לחיילים יש עולם הבא כמו להרוגי לוד

ראש ישיבת פונוביז' וממנהיגי הציבור הליטאי הסביר כי אדם שמוסר את נפשו למען הצלת האחר יש לו חלק לעולם הבא, ללא קשר לקיום מצוות.

ו' בשבט תשע"ב  (30.01.12)

ראש ישיבת פוניבז' וממנהיגי הציבור הליטאי, הרב גרשון אדלשטיין, הפתיע את תלמידיו כשהתייחס לסוגיית לוחמי צה"ל ומסירות הנפש למען עם ישראל.

"גם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר", אמר הרב בשיעור לתלמידיו.

הרב אדלשטיין סיפר את מעשה הרוגי לוד "וידוע המעשה שמובא בגמרא (תענית יח, ב) על הרוגי לוד שמסרו את נפשם להציל את כל העיר, והמעשה היה שמצאו בלוד בת מלך שנהרגה, וחשדו ביהודים שהם הרוצחים, והיתה גזירה שאם לא ימצאו את הרוצח יהרגו את כל היהודים, ובאו שני אחים ואמרו שהם הרוצחים, למרות שהם לא היו הרוצחים, כדי להציל את כל בני העיר, ואמרו חז"ל הרוגי לוד אין אדם יכול לעמוד במחיצתם".

בהמשך דבריו סיפר הרב על בחור בימי קום המדינה שלא רצה להגיד קדיש על אביו, "באותה תקופה שלטו הבריטים בארץ, וקבעו מכסה כמה יהודים יוכלו להיכנס לארץ, וניצולי שואה רבים שהגיעו לארץ גורשו על ידי הבריטים לקפריסין, והוא הלך ועמד בראש קבוצת מפגינים כדי שיניחו לפליטים להיכנס לארץ, והשוטרים הבריטים הזהירו אותם שלא יפגינו, אך הוא לא שמע להם והלך והפגין, והבריטים ירו בו והרגוהו".

"הנה בחור צעיר זה שלא היה מאמין ולא רצה לאמר קדיש אחר מיטת אביו, למרות הכל כיון שמסר את נפשו לטובת הפליטים, יש לו עולם הבא כמו הרוגי לוד, ואף על פי שהוא עשה את זה מתוך לאומיות, אין זה כמו לאומיות אצל גויים הנובעת רק מגאווה, אלא עשה זאת מתוך אהבת הבריות של יהודים, וגם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר".

נציין כי הדברים הפתיעו את תלמידי הישיבה אשר הכירו את יחסו החם של הרב לחיילי צה"ל אך לא הבינו עד היכן הדברים מגיעים.

האם קרבנם של החיילים שמסרו נפשם במלחמה היה לשוא?

דברים חשובים מאד שאמר משה פייגלין בנושא החיילים שמסרו נפשם במלחמה. האם היה קרבנם לשוא כתוצאה מההנהגה הרופסת?

התשובה: כמובן שקרבנם לא היה לשוא.

על מגש הכסף

הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ארוכה...

שירו המפורסם של נתן אלתרמן – על מגש הכסף.

שעליו הוגשה, ועדיין מוגשת לנו מדינת ישראל.

בקשה ממני מרינה בשם משפחת סוקול, הלא פחות ממדהימה, שלא עושה הנחות לשום דבר, ולא מוכנה לזייף כמלוא נימה.

בקשה ממני מרינה לומר כמה מילים, היא אמרה לי בדיוק על מה לדבר: "תסביר לי, תנחם אותנו, למה המוות הזה לא היה לשוא?"

וזו המשימה הכואבת ביותר, ואולי כמי שהיתה לו הזכות המזעזעת הזו להצטרף למשפחת השכול, זה כואב עוד יותר.

שהרי אם כדרכה של משפחת סוקול, אנחנו מסתכלים על המטרה הפשוטה, אזי נצחון גדול לא היה כאן.

אבל אני חייב לומר שאני באופן אישי לא חש כך.

אני לא חש שהקורבן היה לשוא, משום שמה שהושג כאן הוא הרבה יותר גדול מהשאלה: האם מדינת ישראל עמדה במטרות שהממשלה הציבה לצבא וכן הלאה.

כל הדיון הטקטי והמשמים והדי ברור למען האמת, לכל מי שמיישיר מבט למציאות, הנצחון הוא במישור אחר לחלוטין.

מישהו חושב שבר-כוכבא ניצח?

מרד בר-כוכבא היה תבוסה נוראה ששלחה את עם ישראל לשואה ולגלות. הגלות האמיתית התחילה במרד ההוא. אבל הוא לא זכור אצלנו לדראון האיש הזה, נכון?

הוא הצליח באיזשהו מובן תודעתי היסטורי שהשאיר רושם, שאותו לקחנו כולנו, ועמו חזרנו לארצנו.

אז מה באמת היה הנצחון עכשיו?

בעיני הניצחון עכשיו היתה התגלית של תעצומות הגבורה והנפש הבלתי רגילות שזכינו להם, אין לי מושג מהיכן, בעיני זו תעלומה שאין לה הסבר, זה משהו שמעל הטבע, הגבורה של הבחורים הללו, והמסירות של הבחורים הללו היא מעל הטבע.

היו לנו גיבורים נפלאים במלחמת העצמאות, במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים ובודאי גבורים עילאיים במלחמת יום כיפור, והדור הזה עלה על כולם. כל כך הרבה מעשי גבורה, בחורים צעירים וגם אזרחים צעירים גברים ונשים, רק לדור הזה אין משוררים. אין את חיים חפר שישיר וכו'. ששוטרת במשטרת אופקים קולטת את הרימונים ומחזירה אותם חזרה ונלחמת, מי ישיר לה שירים, יש אלפי סיפורים כאלה, מי ישיר להם שירים. ובחורים נפצעים וחוזרים לקרב ונפצעים שוב וחוזרים לקרב מבתי החולים ואז נהרגים. וקבור כאן בן אדם עם עשרה ילדים, למשל, אבא לעשרה ילדים. מילא כשאתה בחור צעיר רווק, מורעל כמו שאומרים, אבא לעשרה ילדים יוצא לקרב. אז הם לא זכו למנהיגות שהיו ראויים לה, שתקח את הגבורה שלהם ותהפוך אותה לנצחון גדול, אבל הם יצרו את הרוח שתשא את עם ישראל אל הדורות הבאים. הם הוכיחו שעם ישראל הוא עם הנצח, הוא עם הנצח שמנצח. ושיש בו את תעצומות הרוח כדי לנצח והוא יזכה לנצח. בזכות הניצחון הרוחבי הזה הניצחון המעמיק הזה, הניצחון התודעתי הזה. אין ספק שהרוח שנוצרה מתוך הקורבן הזה, של ישראל ושל יאיר שלנו ושל כל מגש הכסף הזה, תשא את כולנו קדימה אל הניצחון. והניצחון הגדול בבניין בית המקדש ובמימוש הבשורה והייעוד של עם ישראל לתיקון עולם במלכות ש-ד-י

 ובמאמר הגאולה לרמח"ל כתוב:

"בהכרת הקליפה יקח הקב"ה נקמה מהם על כל דם ישראל ששפכו ויעלה מהם כל השפע שינקו בגין שפיכת הדם.

ואומר לך על מה יותר יכעס הקב"ה על האומות העובדי כוכבים ומזלות או מה המשפטים אשר יעשה בהם. וזה נתבאר בפסוק "אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאוה". ותבין מי הם האמונים האלה, כי הם השכינה הנקראת אמונה, וכן ישראל המאמינים במלכם, וה' שהוא המלך, הקב"ה הוא הנוצר אותם בגלותם. והנה כתוב "ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון" וזה סוד גדול, כי באמת עד שלא נקה הדם ההוא מהם בהעלות מתוכם כל וכל טוב – לא נמצא למעלה החיבור לעולם. אבל כשינקה זה, אז יאבדו בחסר כל, ולכן לא ימצא מונע לחיבור שזכרתי. והרי איך הכל תלוי בהכרת הקליפה".

"והנה אמר "כי רותה בשמים חרבי" כי היא תעשה הנקמה למעלה בראשונה, ואחר כך למטה. ובחרב ההוא יפולו גם שרי האומות העובדי אלילים, גם ס"מ ולילית מוסר כלימתם, ולכן אמר "וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים" והם ס"מ ולילי"ת בראשונה, ואחריהם שני השרים הגדולים בשרי המשחית, שר עשו (זו רומי) ושר ישמעאל, כי כבר ברדת אלה ירדו אחריהם מעצמם כל שאר השרים אשר תחתיהם – לימין ולשמאל וזה נתבאר במקומות אחרים רבים.

וצריך שתדע כי על זה הענין כתוב "ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה", והוא סוד הפורפירא ששם נרשמים הרוגי המלכיות, כי חילם יתעורר בזמן ההוא לעשות המעשה הזה עם המשיח בן יוסף, וגם להעלות הטוב הזה שאמרתי לך.

ואז "ימחץ ראש" שהוא ס"מ, ועל זה הענין נאמר "ה' יחתו מריביו" והם שנים: ס"מ למעלה, וגוג תחתיו למטה. ובתחילה יָקשה לבם ויניחם להתחזק בנפשם ולחשוב כח לעצמם כאשר עשה לפרעה במצרים, אבל אחר כך ברוב גבורותיו יחיתם ויפילם. ו"יחתו" לשון ירידת נפילה הוא כמו "וברגע שאול יחתו". והאמת כי הנה הם יתאמצו לעלות כאשר אמרתי אך בכח הגבורה החזקה יכנעו ויפלו למטה