היום ז' באדר התשפ"ד (התחלתי לכתוב את המאמר ביום ז' אדר ב' וסיימתי אותו בט' אדר ב')

יום ההולדת והפטירה של משה רבינו ע"ה, נכתוב מספר דברים חשובים על התורה הקדושה.

אחד מ - 13 העיקרים של הרמב"ם הוא - תורה מן השמים.

גם בעל העקרים, רבי יוסף אלבו זצ"ל שצמצם את העיקרים ל - 3 עיקרים, קבע שאחד מהם הוא תורה מן השמים.

כלומר התורה נתנה ע"י בורא עולם ומכאן היא אינסופית ומכילה חכמה אינסופית כיאה לתורה אלוקית.

מובא במסכת שבת קה' ע"ב:

"ורבי יוחנן דידיה אמר, "אנכי", נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית".

כלומר, קב"ה אומר שהוא שם את נפשו כביכול בתוך התורה ובמילה אחרת את עצמיותו.

וכך כותב הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ד, פרק ב, סעיף ב):

"בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו ית' לצורך בריותיו יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות שענינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית' ויקר ומעלה מעין אמתת מעלתו ית' והוא הוא מה שמחלק האדון ית"ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא ית' את השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית' לתכלית זה והוא התורה. וענין זה משתלם בשתי בחינות בהגיון ובהשכלה וזה מה שביארנו שם כי הנה חיבר האדון ב"ה כלל מלות ומאמרים שהם כלל ה' חומשי תורה ואחריהם במדריגה נביאים וכתובים וקשר בהם ההשפעה הזאת באופן שכשיודברו הדיבורים ההם תמשך ההשפעה הזאת למדבר אותם. ובתנאי שיהיה ההגיון הזה בגבולים שהוגבלו לו וכמ"ש לפנים בס"ד. וכן בהשכלת מה שנכלל בדיבורים ההם לפי דרכיהם האמיתיים תמשך ההשפעה הזאת למשכיל אותם. ואמנם מדריגות מדריגות יש בהשפעה הזאת ככל שאר ההשפעות והענינים שבמציאות ונתחלקו המדריגות האלה בחלקי ההגיון וההשכלה כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות שבחלק אחד מההגיון תמשך מדריגה אחת מן ההשפעה ובחלק אחר מדריגה אחרת וכן בהשכלה. אך אין לך חלק מתלמוד התורה שלא תמשך בו מדריגה אחת ממדריגות ההשפעה הרמה הזאת אם ישמרו בו התנאים המצטרכים".

וכן כתוב בזוהר הקדוש (חלק ג' עמ' עג'):

"... ואסיר לאודעא להו מלי דאורייתא בגין דאורייתא כלא שמא דקב"ה וכל את דאורייתא מתקשרא בשמא קדישא…".

וכן כתוב בהקדמת הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית:

"עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא".

כלומר סיפורי התורה הם הרובד החיצוני של התורה. ויש רבדים פנימיים בתורה שדרכם אפשר להתחבר לרבדים פנימיים בנשמתנו ולחיבור חזק לבורא עולם.

כן מובא במדרש רבה (בראשית א, א) שהתורה היא המפה האמיתית של העולם, ואלו דבריו:

 "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פישפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם".

ובספר הזוהר הקדוש (תרומה קס"א א' – מובא בספר "נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל שער ד' פרק יב -בתרגום לעברית):

"כיון שנברא העולם כל דבר ודבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצון לברוא אדם שיהיה עוסק בתורה ובשבילו יתקיים העולם, עתה כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה כביכול הוא מקיים את העולם, הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים את העולם, נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם היא התורה, משום זה אשרי האדם העוסק בתורה כי הוא מקיים את העולם".

הרב יעקב עדס שליט"א כותב בספרו החשוב 'פרקי מחשבה' (שער א' - התקרבות לה'- פרק ב), את הדברים החשובים הבאים:

פרק ב. בביאור המאמר שהקדוש ברוך הוא והתורה ועם ישראל הם דבר אחד ובביאור המהות של נשמת היהודי והאופן לחיזוק עצמת הנשמה.

ענף א.

א. הרמח"ל בספרו 'אדיר במרום' וכן ה'נפש החיים' בשער ד' פרק יא' ועוד הרבה ספרים הביאו מאמר מספר הזוהר: 'קודשא בריך הוא ואוריתא וישראל חד הוא דהינו שהשם יתברך והתורה ועם ישראל הם דבר אחד (וכבר העירו שלא מצאו לשון זה ממש בספר הזוהר וכנראה שכוונתם לפרש כך לשון  דומה הכתוב בספר הזוהר ואין כאן מקום להאריך).

ב. והדברים צריכים ביאור מאד איך יתכן לומר כן שהרי הקדוש ברוך הוא אין לו גוף ולא דמות הגוף וממלא כל העולמות וסובב כל העולמות והתורה היא ספר תורה הקדושה וישראל הם בני אדם ואיך נאמר שהכל דבר אחד.

ג. וצריך להקדים לביאור הדבר שהנה האדם מורכב מגוף ונשמה והגוף ידוע ומורגש לכולם מהו, אבל הנשמה אף על פי שכל אדם יודע שהיא קיימת בו ומרגיש את זה היטב והרי הבדל בין חי למת ברור, אף על פי כן להגדיר מהות הנשמה עד סוף ענינה הוא דבר קשה מאד, ומהקצת שבידינו להבין בזה יש ליתן בו משל לקרני השמש הנמשכות מן השמש שכל מהות ומציאות קרני השמש הוא יניקתם והמשכותם מן השמש, ואם ישים אדם קרש להפסיק בין קרני השמש לשמש, אין מאחורי הקרש כלל קרני שמש (על כל פנים אותם חלקים שלא יכולים לעבור דרך הקרש ונכללים בהם כל החלקים הנראים לעין) וכעיין זה הוא נשמת היהודי שהיא נמשכת מהבורא יתברך וכל מהותה ומציאותה הוא יניקתה והמשכותה מהבורא יתברך (וודאי שרחוק מאד המשל מהנמשל, שהרי המרחק המהותי בין הנשמה לבין הבורא הוא ללא שיעור וללא דמיון כלל למרחק המהותי שבין השמש לקרני השמש שהוא פחות ממנו, וכוונת המשל רק לעניין הפרט שכל המהות הוא היניקה וההמשכות משורשו) והנה באמת כל מה שיש בעולם הוא יונק ונמשך מהבורא יתברך, ואין כאן מקום להאריך בביאור הענין, אבל בנשמה של יהודי זה באופן יותר ישיר ויותר מורגש.

ד. ונחזור לענייננו לביאור המאמר שהקדוש ברוך הוא ועם ישראל הם דבר אחד. כונתה מאמר זה הוא שהנשמות של עם ישראל הם שפע הארה רוחנית (בלשון ספרי הקבלה לשפע רוחני טוב משתמשים בלשון הארה או אור ואחת הסיבות לשימוש לשון זה הוא מפני שבמציאיות הגשמיות  הדבר הכי רוחני הוא אור והוא דבר טוב ויש כמדומני עוד סיבות יותר עמוקות לשימוש לשון זה ואין כאן מקום להאריך) שנמשך שפע זה מהבורא יתברך שהוא השרש של הארה זו וזה הכונה במה שאמרו שהשם יתברך ועם ישראל הם דבר אחד שזה שורש השפע וזה השפע הנשפע.

ה. ומה שאמרו עוד שגם התורה הקדושה היא אחד עם הבורא ועם ישראל לבאר דבר זה צריך להקדים יסוד גדול שמבואר בהרבה מקומות בחז"ל ומהם בגמרא בסנהדרין צ"ט שעל הפסוק 'נפש עמל עמלה לו' דרשו חז"ל (כדי לבאר כפילות הלשון בפסוק שנזכר פעמיים עמל) הוא עמל במקום זה והתורה עומדת לו במקום אחר ופרש רש"י כשהאדם עמל בתורה התורה מבקשת לה' יתברך שיעזור לו להבין התורה, עד כאן תוכן דבריו. ומבואר מזה שהתורה אינה רק ספר התורה שיש לנו בעולם הזה, אלא שיש מציאות רוחנית של תורה בעולמות העליונים שיכולה לבקש בקשות מה' יתברך (ומשל לדבר הידוע לכולם שיש מציאות רוחנית של מלאכים).

ו. ועל פי זה מובן מה שאמרו במאמר הנ"ל שגם התורה היא אחד עם ה' יתברך ועם ישראל, והכוונה היא שסדר הקב"ה את סדר הבריאה ששפע זה שבא ממנו לנשמות ישראל הוא מושפע דרך המציאות הרוחנית של התורה, שיצירת השפע שבו נוצרות נשמותיהם של ישראל נעשה ועובר דרך השפע של התורה הקדושה, שגם הוא סוג שפע מאיתו יתברך (כן מבואר בכוונת הדברים ברמח"ל בספר אדיר במרום…).

ז. ועוד דבר נוסף יש בזה שהנה התשוקה הפנימית החזקה ביותר שיש בנפש האדם הוא להתקשר יותר לשורשה ולקבל יותר שפע וחיזוק לעצם הנשמה והדרך לזכות לדבר זה על פי האמור הוא על ידי תוספת בתורה דהיינו להוסיף בלימוד התורה והוספה בקיום התורה (ובכלל הוספה בקיום התורה נכללים כל ענייני עבודת ה' המבוארים בתורה, דהיינו קיום המצוות והזהירות מעבירות בין ענינים שבין אדם למקום ובין בענינים שבין אדם לחברו וכן ענין התפילה, כל אלו נכללים בכלל תורה לענייננו להמשכת תוספת השפע הנ"ל) שעל ידיהם מתעורר השפע העליון להיות מושפע עליו דרך אורות התורה.

ח. והנה כשיתבונן האדם בכל הדברים האלו, צריך דבר זה לעורר בלבו חשק גדול ללימוד התורה ולשאר כל עניני עשית רצון הבורא יתברך, בהבינו שעל ידי זה מתקשרת נשמתו בשורשה ונוסף הארה על הנשמה מאותו סוג של הנשמה שלזה באמת הוא התשוקה הפנימית של הנשמה יותר מלכל שאר תשוקות של עניני עולם הזה וכמו שכתב בספר 'מסילת ישרים' בפרק א' שכיוון שהנשמה היא מלמעלה תענוגה האמיתי הוא רק באור פני ה' יתברך".

עד כה דבריו החשובים והיפים של הרה"ג יעקב עדס שליט"א.

ואסיים במקור שמסמל עבורי יותר מכל מקור אחר את חכמתה האלוקית של התורה הקדושה. הציטוט מובא מפירושו של הגר"א זצוק"ל ל'ספרא דצניעותא' [ספר שדורש צניעות מיוחדת במינה] שהוא קטע בזוהר הקדוש, חלק חמישי, ואלו דבריו:

"...והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה, מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם. וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל כלם הן בכל דור ודור שכלם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע: וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין. וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז: וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בס"ד: וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד ברא אלקים לעשות כנ"ל: וכלל כללי הכללים בפסוק ראשון (הגהה - ובמקום אחר כתב עוד שמקור כלל הכללים הוא בתיבת בראשית ו' אותיות ודגש של הב'. ש"ל): בז' תיבות ז' אלפי שנה כמ"ש בפ"א שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי כו': והן ד' כללים נגד ד' עולמות בכל עולם שלמעלה יותר בכלל והולך ומתפרט. והן נגד [כאן נחתך כמה תיבות]".