפשות ומתערבות במזגים באופן שאינו מתאים ומתקיים בכנסת ישראל, ע"כ הוא מתפרד ע"י מכאוב הגלות וצרתה, ואין לו העוז לעצור כוח לעמוד בניסיון. והנה רק המראה החיצוני יעורר בנו תוגה שחשבנו שזה היוצא היה משלנו אבל באמת אינו כ"א המוכן להתפרד ולצאת מני אז".

מתוך "האנציקלופדיה הערב רב" - ספר הערב רב על פי הזוהר הקדוש - חלק א' –

בו יבואר גודל עניין חיוב הלימוד ולחקור מעשי וענייני הערב רב ואיך שצריכים ללחום נגדם, שמקלקלים את כל עם ישראל בכל העולם כולו ועוקרים כל המצוות שבתורתינו הקדושה, כמו שכתב הגאון הקדוש מוילנא... גם יבואר בו השכר הגדול למי שעוסק להציל את עם ישראל מן הערב-רב, ומעורר את הרבים שלא יפלו ברשתם ח"ו עוד יבואר... הפגם הגדול הנעשה ע"י אלו שעוזרים להם, וגודל החיוב להיות בקי בהם ובפרטותיהם ובדקדוקיהם כדי שלא יכשלו ח"ו... ובו תלוי גם ביאת משיח בן דוד, כמו שגילה לנו העץ חיים בהקדמתו

הרב הצדיק המקובל חיים עזרא הכהן פרחיה שליט"א המכונה "החלבן" פרסם בשנת התשס"ג "זעקה גדולה ומרה") ובה כתב::

 …"הראוני מן השמים... גזרה ר"ל!... אני צועק: אחדות! ואומרים לי שאני חולם חלומות?... בזמן שאתם ממליכים ומשפילים, מתאגדים בחשאי כל אויבי השם, ישמעאל ועשו, ועמלק, ומעל כולם והנורא מכולם ערב רב שבתוכנו, כשהפעם מזימתם האיומה להקים ממשלה "חילונית" קרובה ביותר להתממש! (היה לא " לא תהיה)... ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה... השקיעו כל מאודכם להביא לרחובה של עיר מליוני יהודים כשבראשם כל גדולי התורה מכל החוגים והזרמים בהפגנת אחדות יהודית כלפי שמיא, כלפי כל העולם כולו, עשו זאת ובטלו את הגזרה, שמעו ותחי נפשכם".

נספח מס' 3: ספירות הקדושה וספירות הטומאה ותולדותיהם