ספר כללים ראשונים  לרמח"ל - השורש של הנהגת הייחוד (המזל) והנהגת השכר ועונש

מכיוון שנושא הנהגת הייחוד והנהגת השכר ועונש חשוב מאד להבנת הנהגת ה' בעולם ובמיוחד בתקופתינו, אביא את דברי הרמח"ל בנושא זה בספר הכללים, שם מוסיף הרמח"ל דברים נוספים החשובים מאד לענייננו. יש כאן קצת שמות קבליים כמו מ"ה או ב"ן, אבל העיקר הוא ההסברים שהרמח"ל נותן בשפה פשוטה.

לד) מ"ה וב"ן המתחברים ומחיבורם נעשו הפרצופים.

(הערה: יחוד מ"ה וב"ן הוא ביטוי בקבלה ובחסידות שמשמעותו הוא ייחוד עליון ותחתון, משפיע ומקבל, ודוגמאות רבות המשתלשלות מהיחוד בין שם מ"ה המורה על האופן הנעלה של שם ה' כפי שהוא בדרגת 'אדם' (בגימטריה מ"ה), עם שם ב"ן המורה על האופן הנמוך יותר של שם ה' כפי שהוא בדרגת 'בהמה' (בגימטריה ב"ן). פעולה זו של יחוד מ"ה וב"ן היא התכלית של כל התורה ומצוות, לאחד את האלוקות שלמעלה מהעולם עם הגשמיות והחומריות, שהאלוקות לא רק תאיר בעולם אלא תתאחד עמו. יחוד מ"ה וב"ן).

הסוד הוא, כי הנה הקב"ה המציא החושך, שחדש בהעלם פניו יתברך, וכל הרעות התלויות בזה, וכל זה המציא וחדש בחק וגבול שרצה וחדש, והוא שידע הגבולות האלה, ידע גם מה מצטרך לתיקון הדבר הזה, שתשאר הבריאה כולה נקיה, וההנהגה קבועה לטובה, בלי רע כלל ועיקר. והנה כל החושך וקילקולי הרע מושרשים בב"ן, וכל התיקונים מושרשים במ"ה. ולא הוצרכו אלא מיני התיקונים שהוצרכו לפי מיני הקלקולים המושרשים בב"ן, ועל כן עשה כל החיבורים בין מ"ה וב"ן, שידע היותם מצטרכים לתקן מציאות החושך הזה.

והנה ידע הקב"ה שיש עניינים במהות הבריאה שתיקונם תלוי ברבות ההארה והטובה, ויש עניינים אחרים במהות הבריאה שתיקונם תלוי על ידי הניסיונות והעוני והסיתום. וזה לא מצד שום זכות או חובה, אלא מצד המהות ששם האדון ברוך הוא בטבע הבריאה, כי כל מה שעושה האדון ברוך הוא ודאי הוא לטובה, ובין הרוחה שהוא נותן ובין העוני והסיתום, זה וזה ודאי אל מקום אחד הולך – לתקן תיקונים בעולם, רק שיש תיקונים נעשים בדרך הזה, ויש תיקונים בדרך הזה, וזה תלוי במהות הבריאה לבד, וכמו שבארנו. וכל העניינים האלה תלויים בחיבורי מ"ה וב"ן, כי מן החיבורים שהם נתחברו נמשכים עניינים אלה, שמאיזה חיבורים נמשך רבות הטובה, ומאיזה חיבורים הסתתמה. ושניהם הולכים לתקן מציאות החושך הטבעי של התחתונים, אך בב' דרכים האלה, כי על כל פנים מ"ה אינו אלא מתקן ב"ן, אך מתקנו לפי מה שהוא צריך להתקן.

ואמנם הנשמות כולן חלוקות לפי עניין זה, ושורש ההתחלקות עמוק וסתום, ולא נודע, כי היה צריך לדעת טעמי כל הספירות, והוא דבר התלוי ברצון העליון שאינו נודע. אך זה ידענו – שתיקון הבריאה מתחלק בין הנשמות, שניתן חלק לכל אחד ואחד, כמו שידעה החכמה העליונה היות ראוי לכל אחד מהם על פי הטעם הנעלם שזכרנו. ויש מי שמגיע לחלקו להיות תיקונין בדרך ריבוי הטובה, ויש מי שהגיע לו לתקן בדרך העוני והצירוף. וכל זה תלוי במ"ה וב"ן שזכרנו.

ואמנם אם האדון ברוך הוא היה רוצה לנהג העולם על פי דרך זה, הנה היה צריך שיתן לכל אחד לפי שמגיע לו מצד מהות הבריאה והתחלקות התיקון, המתחלק בין כל הנשמות, או טוב או רע, לא לפי מעשיו כלל. אך כל זה בעולם הזה, כי בעולם הבא ודאי כל אחד מקבל על פי מעשיו. אך בעולם הזה שהוא מקום עשית התיקונים – למי שמגיע לתקן לפי דרך הריבוי יתקן בריבוי, ולמי שמגיע להיפך יתקן על ידי סיתום וצירוף. אך אם רוצה האדון ברוך הוא לנהג לפי מעשי בני אדם, אז ינהג בדרך השכר ועונש, ולא על פי דרך הזה, והוא הדרך הנכלל בפרצופי האצילות. והנה יש לפעמים שיגיע לצדיקים רע כרשעים, לא לפי מעשיהם, כי אם לפי דרך ההנהגה הזאת, שכך הגיע להם לתקן בדרך הצירוף. ואמנם עדיף כוחם של אלו המתקנים בדרך זה, שכמו שמה שקרה אותם אינו לפי מעשיהם כי אם לפי מציאות ההנהגה הקבועה בכלל, כך השכר לא יהיה לתת להם לבד טוב, אלא לתקן מציאות ההנהגה הכללית, ואז יהיה להם שכר כפול ומכופל, שגרמו תיקון כללי להנהגה, ותועלת לעולם כולו מכוח מעשיהם, שההנהגה הכללית נתקנה.

ואמנם לא תמיד ישתמש האדון ברוך הוא מהנהגה אחת, אלא לפעמים ישתמש מהשכר ועונש, ולפעמים מן ההנהגה שזכרנו, והיא נקראת מזל, שהיא בדרך גזרה, לא לפי המעשים וכדלקמן, והוא שיודע שהם בני אדם גיבורים, שיכולים לעמוד בה, משתמש ממנה, והוא עניין "ה' צדיק יבחן". ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהיה שלמות נתן לעולם. ונמצא שאפילו גילוי היחוד יהיה בשכר ולא בצדקה, כי אף על פי שלחוטאים יהיה חינם, כעניין "כי אסלח לאשר אשאיר", אך יהיה זה אפילו להם בשכרם של צדיקים שסבלו ניסיונות בעבור ההנהגה הכללית, כמו שכתבנו. ולהם עצמם יהיה תוספת שכר על זאת, שבעבורו ימצא שהמשפט עצמו יגיע להיטיב אפילו לרשעים, כי הרי גם לצדיקים יש רווח על זה, ונמצא על כל פנים כנסת ישראל בכלל זוכה לגילוי הטוב העליון, שישלימו קצת חלקיה על קצתם. ונמצא שהקב"ה משתמש מן שתי ההנהגות מה שהוא יודע היותו תועלת לעולמו, ואותו הזמן שישתמש  מן הנהגת המזל יועילו לכללות הבריאה כולה. והנה לא יצטרך שתמיד תהיה ההנהגה ההיא, אלא באותם הזמנים המצטרכים, והוא יתברך יודע שצריך זה. והנה זאת ההנהגה היא הנודעת בסוד הכ"ח עתים, כי על כל פנים שרש הנהגת התחתונים היא מלכות, ובבחינת הטוב ורע המוטבע בתחתונים יש לה הכ"ח עתים, והמקרים תלויים בעת, לא במעשי התחתונים, וזה עניין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אך לדעת איזה צדיק צריך שיהיה טוב לו ואיזה רע [לו], זה לא ידעו אפילו משה, כי היה צריך לדעת טעמי התחלקות התיקונים בין הנשמות, שאינם נודעים, וכמו שכתבנו לעיל, ועוד, שהרי לא תמיד הנהגת המזל מנהגת, אלא הקב"ה הוא לבדו יודע אימתי משתמש מזה ואימתי מזה.

ואמנם עוד רצה הקב"ה והרכיב שתי ההנהגות, עד שאפילו מה שיבוא לפי הגזרה העליונה, הנה הקב"ה יסבב לתלות הגזרה ההיא באיזה מעשה של האדם, שאגביו יגלגל כל הנגזר עליו, כעניין ייסורין של רבי, שעל ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. וזה, כי עיקר ההנהגה היא הסובבת על קטבי מהות הנמצאים עצמם, לפי מה שהוטבע בהם מן החיסרון, ונזדמן להם תיקון. אך עד שהקב"ה מגלגל גלגוליו לעניין זה – שם הנהגת השכר ועונש שתשמש בעולם. והוא ידע לסדר סדרי שכר ועונש, שלא יצאו חוץ ממרכז ההנהגה העליונה העמוקה, אלא אדרבא, יהיו נרכבים עניני ההנהגה העליונה בענייני השכר ועונש. אך לא ההנהגה העליונה ולא התחברה בשכר ועונש נודע בבירור אפילו לשום נביא וחוזה, כי הבורא יתברך לבד ידעו באמת.

ואמנם כל זה הוא סוד עניין רישא דלא איתידע

(הערה: רישא דלא אתיידע (ר"ת: רדל"א) הוא בחינה גבוהה ביותר באלוקות, שאינה באה כלל לידי גילוי, ורק לעתיד לבוא תתגלה. מבואר כי "רישא דלא אתיידע" הוא פנימיות פרצוף עתיק יומין, שאינו אפילו בבחינת שורש לנאצלים. פרצוף עתיק יומין הוא פנימיות של כתר עליון),

והיינו כי חיבור הראשון שנתחברו מ"ה עם ב"ן הוא שם, ולפי מה שנתחברו שם – כך היה החיבור בכל שאר האצילות. ואמנם כל עניני החיבור הזה אינו מתגלה ונודע איך היא ההנהגה בם, ואלה הם הספקות דרדל"א, ופרוש העניין, כי במלכות אדם קדמון נעשה ענייני חיבור מ"ה וב"ן, כל החיבורים שהוצרכו להעשות לפי התיקון השלם, וכל זה בעומק המלכות הזו. אך הוצאת העניינים לפועל לפי ההנהגה הזאת, ולהתחבר והתרכב עם ענייני השכר ועונש – כל זה נעשה בזאת הרדל"א. אמנם בה נראים כל החיבורים האלה, עד שאי אפשר להכריע באיזה מהם היא בנויה באמת, ועל איזה הנהגה היא מנהגת. והנה מתחדשים ממנה כל הגזירות העליונות של הנהגת המזל, אך אין דרכה מובן כלל, אלא נשארים הדברים בספק שאינו מתברר, שאם היו יודעים אותה, וממילא בניין שאר האצילות הנמשך אחריה, היו יודעים גם אמיתתה של הנהגת המזל, וכל חוקותיה בקביעות, אך כשאין יודעים אותה, הנה אין נודע שרשם של דברים באמת, שיש פנים לכל צד ועל כן נאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם".

ואמנם עוד לעניין אחר משמשת הרישא הזאת בספקותיה, וזה כי הנה מעשי בני אדם עושים תיקון בבריאה לפי מה שחקק האדון ברוך הוא במהותה, והניח ביד בני אדם לתקן. והנה לפי התיקון שהם עושים הקב"ה קובע להם שכר לנצחיות. נמצא, שצריך בתחילה שהקב"ה ישפט המעשה מה עניינו בדקדוק, ואחר כך לקבוע לו שכר. ואמנם אין שכחה לפניו יתברך, וכשהקב"ה שופט כל מעשה ומעשה, הנה שופט אותו על פי כל העבר, ועל פי כל ההווה ועל פי כל העתיד… והקב"ה רואה הכל, ועל פי הכל שופט המעשה, וגוזר השכר. וזה מה שיפרש הקב"ה ביום הדין הגדול לעיני כל נבראיו, לדעת יושר משפטו. והנה ברישא הזאת, שהיא כלל הידיעה, שחקוק בה כל ענייני הטוב ורע בחיבורי המ"ה וב"ן שזכרנו, דן כל מעשה ומעשה. ועל כן שולטים כל החיבורים תמיד, כי על פי הכל נדון כל דבר קטון או גדול, ועל כן כולהו איתנהו בה, וכמו שבארנו.