ייסורי האמונה - רבי נחמן מברסלב

לרבי נחמן עצמו היו הרבה ייסורים בנושא של התמודדות בין השכל והאמונה. זה מתואר היטב בספרו של הלל צייטלין זצ"ל הי"ד "בעקבות צדיק הדורות" שם מביא רבי הלל תיאור מרתק על ההתמודדות שהיתה לרבי נחמן בנושא. וכיוון שכולנו מתמודדים עם "יסורי האמונה" אביא את הפרק הנ"ל לתועלת הקוראים.

ולפני כן אתאר בקצרה את דמותו של המחבר רבי הלל צייטלין זצ"ל הי"ד, דמות מופת בתולדות העם היהודי.

ר’ הלל צייטלין נולד בעיירה קורמה שבפלך מוהילב למשפחה חב”דית מזרם חסידות קאפוסט. עוד בילדותו התבלט כעילוי חריף, ובגיל חמש עשרה התייתם הנער הלל מאביו. צייטלין הצעיר, שמוחו הסוער רק ביקש ללמוד כמה שיותר, החל לבלוע בשקידה ובשקיקה ספרים מכל הבא ליד, החל מרמב”ם, רלב”ג וספרי קודש רבים, אך להבדיל גם ספרים חיצוניים שלימדו אותו חקירות רבות, וממש כמו הזהרתו של רבינו הקדוש מספרי חקירות המוציאים מהאדם את תמימותו, הוא החל להתקשר עם חוקרים רבים בדורו ולאחר זמן מצא את עצמו רחוק מביתו ומדרך התורה. למרות ריחוקו מיהדות והתפלספויותיו המרובות שהתפרסמו ברבים מהעיתונים בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, לאורך כל הדרך נראה בכתיבתו בברור שנפשו כמהה ומחפשת והניצוץ היהודי שבתוכו לא נותן לו מנוח לרגע. נפשו הסוערת לא מצאה דרך לבטא את כיסופיו, עד ליום שמצא את תורתו של רבינו הקדוש. רבינו הפך את ליבו החל מהיום שהגיעו לידיו ספריו של רבינו הקדוש, ליבו התהפך ונפשו מצאה דרך חדשה בקרבתה לקדוש ברוך הוא. ככל שחלף הזמן הוא עזב את כל חבירו מימיו הקודמים, דבר שעורר סערה בעולמם של הפילוסופים בדורו כשהם אינם מצליחים להבין מה נגע בליבו של חברם שהתהפך פתאום.

הרב צייטלין המשיך לפרסם מאמרים בעיתוני התקופה, אך כעת מאמריו היו מלאים במבטים של התפעלות מדרך החסידות בכלל ומחסידות ברסלב בפרט. הרב צייטלין אף נסע לבקר את חסידי ברסלב ברוסיה, כשאחת הכתבות שפרסם בעיתונות באותם ימים היא בעצם מאמר מרגש בו הוא מתאר כיצד פגש את חסידי ברסלב בעיר פולין.

וכך כתב שם בין היתר: “כל ימי ילדותי עברו עלי בין החסידים, ובחיי ניתנה לי ההזדמנות לשמוע כמה וכמה ניגונים יוצאי דופן מחסידי חב”ד הותיקים. אבל מעולם לא שמעתי ולא ראיתי משהו שישווה למה שחוויתי באותו שטיבל נידח, מואר בקושי, של חסידי ברסלב אשר בברדיצ’ב”. “השמחה שלהם היא שמחה אמיתית”, כתב הרב צייטלין בהתפעלות, “שירם הוא שיר של תשובה וגאולה. הם אנשים חופשיים. תגידו מה שתרצו, אך האנשים האלו – במיוחד בינם לבין עצמם – אינם עוד בגלות. הם תמיד בבית, באלוקיות. כלפי חוץ, הם נראים מרשימים פחות משאר חסידים; אבל מי שיש לו עינים לראות מה שקורה בתוך עמיתו בעבודת האלקים חייב להיות נדהם למראה השמחה הישרה, השלימה, של אנשים אלו, אשר דרך ריקודם הם מדברים”.

נרצח כשבידו הזהר הקדוש.

את מאמרו המרגש סיים ר’ צייטלין במילים מרגשות אף יותר, וכך כתב: “אני רואה נער בן 14, אחד מהסקרנים, אומר לחברו: זה היה כל כך טוב אילו כל היהודים יכלו להיות שמחים כל כך באמונתם! אכן, זה היה כל כך טוב, ילדי, כל כך טוב”.

הרב הלל צייטלין הי”ד נרצח בגיל שבעים ואחד על ידי הנאצים בערב ראש השנה תש”ג, בעודו אוחז בספר הזוהר והוא עטור בטלית ותפילין. כל משפחתו הקרובה של צייטלין נרצחה אף היא בשואה, ורק בנו, אהרן, נותר בחיים, מאחר שבאותה תקופה התגורר בארצות הברית. השם יקום דמו.

ר' הלל מהווה את התמרור הראשון ל'בהלת הזהב' שהובילה אלפים ורבבות בימינו ללקוט פנינים ואוצרות מתןך ה'נחל נובע מקור חכמה' בכתביו היה הוא ה'נחשון' שגילה לעולם כולו את עצם קיומו של הזהב בנחל. אחרי כמאה שנה בהם היתה תורת ברסלב מונחת בקרן זוית, בין מאונס בין מרצון, היתה לה עדנה כאשר האיר אותה רבי הלל  בכישרונו המיוחד באור צחצחות, ובכך הפך אותה לתל תלפיות למבקשי דרך ה' שגילו נתיבות חדשות ומופלאות בדרכי הבורא.

בתחילת הספר מובא קטע יפה וחשוב על תורתו וחייו של רבי נחמן:

"כל סיפוריו של רבי נחמן הם מצד אחד סיפור ההוויה כולה, ומצד אחד גם סיפור חיי עצמו. לא סיפור החיים החיצוניים שלו ואף לא סיפורי החיים הפנימיים הרגילים שלו, כי אם סיפור החיים הכמוסים שלו, החיים האציליים העליונים, חיי נשמה עליונה ונשגבה ברדתה למטה לתקן תיקונים, להעלות נשמות נפולות, ללחום את המלחמה אשר לה' ולהתוות את הדרך לגאולה האחרונה, הגמורה והמוחלטת.

פרק ד - יסוריי האמונה

כי היה רבי נחמן עוסק הרבה בספרי המחקרים - על כך יעידו תלמידיו בפירוש, אלא שהם אומרים לו נאה ולו יאה!...

הצדיק שהוא בבחינת משה משיח - הם אומרים - צריך לעיין דוקא באלה החכמות, כדי שיוציא את הנשמות הנבוכות משם (ליקוטי מוהר"ן קמא סימן סד).

עיונו של רבי נחמן בספרי החוקרים לא היה כלל מעין עיונם של הדרשנים שעיינו ב'מורה' וב'עקידה' לפנים כדי

להשתמש בהם לצורכי דרושיהם. אף לא עיונם של החקרנים ממין הידוע - שהחקירה היא להם מין פלפול - כי אם עיון תמידי, הגיון ולימוד תמידי.

ומה שנפלא יותר בעיני הוא, כי ידע רבי נחמן גם את המסקנות החדשות של חכמי הטבע, שלא נזכרו כלל בספרי הטבע בלשון הקודש שהיו בימיו. אין זאת כי אם קרא בספרי העמים (אף שתלמידיו לא הזכירו על אודות זה דבר), או כי 'קלי עולם' שהיה אוהב לשוחח עמהם היו מוסרים לו ראשי פרקים ואת המסקנות השונות של חכמי הטבע.

ואם נדע לקרוא בין השיתין נראה כי ספקות רבים ועצומים מאד הציקו לו תמיד וימררו את חייו, וכתומו ואמונתו הרבה מאד, היה מתפלא ותמה מאין נכנסים לליבו הספקות המרים, והיה מתמרמר על זה מאד, ומתנחם בהבנתו שהמחשבות הרעות באות אליו כדי להעלותן , או שלא מחשבותיו הן, כי אם מחשבות של אחרים.

"שמעתי בשמו שדבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה. וחזק אותו רבנו זכרונו לברכה ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן, והם יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה. ורק בשביל זה ברא השם יתברך את כל מעשה בראשית. ועל ידי דבורים אלו נתחזק זה האיש מאד תמיד בכל עת שבאו עליו בלבולים הנ"ל. וכן מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים שעקר הבריאה היה בזכות האמונה, כמו שכתוב: 'וכל מעשהו באמונה' " (שיחות הר"ן - אות רכב).