לוותר - זה טוב או לא? – גוף נפש רוח – ענבל אלחייני – עלון הידברות

כאשר המחשבה הקודמת לפעולה איננה בהכרח אמיתית וזכה, זה ישפיע במידה זו או אחרת על אופן הביצוע שלה, וכן על ההרגשה שתבוא מיד אחריה

לוותר זה טוב או לא?

אין עוררין על מידת הוויתור שכה נצרכת בכל מערכת יחסים, אולם השאלה שצריכה להישאל היא מאיזה מקום עלי לוותר.

לכל פעולה שאנו עושים קודמת מחשבה, בין אם אנו מודעים לה ובין אם לאו, כפי אמרת חז"ל: "סוף מעשה – במחשבה תחילה". המחשבה המניעה אותי למעשה משפיעה רבות על המעשה עצמו.

ויתור יכול להעשות מתוך גישה מחשבתית בריאה וערכית. ויכול להעשות גם מתוך חולשה. ברור לכל שכאשר אני מוותר מתוך עמדת חולשה, זהו ויתור שלא מגיע ממקום אמיתי, ויתור אשר לא באמת בחרתי בו אלא כפיתי על עצמי לבצעו, ומובן שזה משליך על כל מערכת היחסים שלי מול מושא הויתור, ויוצר בי חוויה תת הכרתית הקושרת בין הויתור לתחושה של כפיה וריצוי, או לבין ויתור על העצמי שבי.

כאשר נפש האדם חסרה במידות המייצבות אותה, כגון הערכה עצמית, אהבה, הכרה בקיומי הייחודי, הרי שמהר מאד יווצר דחף לא מודע למלא את החוסרים הללו מבחוץ ובאמצעות הסביבה.

על ידי היענות לבקשותיו של הזולת על ידי ויתור שלי למענו