פרשת מלכי אדום והצפונות הנוראות שבתורה (הרמח"ל – ילקוט ידיעות האמת)

בפרשת וישלח מופיע קטע שעל פי הפשט אי אפשר להבין את המסר והמשמעות שלו, ולעומת זאת על פי הסוד הוא יסוד גדול בהבנת המציאות ותיקון העולם.

הרמח"ל הקדוש מסביר לנו את פירושו ואיך בדברים סתומים בתורה מסתתרים סודות עליונים.

בראשית, לו, לא:

לא וְאֵלֶּה, הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר מָלְכוּ, בְּאֶרֶץ אֱדוֹם--לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ

בראשית, לו, לא:

לא וְאֵלֶּה, הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר מָלְכוּ, בְּאֶרֶץ אֱדוֹם--לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  לב וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם, בֶּלַע בֶּן-בְּעוֹר; וְשֵׁם עִירוֹ, דִּנְהָבָה.  לג וַיָּמָת, בָּלַע; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו, יוֹבָב בֶּן-זֶרַח מִבָּצְרָה.  לד וַיָּמָת, יוֹבָב; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו, חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי.  לה וַיָּמָת, חֻשָׁם; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן-בְּדַד, הַמַּכֶּה אֶת-מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב, וְשֵׁם עִירוֹ, עֲוִית.  לו וַיָּמָת, הֲדָד; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו, שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה.  לז וַיָּמָת, שַׂמְלָה; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו, שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר.  לח וַיָּמָת, שָׁאוּל; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו, בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר.  לט וַיָּמָת, בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר, וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד, בַּת מֵי זָהָב.

כתיב "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום..." וכו' (בראשית לו' לא').

דע כי הפרשה הזו היא כוללת באמת שורשי ההנהגה, ולכן אמר באידרא "דהיא סהדותא על מהימנותא דכולא", ואפרש לך סוד האמונה הזאת, כי הנה כתיב: "אל אמונה ואין עוול". והנה הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גלגולים עמוקים והכל באמונה לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש, ונמשך מראשית הכל, כי שם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה, זה לעומת זה – וביניהם שם עניני העולם – להיות בו שולטות או זו או זו לפי המעשים. אך הכוונה לנהוג הדברים בהנהגה כל כך עמוקה שאי אפשר להשיגה אלא הוא עצמו, ובה סוף סוף יחזור כל רע לטוב ותהיה הממשלה לקדושה לבדה.

והנה זאת היא אמונתנו הקדושה אנחנו בני ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד, הוא לבדו עשה את הכל, ושם התפשטות ספירות קדושה וכנגדן עשה מדרגות הרע, והוא המנהיג לבדו, אדון יחיד, להחזיר כל רע להשתעבד לעבודת קודשו ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו – ואף על פי שנראים הדברים קשים וזרים להבין דרכם, כי דרך רשעים צלחה והצדיקים בשפל ישבו – אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב דבר על בוריו, וכל טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובת של רע, ואין שום דבר נעשה לרע לבריות, רק הכל לטובתם מאת המאציל היחיד ברוך הוא אשר אין זולתו.

וידיעת האמונה הזאת תלויה בידיעת החוק אשר הכין המאציל יתברך שמו לסדר בו את הנהגתו, והוא ידיעת סיבת המציאות הראשונה אשר המציא את הנמצאים, ואיך המציא את ספירותיו הקדושות, ואיך המציא ונתן מקום לרע, ושם נראה ונדע איזהו דרך התחזק צד אחד או הצד האחר, ולהיכן נוטים ולהיכן הולכים הדברים, כי אז לא יפלאו בעינינו כל המסיבות הסובבות בעולם מן אז היותו עד סופו, ומי שיודע בזה ידיעה אמיתית נקל יהיה לו להבין עניני ההנהגה, ויראה אותם כולם נכוחים למבין ואין זר בהם.

וכמה סיבובים נסבבים בעולם עד תחיית המתים בבחינת התחזק הסטרא אחרא, וסוף הכל תשוב הקדושה לאיתנה, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כי אין זר איתו, ולא ימשול אחר ח"ו, אלא המאציל ית"ש אחד ותורתו אחת וממשלתו עדי עד, וכל המראה מן הסטרא אחרא הפך מן האורות הכל שקר ותועה, וידעו הבריות האמת הזאת בסוף ההנהגה והסיבוב.

וכל זה נכלל בפרשה הזאת כי היא ממש עניין זה כולו. ותדע שודאי ישראל מקבלים פנימיות הסודות שלא נמסרו אפילו למלאכים. ותראה היאך הקב"ה סידר דברי תורתינו הקדושה, כי דבר כזה שהוא שורש כל העיקרים, כלל אותם בפרשה אחת קטנה ששום אחד לא ישגיח עליה, והוא באמת מה שדוד אומר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וכו', ונבחין בזה שני דברים:

א.     מה שהקב"ה הסתיר כל סודותיו בדרך שלא יראה אותם אלא מי שזוכה.

ב.     גדולת התורה – שאפילו פרשה שנראה שאינה אלא סיפור קטן ובלתי עיקרי, הוא כולל כל כך עיקרים גדולים.

ובאמת הוא סוד: "מי האמין לשמועתינו" (ישעיהו, נג, א) וכו', שבעוד הסטרא אחרא יש לה שליטה וכוח, צריך שהקדושה לא תראה יופיה בפניה אלא תסתיר עצמה, ואורותיה הגדולים יראו כחשוכים בזמן הגלות לכולם, ובסוף – בזמן הגאולה - יתגלו כרגע, וכמה תיקונים תלויים בזה, שמירת האורות בסוד לחם עוני, והפיכת השפלות לגדולה, והוא תיקון מחזיר כל סיתום לרווחה וכל רעה לטובה, וכמה ענינים אחרים, מהם ידועים לבני אדם ומהם רק לה' לבדו, והוא סוד "מה רב טובך אשר צפנת..." וכו'. ועל כך אמר באידרא כמתמיה: "מאי ישגח בהאי", שאין משגיח, ו"מאן יזכה בהאי" לגודל רזי התורה.

כי באמת מה היתה צריכה התורה לתלות מלכות המלכים האלו במלכות ישראל, וגם במדרש אמרו על זה מה שאמרו, אך באמת סוד נשגב ונורא הוא, רזי דרזין, כאמור למעלה, "ליושבים לפני ה' סחרה ואתננה קודש לה'"