הגרי"מ חרל"פ (מעייני הישועה - מי מרום - פרק י' - עמ' כט, ל) – הגאולה העיקרית:

"הגאולה העיקרית איננה רק זו שמפטרת את ישראל מן הגלות, אלא היא גילוי אור חדש, כאמרנו:

"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו", אור מבהיק נפלא ונורא כזה, אשר כל נמצא בהוויה מכבר אינו כלל בערך נשגבות האור ההוא. לזאת אי אפשר שנזכה אליו על ידי שום מגע ומשא איזה שהוא עם העמים. אדרבא, כל נגיעה איזו שהיא וחלק כל שהוא מצדם, פוגמים את הגאולה ומעכבים בעד גילוי קדשה. לזאת, אם לפעמים המצבים מביאים שיהיה סיוע לישראל בפטורם מן הגלות גם מצד העמים, הרי זה בבחינת "חיל בלע ויקיאנו", וכשמגיע תור גילוי הגאולה, מקיאים ישראל כל הסיוע שקבלו מהם, והעמים חוזרים בהם על מעשיהם שעזרו וסייעו לישראל, ונהפכים לרודפים. ובזה המסילה נסללת לנו לזכות לאור הגאולה, בעטרת הודה והדרה וקודש תפארתה.

וסדר הגאולה ממצרים הוא התבנית לסדר הגאולה האמיתית והשלמה של העתיד. לכתחילה נדרש פרעה שהוא ירשה את ישראל לצאת, וכשאמר לו משה: "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו", ופרעה קיים את זה ושלח עמהם את הערב-רב, ובידיהם זבחים ועולות, והלך גם ללוותם, לא היו ישראל יכולים לצאת ביד רמה, ורק אחרי כן כשנהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם לאמר "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו, וירדף אחרי בני ישראל", רק אז נתקיים בהם "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", ורק אז זכו לאור הגדול שנגלה עליהם בעברם את הים, להיות נביאים בערכו של משה, להתנבות בזה, ואמרו " זה אלי ואנוהו אלהי אבי וירוממנהו". וכן לעתיד, מקודם ירשו האומות לישראל להאחז בארצם, וזה יהיה אך גאולה של יציאה מהגלות. ואולם כשיגיע תור גילוי הגאולה בכל הוד כליל תפארתה וקדש שלמותה, אז יתהפכו כל העמים להיות רודפים, ויבואו על ה' ועל משיחו, ואז תהיה מלחמת גוג ומגוג, ויפלו על הרי ישראל, והיה ישראל כולו קודש לה', ויתגלה משיח בן דוד".

ה