בקשה אישית

בספר "זרע שמשון" (מאת המקובל רבי שמשון חיים נחמני זצ"ל) כותב המחבר בקשה מהקוראים, שכאשר קראתי אותה הבנתי שהקב"ה זימן לי לקרוא אותה מכיוון שגם אני נמצא במעמד דומה וגם אני נזקק לבקש את אותה בקשה.

וזוהי לשון הבקשה:

"ויען כי תולדות חסרין, שבעוונותינו הרבים בחודש אב נפטר בני בכורי יחידי אשר אהבתי, ושוב לא זכיתי להעמיד תולדות וזרע של קיימא, וזה שמי וזה זכרי, ב"אלה תולדות שמים וארץ" מלא דאורייתא, ודייקינן בשמא דגרים, מדקתני אבות מכלל דאיכא תולדות, אנא נפשי כתבית יהבית בעט ברזל יוחקו. למען אחי רעי ותלמידי ישאו את שמי על שפתם, ועל טוב יזכר שמי בפיהם אחר מותי, כאשר בעשר לשונות תפילה אני מחלה פניהם… ובפרט אחרי מותי כי לימודם יהיה לי להשיב נפש ולעידון רוחי ולזכות נשמתי.  ואני בעניי ובמרירותי, לבבי הולך ובוכה על כי אין לי בנים וזרע יעבדוני אחרי מותי, ומוכרח אני לצאת בעקבות אנשי שמות להשאיר אחרי ברכה ולהיות שמי לזכרון.  ואקד ואשתחווה לה' ואודה לו במאד מאד בכל מידה ומידה ,כי בחסדיו הרבים, אף בשעת כעסו - שלקח ממני בני יחידי בכורי ידיד נפשי, וזכר לי את הרחמים כי שת לי זרע אחר, והגעני לכלל זורעי על כל מים, אין מים אלא תורה, זרע השלום וזרע אמת, ולכן קראתי ספר זה בשם זרע שמשון, ועתה אחי ורעי אוהבי ומיועדי זרע ברוכי ה', הי לכם זרע, אור זרוע לצדיקים כמותכם, במטותא בעינא מינייכו, וזרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד של אמת".

בנו היחיד נפטר בחייו, וכדי להותיר שם אחריו, הדפיס בחייו שנים מספריו. הוא הבטיח שמי שילמד בספריו, יזכה לברכות וישועות מופלגות:

"ועיניכם תראינה בנים בני בנים כשתילי  זיתים  סביב  לשולחנכם  חכמים ונבונים,  בתים מלאים כל טוב גם עושר גם כבוד לא יסופו מזרעכם"

עקב כך ספריו נדפסים במהדורות חוזרות בשנים האחרונות, כסגולה להיוושע בעניינים שונים.

בספר הראשון שכתבתי (יצא בשנת התשס"ט (2009) כתוצאה מהגירוש מגוש קטיף, נקרא בשם "יתבררו יתלבנו ויצרפו רבים", ניתן לקוראו באתר האינטרנט) כתבתי כך:

"ולכן אגלה סיבה נוספת שזירזה אותי להוציא את הספר לאור (מלבד עצם חשיבות הנושא), והיא ניסיון לא קל שמעביר אותי הקב"ה ועוד זוגות בעם ישראל שלא זכו לזרע בר-קיימא. בחיפושי אחר פתרון הגעתי לרה"ג יעקב הלל שליט"א שנתן לי לקרוא את ספרו החשוב "רני עקרה – ילקוט לפקידה טובה". בפרק 'שער הנחמות' (עמ' קג) כותב המחבר:

"המחבר ספר מחידושי תורה,ז׳ ומדפיסו, נחשב לו במקום בן, שכן אשכחן לכמה גדולים שהיו חשוכי בנים רח"ל, והדפיסו חיבורים, וכתבו בפירוש שהחיבורים שהדפיסו הם להם במקום בנים... וכן כתב מהר"ש אלאגזי בסוף ספר רצוף אהבה (דף קנ"ב ע"ב) וזה לשונו: שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישעיה נ"ו ה'), ואמרו רז"ל (במסכת סנהדרין דף צ"ג ע"ב) זה ספר דניאל, שמניח ספר אחד להזכר שמו עליו, אז טוב לו מבנים ובנות, ושוב ראיתי להרב כמוהר"מ בן גבאי בהקדמת ספרו עבודת הקודש, שכתב זה בפירוש, והביא לו סמוכות מדברי רז"ל וכו". 

אני מעריך שדבר זה נכון לכל בן תורה שמדפיס ספר בנושא תורני ולכן גם סיבה זו עוררה אותי להוציא את הספר… הזה בתקווה שיהיה ב"ה פתח לעוד ספרים נוספים בנושא זה ובנושאים תורניים נוספים…".

בחסדי ה' המרובים הוא אכן מזכה אותי להוציא ספר נוסף בנושא מאד חשוב, וכפי שתוכלו לקרוא בתמצית של קורות חיי (עמ' ), הקב"ה מנסה אותי בניסיון קשה שלא זכיתי לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות (זכיתי לבן נפלא, אך הוא כנראה לא יוכל לקיים תורה ומצוות ולהביא תולדות לעולם), ולכן הספרים הללו הם לי כבנים, כפי שהבאתי במקורות הנ"ל.

וכמובן שאינני יכול להבטיח את ההבטחות שהבטיח בעל ה"זרע שמשון", אך ברור כשמש שמי שיתחזק מהקריאה בספר (והתרגול בחיים), באמונה ואהבה לבורא עולם ולתורתו הקדושה, בודאי שהדבר יועיל לו בעולם הזה ובעולם הבא וכן יועיל לתיקון הבריאה כולה. והדבר יועיל לי בודאי כשאגיע בבוא הזמן לעולם העליון.

ומכיוון שהספר עוסק בעבודת ה' ובמלחמת היצר שהיא כל חיי האדם, וצריך להתחזק בה בכל יום מחדש, אזי נכונים לספר זה מה שכתב הרמח"ל זיע"א בהקדמה לספר מסילת ישרים:

"אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה"

ועל המשמעות והתכלית האמיתית שלשמה מביאים תולדות לעולם כותב רבי נתן תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי הלכות - הלכות שבועות - סעיף כו):

"... וְזֶה בְּחִינַת חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה וְכֵן אֶת בֶּן בְּנוֹ וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. כִּי עִקַּר הַמִּצְוָה לְהַנִּיחַ בָּנִים הוּא בִּשְׁבִיל הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל-יְדֵי הַבָּנִים נִשְׁאָר שֵׁם וְזֵכֶר אָדָם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעִנְיַן יִבּוּם, וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. וּבְוַדַּאי אֵין הַחִיּוּב לְהַנִּיחַ בָּנִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשָּׁאֵר שֵׁם הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא הָאָדָם בְּחַיָּיו וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְאַחַר מוֹתוֹ, וּמַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמַה לּוֹ בָּזֶה אִם יִשָּׁאֵר שְׁמוֹ בָּעוֹלָם. אַדְּרַבָּא הַפָּסוּק מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת וְכוּ', אַךְ עִקַּר הַמִּצְוָה לְהַשְׁאִיר בָּנִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ בָּעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַגְדָּלַת שֵׁם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי יִשְׂרָאֵל כְּלוּלִים בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבֶּה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּבְיָכוֹל, נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל וְנִתְעַלֶּה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ. וְעַל-כֵּן כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם הִוא לְהַשְׁלִים שְׁמוֹ שֶׁהוּא נַפְשׁוֹ וְחִיּוּתוֹ שֶׁיּוּכַל לְהִכָּלֵל בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שֵׁם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יָדוֹ. וְעַל-כֵּן תְּחִלַּת הַשְּׁאֵלָה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם לְאַחַר מוֹתוֹ כְּשֶׁמְּבִיאִין אוֹתוֹ לְדִין הוּא אִם זוֹכֵר שְׁמוֹ, כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים,. כִּי בָּזֶה כָּלוּל הַכֹּל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה כָּל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁכְּמוֹ כֵן מַשְׁלִים שְׁמוֹ כַּנַּ"ל, וּכְמוֹ כֵן זוֹכֶה לְזָכְרוֹ לְאַחַר מִיתָתוֹ. וְזֶה שֶׁיָּסְדוּ לָנוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁיֹּאמְרוּ הַבָּנִים קַדִּישׁ אַחַר אֲבִיהֶם וְאִמָּם, כִּי עִקַּר הַקַּדִּישׁ הוּא הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא וְכוּ', אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא וְכוּ'. כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן נֶפֶשׁ הַנִּפְטָר כְּשֶׁזּוֹכֶה שֶׁבָּנָיו מְגַדְּלִים וּמַקְדִּישִׁין שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַמִּצְוָה לְהַנִּיחַ בָּנִים אַחֲרָיו כַּנַּ"ל".