מהי האמת החבויה מאחורי המושג 'השיוויון בנטל'
(מאמר זה נותן כיוון חשיבה נוסף ואיננו בא לתת דיעה בקשר לויכוח העקרוני לגבי השירות בצבא וכו')
אנו שומעים בזמן האחרון הרבה את המושג שיוויון בנטל, בדף זה נראה מהו הנטל האמיתי.
הגר"א זצוק"ל מאיר לנו בדבריו הנפלאים הבנה בנושא זה (ספר 'אורות הגר"א' ערך גאולה - עקבתא דמשיחא, קטע בו הגר"א מפרש את הנאמר בזוהר פרשת אחרי מות ס"ז ע"ב):
"...השכינה צועקת בשבעים שנין בתראין על לומדי תורה על דוחק גדול שיהיה להם, כמ"ש (חגיגה ט"ו ע"ב): "בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת..." וכו'... רומז על מה שאמרו (ב"ב טז ע"ב) דאילה בשעה שכורעת לילד, מכנסת ראשה בין ברכיה וצועקת, עד שבה נחש ונושך לה ברחמה ואתפתחת ומולדת, ו"האילה" היא השכינה ו"צועקת בעת לידתה" הן השבעים שנין הנ"ל, וע"י נשיכת החיויא לתלמידי חכמים בעניות, היא יולדת משיח, דדוחקא דתלמידי חכמים ממהר הגאולה, כמ"ש (ברכות ו ע"ב): "אגרא דכלה דחקא"...".
כלומר הנטל העיקרי הוא הנטל של 'צער השכינה' (בייסורים שאנו עוברים בתור 'חבלי משיח' אנו משתתפים בנטל של 'צער השכינה', במיוחד כאשר אנו מכוונים למטרה זו) וכפי שמביא הרה"ג יעקב ישראל לוגסי שליט"א בספרו 'שכינת ישראל' בהקדמה:
"... ענין "השראת שכינה בישראל", "שכינתא בגלותא", "הקמת שכינתא מעפרא", יש בהם סודות וסודי סודות.. ידוע מאמר רז"ל (מגילה כ"ט ע"א) "כל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם". וכתיב "בכל צרתם לו צר", וכתיב "עמו אנכי בצרה", וזה צער השכינה... והצער הזה אי אפשר לשער וגם לתאר אותו בשכלנו כלל אשר אין מושג לבשר ודם כלום... וזו היתה כוונת כל הצדיקים והקדושים בהזהרם מכל חטא ובעשותם המצוות במסירות נפש, לסעוד השכינה ולסמכה בגלות ולהקל צערה הנגרם לה מכל חטא... שכל תחנוני השכינה שניטיב מעשינו כי רצונה לשכון עמנו כבתחילה. ושנזהר במעשינו, כי בעבירות שלנו אנו מכבידים עולה ומאריכים גלותה….".
וכמו המעשה שהביא החיד"א מרבו , 'אור החיים' הקדוש, וכך מספר: "מעשה שמעתי מר' חיים בן עטר בעל אור החיים הקדוש, בעשיר תקיף קרוב למלכות, שזלזל בכבוד תלמיד חכם אחד, פנה אליו ה'אור החיים' שימחול לעשיר ויעשה שלום, השיבו החכם, כבר תכף ומיד לאחר המעשה מחלתי לו, ונמק פשר זריזותו, היות ובזוהר הקדוש נאמר כי החטאים של ישראל מכבידים על כנפי השכינה, אם כן אפוא כל רגע ורגע שלא אמחול לעוון העשיר הלז, הרי יש צער לשכינה מהכבדה נוספת שנגרמה בגללי, לכן מהרתי למחול לו, כדי למנוע צער מהשכינה, בשמוע ר' חיים בן עטר נימוק החכם נהנה מאד".
מכאן נלמד שעיקר ה'שיוויון בנטל' הוא להקל על הנטל של צער השכינה הקדושה, ומי שמדבר על שיוויון בנטל ומונע לימוד תורה מישראל ומרבה חטאים ח"ו הוא הנטל האמיתי.